גלית אליאס

את התשובה לשאלה הזו, וגם ממה נובע הפער הנפוץ הזה? ובעיקר - מה אפשר לעשות על מנת לגשר עליו? אני מביאה מתוך ריאיון של Hellen Hillix עם Jonathan Robinson Jonathan Robinson פותח בכך שעבורו מפגש מיני ועל אחת כמה וכמה מיניות מקודשת היא משהו שהוא רחב יותר מסקס, יכול להיות מפגש באנרגיה מינית בין שני אנשים - הוא אומר - כלל מבלי שיגעו אחד בשני. הכימייה הזו עשויה להיות מורגשת באוויר, בין אם אנחנו משחקים אתה ובין אם לא, הוא ממשיך ומתייחס לכך שבמקרים רבים קורה שהגבר רוצה יותר סקס מהאישה, (נכון שישנם מקרים הפוכים בהם היא רוצה יותר ממנו, ההתייחסות כאן היא לאלה בהם הוא רוצה יותר ממנה) לטענתו הסיבה נעוצה בחוסר במגע בעיקר בגיל ההתבגרות, שיכול להוביל לעד כדי אובססיה למין מתוך הבלבול שמייצרת חווית החוסר. כבני אנוש המגע הינו צורך בסיסי לנו, חוסר טוטלי במגע יכול להוביל לעד כדי מוות ומתוך חוסר במגע נוצרות (גם) אובססיות מיניות. למעשה הוא מוסיף ואומר, מתחת למה שנשמע "אני צריך יותר סקס" או "מתי שוב נשכב??" בעצם ישנו צורך עמוק יותר, אולי במגע, אולי בח

פחדים וחרדות אינם נדירים בתרבות בה אנחנו חיים, בה באיזה שהוא אופן שלא מזין ולא לטובתנו הגבוהה יש (יותר מידי) מקום לסטרס, לחץ והפחדה. לא אכנס ללמה זה קורה, אלא אתייחס בעיקר לשאלות – האם אני נותנת לזה לשטוף אותי ? האם אני לוקחת חלק ב"חגיגה הזאת" ? ואם כן – מה שעשוי לקרות לנו בלי משים בקלילות – האם זה מזין אותי באמת? אני כותבת "באמת" כי יכול להיות שיהיו מיני הצדקות להישאר פתוח לכך ולאפשר לסטרס להפעיל את המערכת שלי – מתוך צורך להיות בשליטה (ופה שווה לבדוק האם כשאני שומע חדשות ולכאורה בשליטה - אני באמת יותר בשליטה? או שדווקא התכנים הללו מחלישים אותי?) ויכול להיות שההצדקה תספר את הצורך "לא להיות אסקפיסטית" – להיות בעניינים ולדעת (שגם נובע מהצורך בשליטה) וגם יכול להיות שתהיה סיבה אחרת, או שלא תהיה שום סיבה מודעת פשוט נמצא את עצמנו בעין הסערה. לא משנה מה הסיבה, נכון יהיה לנו להיווכח בה אם קיימת ולצידה לבדוק  - האם באמת המצב בו אני נסחפת לשם בין אם באופן אקטיבי ובין אם פסיבי – האם זה לטובתי? ואם

בשבת בבוקר יצאתי לראשונה אחרי 24 (!) ימי בידוד להליכה קצרה בשדות שמאחורי הבית שלי. זה היה לא פחות מעונג צרוף... כל צעד עולם ומלואו הפרחים, הפרפרים, החרקים.. האביב בשיאו. בניגוד לפעמים רבות בעבר בהן הייתי משוחחת תוך כדי בטלפון, הפעם הייתי כולי בנוכחות מלאה נפעמת ממה שמתרחש סביבי לגמרי חוויה רב חושית :-) ויחד עם זאת, כמו שקורה לי הרבה - תוך כדי הליכה בטבע התחיל להיכתב במוחי הפוסט הזה אז הנה לך 2 צעדים פשוטים וברורים שבאמצעותם ניתן להפחית -  עד כדי להימנע - ממריבות. נכון, לא תמיד פשוט לממש אותם, ונכון, הם בדיוק ההיפך מההרגל שלנו ובכל זאת, ככל שנהיה נחושים ונחזור עליהם שוב ושוב כך כמו נסלול לעצמנו נתיב חדש במוח ונייצר הרגל חדש שאחת ההשלכות שלו היא שהמריבות יפחתו אבל הרבה מעבר לכך נחווה רווחה הרבה יותר גדולה בחיים בכלל. אז ככה: כבני זוג אנחנו מדגישים אחד לשני את המקומות הלא פתורים שלו אגדיל ואומר - ככל שאנחנו מתאימים יותר כך נשקף בצורה מדוייקת ומעצבנת יותר  את המקומות הלא פתורים של האחר ועדיין... בניגוד לשיח הנפוץ והשכיח... הוא } לא אשם בכ

בתרגום חופשי עם התאמות קלות אני מביאה הפעם 10 טיפים של דר' תמי נלסון - מטפלת זוגית וסקסולוגית אמריקאית ידועה מתוך פודקאסט בשם: " איך לשמור על השפיות ועל החיבור  בינך לבין בן הזוג בימים טרופים אלה? " הנה זה פה עבורך: בזמנים אלה בהם נותקנו מהשגרה שלנו מחד ומאידך אנחנו מוצאים את עצמנו ברצון או שלא ביחד זה לצד זו, כשהילדים אתנו 24/7 זה מאתגר במיוחד לשמור על שפיות ובטח על הקשר שלנו.. השאלה היא - איך אפשר דווקא לנצל את המצב כהזדמנות ולחזק את החיבור תוך שנשמור על שפיות? בימים אלה אמנם נכפה עלינו בידוד אלא שהבידוד הינו פיזי בלבד, הרשתות החברתיות מאפשרות לנו חיבור חברתי כמו שלא היה מעולם. אז הנה לכם 10 טיפים שיאפשרו לכם לשמור על הקשר הזוגי שלכם בחיים: הטיפ הראשון הוא דווקא לנצל את הרשתות החברתיות הללו לטובתכם, כדרך טובה לשמור על השפיות ולאפשר קצת הפסקות מהביחד הצפוף שלנו עם אהוב ליבנו שעד כמה שאנחנו אוהבים, איננו רגילים להיות לצדו בכזו אינטנסיביות. אז דווקא בניגוד להמלצות השגרתיות בנושא, נוכל לנצל את הטכנולוגיה כדי קצת לשחרר קיטור, פייסבוק,

אז ממש ככה לכבוד החג הבוקר אני כבר מרגישה כמו בן אדם לא מעוכה והפוכה במיטה כמו שהייתי ב 10 הימים האחרונים כשהטמפרטורה הנמדדת ממני מסרבת לרדת (בין אקמול לאקמול) עם בחילות וחוסר תיאבון (וזה באנדרסטייטמנט) וטשטוש מחשבתי במעט הדקות שלא ישנתי בהן היה לי הפנאי לעשות כמה שיחות בזק עם ה' ו ל ה ת פ ל ל. בדרך כלל אני בריאה, עם מערכת חיסונית מהחזקות, נדיר שאני חולה בכלל וככה? אף פעם לא קרה לי מעל שבוע של התשה מתמשכת אבל... תודה לאל ולאהבה שהרעיפו עלי מכל הכיוונים - הגוף שלי ניצח (!) מי כמוני יודעת לאילו תשואות הוא ראוי אחרי שיום ועוד יום ועוד יום ועוד... התעוררתי עם חום והבנתי איזו מלחמה מתחוללת בקרבי עד אתמול בבוקר העננה מתנקה מעלי חום נורמלי של פחות מ 37, בהירות וצלילות מחשבתית, חיוניות, תיאבון והוקרת תודה על הדבר הנפלא הזה שרוב השנים היו לי בעיקר תלונות כלפיו - הגוף שלי. אז מה השתנה לי הלילה הזה? (מראש מתנצלת שאני לא בטוחה עד כמה המילים יכולות לשאת את עוצמת החוויה) שבכל הלילות יש חיבוקים ונישוקי חג שמח והלילה אני עדיין בבידוד יחד עם זאת, כ