יום ראשון, 30 באוגוסט 2020

איך לתכנת את תת המודע?

סרטון מעולה שמסביר בפשטות,

למה מה שאני רוצה לא תמיד קורה?

ומה נדרש על מנת לשנות את המצב?

(משום מה הסרטון לא מופיע כשפותחים את הפוסט מהטלפון, כן מופיע כשפותחים מהמחשב...

בכל מקרה שמתי בסוף הפוסט אחרי התרגום קישור ליוטיוב)

לנוחותך תרגמתי סימולטנית והנה זה פה כתוב:

תוכנתנו על ידי האמונה שאם נהיה טובים בחיים -

נגיע לגן עדן, 

שהוא?

בעצם מן דבר כזה שכל אחד חולם עליו,

כל אחד מאתנו וגן העדן האישי שלו.


גם לאלה מאתנו שלא מאמינים ברוחניות,

הפיסיקה הקוואנטית מלמדת אותנו היום

שאנחנו למעשה שדה אנרגטי 

שמופעל דרך הגוף שלנו.

מה שלמדתי מזה - אומר דר' ברוס ליפטון שמקריין בסרטון -

בין היתר, זה שאין דבר כזה "מוות" של מי שאנחנו,

יש מוות של הגוף שלנו.

הגוף הוא כמו חליפה של מציאות מדומה

שמייצרת שדה אנרגטי לכל אחד מאתנו. 


כך שהרצפטורים שלי שמגדירים ומייחדים אותי כשונה ממך

מגיבים לאותות הסביבתיים השונים של הרצפטורים האישיים שלך

כך שכל אחד מאתנו מקבל מעין שידור 

שמפעיל את הביולוגיה שלנו.

בעצם המודעות היא זו שמפעילה את הביולוגיה שלנו

המודעות איננה פיזיולוגית,

המודעות הינה אנרגיה.


ולמה זה רלוונטי?

כי לעומת האמונה: 

אם נהיה טובים בחיים, נזכה להגיע לגן עדן -

בואו נבדוק את האפשרות -

שבעצם נולדנו לגן עדן!

שבעצם הגענו הנה על מנת ליצור

את מה שאנחנו רוצים!

אנחנו יוצרים

וכשאנחנו יוצרים זאת נכון  - גן העדן פרוש לפנינו

לעומת זאת... כשאנחנו לא... אנחנו במאבק מתמשך


ואני אומר - 

אל תחכו עד המוות כדי להגיע לגן העדן -

החיים - זהו המקום אליו הגעתם על מנת לייצר את גן העדן שלכם


מה אתם רוצים ליצור?

אהבה ? אתם יכולים לייצר כל דבר שרק תרצו!

זוהי אדמת היצירה!


אבל...

אם אנחנו לא יודעים שהיצירה שלנו נשלטת...

אנחנו הופכים להיות הקורבן של המציאות שלא שולט בה כלל...


ועדיין...

אנחנו היוצרים,

אנחנו "נכנענו" ואימצנו אמונות של אחרים

ועכשיו אנחנו מייצרים לא באמצעות התשוקות והרצונות שלנו

אנחנו מייצרים עם התכנות שהוטבע בנו


לאן התכנות הזה לוקח אותנו עכשיו?

והתשובה היא - לפחד, להיסגרות, לחוסר תקשורתיות...


ו... דר' ברוס מציע -

אנחנו יכולים ללמוד, או לא!

זהו רגע של למידה!


לקחת את הכוח שלנו בחזרה,

אנחנו הרבה מעבר לזה, במובן של עוצמה,

מעבר לכל וירוס באשר הוא,

אנחנו מלאי עוצמה

כל אחד מאתנו!


כל בן אנוש עד גיל 7 

מתוכנת בצורה היפנוטית.

בשנים הראשונות של חיינו המוח עובד על תדר נמוך יחסית

תדר שנקרא תטא

תטא זה... דמיון -

הוא שמאפשר לילדים לעשות מסיבת תה עם דובונים

ועוגות מבוץ, כשבשבילם זהו הדבר האמיתי

זה דמיון התיטא. תיטא הוא גם היפנוטי

וזה העניין -

לפני שאתה יכול להיות מודע,

אם לא יהיו בך כל תכנותים, למה אתה יכול להיות מודע??

לכן הטבע מאפשר לנו ב 7 השנים הראשונות

לבנות את הבסיס- התכנות הנדרש לנו על מנת שנוכל לחיות בעולם הזה.

ואיך זה קורה?

תיטא זה היפנוזה

אנחנו רק צופים. צופים בהורים שלנו,

איך הם מדברים, מתנהגים, וכו'..

כי אנחנו צריכים ללמוד מאות של חוקים כדי להתקיים פה..

ואיך זה יהיה לנו אפשרי אחרת?

רק כדי להיות חבר מתפקד של הקהילה, או חלק מתפקד של משפחה

ישנם חוקים. 

איך נלמד ילדים קטנים את החוקים הללו?

זהו, שאין לנו צורך,

ב 7 השנים הראשונות הם סופגים הכל וכך לומדים


אבל זה לא חדש,

למשל הספר "אבא עשיר אבא עני"

מדבר על העובדה שלרוב -

אם באת ממשפחה ענייה, אתה יכול להיאבק כל חייך ולא להצליח

ואם באת ממשפחה עשירה, אתה יכול להיות טיפש כל חייך אבל להצליח בגדול...

וזה רק בגלל אותם תכנים לא מודעים שמוטבעים בנו כילדים

כך שאלה שנולדו למשפחות עשירות

עושים את הצעדים הנכונים באופן לא מודע,

ואלה שנולדו למשפחות עניות, לרוב  יפעלו מתוך 

האמונות השתולות בתת המודע שלהן כמו:

"אתה לא מסוגל", 

"זה בלתי אפשרי", 

"החיים קשים", 

"מי אתה חושב שאתה??"

ויפעלו בהתאם לעובדה 95% מהיום אמונות אלה ירוצו במוחם. 

כך עניים נשארים עניים ועשירים נשארים עשירים.

זה בגלל התכנות


95% מחיינו מושפעים מהתכנות שבתת המודע שלנו

רק 5% מהמודע


 כל יום אנחנו משתמשים רק ב 5% מהזמן במודע

שהוא היצירתיות!

5%!!!

אנחנו חושבים שאנחנו חיים את החיים אבל בעצם...

הם פשוט עוברים להם מעצמם

כי בעצם תת המודע והתכנים שבו

שהועברו אלינו מדור לדור במשך מאות שנים

שוב.. ב 7 השנים הראשונות לחיינו.

כי השנים שאחרי יהיו מושפעות ב 95% מהתכנים הללו


החיים הם כמו הדפסה של התכנים הלא מודעים ההם.

עכשיו, לא צריך להבין מה היה,

פשוט להסתכל על החיים היום.

דברים שמגיעים היום אל חייך מגיעים כי יש בך תכנות שתומך בכך

(מעצבן אבל זה כך..)


כל פעם שאת עובדת קשה, נאבקת, סובלת על מנת להשיג משהו,

זה סימן שאין בתכנות שלך את האפשרות שזה יקרה בקלות,

את בעצם מנסה לשכתב את התכנות שלך


זאת אומרת שלא צריך לחפש יותר מידי אינפורמציה

מספיק להסתכל בחיים -

ולהבחין איפה אני נאבק?

בכל מקום כזה שבו אני נאבק -

זה סימן שיש תכנות שלא תומך באפשרות להשיג את המטרה הזו ובטח לא בקלות.


המודע הינו יצירתי

ויכול ללמוד בדרכים רבות כמו קריאה, הקשבה וכו,

אבל (!)

תת המודע לא לומד ככה

לכן התכנים מהמודע כאילו לא נכנסים, לא מחוללים שינוי.


תת המודע לומד ב 2 דרכים עיקריות:

היפנוזה (שאנחנו לומדים דרכה ב 7 השנים הראשונות)

וחזרתיות (אתה אנחנו יכולים לחולל שינוי במה שהוטבע אז)


כמו לימוד נהיגה,

או לימוד קריאה

חזרתיות מאפשרת לנו להכניס תכנים נוספים לתת המודע

זו הסיבה שמדברים על אפירמציות -

אמירת היגדים בהוקרת תודה שוב ושוב 

כדי להכניס אותם למודע

מנהג שחוזר על עצמו שוב ושוב מחולל שינוי.


הבשורה המשמחת היא

שאם אתה לא אוהב את התכנות הקיים -

אפשר לשנות את המצב !!

כמו בסרט מטריקס שם מוצג השינוי בבחירה של הגלולה האדומה.


להתאהב זה כמו לקחת את הגלולה האדומה


בעוד שאנחנו יכולים להיות נוכחים,

לרוב אנחנו נודדים במחשבותינו.


כשאנחנו נוכחים ברגע הזה במלואנו

אנחנו יכולים לשלוט באופן מוחלט במה שאנחנו מייצרים בחיים,

בהתאם לרצונות ולתשוקות שלנו.

המודעות היצירתית שלנו מאפשרת לנו לשלוט במציאות

אבל ברגע שהמודעות שלנו מוסחת, למחשבות למיניהן,

ה"טייס האוטומטי" מתיישב בתא הנהג

ו... מסתבר שזה לא לטובתנו

כשאנחנו נוכחים - אנחנו שולטים ברכב שלנו.


התאהבות אם כן, היא כמו לקחת את הגלולה האדומה

כי זה גורם לנו להיות מודעים, בעירנות,

פתאום מצאנו את אהבת חיינו

ויש שם התלהבות שכאילו אין לנו זמן למחשבות מיותרות

וההתרגשות מהמפגש משאירה אותנו בנוכחות מלאה

ואז פתאום הכל מושלם

גם אם העבודה לא מי יודע מה, יש שמחה עד השמיים

כאילו גן עדן עלי אדמות


אז מה זה בעצם?

אחרי כל השליליות שחיית בה,

פתאום תוך 24 שעות הכל מושלם??

והתשובה היא -

כן, התאהבות מייצרת מצב זמני

בו אנחנו מפסיקים לפעול דרך התכנות הלא מודע שלנו,

ונשארים נוכחים וחיים

אנחנו פועלים מתוך מודעות ערה

שהיא בהגדרה רצונות ותשוקות

כל מה שאתה רוצה מהחיים - המודעות מהיותה יצירותיות

יכולה לייצר לנו.


אצל אדם נורמלי 5% מהיום בלבד אנחנו נעים לשם,

השאר מופעל מהתכנות הלא מודע שלנו.

אצל אדם מאוהב (או מודע) 90% מהיום נעים לכיוון הזה!

90% מהזמן אנחנו מופעלים מתוך יצירתיות, רצונות ותשוקות


(תוספת שלי -

זה מסביר את התופעה של בריחה רומנים מחוץ לנישואין,

אבל, אנחנו לא חייבים רומן כדי להגיע לשם)


תחשבו על זה ,

לא משנה כמה היית בבוץ לפני רגע,

תוך 24 שעות - כשמתחילים להיות נוכחים,

לפעול מתוך התשוקות והרצונות ולא מתוך תכני תת המודע -

הכל התהפך!

גן עדן עלי אדמות,

זה שינוי מדהים!


אבל.. כולנו יודעים שזה זמני...

למה ירח הדבש הזה לא נמשך לנצח?

באיזה שהוא שלב תחזור שוב לחשוב על דברים,

על העבודה, על החיים... על מה צריך לעשות

וברגע שמתחילים לחשוב, המודע נדחק הצידה,

ומה חוזר לקדמת הבמה? או יותר נכון

מי מתיישב ליד ההגה ??

נכון... אותו תכנות לא מודע שברובו שלילי

ואז בן הזוג פתאום לא מבין - מי אתה?

מאיפה זה הגיע?

ועשוי להתלונן:

"אם כך היית מתנהג בפגישה הראשונה אולי בכלל לא היינו מגיעים לשנייה..."


אז מה בעצם עושים???

הדרך היא לשנות את תת המודע,

להתמיר את התכנים, לנקות, לשדרג,

ליצור לנו תכנות חדש שתואם את הרצונות שלנו

ואז... אפילו לא צריך יהיה לחשוב על זה - והופס - זה יקרה

95% מהיום באופן אוטומטי נתנהל מאותו מקום יצירתי 

וננוע לעבר מימוש רצונותינו.


כשאנחנו מתאהבים,

קוקטייל ההורמונים שמגיע למוח מעורר את החיוניות הנפלאה שבנו

ואנחנו בריאים יותר ושמחים יותר

אותו אדם אם הוא פוקח את עיניו ורואה משהו מפחיד -

שום דבר לא יזיז אותו משמחת החיים בה הוא שרוי.


אז איך מייצרים מצב שלא תלוי בהתאהבות

ומאפשר למערך ההורמונלי להשאיר אותנו נוכחים ושמחים?


לכולנו כמיהות דומות,

לחיבור, לשקט, לאהבה, לשמחה...

לו כל אחד מאתנו היה חי בנוכחות ובמודעות

הכדור שלנו היה משתנה בין לילה


אבל... 

עד שנשנה את התכנות בתת המודע שלנו

נישאר קורבנות של התכנות

ולא היוצרים של חיינו..

ברגע שמבינים את זה -

שיש לנו פה בחירה!

אנחנו יכולים להמשיך לפעול על פי אותו התכנות,

או 

שאנחנו יכולים לשכתב אותו, 

לחיות על פי הרצונות והתשוקות שלנו

ולקחת את הכוח בחזרה לידיים שלנו

וזהו היעוד שלנו.


כך מסיים דר' ברוס ליפטון מדען וכותב רבי מכר כמו "הביולוגיה של האמונה"

את הסרטון הזה ומוסיף -

בעזרת הידע של הפיסיקה החדשה - פיסיקת הקוונטים,

אנחנו יכולים לייצר לנו גן עדן עלי אדמות


ופה אני מוסיפה

שבעזרת הכלים בהם אני משתמשת,

יש לנו גישה ישירה לתכנים בתת מודע,

ויכולת מיידית באופן מפתיע להחליף אותם,

כך שנוכל לצאת מהרגלים אישיים וזוגיים 

שלא משרתים אותנו עוד

ולחיות בגן עדן עלי אדמות.


לחיים טובים!

אמן!

פה בשבילך במגוון דרכים להגיע לשם

  • בין אם בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    קישור לסרטון ביוטיוב נמצא בלחיצה כאן





    יום שבת, 22 באוגוסט 2020

    "זה רק עניין של זמן עד שהוא שוב יבגוד..."

    הרומן האחרון שלו היה הקש ששבר,

     - "לא עוד (!)" - 

    היא אמרה לי בשיחה שהקדימה לתהליך שעברנו -

    "אם הוא לא עושה שינוי אמיתי,

    אני לא נשארת..."


    - "השאלה היא אם הוא מוכן,

    כי אם לא, זה חבל על הזמן של כולנו..." - עניתי אני


    והיא מיד השיבה בחיוב:

    "הפעם, לראשונה מזה 22 שנות נישואינו

    הוא מוכן לבוא לטיפול."


    היום, כחצי שנה אחרי התהליך האינטנסיבי שעשינו

    נפגשנו שוב,

    כי היא { - לא מצליחה לתת בו אמון.


    שוב ושוב עולים הספקות,

    מחשבות מטרידות מתרוצצות 

    כאלה שלא מניחות לה לישון בשקט

    וגם כשהיא קמה - 

    נשארות כמו אבן שמונחת לה על הלב.


    הוא } מצידו מצהיר על שינוי כיוון ברור

    והתחייבות כלפי עצמו להיות נוכח בבית,

    להיות כנה כלפי האישה - אִתה בחר שוב 

    לחיות את שארית חייו בנאמנות.


    בינינו, החששות שלה מוּבָנים,

    שהרי שנים על גבי שנים חזרו עוד ועוד סיפורים כאלה

    שבכל פעם שהאינטואיציה שלה דיברה -

    היא גילתה שהיא מוצדקת,

    היא כבר יודעת ומכירה כל נים ונים בהבעות פניו

    כשהוא משקר, כשהוא מסתיר, כשהוא עם אחרת

    ובכל פעם שהיא נזכרת, הכאב מפלח מחדש.


    אך בעוד שלאורך השנים מתוך פחדיה

    נשארה בתקווה (עיוורת) להתחלה חדשה,

    הפעם היא מפוכחת והספק בועט ולא מניח


    שוב ושוב היא { בשיטות חקירה שפיתחה

    מצליבה מידע ודעתה לא נחה:

    "שוב היית אתה בקשר (!)"  היא שמה סימן קריאה ולא שאלה

    והוא כבר לא מצליח להרגיע..


    הפעם המפגש שלנו היה אודותיה,

    על מה קורה לה כשהמחשבות הללו מתרוצצות בראשה,

    על מה היא עוברת כשהמועקה מכבידה עליה מבוקר עד ערב


    אותה מועקה שהכבידה לה על בית החזה

    מחזיקה בעיקר חוסר אונים וכאב נטישה

    והעלתה זיכרון שחרוט בה מגיל 16


    שנות העשרה לחייה היו מלווים במריבות של אמא ואבא

    שמאד אהבו זה את זו אבל... כל הזמן רבו.

    מריבות מתישות שאיימו לערער את עולמה

    ואז.. 

    שנתיים אח"כ... הם התגרשו


    מצד אחד רעידת האדמה לה ציפתה הגיעה והחריבה

    ומצד שני הגיע אתה שקט וביטחון -

    כי כבר לא היה צורך בדריכות, בספק, אפשר היה לנוח

    זה קרה. אמנם לא נעים. אבל וודאִי


    השקט שאחרי הסערה

    גם שזו השאירה חורבן...

    לפחות הגיע השקט.

    כך חוותה זאת כילדה


    והיום - היא חווה בדיוק את אותה הדריכות,

    אותה הדריכות שמספרת לה -

    "אוטוטו זה קורה,

    ממילא הוא יעזוב בסוף..."

    אותה ציפייה שזה כבר ייגמר כדי שיגיע השקט,

    כשכלל לא מתקיימת בסיפור הזה האפשרות 

    שהם יישארו יחד בסופו של דבר


    ואכן,

    כשלא מתמירים חוויות שכאלה שחרוטות בנו,

    הן הופכות לכמו מגנט,

    הן מספרות לנו (באופן לא מודע ולרוב גם לא מילולי)

    שמה שהיה הוא מה שיהיה..

    ומובילות אותנו להתנהגויות שמקדמות

    את אותו סוף ידוע מראש


    אלא אם... (!!)

    מתמירים ומחוללים שינוי עמוק בלא מודע.

    כי כשאנחנו מעבדים את אותם תכנים רגשיים המוטבעים בנו,

    נכנסות אפשרויות חדשות.

    פתאום יש אפשרות לחוות ביטחון

    בצורה אחרת מעזיבה/ נטישה

    (שבאופן אבסורדי בפרשנות הילדית 

    נטישה ובטחון - התחברו יחדיו)


    יותר מזה,

    פתאום הביטחון מתקיים בתוכה

    בלי כל תלות במתקיים מחוצה לה,

    נבנה חוסן פנימי שנוכח ומזמין לחיבור ממקום אחר

    לא מהמקום שמחזיק חוסר אמון טוטאלי

    בהחלט גם לא מהמקום שמחזיק אמון עיוור...

    אלא מהמקום שנוכח בעיניים פקוחות

    ובוחר לתת אמון בוגר 

    ~~~~~~~


    כל פעם מחדש אני מתרגשת 

    כשנחשף עוד אחד מהשקרים 

    של הסיפורים הפנימיים האלה

    שמנהלים לנו את החיים.

    חשיפה שמאפשרת להתפכח מהם

    ולחולל שינוי אמיתי במה שהיה עד כה 

    ה "story of my life"


    כך שהוא ממשיך לנקות את אותן האשליות

    שמשכו אותו כל פעם מחדש לרומן כזה או אחר

    והיא ממשיכה להתנקות מאותה הנבואה שמגשימה את עצמה

    ש"ממילא זה לא יחזיק מעמד"

    שבאה לידי ביטוי בהתנהלות חקרנית וחשדנית שמגבילה -

    איך לא? בדיוק את אותה אשליית חופש 

    שהסיפור הישן שלו סיפר לו שהוא שימצא ברומן הבא..

    וזה הלופ שבו היו שבויים 

    כל עוד הסיפורים הילדיים ניהלו אותם באופן לא מודע.


    ככל שכל אחד מהם משחרר את עצמו מהלופ,

    הם יכולים להעמיק ולהתמסר לחיבור אמיתי ואוהב.


    אמן!


    פה בשבילכם במגוון דרכים 

  • בין אם בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך



     

    יום ראשון, 16 באוגוסט 2020

    למה אנחנו נמשכים דווקא לטיפוסים מסוימים ולא לאחרים? (גם אם הם "מושלמים")

    והנה התשובה של דר' Saida Desilets

    ותוספת שלי מנקודת המבט האימגוית בסוף:


    אז מה היא  תשוקה?

    דר' סיידה מתחילה בלהגדיר אותה:

    תשוקה הינה כוח טבע עצמתי 

    שמונע מתוך המוטיבציה להתפתחות,

    כוח שמתקיים מראשית הקיום

    ומשפיע בצורה משמעותית על חיינו פה על הכדור.


    אפשר לראות את הכוח המניע הזה

    בכל דבר סביבנו כמו למשל בכוחות הטבע הפורצים באביב

    ואפשר להרגיש אותו גם בהתחלות חדשות -

    עבודות חדשות, מקומות חדשים, בני זוג חדשים וכו'..

    אבל - היא מדגישה - זה עמוק מזה,

    הכוח המניע הה שמפעיל את הגוף שלנו באופן כה עצמתי

    קשור לצמיחה שלנו,

    ומגיע מעומקינו

    כך שזהו מצפן מאד אמין עבורנו -

    כשהיא מדברת - התשוקה.


    וכאן - דר' סייידה מתכוונת לתשוקה העמוקה, האמיתית,

    לא להשתוקקות רגעית לשוקולד למשל.

    ישנם סוגים שונים של תשוקה - היא מוסיפה:

    תשוקה לסקס, לאהבה, ליצירה משותפת, לחיבור, לשגשוג

    וכן תשוקה להעניק ולתרום,


    השאלה מתייחסת לתשוקה במובן המיני,

    התשוקה במובן של ארוס ולזו היא משיבה:


    אנחנו מתורבתים לרצות את מה שאנחנו רוצים

    זה מאד תרבותי, או תלוי מקום,

    כך שלפעמים מה שאנחנו משתוקקים לו

    הוא מה שגדלנו ללמוד שהוא ראוי להיות נחשק

    ולא בהכרח נובע מתשוקתנו האותנטית.


    אבל אם נעמיק מעבר להתניות התרבותיות

    וככל שאנחנו לוקחים בעלות על חיינו 

    ומנקים את אותן ההטבעות התרבותיות,

    ככל שאנחנו יותר בקשר עם עצמנו

    נוכל להבחין בקולות התשוקה האותנטית שלנו.


    תשוקה מינית היא משהו שאי אפשר לביית,

    אי אפשר ללמד,

    זה לא עובד כך,

    תשוקה מינית היא מאד ראשונית,

    כאשר יש משהו מאד עמוק ובסיסי 

    שמניע אותנו להשתוקק לאחד ולא לאחר


    וזה מאד ייחודי לכל אחד מאתנו,

    הדבר שיעורר את הארוס אצל אחד

    לא בהכרח יעורר אותו אצל אחר


    אם כן - היא מדייקת -

    השאלה הנכונה תהיה:

    מהו הדבר שאליו אנחנו משתוקקים באמת?

    (על פני: "מיהם האנשים אליהם נימשך?")


    וזהו משהו שנוכל לחקור אותו-

    מהו הדבר שכשאני נוכחת בו, מדליק אותי?

    זה יכול להיות אצל אנשים אחרים,

    ויכול להיות בכלל, כמו מוסיקה, טבע, וכו'..


    לפעמים זוהי 

    אותנטיות, 

    צחוק וכיף, 

    נוכחות,

    לפעמים זה משהו פיזי שמושך ומדליק אותך לכאורה בלי סיבה ברורה


    ככל שאנחנו מנקים את ההתניות החברתיות

    נוכל להיות יותר אותנטיות עם מה מדליק אותנו,

    ולרוב זה יהיה פחות משהו חיצוני

    ככל שאנחנו מעמיקות לחיבור אל עצמנו


    תשוקה תמיד מזמינה אותנו ללמוד עוד על עצמנו,

    כך כל פעם שמשהו מדליק אותך,

    זוהי הזדמנות לבדוק-

    רגע, מהי המהות פה שכל כך הדליקה אותי?

    זה לא אומר שצריך לעשות סקס עם כל אחד,

    אלא להבחין וללמוד על עצמך


    ופה אוסיף את הנחת הבסיס של האימגו,

    שאומרת שאנחנו נימשך אל אותם הטיפוסים

    שבאיזה שהוא אופן יזכירו לנו מקומות לא פתורים של עצמנו

    מ 3 סיבות שורש -

    אחת מהן - היא הרלוונטית לנו

    באשר למה שיעורר את התשוקה -


    כשמישהו מקסים אותי - ואני נדלקת -

    מה שיקסים אותי יהיה (בין היתר)

    אותם החלקים שאצלו כל כך זורחים ובולטים

    ואצלי - קפואים ונמצאים במחשכים,


    זה המקום להדגיש - 

    שלא רק שזה לא אומר שאין לי איכויות אלה -

    להיפך - זה רק מזכיר לי שהן קיימות בתוכי

    וגם אם אני לא מודעת לכך ואני בטוחה שאין לי מהן,

    הסיבה שנמשכתי אליהן - מעידה על קיומן בתוכי.


    "הוא כזה מדהים כשהוא חופשי כל כך" 

    היא נמשכת "אליו", וזה ממיס ומקסים אותה כל כך

    רק בגלל שיש בתוכה אותה איכות של חופש

    שנאלצה לאורך חייה להחניק 

    והיא כל כך מתגעגעת אליה


    זאת אומרת שאותם הדברים אליהם היא נמשכת בו,

    אותן האיכויות שהקסימו אותה,

    הן אלה החבויות בתוכה וצמאות להתעורר,

    זהו הגעגוע שלה אל אותם החלקים

    שמדבר דרך התשוקה אליו

    וזוהי הזדמנות פז עבורה לצמוח לאני השלם שהיא


    ברור...

    שלאחר שאנחנו מתחייבים זה לזו,

    בדיוק אותן האיכויות אליהן נמשכנו...

    הופכות להיות הכי מעצבנות עבורנו,

    כי הרי לא סתם הקפאנו אותן -

    קיבלנו (לרוב מהורינו)  את המסר ש"ככה לא מתנהגים"


    אז לאחר שאדי ההתאהבות מתפוגגים, 

    היא מתחילה לשמוע את אותם הקולות שהובילו אותה להקפיא אותן

    ואף להשמיע אותם...

    ושוב היא הלכה לעצמה לאיבוד..


    אבל... (!!)

    איזה מזל שהם רבים על זה (!)


    "איך אתה מרשה לעצמך לעשות כל הזמן מה שאתה רוצה???"

    היא תגיד לו בצורה גלויה או סמויה כל הזמן

    והוא מצידו יכעס עליה שהיא כל הזמן "מקטינה אותו"

    או "כובלת אותו"..


    כשאנחנו מבינים שהמריבות שלנו הן רק תזכורת

    לאותם מאבקים פנימיים בתוכנו,

    וזוהי קריאה של הפנים שלנו לחזור להיות שלם....

    או... אז (!)

    הכל יכול להיראות אחרת.


    כי אז... 

    היא יכולה לשחרר את אותן ההתניות שהקפיאו את החופש שלה להיות מי שהיא

    (כשבחרה להיות מרצה ולהיענות למסר מהוריה)


    והוא יכול לחזור למקום המאוזן שלו 

    (כי גם הוא קיבל כנראה את אותו המסר בעודף או חוסר של חופש

    אלא שבחר להתמרד מולו)

    כך ששניהם נמצאים רחוקים מהמקום המאוזן והשלם שלהם

    והמאבק הזה - כשמסתכלים עליו כך -

    יכול להיות הסמן והתזכורת עבור שניהם לחזרה למרכז,

    לדיוק לאני האותנטי הנקי יותר ויותר מההתניות,

    זה שנמצא מתחת ל"קליפות".


    ככל כשמצליחים - במקום להילחם זה בזו -

    להפנות את תשומת הלב פנימה ולעשות שלום פנימי -

    אז קורה הקסם -

    גם כל אחד צומח להיות הנפלא שהוא

    וגם - מתמוססים ומתאדים המאבקים.


    לא... זה לא תמיד פשוט,

    וכן.. זהו תהליך

    במיוחד מכיוון שכוחות האגו יגררו אותנו

    ל"טוב" מול "רע"

    וישאירו אותנו בעמדת הקורבן

    שתלויה ב"מה שאת/ה עושה לי"


    למרות ש...

    זה ממש ממש לא חייב להישאר כך (!)


    אז..

    אם בתחילת הקשר שלכם היתה תשוקה 

    ואם אתם רוצים לעלות את המדרגה הזו

    (שהינה אגב בלתי נמנעת)

    אני פה בשביל להזכיר:

    יש דרך שמובילה ישר לשם!

    היא דורשת כנות ומוטיבציה לצמיחה,

    היא דורשת נכונות ורצון לגדול

    ויחד עם זאת היא מתגמלת בהרבה מעבר לכך

    כי כל חווית החיים שונה שם

    כשעולים את המדרגה הזו.


    נכון, שרוב הזוגות נשארים תקועים בה -

    ומערכות היחסים סביבנו ברובן

    רוויות מריבות ומאבקי הכוח

    בין אם קולניים ובין אם קרים ושקטים


    אבל...

    כאמור, זה ממש לא חייב להישאר כך!

    יש דרך נפלאה שמובילה אותנו מעלה

    ואז - כפי שדר' הנדריקס אומר -

    במקום להיפתר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות

    נוכל להיפתר מהבעיות ולהישאר עם אותו בן זוג ❣❣


    פה בשבילכם

    במגוון דרכים להגיע לשם

  • בין אם בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.


    נ.ב

    כן.. זה הזמן להיזכר -

    מה אהבת בו/בה בהתחלה שכל כך הקסים אותך?,

    להתרגל לרעיון שהאיכות הזו חבויה בתוכך (!)

    ואט אט למצוא את הדרך להפשיר אותה..



    יום שבת, 1 באוגוסט 2020

    איך ניתן להחליש תגובתיות? (תרגיל בפנים)

    מה בעצם קורה לנו כשאנחנו תגובתיים?
    ויותר חשוב מזה... -
    איך נוכל להחליש את התגובתיות הזו?

    הרגע הזה שפתאום כולך הופך לקפיץ דרוך,
    העיניים יורות חיצים,
    מהפה נשלפות אמירות קשות,
    בווליום גבוה -
    וגם אם הקפיצות הזו דרוכה בשתיקה רועמת -
    בכל מקרה אנחנו כמו חתול מקומר גב
    והמערכת שלנו "מוכנה למלחמה"
    בין אם היא יוצאת אליה 
    ובין אם היא נשארת בהיכון...

    לכל אחד מאתנו הטריגר שלו,
    יש מן הסתם מיני טריגרים אבל לכל אחד מאתנו
    יש את זה היחיד והמיוחד שלו
    שכשהוא מופיע- בום!
    זה קורה...

    למשל, מי שכילד חווה שמתעלמים ממנו,
    עשוי כבוגר להידרך בשברירי שנייה
    בכל פעם שיפרש מהסביבה -
    גם אם בצורה לא מודעת - התעלמות 
    ולהגיב מתוך אותם דגמים הישרדותיים
    שפיתח אז.

    כל עוד אנחנו לא מעבדים את האישיו הזה
    לא משנה כמה הבטחות לשינוי התנהגות נפזר,
    בפעם הבאה שזה יקרה
    סביר להניח שאותו האוטומט יופעל.

    זה בכלל "לא בידיים שלנו"
    זו מן מערכת אחורית שבאה להגן עלינו
    מהסכנה (לכאורה) שהופיעה.

    כמובן שהדפוסים ההישרדותיים הללו
    לא באמת מגנים מפני הסכנה
    אלא רק מחמירים את המצב
    ומנציחים את חווית ההתעלמות..

    לכן כל כך חשוב לנו
    להבין מה בעצם קורה לנו שם-
    כשאנחנו תגובתיים -
    ולעבד את התכנים הללו 
    כדי להיות פחות ופחות תגובתיים
    ובעיקר...
    כדי לחוות נראות ורווחה.

    אז מה קורה לנו שם?

    לפני כעשור נערך מחקר
    שמאיר ומאפשר לנו הבנה ובהירות בנושא:

    כילדים, ובמיוחד כתינוקות, 
    אנחנו זקוקים למווסת טוב - נוכחות אם ואב.

    כשנוכחים עבורנו - הכל בסדר. אנחנו בטוחים.
    אלא שמידי פעם (במקרה הטוב) הם לא נוכחים
    ואז... נשבר לנו הרצף - מתערער הביטחון.

    ככל שהנוכחות הזו חסרה לנו כתינוקות,
    כך הביטחון מעורער,
    אנחנו מוצפים רגשית
    ומתקבעת בנו חווית דחייה/ נטישה/ חוסר אמון,
    חוסק ביטחון וחוסר אונים.
    בנוסף,
    כדרך להתמודד עם אלה - נבנים בנו 
    הרגלים הישרדותיים - דפוסי התנהגות
    שלכאורה מגנים עלינו
    ואולי הם אכן כאלה כשאנחנו ילדים,
    אך כבוגרים רק מנציחים את התסכול.

    כשצופים בסרטון הזה:

    אפשר לראות מה קורה לילד כשהאב נעלם -
    בין אם הוא מפנה את המבט ופניו נעלמים לילד
    ובין אם הוא נעלם רגשית כשאינו מגיב לילד

    אפשר להבחין בחילופי הרגשות שעולים בו:
    מפגיעה ועלבון
    לחרדה ופחד
    לכעס (הילד רוקע בידיו)
    ואז לדכדוך עד כדי יאוש.
    בהמשך עשויה להגיע בושה מתוך הפרשנות האוטומטית
    ש"אם אבא לא אתי כנראה שמשהו בי לא בסדר".

    לצערנו כל אחד מאתנו חווה 
    במידה כזו או אחרת חוסר נוכחות הורית

    ומה שקורה כשאנחנו מוצפים,
    נוצר מעין "בלנדר" ובו מעורבבים כל הרגשות הללו יחד
    כשעוצמת התגובתיות שלנו
    מגיעה מן הערבוב הזה

    ככל שנפריד בין הקולות הללו:
    בין הקול הפגוע והנעלב,
    לקול החרד,
    לקול הכועס,
    לקול המדוכדך,
    לקול המבוייש,

    ככל שניתן לכל אחד מהם להשמיע את עצמו,
    לבטא את התסכול,
    כך תוכל להשתחרר מאתנו
    אנרגיה שכלואה בנו מאז
    כך נוכל להתחבר לליבה -
    ולהגיב מתוך הבוגר היציב שאנחנו
    שבוחר איך להגיב.

    כשהאנרגיה לכודה -
    אין לנו גישה לליבה

    ומאחר והחכמה והאינטליגנציה הגופנית שלרשותנו
    נמצאות בליבה -
    כשאין לנו גישה אליה -
    אין לנו אפשרות בחירה
    והבלנדר "מפעיל אותנו".

    לרוב, הטריגרים שמפעילים אותנו 
    חוזרים על עצמם
    וקשורים למשהו היסטורי בביוגרפיה שלנו.

    התגובה ההישרדותית -
    איננה מי שאנחנו באמת
    אלא ביטוי של 5 הקולות הילדיים הללו
    שכלואים בתוכנו.

    ככל שניתן להם ביטוי - בינינו לבין עצמנו,
    ככל שנהיה אתם בקשר,
    בחמלה, באהבה,
    כך נוכל לשחרר את המונולוגים הכואבים ההם
    ו ל ה ר ג ע.

    הפגיעות - תתרכך 
    החרדה - תוכל להפוך לביטחון,
    הכעס - יותמר לתשוקה
    הדיכדוך - יהפוך למוכנות להסתכן בחיים
    והבושה תהפוך לאומץ

    אז נוכל להתנהל מתוך יותר ויותר ביטחון ואמון
    ומהמקום הבוגר להגיב בבחירה
    ולקיים מערכות יחסים מהנות יותר

    תרגיל:

    היזכר/י בסיטואציה בה הגבת באופן תגובתי.
    סיטואציה שקשה לך ואולי -
    אפשר לזהות שחוזרת על עצמה.

    אפשר/י לזיכרון להיות

    ועכשיו בלי לחשוב יותר מידי
    תן/ני לקולות האלה ביטוי:

    הקול הפגוע שבי אומר: ................
    הקול החרד שבי אומר: .................
    הקול הכועס שבי אומר: ................
    הקול המדוכדך שבי אומר: .............
    הקול המבויש שבי אומר: ...............

    תוך כדי מתן ביטוי לקולות 
    עד שהם מסיימים את דברם, 
    ניתן להבחין בתחושות בגוף,
    ברגשות נוספים שעולים, ולתת להם לעלות ולהתפוגג,
    במחשבות שעוברות בראש, לתת להן ביטוי בכתיבה
    ובדימויים אם עולים לצד כל אלה

    נוכחות והיווכחות בתכנים הצפים,
    תוך חיבוק והכלה לילד/ה שעלה
    מאפשים לאותה אנרגיה כלואה להתפרק
    מה שעשוי להתבטא בהקלה מיידית 
    ובהמשך - 
    בתגובתיות מופחתת אם בכלל תהיה,
    בפעם הבאה שאותו הטריגר יופיע.

    בהצלחה!

    לחיי הליבה הפועמת בתוכנו
    זו שיודעת שאנחנו נפלאים 
    וראויים לאהבה מעצם היותנו,
    זו שכשאנחנו בחיבור אליה-
    מזכירה לנו את האפשרות לחיות את החיים במלואם.
    אמן ❤

    גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך!


    הכתוב מבוסס על תכנים שהועברו בסדנה למטפלי אימגו "משבר לתיקון" על ידי אורלי ורמן וליאורה גרינהאוס.