לזה כל איש~ה חייב~ת להאזין ו... לשדרג את המיניות

אמנם לפנינו יום הבחירות,

וכמעט מיד אחריו חג החירות,

אבל בלי קשר ואולי עם...

הגיע אלי הריאיון המרתק של איל דסאו צפריר מ"קול הגבר"

את ניסים לוי,

"למה אנחנו לא מצליחים לקבל את הסקס שאנחנו רוצים בזוגיות שלנו?"

שדי פותח את רוב הפלונטרים שמבחבשים אותנו

בתקשורת המינית שלנו עם בני הזוג

כתבתי לי כמה משפטים שדליתי משם

רק כדי שלא יהיה מצב שזה יתפספס לך...

ולא.. אגב- לא יוצא לי שום דבר מזה,

אני לא מכירה אף אחד מהם,

אבל התכנים בריאיון הזה כל כך חשובים

שהיה לי ברור די מההתחלה -

שאני חייבת להפיץ אותו וכך לאפשר לכמה שיותר פלונטרים להיפרם

אני יכולה לומר בפירוש,

שאם התכנים הללו היו נהירים לי לפני כמה שנים,

זה היה חוסך ממני המון אשמה ותסכול שליוו אותי לאורך הדרך

ולגמרי היה פותר לי לא מעט עניינים...

אז הנה כמה משפטים שדליתי מהריאיון,

כדי לעשות לך חשק להיכנס ומיד:

"אישה רוצה לקבל לדבר אחד ממעשה האהבה 

ואז הוא באמת ייחשב ככזה -

אישה רוצה לקבל את הידיעה שאנחנו יחד..."

זוהי כמיהה גם אם לא מודעת שקיימת אצלנו הנשים

הם גם מדברים על: איך לצאת ממעגל הרשע

שמשאיר את שני בני הזוג רעבים ולא מסופקים,

מהמצב בו הוא הצייד והיא מרגישה כאיילה נטרפת

מה שסוגר אותה עוד יותר

ומשאיר אותו עוד יותר רעב

ועל:

איך לצאת מהמקח וממכר: "הנה שטפתי את הכלים... עכשיו מגיע לי..."

ואם נדרשת עוד דחיפה...

זה מה שכתוב בדף הכניסה לריאיון:

"

זה תמיד נוכח וחזק בזוגיות שלנו הגברים

לא משנה כמה היא תיתן אתה תרצה עוד

ותמיד אנחנו רודפים

אני לא מכיר אף גבר שממש ממש מרוצה מהמין בזוגיות שלו.

תמיד זה לא מספיק

תמיד זה לא מה שציפיתי או שאמרו לי שככה זה צריך להיות

האם אנחנו באמת מכירים את האישה שלנו ומה שהיא רוצה?

האם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים במעשה האהבה שלנו?

האם "משחק מקדים" הוא באמת מקדים? מקדים למה? לסקס ? 

ואם זה לא סקס אז מה זה היה כל מה שעשינו עד לחדירה?

 

בפרק הזה אירחתי שוב את ניסים לוי.

מורה למיניות קשובה ולזוגיות, 

מחבר הספר מיניות קשובה ומייסד "קרובים" – בית הספר לזוגיות.

ניסים בעיני הןא שמאן לנשים "

זה ועוד פנינים נדירות

נמצא בלחיצה כאן בשבילך ❤

סמוכה ובטוחה שהאזנה לריאיון הזה

על אחת כמה וכמה אם שניכם תאזינו לו -

תאפשר לחג הזה להיות חג חירות עוד יותר שמח 

ובנימה אופטימית זו,

מברכת אתכם - שיהיה חג נפלא!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כאן בשבילכם במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

איך להשתחרר מפחד? תרגיל מוקלט בשבילך בפנים

 כמה אנחנו מונעים מהפחד?

             ~

כמה אנחנו בוחרים באהבה?

כגודל הכמיהה - כך גודל הפחד:

מצד אחד היא רוצה להיות בחיבור, 

להעז לפתוח את הלב,

להביא את עצמה כפי שהיא בחופשיות,

מצד שני היא פוחדת:

להיפגע,

שלא תתקבל בעין טובה,

שבמקום שמחה וחיבוק יגיעו ביקורת ושיפוטיות

שכל כך שכיחים בתרבות שלנו...

שאולי היא רק תתן והוא לא יחזיר,

שאולי זה יקטין אותה,

ישאיר אותה חשופה,

חלשה,

פחות...

לכן פיתחה חומה בצורה סביבה

ולה מנגנוני הגנה משוכללים,

כאלה שמנתקים אותה כדי שלא תרגיש מידי,

כאלה שיודעים לשלוף ציפורניים כשהיא מרגישה לא נראית,

שלכאורה מגנים עליה מפגיעה...

ולמעשה... משאירים אותה נתונה לפחדים

ומופעלת מהם,

מפחד הנטישה,

מפחד הדחייה,

רק שבלי לשים לב...

כדי שלא ינטשו ויידחו אותה -

היא כל כך רחוקה מעצמה -

מביאה פאסון להגנה על הלב הרגיש שלה -

שבעצם... 

היא בעצמה... שוב ושוב נוטשת אותה

ודוחה את עצמה.

הסיפור הזה מאפיין כל כך הרבה מאתנו

מגולל סיפורי חיים שהשאירו בתוכנו "כִּיסי פחד" עזובים

שחלקם הגדול יושב על פחד שאז... היה קשור לסכנה אמיתית

אך היום.. לא באמת

ולמרות שהוא פחד מדומה...

המערכת שלנו מתגייסת ומגיבה כאילו סכנה אמיתית בפתח.

בנוסף, תרבות הסטרס בה אנו חיים

ששזורה במסרים שמתסיסים עוד יותר את הפחד,

במקרים מסויימים הופכת את הכיסים הללו

לכמו הרי געש פעילים

שמתפרצים ללא כל הודעה מוקדמת

ומשאירים אותנו עוד יותר פוחדים מקודם...

שבויים~יות בידי הפחד להיפגע

שכל הזמן באופן אבסורדי מנציח את הפגיעה בלופ אינסופי 

ומשכיח מאתנו את האפשרות -

לגדול ולצמוח אל הנפלאה האסופה שאני (בידי עצמי)

שמתוך החוסן הפנימי שלה -

בוחרת באופן אינטואיטיבי יותר ויותר באהבה...

אז...

כדי שנוכל כולנו לצעוד לשם

ולו צעד קטנטן...

אני שמה פה למטה קטע קצר מתוך התהליך בן 21 הימים

בהם אנחנו מעבדים, מנקים ומשחררים

פחדים, כעסים ורגשות קשים אחרים

ומתמירים אותם לכאלה נעימים יותר.

זהו תהליך קצר באורך של כ 5 דקות

להתמרת פחד ליציבות, נעימות, אדיבות ורוגע

בחכמת הגוף ללא התערבות השכל.

הנה זה פה בשבילך:

רגע לפני הבחירות

ושני רגעים לפני חג הפסח,

מאחלת לנו להיות פחות ופחות מופעלות מהפחד

ויותר ויותר בחירות מאהבה,

אמן!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤

יום האישה ~ יום הנשיות / מה זה בשבילי?

מחר מציינים את יום האישה הבינלאומי

ונכון שאפשר להתייחס לזה כאל סימן לא משמח

שמעיד על כך שאנחנו עדיין לא באותו הגובה

ושנדרשים מאמצים כמו היום הזה כדי "להעצים" אותנו...

יחד עם זאת, יש לי הצעה שאותי לפחות מרגשת יותר -

מה אם נקדיש את היום הזה (ובכלל) כדי 

לחגוג את הנשיות שלנו?

ובמקום לדבר על גברים ונשים,

נדבר על גבריות ועל נשיות

שהרי בכל אחד מאתנו ישנו פן כזה } ואל מולו פן כזה { 

וככל שנשכין שלום בתוכנו,

ככל שנאפשר לנשיות שלנו כמו גם לגבריות שלנו

להתבטא באופן נקי, אותנטי וטבעי,

כך מערכת היחסים שלנו בינינו לבין עצמנו תירפא

ומן הסתם - מערכות היחסים החיצוניות שלנו

יהיו משמחות וממלאות יותר.

אני זוכרת את עצמי כתלמידת תיכון,

כולן סביבי חגוּרוֹת בחגורות דקות

שמדגישות מותניים צרים,

לבושות חולצות צמודות,

מחצינות בגאווה נשיות...

ואני.. שתפסתי את עצמי כלא מספיק,

פחדתי להתבלט,

הייתי בטוחה שהמותניים שלי לא מספיק שוות

בשביל להדגיש אותן,

התחברתי עם ג'ינס זרוק וחולצות רחבות...

וזה לא שאחד יותר טוב מהשני,

אין לי פה עניין בניקוד אופנה כזו או אחרת,

אלא בסיבה שהובילה אותי לכך -

הבושה להדגיש את האישה שבי.

כל אחד ואחת מאתנו סוחבים סיפורים כאלה או אחרים

שהרחיקו אותו מהאיכויות הייחודיות שלו,

והנה לנו יום הנשיות כדי להזכיר לנו -

ולו לרגע -  להסתכל מזווית אחרת

ולראות - מעבר לבושה

איזה מתוקה הייתי.

בטוחה גם שהמותניים שלי היו סבבה,

בלי קשר להיקף שלהן אז או היום..

להתחבר למהויות הנשיות 

ולאפשר להן להתבטא בחופשיות  -

ובקבלה נטולת אשמה על מי שאני,

בלי להתנצל,

בלי להקטין

ובעיקר - בלי להתאמץ (!)

כל  כך הרבה התאמצתי בחיי שיאהבו אותי

ושכחתי - שאני כמו שאני,

רק בגלל שאני אני -

ראויה לאהבה

זה לא קשור רק לנשיות,

אם כי המהות- קבלה - כן.

(בעוד שהנתינה הינה המהות הגברית)

קבלה היא אחת המהויות הנשיות

ששווה לנו להשלים אתן,

ולו רק כי כשאנחנו מצליחות באמת לקבל את עצמנו -

זה מחולל פלאים...

בניגוד למסרים המכווצים של הביקורת,

השיפוטיות, האשמה והבושה

שהשקו אותנו בהם שוב ושוב

עד שהאמנו שזו האמת -

שאנחנו לא מספיק,

שאם מישהו מחמיא לי, אני חייבת להקטין,

שאם מישהו לא מרוצה ממני אני חיבת להתאמץ (?!)

כי אני בהכרח אשמה (??!?)

לא שאני לא מאמינה בשינוי

ובהחלט מחזיקה את הדגל של הסרת הקליפות,

ריפוי ותיקון, תהליכי צמיחה והתפתחות 

שמאפשרים לנו לפעול יותר ויותר מהלב 

ופחות מחליפת ההישרדות והדחפים,

רק שהדרך לשם - כך היום אני יודעת -

אינה דרך בושה ואשמה,

אלא דרך קבלה רכות ואהבה

רכּות היא עוד איכות נשית שאנחנו נוטות להשתיק בתוכנו.

זו -לא פעם- בטעות נתפסת כרכרוכיות וחולשה

ואנחנו שלעיתים מרגישות עצמנו חשופות

אל מול המין הגברי ובכלל -

בטח בעולם העבודה - שם אנחנו לעיתים 

צריכות להוכיח שאנחנו מסוגלות לא פחות ואף יותר -

עשויות להרגיש את הצורך לכסות עליה בחומה בְּצוּרָה

ויכול להיות שבמקום העבודה זה נחוץ,

בכלל איכויות גבריות נדרשות לנו בעבודה -

נחישות, חתירה למטרה, התמדה, יציבות

(את כל אלה ועוד, נחגוג ונדייק ביום הגבריות,

ננקה אותן מכוחניות, אגרסיביות, נוקשות ועוד מיני לכלוכים

שנדבקו אליהן לאורך השנים)

ועד שיהיה יום כזה - לכל אלה נאפשר 

להתקיים במקביל לאיכויות הנשיות,

לא בהכרח בו זמנית,

ובכל זאת להתקיים במקביל בתוכנו,

כי כשאני חוזרת הביתה מהעבודה

אני יכולה להוריד את ה'חליפה' הזו

של האיכויות הגבריות -

אתה חתרתי למטרות במהלך היום

ולחזור לרכות הנעימה שבי אלי (קודם כל),

שבמקום לרדות בי - להתחשב בי,

במקום לכווץ אותי - לאפשר לי לנשום,

במקום לחפש מה לא עשיתי מספיק.. להוקיר על מה שכן,

במקום להאשים ולהתבייש בי - לראות אותי וללטף.

האיכות העגולה יותר,

זו המכילה, הרכה, המקבלת.

הכלה היא עוד איכות נשית מופלאה,

היא זו שמאפשרת לנו באמת להרגיש,

לתת לרגש להיות, תוך שיש בתוכנו קול נוסף

של אם פנימית כזו שמחבק ומנחם

ומאפשר לנו להעז להרגיש 

ולחיות את החיים,

לא רק לתת להם לעבור...

ישנן כנראה עוד איכויות נשיות, בחרתי לנו את אלה להיום 

מלבד לכתוב על כך, 

אני רוצה לשתף אותך בדרך נוספת להגיע לשם -

שהרי המהויות הללו מתקיימות בתוכנו

ויש מיני דרכים להמיס את הקליפות שמכסות אותן

ולאפשר לנו ליהנות מהן יותר ויותר,

אז הנה לך אחת: 

לאחרונה מלווה אותי האמטיסט המופלאה הזו -

ובשמה העברי: אחלמה:

היא מביאה אתה בדיוק את האיכויות הללו -

קבלה, רכות, הכלה וחמלה

ומאפשרת לי בדרכים המסתוריות והקסומות שלה :-)

ליהנות מהן בעצמי יותר ויותר

וגם ללוות אתן בתהליכים שאני מנחה,

(אגב זה קורה בדרך בלתי אמצעית,

אני לא מעבירה 'קבלה', 'רכות', 'הכלה' ו'חמלה' 

אלא מתחברת אל האחלמה ו'שולחת' את המהות שלה

ונפעמת כל פעם מחדש כמה זה מרגש ומורגש בצד השני...

אבל זה לפוסט אחר, אולי ארחיב על כך בהזדמנות)

כך שהקבלה, החמלה והאהבה שלה

מתפשטות סביב כמו אדווה נעימה

שמתי לך אותה פה 

בתקווה שתוכלי ולו רק מלהתבונן בתמונה שלה -

לספוג ולהתמלא!

מאחר ואנחנו חיים בתרבות

שהתודעה הרווחת בה הינה תודעת אשמה,

שמקדשת ביקורת ושיפוט,

שכעס ותוקפנות נפוצים כדרך להשגת מטרות,

תרבות שברור בה שזה אחד על חשבון השני -

מן הסתם המסרים הללו ספוגים בנו עמוק.

אז אולי...

יום הנשיות בא להזכיר לנו

שבעצם הקבלה היא הבסיס לשינוי,

שהרכות בעוצמתה - מרגיעה ומייתרת אגרסיביות,

שהכלה וחמלה לעצמנו - גם יובילו אותנו

לכיוונים שיותר מדוייקים לנו

וגם... יאפשרו לנו ליהנות מהדרך - 

כי אחרי הכל... הדרך הינה רוב החיים...

ועוד יזכיר לנו היום הזה -

שבעצם כולנו יכולים להרוויח בו זמנית,

זה לא באמת אחד על חשבון השני ❤

מאחלת לנו עוד ועוד קבלה, יכולת הכלה, רכות וחמלה

ושיהיה לכולנו יום נשיות שמח וממלא!

פה בשבילך,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך