גלית אליאס

פעם זה היה קורה לי בתדירות גבוהה - בסיטואציות מסוימות היתה מציפה אותי חרדה והייתי נותרת קפואה, חסרת אונים מולה, בחוסר תפקוד טוטאלי, מחכה שזה רק יעבור... רגשות קשים אחרים גם היו 'בני בית' אצלי, בכל פעם שמשהו העלה בי את ה 'אני לא מספיק טובה' - וככל שהייתי תלויה באישור הסביבה - פיתחתי מומחיות לפענח חוסר שביעות רצון מבחוץ או להמציא כזה שנבע מתוכי - עלו בי שיפוט עצמי ובושה, פחד נטישה וחווית דחייה פעם - זה היה הטעם השולט בחיי.. לא פלא שהיתה לי נטייה עזה להדחיק, כי לא קל להסתובב תמידית עם טעם מר של חוסר סיפוק ואשמה על כך שאני לא מספיק. כל אלה מן הסתם מבוססים על פרשנויות ולא בהכרח היו מחוברים למציאות, אך נבעו מהפרספקטיבה ההישרדותית דרכה חוויתי את חיי. כל עוד לא היתה לי דרך להתמודד עם הקושי, כל עוד לא למדתי להכיל אותו, הדחקה היתה בלתי נמנעת... כי זו איפשרה לי להרים את הראש מעל המיים ולהמשיך לחיות במובנים רבים, אך תמיד מתחת לפני השטח רחש הטעם ההוא מן הסתם היו להרגל להדחיק גם תוצאות לוואי פיזיות, כי כשאנחנו מתעלמות מהקושי... הוא לא באמת נעלם... מה גם שדפוסי ההתנהגות שלי רק החמירו

מי לא מכיר את המצבים הללו, בהם את מסבירה את עצמך כל כך יפה, שנראה לך שאי אפשר לא להבין ולהסכים אתך ואפילו לרגעים זה נראה שהוא ממש מבין ואז הוא עונה לך תשובה שכל כך מוציאה את דבריך מהקשרם... ואת לרגע נאלמת.. ואז מנסה להתייחס לדברים שאמר ובלי לשים לב הנושא של השיחה משתנה להסתעפויות  שאין להן כל קשר (לפחות מבחינתך) לנושא אתו התחלת ו... לכי תוכיחי שאין לך אחות בתוך הערבוביה המתסכלת הזו... כן... לא לימדו אותנו לדבר, הכי בסיסי וטריוויאלי... ולמרות זאת -  את השיעור החשוב הזה לא מלמדים... מה שכן - לרוב ספגנו  ולמדנו דרך חיקוי  בעיקר איך לא כדאי לתקשר - דרכים מניפולטביות, אמוציונליות  ולרוב לא ממש נעימות לתקשורת שהתוצאה שלהם היא שיחות מתסכלות שכאלה אם בכלל אפשר לכנות זאת כ"שיחה". יכול להיות שברבדים מסוימים או בתקופות מסויימות השיגו את התוצאה הרצויה - כי אם היא { עושה לו 'רִגְשִי' , הוא } (אולי) יעשה מה שהיא רוצה... אבל (!)  א. זה סופר לא נעים  ב. זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן וג. בשלב מסויים הוא רק ירצה לברוח משם - אז אולי הוא יעשה מה שהיא רוצה, אבל לא באמת יהיה שם. זאת אומרת שכ

כמה פעמים הבטחתי הבטחות כאלה לעצמי בכל מיני הקשרים, בכל מיני מצבים, לרוב ביתר תקיפות - כאלה שנשמעים יותר כמו: " בחיים  (!!) אני לא אתן לזה לקרות לי שוב.." בין היתר זה היה מכוון לנטייה האוטומטית שלי  לצעוק כשאני כועסת , מה שלאורך השנים - ככל שהעמקתי ולמדתי את עצמי - הבנתי שהיה קורה לי בעיקר כשהפרשנות שלי היתה של התעלמות ממני, בין אם זה קרה כשביקשתי מהילדים שוב ושוב משהו והם... בשלהם ובין אם הוא } אמר או עשה, או בעיקר לא עשה משהו - שעבורי התפרש כהתעלמות. בכל פעם כזו היתה מתפרצת ממני צעקה שמן הסתם רק החמירה את המצב ואולי הובילה להתייחסות... רק לא כזו שהייתי רוצה. והרי כעס אמנם מורגש כמאיים כלפי חוץ, אבל הוא רק מכסה שנותן לנו אשליה של אונים ולמעשה  מסתיר תחתיו מכלול רגשות ששייכים לחוויות חוסר האונים - כמו תסכול, כאב על התעלמות, עלבון, עצב, אשמה, פחד... כל עוד החוויה הפנימית לא השתנתה - ההבטחות שלי לעצמי ולאהוביי כמובן היו לשווא ומצאתי את עצמי שוב ושוב מתפרצת בצעקה ללא שליטה. פה חשוב להזכיר מרכיב נוסף במנגנון הכעס -  הרי הוא ה צדקנות - שמשכנעת אותנו באותם הרגעים שזה לגמרי מוצדק ל

 האם בכלל אנשים משתנים? אחד המניעים העיקריים של זוגות שמגיעים לתהליך הוא שהאחר ישתנה. הוא } מגיע כדי שהיא תשתנה והיא { כמוהו, מגיעה כדי שהוא סוף סוף יבין ויודה בטעותו ויתחיל או יפסיק ל... מצד שני, הרבה פעמים מה שמונע מזוגות ללכת לטיפול, היא האמונה הרווחת מאד - שאנשים לא באמת משתנים. אז ממילא חבל על הזמן ואם " כשהיא ככה אני מתוסכל ..", הפתרון היחידי הוא פרידה. האמנם? במקרה... :-) הגיע לידי השבוע הפרק "מערכות יחסים"  מתוך הספר הנפלא של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך" שעונה על הסוגיה הזו בצורה כה מדוייקת, כמו שלואיז היי יודעת, אז בחרתי להעתיק אותו לכאן מילה במילה כמעט במלואו עבורך, ולהוסיף את שלי אחרי הציטוט: " נראה כי החיים כולם מורכבים ממערכות יחסים. אנו מקיימים מערכות יחסים עם כל דבר.  ברגע זה אתה מקיים מערכת יחסים אפילו עם הספר  אשר אתה קורא ואתי ועם מערכת המושגים שלי. מערכות היחסים שאתה מקיים עם חפצים ועם מאכלים, עם מזג האוויר ועם התחבורה ועם אנשים משקפות כולן את מערכת היחסים שלך עם עצמך. מערכת היחסים שלך עם עצמך מושפעת במידה ניכרת על ידי מערכות ה