"קודם נשב על קפה ונדבר בינינו, אח"כ נלך לטיפול..."

 (בתקווה כמובן שלא נצטרך)

זוהי אמירה שאני שומעת לא פעם

ואני לגמרי יכולה להבין את ההיגיון שמאחוריה,

שמניח שאף אחד לא יודע טוב יותר מאתנו (בני הזוג)

מה טוב בשבילנו,

בטח לא איזה אדם שאנחנו לא מכירים,

"מה הוא כבר יכול לחדש לנו??

אם נשב ונדבר כמו שני מבוגרים, 

כל אחד יאמר מה חסר לו, מה מפריע לו,

נוכל להתקדם משם ולפתור בעצמנו את העניין..."

~~~~~

אז נכון, 

שאף אחד לא באמת יודע טוב מאתנו מה טוב לנו, 

העניין הוא שגם אנחנו - לרוב - 

מופעלים על ידי תפיסות תפוסות ומנגנוני הגנה

שמסתירים לנו מעצמנו מה אנחנו באמת רוצים

ועל אחת כמה וכמה גם/ או את הדרך לשם...

שלא לדבר על כך

שעד כמה שזה אמור להיות פשוט...

תכל'ס, אף אחד לא באמת לימד אותנו איך לדבר בצורה שאפשר להקשיב לה

מה שכן למדנו - והיטב - זה להאשים

בנוסף, גם לא למדנו להקשיב -

להיפך - בשיח הדומיננטי בתרבותנו

זה עשוי להיתפס כ"בזבוז זמן"

כי גם ככה "אני יודעת בדיוק מה אתה הולך להגיד,

הרי אני מכירה אותך יותר טוב מעצמך (האמנם???)

וחבל על הזמן - אני יכולה לענות לך עוד לפני שסיימת לדבר"

בטח ובטח אם כשהתחלת לדבר,

האשמת אותי בצורה מפורשת או מוסווית

ו -אשמה - למרות שהתודעה בה אנו חיים רוויה בה -

היא אחת האמוציות שקשה לנו לשאת

ולכן - מיד תדרוך את המערכת ההישרדותית שלנו

ונמצא את עצמנו באחת מהתגובות שלה -

Fight  - נילחם

Flight - נברח (רגשית או פיזית נקום ונלך)

או

Freeze - נקפא

כל אחת מהן רק תחמיר את אי ההקשבה שלנו

ואנחנו... שנפגשנו על קפה כדי לדבר

כבר מזמן לא נוכחים באופן שיכול לאפשר לנו

לפתור שום דבר

כי במצב הזה בו המערכת ההישרדותית מופעלת

(מה שמתבטא בדריכות בגוף, מתח, כיווץ, לעיתים גם נשמע בווליום או בסרקזם, ציניות וכו'..)

במצב הזה החלק שלוקח פיקוד על המוח 

הוא החלק האחורי שלו  - המוח הקדמון

וכשזה משתלט - אין לנו גישה לחכמה, לבינה, ליצירתיות, 

אותן מאפשרת לנו החשיבה מהמוח האנושי - החלק החושב הגבוה שלנו.

אגב זה בדיוק מה שקורה לנו בכל מריבה,

אנחנו פשוט הרבה פחות חכמים אז, (בלשון המעטה)

לכן גם נוטים לומר לא מעט אמירות שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן..

לא פעם קורה שזהו המוד שהפך להיות ה"טבעי" היומיומי שלנו -

המוד ההישרדותי

כך שבשוטף עוד לפני שיש עניין לא פתור על פני השטח

אנחנו דרוכים ומתוחים זה לזו,

מה שמשמר את המרחק בינינו

כ"הגנה" על הלב כדי שלא ניפגע לכאורה

אלא ש... 

כמה זה נעים ואפשרי לחיות ככה לאורך זמן?

~~~~~~~

אני מסכימה שללכת לטיפול זה לא 

בשביל שמישהו אחר יגיד לנו מה לעשות,

או מה אנחנו רוצים..

ובכל זאת תהליך זוגי ראוי יכול ליצור בהירות,

ללמד אותנו לדבר באופן שאפשר להקשיב,

ללמד אותנו להקשיב,

כן, גם לְמה שאנחנו לא מסכימים איתו

(האח הידד לפריחה של השונות והיחודיות של כל אחד מאתנו!)

תהליך זוגי מאפשר לנו להבין את הצרכים העמוקים שלנו

אלה שמובילים אותנו למריבות כשהם חסרים,

אלה שהמריבות משאירות אותם נעלמים גם מעינינו

ומשאירות אותנו חסרים ומתוסכלים

ואז..

הנה עוד מכשלה... -

אף אחד לא לימד אותנו מה לעשות עם התסכול,

אלא רק להאשים את האחר במצב...

וההרגל האוטומטי להאשים את מי שמולי בכך שאני מתוסכל

כל כך עמוק שבלי משים אנחנו דבקים בו

למרות שזה בדיוק מה שמרחיק אותנו עוד יותר ממילוי הצורך...

כי מה הסיכוי שכשתאשים אותי אני אעשה מהלב את מה שאתה כל כך רוצה..???

אם כן, תהליך זוגי חשוב בעיקר כדי שנלמד איך להתמודד עם תסכול,

או איך להצליח לנהל בעצמי את התסכולים שלי,

כדי שאצליח להגיע אחרי העיבוד

אל בן הזוג ולשתף אותו (על פני ההרגל לשטוף אותו).

מה שיאפשר לנו דווקא בזכות התסכול להתקרב,

כל אחד אל עצמו ומשם גם אל האחר...

תהליך זוגי שכזה מעלה את הזוגיות שלנו לרמה חדשה,

כזו שיש בה תקשורת בריאה,

יש בה אינטימיות והיכרות מעמיקה פנימה והחוצה,

יש בה חיות וחופש להיות מי שאני,

לצד הביטחון שמאפשרים החיים ביחד

כשנכנסים אליהם הקשבה, הכלה, נראות, רכות

מה שמאפשר יותר ויותר ללב להיפתח

ולאהבה לפרוח במרחב שבינינו

אז...

כדי שהתכנים הקריטיים הללו

יהיו זמינים ונגישים ליותר ויותר זוגות,

החלטתי לפתוח בקרוב עוד קבוצת לימוד לזוגות

כדי שנוכל יחד ללמוד בדיוק את הכישורים הללו,

כדי נעבור תהליך שיקפיץ אתכם לשלב הבא שלכם,

לפני שאני עוברת לפרטים לגבי הלימוד,

אספר שבשבועות הקרובים אכתוב פוסט שבועי

בו אלמד את העקרונות הנחוצים לנו

• איך לדבר כך שאפשר להקשיב, וגם.. איך להקשיב?
• מה לעשות כשעולה תסכול או איך לדבר על נושאים טעונים?
• מה חשוב לנו לדעת על כעס ועל אשמה כדי שנצליח לנהל אותם?
• מה מונע מאתנו ואיך לעבור דרכו ולהתקרב וליצור אינטימיות?

כך שיהיו נגישים לכם גם אם לא תרצו להצטרף לקבוצת הלימוד.

למי שיבחר להעמיק ולעבור יחד את הדרך המופלאה הזו אספר -

שכרגע נראה שניפגש כקבוצה אחת לשבוע

בימי שישי בבוקר,

בזום.

אם עולה השאלה : איך אפשר בקבוצה

לעבד נושאים אינטימיים? 

אז ככה- אין חובת שיתוף אלא למי שרוצה.

במליאה הקבוצתית אביא את התכנים

ואז בזמן התרגול - נתחלק לחדרים פרטיים,

כל אחד ישב כזוג בחדר משלו,

אני אעבור בין החדרים לתמיכה וסיוע איפה שיידרש

ונחזור למליאה לסגירת השיעור השבועי.

מהניסיון שלי אני יכולה לספר

שבאופן שמפתיע אפילו את בני הזוג,

עולה רצון לשתף ויש משהו בקבוצה שתורם לתהליך האישי של כל אחד

והזוגי הפרטי של כל זוג.

מדובר ב 6 שבועות -

6 ימי שישי,

כשעתיים בכל מפגש והזוגיות שלכם עולה רמה ❤❤

העלות 180 ש"ח בלבד למפגש לזוג

אפשרי לשלם ב 3 תשלומים של 360 ש"ח לכל רצף הלימוד.

בינתיים,

שיהיה סיום חופשה בנעימים

ותחילת שנת לימודים פורייה לכל מי שזה נוגע לו,

להתראות בפוסט הבא,

בו ארחיב על איך לדבר באופן שהאחר יקשיב

ואיך להקשיב כשהאחר~ת מדבר~ת.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

מי שכבר רוצה להירשם אפשר בלחיצה כאן

~~~~~~~~

אליפות אולימפית באהבה שבוע 4 ואחרון (תרגיל חינמי בפנים)

לכאורה לאהוב את עצמנו זה בייסיק,

למעשה?? 

הלוואי שזה היה טריוויאלי ובסיסי כל כך..

יחד עם זאת כידוע,

זה בהחלט הבסיס שיכול להיטיב את חיינו

להגדיל את מנת החיוכים, נחת הרוח ושמחת החיים

וככל שאלה מתאפשרים לנו, נוכל להעניק 

אהבה מזינה ומרחיבה ליקירינו.

הקטץ' בלאהוב את עצמנו הוא

שבכל המקומות בהם אנחנו צמאים לאהבה

הצמא מקורו בכך שלא קיבלנו מספיק

(כאילו דה... )

אבל... ופה החלק המעניין -

את מה שלא קיבלנו מספיק

אין לנו רצפטורים לקבל

(עד ש... נלמד למלא בעצמנו)

למשל: (דוגמא שטוחה לצורך הבהירות)

אם לא ראו אותי בעיניים טובות,

ולא החמיאו לי,

מצד אחד החוסר בועט בתוכי

ואמצא את עצמי מתלוננת עליו בין אם בקול ובין אם לא,

אך מצד שני גם כשיחמיאו לי

לא באמת אאמין לכך, או שלא אשמע זאת כלל.

הוא שאמרתי - שאין לנו רצפטורים לקבל

את מה שאנו כל כך צמאים לו למרות הצמא לכך

אך.. למרות שזה נשמע כמו מעגל סגור וללא מוצא

טמון פה אחד הפטנטים אם לא 'ה' -

מה שמחבר אותי לתרגיל השבועי לאהבה עצמית:

השבוע נתבונן על התלונות שלנו לסביבה -

על מה אנחנו מתלוננים שאין לנו מספיק

או יש לנו יותר מידי -

מה אנחנו משמיעות לגביו:

"למה אתה אף פעם לא.... ?"

או

"למה אתה כל הזמן...?"

נכתוב לעצמנו את כל התלונות הללו

ונסיק מהן את הצרכים החסרים שלנו,

למשל:

אם התלונה "למה אתה לא מתייחס אלי כשאתה חוזר מהעבודה?"

הצורך יכול להיות בתשומת לב, בנראות, באיכפתיות...

כך נכתוב לנו מה שיעלה מתוך התלונות:

שלא ראו אותי

או לא החמיאו לי

או לא אישרו אותי

או לא קיבלו אותי כמו שאני

או לא היו אלי רכים

וכו'....

ואת כל מה שנגלה שם בתוך התלונות,

את זה בדיוק -

ניתן לעצמנו השבוע

ובמנות גדושות ❤❤

כן...

אני שומעת כבר את ההתנגדויות צועקות לך:

"למה אני צריכה בן זוג, אם אני בסוף היא זו שנותנת לעצמי אהבה..."

מכירה אותן...

אז הנה מה שתגידי לקולות הללו כשיעלו:

אנחנו לא מוותרים על האהבה ממנו },

אלא רק מייצרים ככה בסיס שיכול לקלוט אותה

ולמעלה מזה - בסיס שיכול להוביל את הקשר שלנו

מקשר של קבצנים שכל אחד מאתנו

תלוי ונזקק ל X , Y, Z מהאחר

לקשר גורמה בו כל אחד מאתנו ולו טיפהל'ה מלא

ונמצא פה מתוך בחירה באהבה.

בהצלחה!

שיהיה שבוע מקסים, 

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אם בא לך לשתף באליפות האהבה שלך,

אפשר בתגובות (גם אנונימית) או במייל -

אליו אפשר להגיע בלחיצה כאן

בנוסף,

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:

• פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• 
  
• תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

אליפות אולימפית של אהבה שבוע 3 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

האולימפיאדה מאחורינו,

אבל אנחנו ממשיכים בשבוע ה 3 

של אליפות אולימפית של אהבה

היאח הידד למתמידים~ות !!

זה ממש לא ברור מאליו, 

אך מאחר ויש לנו עסק עם הרגלים עתיקי יומין

שעברו מדור לדור לאורך עידנים הישרדותיים,

התמדה ונחישות הם בהחלט שם המשחק.

התודעה ההישרדותית ההיא עדיין רווחת בקרבנו

למרות שרוב הזמן אנחנו לא באמת במציאות הישרדותית.

ובהמשך לכך ולתרגיל מהשבוע שעבר -

ההתכווננות השבועית תהיה הרחבה של זו הקודמת:

רבים מאתנו זכו לטיפול טכני ולא נוכח מספיק,

מה שהותיר בנו צמא וכמיהה

לתשומת לב והתייחסות רכה,

בעוד שההרגל שמוטבע בנו 

הוא להתייחס אל עצמנו (ואל האחר) בדרך אגב,

באופן טכני, 

על אוטומט,

לעיתים בחוסר סבלנות,

בחוסר הקשבה ובמעט מידי תשומת לב

כך שהצמא נשאר בעינו

והכמיהה לתשומת לב רכה ונוכחת לא נענית

לכן ההתכווננות השבועית (התרגול ה 3) תהיה -

במשך היום בכל פעם שנזכרים בכך

ואם לא רוצים להסתמך על הזיכרון שלנו...

אז אפשר ואף רצוי לשים תזכורות בטלפון לפחות 3 פעמים ביום:

לעצור,

להביא את תשומת הלב

ולמלא בנוכחות מודעת את הרגעים שבאים אחרי.

סביר להניח שאחרי כמה רגעים נמצא את עצמנו שוב מתנהלים בהיסח הדעת,

אז אם שמנו לב לכך נחזיר תשומת לב מלאה לעצמנו,

ואם לא... עד לתזכורת הבאה,

בעצם בכל רגע במשך היום

אם כשאנחנו אוכלים,

או מסתבנים במקלחת,

או הולכים לאן שהוא,

או עומדים בתור,

כל רגע כזה עשוי להיות על אוטומט

ואנחנו רוצים לקדש אותו,

להחזיר אליו את הנוכחות שלנו 

פה נזכור את הסלחנות והסבלנות,

כיוון שלאוטומט הזה יש כאמור המון כוח

ואנחנו כמו סוללים נתיבים חדשים במוח

ומחזירים לחיים חיבורים נוירונים שהתנוונו,

כך שעל מנת להחליף את הנתיב הראשי שבו יחס אגבי, אוטומטי טכני או לא נוכח

בכזה שמלא בתשומת לב נוכחת

נדרשת נחישות והתמדה בסבלנות וסלחנות.

3 פעמים ביום ובכל פעם נוספת שהמודעות מגיעה בו -

כששמים לב שאנחנו על אוטומט -

בסלחנות לעצמנו ובעדינות נקדיש לעצמנו יחס רך ,

קשב ותשומת לב נוכחת.

בהצלחה ❤

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

אליפות אולימפית של אהבה שבוע 2 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

 ממשיכים בהשראת השידורים האולימפיים המרהיבים -

שחלקם -לפחות עבורי- עוצרי נשימה -

לאליפות אולימפית בלאהוב את  עצמנו

אליפות שבדומה לאולימפיאדה - גם בה יש התמדה ונחישות,

מחויבות למטרה

והמון מדליות בדרך לכולנו,

בכל פעם שאנחנו צולחים עוד מהדרך

ומוצאים את עצמנו יותר אוהבים לעצמנו

כי ככל שאני יותר אוהבת אותי,

יותר טוב לי בלב

ו... יותר טוב לכל מי שסביבי.

מאחר ו "אהבה" זו מילה גדולה,

יצאנו יחד לתרגולים השבועיים הללו,

משהו קונקרטי,

כך שבכל שבוע יהיה לנו צעד קטן נוסף

ולאט לאט אבל בטוח...

נמצא את עצמנו יותר פתוחות~ים באהבה

בשבוע שעבר התחלנו עם האפשרות

להחליף כל שיפוט/ ביקורת/ כעס עצמי

ב: סליחה,

כלומר כל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו או כועסים,

לבדוק האם נוכל להחליף זאת בסליחה לעצמנו,

מתוך הבנה שלא רק שלא יכולנו אחרת

(הרי אם כן, היינו נוהגים כך מלכתחילה),

אלא גם שלהתנהגות שלנו היה רווח משני כלשהו עבורנו,

תמיד אני נותנת את הדוגמא הזו -

אם אני מוצאת את עצמי צועקת על הילד שלי

ואני לא אוהבת את זה

ולא אותי כשאני נוהגת כך,

כשאני כועסת עלי שצעקתי

ואז מצליחה להביא סליחה

מתוך הבנה שכנראה כאב ההתעלמות 

(שחוויתי כשלא ענה לי - מה שמלכתחילה הוביל לצעקה שלי)

היה כל כך גדול... שהצעקה נפלטה ממני אוטומטית,

כשאני ממש מצליחה להבין אותי

ולהרגיש את הכאב...

משהו משתנה שם,

חלק ממנו זה שחרור של אותו הכאב

כך שבפעם הבאה האוטומט יהיה חלש יותר ולו במעט

(לעומת הכעס שרק מגדיל את הכאב,

כי שאני כועסת עלי ההתעלמות ממני רק גדלה...)

אין הכוונה להסכים לכך שאמשיך לצעוק,

אלא לקבל את עצמי כעת עם הצעקה,

קבלה שהיא הבסיס לשינוי.

אז זה היה התרגיל השבועי הקודם,

אותו כמובן עלינו להמשיך הלאה

גם בשבועות הקרובים עד שיהיה ההרגל החדש שלנו -

יותר ויותר סלחנות וקבלה של עצמנו.

והתרגיל השבועי החדש שלנו

הינו פשוט ופרקטי לכאורה,

יחד עם זאת כשאנחנו טוענים אותו בהתכוונות -

הוא הופך מאד משמעותי:

וההזמנה היא: 

להקדיש כמה דקות לעיסוי כפות הרגלים

רצוי עם טיפת שמן קוקוס או שקדים או כל שמן אחר למסז',

כשההתכוונות היא למלא אותי דרכן באהבה,

ראשית, זה פשוט כיף

שנית,

כפות הרגלים מחזיקות את ההשתקפות של כל איברי הגוף

וכשאנחנו מעסים אותן כאילו קיבלנו מסז' מלא

ובעיקר-

כשאנחנו בהתכוונות להביא אהבה, טיפוח והתייחסות לעצמנו

דרך המסז' הזה ובכלל

משהו נוסף מתמלא

לא מעט מאתנו קיבלנו בילדותנו 

טיפול טכני, או לא נוכח מספיק 

ומאז... אנחנו נוהגים ככה כלפי עצמנו

(ומן הסתם גם כלפי אחרים)

יחד עם זאת, 

מתקיימים בנו צמא וכמיהה עמוקה לנוכחות

לנראות, להתייחסות

אז ההתכוונות בדקות הספורות הללו דרך העיסוי,

היא לקדיש אותן לחיבור אלי,

תשומת לב, התייחסות, נוכחות פה ברגע אתי,

ברכות, באהבה, בעדינות אלי,

תוך הקשבה לצורך - גם בפיזי - למשל אם לעיסוי עמוק יותר, 

אולי למגע עדין יותר, 

גם ברגשי - אם עולה משהו, להיות קשובים

ואם אפשר - גם להיענות לצורך.

דרך הדקות הספורות הללו

אנחנו ממשיכים למלא את מיכל האהבה שלנו

ומבססים את הכיוון 

לתשומת לב, הקשבה, רכות ועדינות אלי

כל אותם הצרכים

שלא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתלוננים 

אל בן הזוג שהוא לא נותן לי..,

אגב זו דרך טובה להיזכר מה הצמא שלי -

דרך התלונות שלי למה שאני לא מקבלת מן החוץ..

אחרי שנזכרנו -

להעניק אותן לעצמי

לא ממקום שיכול להסתדר בעצמו בהישרדות

ו"לא צריך אף אחד"

אלא מתוך הדואליות המתקיימת -

שבה ישנה אם פנימית בתוכי

שמעניקה באהבה למקום ילדי צמא.

כך אנחנו מייצרים קולטנים שיכולים לקבל זאת

גם מן החוץ, אך כבר מגיעים לשם ולו טיפ טיפה מלאים יותר,

לא עוד מהמקום הקבצני המתלונן, החסר,

אלא ממקום שיש לו ולו מעט

ופתוח לקבל עוד ולהתרחב

לחיי האהבה

בהצלחה!

פה בשבילך בלחיצת כפתור כאן

ניתן להגיע ישירות אלי למייל

אם יש רצון לשתף או לשאול, או כל דבר אחר,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך בעוד מגוון דרכים:

• פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• 
  
• תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

אליפות אולימפית של אהבה - מי מצטרף? (ללא עלות)

 עד לא מזמן היא היתה קבצנית של אהבה,

הסתובבה בעולם בחיוך תמידי

מנסה לצוד פרורים של אהבה

בכל פעם שהיה נזרק באוויר פירור שכזה,

גם מכיוונם של כאלה שלא פעם איכזבו,

בלי לחשוב פעמיים,

תוך שנמחקים באחת כל אותן חוויות מאכזבות,

בלי להיזהר,

ממקום ילדי, חשוף ונאיבי - 

היתה נעמדת דום, פורצת את ליבה,

רק תנו לה אהבה

וגם פירורים זה טוב...

כצפוי...

כל פעם כזו הביאה אתה עוד אכזבות

ובכל פעם שנפגעה 

נסגר לה הלב קצת יותר מקודם

והיתה חוזרת להתנהל בלב סגור שוב.

כך - 

מחד נעה עם לב סגור,

עד שהיה נזרק סימן לפירור של אהבה >

הלב היה נפרץ >

היתה מגיעה אכזבה ופגיעה >

הלב היה נסגר >

וחוזר חלילה...

לאחרונה,

אחרי שנים שהיא מְתָרגלת אהבה לעצמה -

משהו אחר התאפשר שם,

היא מצאה את עצמה מגיעה ממקום אסוף

גם כשנזרקו פירורים באוויר 

היתה שם בחיבור לעוצמה שלה,

בהחזקה שלה בלב פתוח ויחד עם זאת קשוב ונוכח,

כך שלפני שהפגיעה הגיעה -

יכלה לקום וללכת.

ומאידך -

לא היתה צריכה להמשיך להסתובב בעולם בלב סגור

כי הלב שלה פתוח אך לא פרוץ,

פתוח ומוחזק,

מה שמאפשר לגבול להיות יותר ברור

בינה לבין האחר,

בין מה שנכון למה שפחות

כעת כשמיכל האהבה שלה

מלא דיו, היא כבר לא קבצנית,

יותר ויותר היא מסתובבת בעולם ממקום מלא באהבה

וזוהי... חווית חיים אחרת לגמרי.

~~~~

בהשראת תחרויות האולימפיאדה המרהיבות,

חשבתי שיכול להיות מועיל לכולנו

לקחת ברצינות את עצמנו -

רצינות אולימפית כזו -

ולהיכנס למשמעת של אהבה.

בשבועות הקרובים אתן תרגיל

או התבוננות,

או התכווננות,

חלקם עמוקים יותר חלקם פחות,

שבמשך שבוע שלם תלווה אותנו

ותמלא ולו במעט יותר

את מיכל האהבה שלנו מאתנו לעצמנו'

בלי להירשם,

בלי לדבר אתי,

בלי תחרות, כי פה כולם מנצחים...

וככל שישנה מחוייבות לעצמך -

פשוט לתרגל בינך לבינך בהתאם לתרגול השבועי.

(אני בלחיצת כפתור פה בשבילך אם עולה שאלה או צורך)

כי הרי זהו הבסיס לאהבה שלנו את האחר.

ככל שמיכל האהבה שלנו ריק

נעניק אהבה ריקה או חסרה לסובבים אותנו.

כן..

כי אם אמא שלנו לא היתה מחבקת,

נוכל להיות או בדיוק אותו הדבר -

אֵם לא מחבקת כמוה,

או בדיוק ההיפך - אֵם מחבקת מידי -

שגם זה... בדיוק אותו הדבר,

כי החיבוקים של זו האחרונה מביאים אתם חוסר -

"רק שלא תרגישו כמו שאני הרגשתי את הכאב שבאין אהבה"

או משהו דומה שלא נאמר

ובכל זאת הוא התוכן הלא מילולי של החיבוק הזה.

אנחנו יכולים לתת רק מה שקיבלנו

ומעבר לזה-

מה שאנחנו ממלאים את עצמנו בו.

אז... הנה הזדמנות שכזו

למלא את  עצמנו באהבה ❤

מתחילים?

יאללה

התרגיל לשבוע הקרוב:

בשבוע הקרוב

בכל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו

ברגע שנשים לב -

נאמר שוב את המשפט שאמרנו -למשל:

"איזה גרוע אני"

ונוסיף לו "נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"

נשים לב לתחושה בגוף,

אם יש שינוי אחרי שהמשפט עם ההסתייגות ממנו נאמרים,

כי זוהי רק נקודת מבט,

של מי אגב? אולי אינטואיטיבית תעלה תשובה,

ובהחלט שווה בדיקה אם האמירה הזו באמת נכון,

או סתם נקודת מבט מעניינת...

אפשר ורצוי בשלב הזה לבדוק -

האם אפשרי לך להחליף את הכעס/ הביקורת על עצמך

בסליחה,

מתוך הבנה (שבהתבוננות פנימה יכולה לעלות)

שכנראה לא יכולת אחרת,

למשל אם צעקת על הילד שלך

וזה דבר שמכעיס אותך כשקורה לך,

אז ההרגל יהיה בצורה מילולית או לא

לומר לעצמך "איזה גרוע/ה אני"

בשלב הזה נוסיף את ה "נקודת מבט מעניינת"

וכשנהיה מוכנים נתקדם לשלב הבא

בו נוכל להביא במקום שיפוט -

סליחה,

מתוך הבנה עמוקה שכנראה הפרשנות של ההתעלמות

של הילד ממני שהביאה לצעקה,

היתה כל כך כואבת שלא יכולנו אחרת..

לא,

אנחנו לא מסכימים לכך שנמשיך לצעוק

אבל מקבלים את זה שכרגע זה המצב,

כי קבלה של מה שיש כרגע היא הבסיס ההכרחי לכל שינוי.

~~~

לסיכום התרגיל השבועי באולימפיאדת האהבה שלנו הוא:

בכל פעם שעולה שיפוט/ ביקורת עצמית

להוסיף למשפט המבקר:

"נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"

ואז,

לבדוק אם אפשר להחליף את הביקורת בסליחה לעצמי

מתוך הבנה כנה שרואה אותי ומקבלת אותי כמו שאני

ומניחה שהתסכול הפעיל כאב גדול מכדי שיכולתי לנהוג אחרת,

לתת לכאב להיות ולהתפוגג.

בהצלחה!

המשך קיץ נעים באשר את~ה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אם מרגיש לך שיכול לחזק את המחויבות שלך -

ניתן לכתוב בתגובות או במייל אלי שאת~ה מצטרף~פת ❤❤