יום שלישי, 21 במרץ 2017

האם נכון לרָצוֹת את האיש שלך כדי להצליח את הזוגיות שלכם?

האם נכון לרָצוֹת את האיש שלך כדי להצליח את הזוגיות שלכם?

- "תתנהגי יפה"... "תהיי ילדה טובה"
- "כן, כן,"  נשמע קול פנימי בתוכי,

בעוד הילדה שהייתי, מונָעת מהצורך שלי להרגיש אהובה, רצויה,
לקבל את האישור,
ומאידך מהפחד לחוות דחייה ונטישה,
נעניתי לציפייה ממני וגדלתי להיות "ילדה טובה".

זהו אחד הקולות שעיצבו את ההרגל שלי לרָצוֹת, אם לא 'הָ'
ויצרו בי אוטומט לומר 'כן' משחר ילדותי.

נכון שהיו גם תקופות של התמרדות בחיי,
אני זוכרת את עצמי כנערה, בכורה,
איך לקחתי על עצמי 'לסלול לאחי ואחיותיי את הדרך',
ולעשות "דווקא"
"ללמד אותם" (את ההורים) מה טוב.

העניין הוא שגם להתמרד,
כמו כמובן לרָצוֹת -
שניהם ניזונים וקשובים לרצון של האחר.
מה הוא רוצה/ מצפה/ מבקש...

גם הכניעה לרצון האחר כמו גם ההתנגדות לו
מרחיקים אותנו מהרצון האותנטי שלנו.

מעבר לכך, אלה מרחיקים אותנו מהמהות הפנימית שלנו
כי אם ציפו למשל שאהיה ילדה טובה ושקטה ונכנעתי לציפייה הזו,
אך בתוכי מהות ילדותית, שמחה וצוהלת שהושתקה ודוכאה,
הרי שהתרחקתי מעצמי בעל כורחי.


המרחק הזה מתסכל, ומנהל אותי ובאופן מאד מפתיע גם את בן הזוג שלי
והכי מבאס - כשאני פועלת מתוך הפחד הזה ומרצה את האחר
אף פעם הוא לא יהיה מרוצה

ואז התסכול רק יגבר - "גם כל כך התאמצתי,
וויתרתי על עצמי בדרך, וגם תלונות ומענות ?..."

אלא שהרגל מטבעו ממשיך בשלו (אלא אם בחרנו לשנות)
ובשלב מסוים בחיי כבר ממש היה לי לא ברור מה אני רוצה
המילה הזו 'רצון', לא הייתה שגורה בעולמי הפנימי,

יש מה ש'צריך' כי זה מה שמצפים ממני
שמגיע bulit-in עם איזה מרמור פנימי כזה
(מרמור שכן מחובר בתת ההכרה שלי לקול הרצון הפנימי שלי)

ויש מה שאני עושה "דווקא" בניגוד למה שהם מצפים ממני,

כך שאף אחד לא באמת מרוצה מהריצוי הזה
ובטח שלא מההתמרדויות שלי כשהגיעו
וכוווולנו סבלנו..

תארי לך איזה בלגן ההרגל הזה עושה כשאנחנו נכנסות לקשר זוגי
כן, מן הסתם גם הצד השני מגיע עם הרגלים דומים,
שנובעים מהפחד מדחייה/ נטישה ומהצורך בקבלה ואהבה,
גם הצד השני מונע בין הקצוות של ריצוי והתמרדות
והבלגן חוגג.

זו 'חגיגה אמיתית' כי תת המודע ימשוך אותנו לאנשים
שהבלגן שלנו יתאים באופן 'מושלם' לבלגן שלהם-
אלא שכל עוד הוא לא מודע, ההתאמה הזו תהיה צורמת למדי
זה כאילו אנחנו לוחצים בצורה מושלמת, אחד לשני על הכפתורים הכי רגישים.

זה כמובן רק צוהר צר, לראות דרכו מה קורה בינינו,
ובכל זאת, כל צוהר באשר הוא - מבורך ועשוי לחולל שינוי בחיינו
אם אנחנו יודעים איך להיכנס דרכו
על מנת להגיע אל המקום הבוגר,
בו הבחירה המודעת היא זו שקובעת
(ולא הפחד מדחייה/ נטישה, או הצימאון של החסר באהבה ובקבלה
שקובעים לנו באופן לא מודע, עד שאנחנו מחוללים שינוי.)

שאלת השאלות היא -
איך מגיעים לשם?
איך מחוללים את השינוי הזה?

אז כמובן שהתשובה רחוקה מלהיכתב במשפט אחד פה,
ויותר קרובה לספר :-)
וזו בדיוק הסיבה שכתבתי אותו-
את הספר (הקטן אמנם), ספר תהליך העצמה לאישה בזוגיות
"להישאר את בשניים,
איך לא להיעלם באהבה"

בו אני גם מסבירה את הסיבות להיעלמות שלנו,
(מעבר למה שכתבתי כאן, מעבר למה שאנחנו מכירים,)
הסבר שכשאני מסבירה אותו לנשים ולבני זוג תוך כדי התהליכים הפרונטליים,
אני רואה את עיניהם נפקחות
ושומעת את האסימונים נופלים..

בספר הזה, אני גם מביאה בנוסף כמה מושגי יסוד
שקריטי להבין אותם על מנת לחולל שינוי,
שהם הבסיס לכל שינוי שנרצה לחולל בחיינו.

ההסברים קצרים ופשוטים,
כדי שתוכלי להבין את התמונה המלאה
ואז-
וזו גולת הכותרת מבחינתי-
לעבור את התהליך הכתוב (שבסוף הספר) והמוקלט
(את יכולה להקשיב להקלטה תוך כדי הקריאה,)
תהליך שמשלב את כל היסודות הללו,
שכשעוברים אותו ממש משתנים דברים בחיים
ואת מוצאת את עצמך מגיבה אחרת לגמרי,
כך שתוכלי להיזכר במי שאת ובמה שאת רוצה.

כי כשאת חוזרת להיות מי שאת,
כוווולם מרוויחים

את - כמובן בשמחת הגילוי של עצמך

אישך- ברור, יכול ליהנות ממי שאת (ולא עוד לספוג את המרמור שנלווה לריצוי)

והילדים שיכולים גם ליהנות ממי שאת
וגם לקבל דוגמא אישית ראויה לחיים. 

לרכישה במחיר טרום השקה 
ב 47 ש"ח בלבד במקום 69 ש"ח (+ 15 ש"ח משלוח)





הספר ירד היום לדפוס בשעה טובה :-)
כוונתי היא להגיע עד אליך פני הפסח.
(לכן המחיר מוזל כעת)

ו... תשובתי הישירה לשאלה שבכותרת –
אם לרָצות משמעו להיענות לרצון האחר בהתעלמות מהרצון שלך 
אז לא, לרוב זה לא מקדם את הזוגיות שלכם.

זה לא אומר שאין התחשבות ושנבחר לא פעם 
לפעול בהתאם לרצון שלו למרות שזה לא רצונך,
אלא שזו תהיה בחירה, כשאת מודעת לרצון שלך, ובוחרת במה שנכון לך ולכם.
לא מתוך הפחד שינטוש או שידחה,
אלא מתוך מקום פנימי שיודע את עצמו ובחר כך או אחרת.

כאמור, את הדרך לשם כתבתי בספר:
והנה הוא פה עבורך

עדיין במחיר המוזל עד חצות בשבת ה 25.317 .

זה מה שכתבה ריקי שהציצה בטקסט עוד לפני ההדפסה:
" ... תוך כדי הקריאה הבנתי כמה תובנות קריטיות,
  בעיני כל אישה צריכה להיחשף לספר החשוב הזה.. 
  בכלל ההנחייה הזו, אני חיבת לספר עליה לכל מי שאני מכירה,
  כי לי - היא שינתה את החיים... "

שיהיה המשך שבוע נהדר,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן



יום רביעי, 15 במרץ 2017

"..למדתי בבצלאל אבל מאז שהתחתנתי.. לא נגעתי במכחול..."



כך אמרה לי יונית אתמול,
ולא, היא לא לבד..

גם אני-
כשהיכרתי את האיש שלי, סיימתי ללמוד יפנית (כן, כן :-)
הייתי בעיצומו של תהליך קבלה ללימודי המשך ביפן
אבל אז.. החלטנו להתחתן,
 והתכניות שלי נגנזו. (לגמרי אני, האחראית היחידה לכך)

את היצירתיות שלי אהבתי לבטא דרך המצלמה
אבל אז... הכרתי אותו
והוא צלם כל כך מוכשר, שזה נראה לי מיותר לנסות
ו...התחביב שלי נגנז. (שוב בגללי)

וזו היתה רק ההתחלה,

כשהילדים נולדו התמסרתי להם מתוך בחירה (די ברור וטבעי)
רק ששכחתי את עצמי גם שם.

"... נשים רבות מוצאות את עצמן רחוקות מתחושת שלמות בחיים 
 ובמקום ליהנות ממי שהן, מוותרות על עצמן 
וזאת תוך נטייה להיות בנתינה לכוווולם: לילדים, לבן הזוג, להורים, לבית... 
ואז, בסוף היום, כשמגיע תורן, 
הן נותרות לרוב נטולות כוחות ועייפות מכדי להקדיש ולו מעט תשומת לב לעצמן.

כך, לאורך זמן נשכח מאתנו מה אנחנו רוצות, מה אנחנו שוות, 
מה אנחנו יודעות ומה באמת חשוב לנו. 
אט אט אנחנו מתרחקות מהמרכז שלנו ומקולנו הפנימי האותנטי 
ובכך שוכחות את העוצמה הטמונה בנו. 
.....
בעידן בו אנו חיות כיום, חלה התעוררות הקוראת לנו לשוב 'הביתה'. 
זוהי קריאה בלתי נמנעת, נקודת אל חזור. 
קריאה בה דוחקת בנו המציאות להיזכר בגדולתנו, באיכויות שלנו,
בעוצמה של מי שאנחנו, במקום שלנו 
ובחשיבות המימוש שלנו כחלק מהחברה כולה.

כשאני כותבת 'המציאות דוחקת', 
משמע שזו לא תהיה תמיד עדינה אתנו 
ושלעתים ניאלץ לעבור לא מעט טלטלות כדי למצוא שוב את מי שנועדנו להיות.

אף על פי כן, אפשר לעבור מסע חזרה אל עצמך בקלות יחסית 
ולחסוך את הטלטלות ואת המשברים בדרך. 
משברים כמו אלה שעברתי בעצמי בקשר הזוגי שלי בהחלט לא הכרחיים... " (קטע מתוך "להישאר את בשניים")

וכדי שתזכי בהתעוררות הזו בקלות ובפשטות, 
כתבתי עבורך את הספר הזה:


כי כשאת חוזרת להיות מי שאת במלואך 
כוווולם מרוויחים

את - כמובן בשמחת הגילוי של עצמך
אישך- ברור, יכול ליהנות ממי שאת (ולא עוד לספוג את המרמור שנלווה לויתור)
והילדים שיכולים גם ליהנות ממי שאת 
וגם לקבל דוגמא אישית ראויה לחיים 

זהו ספר תהליך העצמה נפלא לאישה בזוגיות (או לאישה שהיתה בזוגיות)
והוא נמצא מרחק הקלקה (כאן) ממך

מזמינה אותך להצטרף אלי במסע אתו,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.










זה ב❤️

יום רביעי, 8 במרץ 2017

למה וויתרתי על עצמי מאז שהתחתנתי ? ומה גרם לי להתעורר אל עצמי שוב?

אני, מטבעי, יש לי מן הרגל כזה לדאוג לכווולם –
לתת,
לטפל,
להקדיש,
להיענות לצרכים ולבקשות,
לעשות קודם כל את מה שצריך,
(ורק אחר כך את מה שאני רוצה..
אבל למי כבר נשאר כוח אחרי שכווולם טופלו להתפנות לרצון שלי..
וכשזה לא קורה כל כך הרבה זמן..
מי בכלל זוכר מה אני רוצה... )

לסדר, לנקות, לארגן, להכין, לעבוד, לעבוד, לעבוד..

ככה נראו חיי לפני כמה שנים.

זה לא שלא הייתי הולכת ליוגה וקרמיקה,
זה לא שלא היתה לי משרה בכירה ומרשימה..
אבל גם אלה היו מתוך אותו doing שממנו פעלתי.
שממנו לא ראיתי, לא שמעתי ולא הייתי מחוברת לעצמי.
לא נשמתי,
כאילו הסתפקתי רק בשאריות החמצן..

ומן הסתם זה הִקְצין מאז שהתחתנתי
ועוד יותר ועוד יותר עם כל ילד שנולד.

מצד אחד לא יכולתי לראות שכך , והמשכתי..
מצד שני, היה כל כך הרבה כעס בתוכי על הוויתורים הללו (ברובו לא מודע)
שהייתי חסרת סבלנות,
ועצבנית, והמרמור הזה היה יוצא על כווולם
(כן, אלה שלכאורה התמסרתי לטיפול בהם.. )

וככה עברו להם החיים, כשאני באוטומט
נותנת וכועסת, מטפלת וממורמרת,
אחרונה בתור.

עד ש...
הוא עזב אותי.




טוב, בטח כבר ברור לך – שעוד הרבה לפני שהוא עזב אותי..
אני הייתי זו שעזבתי את עצמי..

לא ידעתי מה אני רוצה באמת,
לא העזתי לתת לעצמי את הזכות לחשוב על זה אפילו,
ממילא היתה שם אמונה שאני לא ראויה
כל כך לא ראויה שאפילו לחשוב על מה שאני רוצה שלא לומר לחלום על זה
לא היה אפשרי עבורי
לא היה לי אוויר לנשימה –
וזו לא סתם פרפרזה - זו באמת התחושה שחשתי-
מן כיווץ תמידי ,
הסתפקות במינימום (לא בהכרח החומרי, יותר הוויתי),
כֶּלֵא,
כמו משהו שמגביל אותי בתוכי ולא נותן לי להתרחב..

אבל אז –
הוא עזב .

ושם קרה משהו מעניין –
מצד אחד זה היה אחד המשברים הגדולים בחיי,
לא הפסקתי לבכות, לא יכולתי לישון, לא אכלתי, לא שתיתי,
כאבתי את כאב הלב פיזית,
את האכזבה, האשמה, הבושה על הכישלון,
הפגיעה הנוראית בי – על כך שהוא ויתר עלי,
שחידדה את האמונה שאולי אני באמת לא מספיק..
הכעס שעלה מתוך כך, (ואם אהיה כנה, אקרא לו בשמו- זעם מתפרץ)
הפחד, וכאב חורבן הבית על כל המשתמע מכך.
אבל לא הייתי רוצה להרחיב על כך הפעם,
אלא דווקא על הצד השני

כי מצד שני קרה משהו אחר –
כשהוא עזב -
אותו הכלא בו אני כלאתי את עצמי – בנוכחותו
פתאום התפרק לי..
ופתאום (במקביל לתחושות הקשות שתיארתי לעיל) -
פתאום היה לי אוויר לנשימה,
פתאום היה לי חופש,
פתאום נזכרתי שאני אוהבת לצייר וחזרתי – הפעם בתשוקה לציור,
פתאום נזכרתי שאני אוהבת מוסיקה -
וזו חזרה להתנגן בווליום ראוי אצלי בסלון,
פתאום , או יותר נכון מיום ליום – חזרתי לחיים.
סרטים, חברות, שִ מְ חָ ה ..

כמו בלון שהוציאו לו את האוויר
(כן, כן – זו אני שהוצאתי לעצמי את האוויר אז, לא אף אחד אחר..)
וכשלא היה שם מישהו, שמולו הייתי 'צריכה' להצטמק –
האוויר התמלא בו בחזרה –

ובמהלך שלושת החודשים בהם היינו בנפרד
(הודות לכלים, תובנות ותהליכים עליהם אפרט בהמשך)
מיום ליום חזרו אלי יותר ויותר חלקים ששכחתי,  
כאלה שוויתרתי עליהם שלא במודע,
כך שבסוף התקופה הזו הייתי  א י ש ה  מ א ו ש ר ת !

לאורך התקופה הזו, גם יכולתי לראות עד כמה אני לא לבד..
עד כמה זוהי נטייה נשית לוותר על עצמנו,
כשהייתי מחוץ לקשר - במפגשים עם חברים ומשפחה,
יכולתי להסכים לראות את הדינמיקה שבינה לבינו,

עד כמה נשים מוותרות על עצמן,
לפעמים על דעתן, לא מעט על רצונן.

היום ברור לי שההרגל הזה שטבוע בנו ומוצפן לנו בתאים
פוגע לא רק בנו הנשים,
אלא גם – בצורה פרדוכסלית לכאורה – במי שלמענו וויתרנו..

אחרי שלושה חודשים -
הוא שאל- מה אני רוצה..
או "מה את הכי רוצה שיקרה ?"

טוב,
מצד אחד היה לי ברור שאני רוצה שיחזור,
(התקדמות – ידעתי מה אני רוצה..!)
הרי לא רציתי מלכתחילה שילך..
(במה שאני 'לא רוצה' הייתי די בקיאה גם אז.. )

ידעתי שיש בינינו חיבור שאני לא רוצה לוותר עליו
שאני אוהבת אותו, ואתו אני רוצה להצליח בחיים, בזוגיות, כמשפחה, ובכלל..


אך מצד שני..
פחדתי עד מאאאאד לאבד את מה שמצאתי בתקופה הזו..
ידעתי עד כמה ההרגל לוותר על עצמי טבוע בי,
ועד כמה הוא עלול למהר ולהשתלט עלי ,
כך ששוב אמצא את עצמי ללא עצמי.. אם בכלל אהיה ערה לכך..

ובכל זאת היה גם צד שלישי ..
שידע שכְּ'סוֹלוֹ' – כסינגל, או איך שתקראי לזה
הרי אין לי בעיה..
אני מוצאת את עצמי ויודעת מי ומה, ויכולה לנסוע, ולטייל ..
אני ג'דעית..
והאתגר הגדול שלי - הוא להצליח להישאר אני בִּשְנָיִים.

וכך היה
החלטנו לחזור,
כשהיה ברור שאנחנו חייבים לקבל סוג של עזרה מבחוץ
שתוציא אותנו מההרגלים שלנו,
שתאפשר לנו ליצור לעצמנו זוגיות תומכת, מכבדת, אוהבת, ערה
וגם היה ברור (לי בכל אופן) – שאני לא מוותרת לעצמי ולא על עצמי
ונעזרת במה ומי שצריך כדי להצליח לשמור על מה ומי שגיליתי בזמן ההוא..

מאז... בדרך הזו אנחנו הולכים יחד,
והיום יש לנו בית שכיף לחיות בו.

מאז... אני מלווה זוגות בדרך שלהם
כדי שגם להם יהיה כיף, מחבק, אוהב, (בחיי שזה אפשרי !)

ומאז אני נותנת לעצמי יותר ויותר מקום
ועוזרת לעוד ועוד נשים לחזור להיות השלמות שהן בתוך הקשר.
לא ללכת לאיבוד באהבה

וכדי שעוד ועוד נשים יוכלו להיות חופששששששיות בתוך הקשר הזוגי שלהן
כתבתי, הכללל בספר קטן (אמיתי- מודפס)
  • ·         את כל התובנות וההסברים ל 'למה זה קורה' לנו,
  • ·         עם דפי עבודה להתבוננות פנימית ו'החלפת דיסקט', התמרת התוכן המוטבע בתאים בכזה שאנחנו בוחרות לעצמנו
  • ·         עם הנחיה כתובה ומוקלטת שנושאת אותך אל החופש בתוך עצמך, ובתוך הקשר הזוגי שלך

זה מן ספר תהליך העצמה לאישה בזוגיות,(או שהיתה בזוגיות)
צבעוני וכיפי שלוקח אותך צעד צעד אל עבר הגדולה שאת.


קצת התעכבתי אתו מעבר למתוכנן
כרגע הוא בעריכה גרפית ואני מתכוונת להדפיס עד לפני פסח -
הוא חג החירות :-) מתנה נפלאה לחג הזה !

שזה אומר שהיום הוא עולה 47 ₪ במקום 69 ₪,  
(בנוסף לדמי משלוח של 15 ₪ = 62 ש"ח כולל משלוח)

והוא יצא אליך מיד כשיצא מהדפוס.

המחיר המוזל מוגבל ל 50 העותקים הראשונים בלבד.

מלאת התרגשות לשתף אותך בתובנות ובכלים
שסייעו לי לחולל את 'ה' שינוי בחיי,

העותק שלך מחכה לך בלחיצה פה

להתראות !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.