גלית אליאס

האמת, שזה קצת הזוי לכתוב על שחרור ממנגנוני הגנה, אחרי לילה שכזה שהם אלה שהצילו אותנו מהירי האיראני... (וטפו טו אני מקווה שכל זה מאחורינו...) אבל אולי זו דווקא הזדמנות נפלאה לעשות את ההבחנה בין סכנה אמיתית שבדיוק עבורה אנחנו מתוכנתים להידרך  ולהיכנס למוד הישרדות שבו אפשרויות התגובה שלנו הן figtht/ flight/ freeze, לבין סכנה מדומה בה המערכת שלנו מגיבה כאילו היתה אמיתית כמו למשל מה שקורה לו } כשהיא { צועקת עליו אז למרות שבענייני בטחון מדיני ובכלל כאלה שבהם נשקפת סכנת חיים  יהיה נכון לנו לשמור על ערנות  וחלילה שלא נצטרך - אף על דריכות  ובתקווה ותפילה שנישאר שמורים ומוגנים מהן, הרי שבעניינים שבינינו לבנינו וכאלה שבינינו לבין בני הזוג שלנו, עניינים בהם אין המדובר בסכנה אמיתית, (אף כי היא נחווית ככזו שלא במודע) רצוי לנו לצאת לחירות - אפרופו חג הפסח שלפנינו- ממנגנוני ההגנה שלנו  שהרי אלה מופעלים אל מול אהובינו - ופוגעים באיכות החיים ובמערכות היחסים שלנו. כשהוא } לוחץ לה { על טריגר - שמעורר כאב של צורך לא מסופק - למשל, אם היא ממש ממש צמאה לנִראות והוא חוזר הביתה, עם העיניים במסך, ושם נשאר מוקד