גלית אליאס

אמנם לפנינו יום הב חירות , וכמעט מיד אחריו חג ה חירות , אבל בלי קשר ואולי עם... הגיע אלי הריאיון המרתק של איל דסאו צפריר  מ"קול הגבר" את ניסים לוי , " למה אנחנו לא מצליחים לקבל את הסקס שאנחנו רוצים בזוגיות שלנו? " שדי פותח את רוב הפלונטרים שמבחבשים אותנו ב תקשורת המינית שלנו עם בני הזוג כתבתי לי כמה משפטים שדליתי משם רק כדי שלא יהיה מצב שזה יתפספס לך... ולא.. אגב- לא יוצא לי שום דבר מזה, אני לא מכירה אף אחד מהם, אבל התכנים בריאיון הזה כל כך חשובים שהיה לי ברור די מההתחלה - ש אני חייבת להפיץ אותו וכך לאפשר לכמה שיותר פלונטרים להיפרם אני יכולה לומר בפירוש, שאם התכנים הללו היו נהירים לי לפני כמה שנים, זה היה חוסך ממני המון אשמה ותסכול שליוו אותי לאורך הדרך ולגמרי היה פותר לי לא מעט עניינים... אז הנה כמה משפטים שדליתי מהריאיון , כדי לעשות לך חשק להיכנס ומיד : " אישה רוצה לקבל לדבר אחד ממעשה האהבה  ואז הוא באמת ייחשב ככזה - אישה רוצה לקבל את הידיעה שאנחנו יחד..." זוהי כמיהה גם אם לא מודעת שקיימת אצלנו הנשים הם גם מדברים על:  איך לצאת ממעגל הרשע שמשאיר את שנ

 כמה אנחנו מונעים מהפחד?              ~ כמה אנחנו בוחרים באהבה? כגודל הכמיהה - כך גודל הפחד: מצד אחד היא רוצה להיות בחיבור,  להעז לפתוח את הלב, להביא את עצמה כפי שהיא בחופשיות, מצד שני היא פוחדת: להיפגע, שלא תתקבל בעין טובה, שבמקום שמחה וחיבוק יגיעו ביקורת ושיפוטיות שכל כך שכיחים בתרבות שלנו... שאולי היא רק תתן והוא לא יחזיר, שאולי זה יקטין אותה, ישאיר אותה חשופה, חלשה, פחות... לכן פיתחה חומה בצורה סביבה ולה מנגנוני הגנה משוכללים, כאלה שמנתקים אותה כדי שלא תרגיש מידי, כאלה שיודעים לשלוף ציפורניים כשהיא מרגישה לא נראית, שלכאורה מגנים עליה מפגיעה... ולמעשה... משאירים אותה נתונה לפחדים ומופעלת מהם, מפחד הנטישה , מפחד הדחייה , רק שבלי לשים לב... כדי שלא ינטשו ויידחו אותה - היא כל כך רחוקה מעצמה - מביאה פאסון להגנה על הלב הרגיש שלה - שבעצם...  היא בעצמה... שוב ושוב  נוטשת אותה ו דוחה את עצמה. הסיפור הזה מאפיין כל כך הרבה מאתנו מגולל סיפורי חיים שהשאירו בתוכנו "כִּיסי פחד" עזובים שחלקם הגדול יושב על פחד שאז... היה קשור לסכנה אמיתית אך היום.. לא באמת ולמרות שהוא פחד מדומה... המערכת

מחר מציינים את יום האישה הבינלאומי ונכון שאפשר להתייחס לזה כאל סימן לא משמח שמעיד על כך שאנחנו עדיין לא באותו הגובה ושנדרשים מאמצים כמו היום הזה כדי "להעצים" אותנו... יחד עם זאת, יש לי הצעה שאותי לפחות מרגשת יותר - מה אם נקדיש את היום הזה (ובכלל) כדי  לחגוג את ה נשיות שלנו ? ובמקום לדבר על גברים ונשים, נדבר על גבריות ועל נשיות שהרי בכל אחד מאתנו ישנו פן כזה } ואל מולו פן כזה {  וככל שנשכין שלום בתוכנו, ככל שנאפשר לנשיות שלנו כמו גם לגבריות שלנו להתבטא באופן נקי, אותנטי וטבעי, כך מערכת היחסים שלנו בינינו לבין עצמנו תירפא ומן הסתם - מערכות היחסים החיצוניות שלנו יהיו משמחות וממלאות יותר. אני זוכרת את עצמי כתלמידת תיכון, כולן סביבי חגוּרוֹת בחגורות דקות שמדגישות מותניים צרים, לבושות חולצות צמודות, מחצינות בגאווה נשיות... ואני.. שתפסתי את עצמי כלא מספיק, פחדתי להתבלט, הייתי בטוחה שהמותניים שלי לא מספיק שוות בשביל להדגיש אותן, התחברתי עם ג'ינס זרוק וחולצות רחבות... וזה לא שאחד יותר טוב מהשני, אין לי פה עניין בניקוד אופנה כזו או אחרת, אלא בסיבה שהובילה אותי לכך - הבושה להדגיש