מה הכי גרוע לעשות כשמישהו כועס?

בטח את מכירה את זה- שאת כועסת,
אש יוצאת לך מהאוזניים,
מסבירה לכולם למה זה ברור שאת צודקת,
למה (למשל) זה לא מתקבל על הדעת
שסיכמתם משהו ולגמרי במקרה
את מגלה שהסיכום הופר באלגנטיות -
שהילדים מטופלים היטב
אבל במקום שהוא } יהיה אתם,
הזכות ניתנה לשמרטפית כלשהיא

והזעם על כך שהוא מרשה לעצמו
שוב ושוב לשים את התענוגות שלו בראש הרשימה
מה שאת בחייייייים לא היית עושה...

*(זו אגב "תופעה" שמקורה בסוציאליזציה שלנו כנשים
בעידן הזה ושלהם כגברים.
בעוד אותנו מחנכים להיות אחראיות - אולי בעודף,
אותם מחנכים לקדש את שאיפותיהם.
לא שופטת, אולי ארחיב על כך בפעם אחרת)

בקיצור הזעם הזה,
מאיים לצאת מכל הנקבוביות בגופך
ולהותיר אבק אחרייך

בשלב הזה את כל כך בטוחה שאת צודקת
(ואם תשאלי אותי :-) אז בצדק :-) :-)
שאת מצליחה לנסח את טענותייך
בחריפות, בשנינות ובנחרצות יתרה

ואז...
הדבר הכי גרוע יהיה...
אם מישהו יאמר לך:
"טוב, תירגעי... זה לא בריא לכעוס..."
או
"בסדר, אבל למה את צועקת??"

עוד רעיון גרוע פה יכול להיות
להסביר למה גם הוא צודק...

או כל ניסיון שהוא
שמטרתו לסלק את הזעם והגיצים
של הכעס מהמערכה.

מוכר לך?
~~~~~~~~~~

מה שבעצם קורה פה,
אם נסתכל רגע מהצד -

הכעס הוא אנרגיה מאד מאיימת.
שעשויה לעורר חוסר שקט עד כדי בהלה
אצל מי שכלפיו היא מופנית,

אנרגיה תוקפנית שרובנו
גם מתקשים אם בכלל יכולים להכיל
וגם רגילים תרבותית לנסות להשתיק

כי זה מה שראינו -
כך נהגו ונוהגים סביבנו,
מתוך הקושי להתמודד עם כעס -
בדר"כ אם מישהו כועס - מיד מנסים להסות אותו.

כך נהגו כלפינו כילדים כשכעסנו,
כך נוהגים סביבנו כלפי מי שכועס
ו... כך אנחנו בעצמנו נוהגים..

אנחנו משכפלים שוב ושוב
ניסיון לא מוצלח להתמודד עם הסערה
(בכלל ועם כעס בפרט)
ולמרות שזה לא עובד,
מאחר ואין לנו משהו אחר שכן -
זה הרגל שכל כך נפוץ סביבנו.

אפשר להסביר למה זה לא עובד
בכל מיני צורות,
אחת מהן תהיה להיעזר בחוק השני של ניוטון :

השתקה של מישהו כועס,
הִנָה התנגדות לכעס שלו,
והרי כל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה,
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך,
משמעו שהשתקה רק מלבה את הכעס...

רגע, רגע,
אל דאגה,
זה לא שאני עומדת להמליץ לך לתת את הלחי השנייה
ולעודד את הכועס להוציא את כעסו עלינו,...

לא, כיוון שזוהי הקיצוניות השנייה (!)
ושני הקצוות (מלחמה / כניעה)
מנוהלים על ידי אותו מוד הישרדותי
שלרוב לא יוביל אותנו לשקט המיוחל.

אז מה כן?

כעס הוא השלכה שלא לומר השפרצה
של הסערה הרגשית שמתחוללת בקרב הכועס.
אנרגיה מתפרצת, תוקפנית,
מכלה ומחלישה את הגוף,
בעיקר את הכבד לפי הרפואה הסינית

ולרוב כשנחוש חוסר אונים -
רגש שהינו מנת חלקנו מעצם היותנו יצורים תלויים
בגילאי הינקות והילדות,
בכל פעם שנפרש התנהגות כזלזול, הקטנה, התעלמות
או שנחוש לחיצה אחרת כלשהיא
על אחת מנקודות התרפה שלנו,

יגיע הכעס, לכאורה על מנת להגן עלינו מפני המזלזל
ואולי.. על מנת להגן עלינו מפני התחושה הקשה
של חוסר האונים שעולה בנו (!)
כיוון שהכעס (לכאורה) מעלים אותה בשנייה.

מנגד,
לרוב אצל מי שעומד מול הכועס
מתחוללת סערה פנימית גדולה לא פחות
ועל מנת להגן על עצמו
סביר שיגויס בדיוק מאותו המוד ההישרדותי,
דפוס אוטומטי כלשהוא,
תוקפני לא פחות (גם אם מוסווה),
וגם אם יהיה מאד הגיוני
ויסביר שהכעס ממש לא בריא...
וחבל ש"סתם את כועסת...אולי תירגעי?"
זה לא יעבוד
וישאיר את המשתתפים במרחב
דרוכים, טעונים ובהיכון
גם אם זה נראה כלפי חוץ וגם אם לא..

אז מה כן?

אני שמה לב שכבר כתבתי את השאלה הזו קודם
והמשכתי לכתוב מה לא :-)

אז ככה,
ככל שנצליח להגיב מתוך בחירה,
כלומר ככל שלא נהיה מופעלים
מהכעס של האחר,

אבל באמת (!)
לא רק נֵרָאֶה כלפי חוץ אדישים,
ככל שנצליח להגיע למצב בו המערכת שלנו
לא נדרכת אל מול כעס של אחר,
כך נמצא את הדרך הכי נכונה להתמודד
אל מול הכועס:

השיא יהיה כשנצליח להכיל בחמלה,
ממש להביא אמפטיה (!)

אבל עד שנגיע לשם...
:-)

זה יכול למשל להתחיל בזה,
שמתוך יכולת חיבור למרכז שלנו,
נוכל לעשות הפרדה בין מה ששלו למה ששלי,
לשים גבול ולומר -
"אופס, התבלבלת, אני רואה שחזרת עצבני מהעבודה,
אני לא חלק מזה..
בוא נירגע ונדבר אח"כ"...

או - למשל לשתף - ש "ככה ממש קשה לי להקשיב,
וזה לא מכבד אותך ולא אותי
ואני מאד רוצה להקשיב,
אז בוא נירגע ונחזור שוב לדבר על זה מתוך שקט.."

לפעמים זה יהיה פשוט שקט פנימי שלך שלא נסחף
לריקוד ההישרדותי, מה שיחליש את הכוח
של הכעס של האחר ויפוגג אותו,

או כל דרך אחרת שהשקט הפנימי שלך פותח
כשהשפעת אדי הכעס מתפוגגת,
ומופיעה התבהרות.

כי כשאנחנו במוד הישרדות,
פזיולוגית רוב הדם זורם מהחלק החושב, היצירתי של המוח,
אל החלק ההישרדותי, הפרימיטיבי
ואז אנחנו פשוט פחות חכמים (בלשון המעטה)

בקיצור,
הכעס הוא אנרגיה עצמתית
שסוחפת אתה את כל מי שבאזור
לתוך סערה פנימית וחיצונית.

ככל שנצליח להפריד את עצמנו מהסערה,
וזה מתחיל ביצירת שקט פנימי,
כך נוכל יותר ויותר להרגיע את הסערה
זו שבתוכנו וזו שבחוץ.

איך מצליחים ליצור שקט פנימי?
יש כמה אפשרויות בסוף המייל
שאפשר לבחור מתוכן את זו שהכי מתאימה,

אבל רגע לפני שאני נפרדת ממך
חשוב לי לציין
לפחות שני מוקשים שעומדים בפנינו
במערכה מול הכעס:

*
לפעמים תהיה השתקה עצמית שתתחזה לשקט
ואז... זה לא יעבוד...
יחד עם זאת, ככל שתצליחי להביא את דבריך מתוך שקט,
שיגיע מההרגעה אמיתית שלך את עצמך,
מהתייחסות לסערה הפנימית המתחוללת בקרבך
ועיבוד שלה -
ככה יש סיכוי גדול יותר שזה יעבוד
(אפשרויות ללמוד איך כאמור
ממש תיכף בסוף הרשומה)

**
מוקש שני שקריטי להכיר במצב הזה-
הוא להבין שהזמן כשלעצמו לא מפרק את הכעס,
ואם לא נעבד את הכעס,
אפילו אם יעבור קצת או הרבה זמן,
הוא עשוי שוב להתלקח
ושוב לא נצליח לדבר...

לכן - ישנם פה 3 שלבים קריטיים והכרחיים:
1. לפרוק את הכעס פיזית מהגוף -
למשל בצעקה בים, או בטבע,
או במקלחת,
אולי לצאת לריצה בהתכוונות לפורקן

2. וזה חלק חשוב מאד
לנסות להבין מה בעצם הכעיס אותי,
לזהות את הצורך שלא נענה -
כי כמו שארנינה קשתן אומרת בגאונותה הרבה:
מאחורי כל צרחה יש צורך לא מסופק

3. אחרי שזיהיתי -
למצוא את הדרך למלא אותי ממני אלי.

כלומר אם זיהיתי למשל שכעסתי
כי לא ראו אותי,
הצורך שלי היה נראות,
אז אני מוצאת את הדרך יותר ויותר לראות את עצמי.
(אגב כשאני עושה את זה אני כבר רואה את עצמי
ומכאן העצמה הטמונה בהתייחסות פנימה אלי)

בשלב הזה של העיבוד,
הכעס כבר איבד הרבה מכוחו המתפרץ
ועכשיו יכול להיות בטוח לשוב ולדבר.
~~~~~~~~~

כמו שאת רואה הדברים מתייחסים
לשני הצדדים,

גם כי כולנו נעים ביניהם,
פעם ככועס ופעם כמי שהכעס מופנה אליו

וגם, כי ככל ששנינו ניקח חלק בשינוי -
כך נמצא שבמקום כעסים ומריבות
אנחנו מצליחים לדבר (!)

וגם אם משהו הפעיל אותנו,
וסביר להניח שיהיו עוד ועוד הפעלות...

יש לנו "חומרי גלם וכלים" לבנות מהם את הגשר
ולחזור להבין, להתחבר,
ליהנות מביחד שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות
ולצמוח יותר ויותר אל האני השלם והגדול
שמנהל את מה שמתחולל בקרבו
ופחות ופחות מנוהל משם.

אני מברכת אותך בשבוע של שקט פנימי נפלא,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להצליח לייצר שקט פנימי?
הנה לך כמה אפשרויות
ללמוד ולצמוח לשם ביחד -

ממש בקרוב נפתחת קבוצה לנשים
שרוצות להתחבר לעצמן:

שביל אל הלב

מתחילות ממש אוטוטו,
רצף של 8 מפגשים מופלאים,

אחת לשבועיים

בימי שיש בבוקר

לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך