גלית אליאס

עוד דקה והיא פה..  2016 ומאחר ואנחנו מונעים מכח ההרגל גם בדברים הטובים שאנחנו אוהבים ומועילים לנו וכן .. לצערנו גם בפחות נעימים .. אם אנחנו רוצים שהיא תראה אחרת עלינו ליצור שינוי בתוכנו שיאפשר לנו להתנהל אחרת או במילים אחרות – לשנות את ההרגל. כך למשל אם ההרגל שלנו הוא לצעוק כשמשהו מכעיס אותנו גם אם זה לא נעים לנו עצמנו גם אם זה מחרפן את בן הזוג או את האחרים בסביבה.. כל עוד לא ייצרנו שינוי פנימי – אפילו שאנחנו לא אוהבים את ההרגל הזה אפילו שאנחנו כועסים על עצמנו בדיעבד ואוכלים את עצמנו בכל פעם שזה קורה, ומבטיחים לעצמנו ש- "לא עוד !".. נמצא את עצמנו ממשיכים להגיב בצעקות כשמכעיסים אותנו. מן הסתם יש לכך סיבות טובות שמטרתן להגן עלינו ולכן הן טבועות ומוטבעת בנו באופן כזה ש לא מספיק להצהיר על הרצון בשינוי, נדרש משהו נוסף.. בעוד הרצון לשינוי נובע מהחלקים המודעים שלנו את השינוי עלינו ליצור לרוב בתת המודע . כל עוד ישנה סתירה בין הרצון המוצהר לשינוי לבין התכנים התת מודעים - הרצון הזה לא ייענה על ידי המערכת למ

"אני רוצה לדבר על הנושא של אירוח המשפחה שלי בשבתות" הוא אמר . בדרך כלל, המעט הזה היה מספיק כדי  לבנות קיר ביניהם . כשהנושא הזה היה עולה על הפרק, (אם בכלל היה מעז להעלות אותו..) תוך שבריר שניה היא היתה  מכווצת , כשבמוחה מתרוצץ  מרוץ המשמעויות הנגזרות  מכך - הנטל  הבלתי נסבל הכרוך , ההכנות האינסופיות , הלחצים והסטרס  שנוצר בה כשהיא רוצה שהכל יהיה  מושלם  כפי שהיא אוהבת, ה וויתור  על העניינים  שלה  בימים שלפני, ועוד  רגשות ותחושות מעיקות  שהיו מגביהות אף יותר את קיר ההתנגדות ותכל'ס -  סגרו את היכולת  שלה אפילו  להקשיב .. למעשה - היא היתה עסוקה  בהגנה עצמית הגנה שמטרתה למנוע את האירוח עליו הוא מדבר בכל מחיר וכמה שיותר מהר.. תפקודית  - המערכת שלה – חוותה סוג של  מלחמה  ולכן השקיעה את מירב האנרגיה  בהגנה  על עצמה. פיזיולוגית  -  המוח הקדמון  – החלק הפרימיטיבי ביותר במוח שאחראי בין היתר על  ההישרדות  שלנו, נכנס לפעולה (מגננתית/ תוקפנית) ומאחר והוא באיזה שהוא מובן משתלט על המערכת, החלקים  הרציונליים  שלנו במצבים כאלה נמצאים  ב  hold כך שבאמת באמת אנחנו לא מסו

כולנו יודעים שאחד הדברים החשובים ביחסים הוא תקשורת.. אם כך ... למה בעצם אנחנו מתקשים לתקשר ?? נראה שלרובנו אין בעיה לספר  לאחר  מה מפריע לנו בקשר די פשוט לנו להצביע על בן הזוג ועל מה שחסר בו הרבה פעמים, אנחנו גם  חוזרים בפניו על רשימת ה נ' האלה בתקווה שנקבל  את מה שאנחנו צריכים.. בתקופה הראשונה של ההתאהבות , אנחנו משתמשים ב מילים טובות  והערכה כדי  לקבל את האהבה  שאנחנו זקוקים לה בהמשך,  בשלב מאבקי הכח , מאיזו שהיא סיבה לא ברורה.. אנחנו  טועים לחשוב שנוכל לקבל את אותה האהבה תוך שאנחנו  מצביעים  בעיקר על כל הדברים שהוא  מחטיא . אבל.. לאלץ את בן הזוג לתת לנו מה שאנחנו צריכים - זה לא ממש עובד.. עלינו לייצר  דרך חדשה להתייחס זה לזו כלי הדיאלוג של  ה"אימגו"  למשל מאפשר לנו בדיוק את זה זוהי דרך  מובנית  לתקשר  הערכות  כמו גם  קשיים ואז תוך כדי חיזוק החיבור שנוצר בין בני הזוג אנחנו  מחיים מחדש את התשוקה  שהיתה שם בהתחלה כלומר, כדי לחזור להרגיש את החיבור הזה עלינו ללמוד לתקשר (למשל באופן הייחודי הזה) ואז נוכל  להחזיר לחיינו את הסקס  לו אנחנו משתוקקים אלא ש.. ל

היא כבר שנים  הולכת על ביצים ... נזהרת  שלא יתלקחו העניינים, לא תמיד אומרת  מה מפריע לה, כדי לא לייצר גלים.. משתדלת לרָצות  ולהתאים את הלו"ז שלה לשלו, נכון ש מידי פעם מתפרץ  ממנה החוצה בכעס בלופ ממה שהיא  צוברת .. אבל בין לבין היא מצליחה  לשמור על שקט תעשייתי (מעל השטיח מן הסתם..) לא שזה מדובר ביניהם וככה הוא ביקש.. לפעמים ההיפך הוא הנכון.. אבל הניסיון שלה לימד אותה ש מוטב שקט תעשייתי מ הרעש הבלתי נשלט  שמייצרות המריבות אז  היא שותקת .. הוא בהגדרה, כמו גברים רבים –  מאז שהתחתנו מרגיש בכלא , כאילו  קשרו לו את הידיים, את הרגליים ואם אפשר היה – גם את  העיניים והפה .. לא שזה מה שהיא ביקשה ממנו, לא מפורשות לפחות, ובכל זאת מעצם המחויבות לה  סגר, חסם, ונעל  בפני עצמו את החופש כלא את עצמו. מן הסתם הוא חש  תחושת דיכוי תמידית שמייצרת  תסכול  שמידי פעם מתפרץ ממנו החוצה ב כעס ומרמור .. ניחשת נכון.. ככה- זה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן.. אבל בואו נהיה הוגנים כלפי עצמנו - האמת שצריכה להיאמר היא, ש זה לגמרי לא קל  (וזה אנדרסטייטמנט) – לחיות עם עוד מישהו באותו הבית, באותו החדר , ע

מעצם ההבטחה זה לזו והמחויבות שנוצרה בינינו כאילו הנמכנו את הווליום של ההתרגשות זה מזו, ומאז.. יש משהו מה " ברור מאליו " שנכנס לתמונה הזוגית שלנו ומאפיל עליה במידה מסוימת תוסיפי על זה את העובדה שתת ההכרה שלנו תמשוך אותנו אל מי שילחץ לנו במקצועיות ובדייקנות על הכפתורים ויפעיל את המקומות הלא פתורים בתוכנו וקיבלנו סצינה שנס בהחלט לא יזיק לה. . אז איך מאפשרים לנס כזה להתרחש ? נס שיחזיר את הניצוץ לעיניים , שיחזיר אותנו להיות החברים הכי טובים , שיודעים איך לדבר – לספר מה עובר עלינו , שיש להם כתף להניח את הראש , שכיף להם להיות ביחד, והם יכולים להרגיש את ה חיבור ביניהם אפילו בלי מילים.. נס שיצית את אש התשוקה.. 3 צעדים קריטיים שיכולים לקרב את הנס (הזה ובכלל ..) תנאי ראשון וקריטי שיאפשר לנס להתרחש וגם להישאר אתנו אחר כך הוא היכולת שלנו לראות את זה קורה . נכון – יכולים לקרות גם ניסים שלא ציפינו להם אבל לרוב יכולנו לדמיין אותם קורים לנו, ואם לא – הם התאדו מאתנו אחרי זמן קצר כי לא יכולנו להכיל את מה שהביאו אתם לכן –