יום שבת, 26 בדצמבר 2020

*** 3 גורמים קריטיים לזוגיות מאושרת

רגע קט לפני הסגר,

הנה לכם צידה לדרך שבכוחה לא רק להפיח תקווה,

אלא ממש להתוות כיוון ודרך

בה בניגוד לקולות המספידים אותה -

זוגיות לאורך זמן יכולה לגמרי להיות

כזו שהולכת ומשתבחת עם השנים,

דרך 3 הגורמים הללו:


אכן, כולנו גדלנו על: 

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

מן חלום כמוס שמלווה אותנו במודע או שלא

ומוביל אותנו בטעות להניח ש:

"אם אנחנו כל הזמן רבים .... זה כנראה לא זה.."


האמנם?


מנקודת המבט דרכה אני רואה את פני הדברים -

"לא בהכרח

תהיה תשובה שהיא understatemet ל "ממש לא !"


מי שחי בזוג תקופה כזו או אחרת בחייו

בטח כבר גילה שה "אושר" הזה לא מגיע מעצמו

וגם אם סיפור האהבה היה מבטיח בתחילת דרכו

הוא משנה פנים לאורך זמן.


יש לכך סיבות טובות, עליהן לא אתעכב הפעם,

מה שכן - אפשר בהחלט לומר

שככל שהחיבור הראשוני - מרגיש כהתאהבות -

יש לנו V על הגורם הקריטי הראשון

שנדרש לזוגיות מאושרת.

בו זמנית אגב - קראש התאהבותי מבטיח לנו 

שלב מסוים של דרך חתחתים,

כי אנחנו נמשכים באופן לא מודע-

אל מי שאחרי שההתאהבות מתפוגגת

נגלה שהכי לוחץ לנו על הכפתורים -

כלומר מי שהכי קשה יהיה לנו לחיות אתו (!)

אבל זוהי רק פאזה -

אם (!!!) אנחנו לוקחים את הזוגיות שלנו לשלב הבא (לזוגיות המודעת)


וכאן נכנס לתמונה הגורם השני - שכבר אתייחס אליו, 

רק אוסיף ואומר לגבי ההתאהבות -

שאמנם הינה גורם קריטי,

אך לא הכרחי - 

אפשר בהחלט ליצור זוגיות מאושרת

גם כשהקשר לא התחיל בהתאהבות,

יחד עם זאת, אם כן היתה כזו - 

ככל שהיתה הדדית וחזקה יותר -

ככה יש לנו בסיס לחזור אליו

(וכאמור ככה גם צפוי לנו שלב מאתגר ומגרה פצעים)


ובכן,

הגורם השני חיוני לשלב שאחרי שההתאהבות מתפוגגת -

אז מתחילים מאבקי הכוח

וכאמור ככל שההתאהבות חזקה - ככה אלה,

ואז מתחילים להתרחק - כי נמאס לריב,

עד כאן מה שקורה לכולנו באופן טבעי


אבל (!!) -

הגורם השני - מביא אתו אפשרות נוספת -

והיא - לצמוח יחד לזוגיות מודעת, מאושרת וממלאת


הגורם הזה הינו נקודת מבט חדשה

שמזכירה לנו שבעצם בעצם,

כל מה שמתסכל אותי, תמיד תמיד 

במקורו של דבר קשור אלי


או במילים אחרות:

if it's histerical it's historical

אם זה היסטרי, זה קשור להיסטוריה שלי

בניגוד לתפיסה הרווחת שבה נפוצות אמירות כמו:

"בגללה אין לי חברים.."

"בגללו אין לנו כסף, הוא מבזבז הכל..."

"מאז שהכרתי אותו אין לי חיים..."

וכו' וכו'


אמירות שמחזיקות את נקודת המבט הילדית - הקורבנית

שתלויה בגורם המטפל שאחראי/ אשם במצבי,

מה שהיה נכון עבורנו כשהיינו ילדים - תלויים בהורינו

אך איננו המציאות עבורנו כמבוגרים (!)


בניגוד לתפיסה הקורבנית הזו,

כשאנחנו מבינים שבעצם בתוך כל הסיפורים הללו

גם אנחנו משתפים פעולה

יש לנו היכולת לשנות את המצב


כשאני אומרת "משתפים פעולה" אני מתכוונת

למשל  לזה:

כשהוא } מתלונן ש"היא מקטינה אותו" -

למעשה יש אי שם בתוכו קול שמאמין (בטעות) שהוא קטן

אמונה שמתסכלת אותו } עוד הרבה לפני שפגש אותה {  

וכשהוא נלחם/ נכנע לה בתסכול 

הוא למעשה מדבר מהמקום שיודע שהוא גדול,

אבל לא לגמרי בטוח בכך כי אמא/אבא/מורה/ מישהו אחר

ערערו את הביטחון שלו כשהיה ילד רך עם לב פתוח 


והנה לנו שני קולות פנימיים שנאבקים בתוכו -

במאבק שמושלך החוצה אליה


כל עוד הוא } נלחם בה - שהיא { מקטינה אותו,

המאבק הפנימי ממשיך להתקיים בו

ואמנם היא { יוצאת אשמה מבחינתו

ולכאורה הוא צודק,

אך למעשה התסכול בעינו נשאר

והוא ממשיך להרגיש גם קטן וגם לבד...


לעומת זאת, 

ככל שנזכור לעשות U- turn 

בכל פעם שעולה תסכול או קושי,

ובמקום להשליך אותו החוצה על מי שלצדנו -

נשכין שלום בתוכנו -

גם הרווחנו ריפוי של המאבקים הפנימיים שלנו

וגם חסכנו מאבק זוגי.


(* לא התייחסתי כאן לצד שלה, 

שברורררר שמתקיים במקביל :-)

הרי צריך שניים לטנגו הזה ולכן גם לה יש פה הזדמנות לצמיחה -

תלוי במניע שלה למה שבסופו של דבר מורגש מצידו כהקטנה,

בכל אופן סביר להניח שהמניע הישרדותי וגם היא מוזמנת

לנצל אותה לריפוי אל רווחה)


זה נכון לגבי כל תסכול או קושי

ככל שנהיה מחוייבים לצמיחה האישית 

ונאמץ יחד את נקודת המבט הזו -

כאילו נסללת עבורנו דרך המלך

הללויה!


אז יש לנו גורם ראשון שהוא

הבסיס של ההיכרות שלנו - ההתאהבות,


גורם השני שהוא נקודת מבט כזו שמזכירה לי

שכל מה שמתסכל אותי בא להזכיר לי 

מאבק פנימי על מנת שאשכין בו שלום -

כך גם כל אחד מאתנו הופך שלם יותר

וגם הולכות ומתמעטות המריבות בינינו


וגורם שלישי שהוא

 חיזוק החיבור בינינו ❤❤

בזוגיות האוטומטית - ככל שאנחנו רבים -

ככה אנחנו מתרחקים.

עם נקודת המבט שלעיל (הגורם השני) - 

נוכל פחות לריב,

רק שזה לא בהכרח יבטיח לנו קרבה וחיבור...


יחד עם זאת,

כשאנחנו לומדים לדבר את המקומות הפגיעים שלנו,

כשאנחנו מעזים להתקרב,

לפתוח את הלב לאהבה למרות שהיא פוגעת,

לא בתנאי שלא ניפגע..

אז... החיבור שבינינו לא רק שלא דוהה לאורך השנים -

הוא משתבח ומעמיק.


נכון, זה לא בהכרח פשוט,

יש מנגנוני אגו עקשים שלא עושים לנו חיים קלים,

יש הרגלים שהוטבעו בעומקנו

ובכל זאת - זה אפשרי!


אין זו עבודה רציונלית, ולא מספיק להבין זאת,

זוהי דרך ללכת בה,

כזו שהשינוי עובר דרך הגוף מאפשר שחרור

ברמה הפיזית, הרגשית, התפיסתית והרוחנית - כלומר:

תחושות מהגוף,

רגשות קשים שהוטבעו ונקברו בתוכנו,

תפיסות מחשבתיות מקובעות ושקריות

ואמונות שגויות שכבר לא משרתות אותנו

דרך שכשהולכים בה מציאות חיינו הופכת מיטיבה יותר.

~~~~~~~~~~~~


לשמחתי, אני זוכה להיווכח בניסים שמתרחשים

בתהליכים אישיים וזוגיים שאני מלווה,

ואני יכולה לומר בפה מלא -

ככל שישנה מחוייבות לעצמנו - 

כך הניסים זמינים לנו יותר

ההולכים בדרך נדרשים למחוייבות לעצמם

ואני - מביאה אתי מגוון כלים מחוללי שינוי

בין אם בתהליכים אישיים (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

ובין אם בתהליכים זוגיים (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או בתכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים


מאחלת לנו ימים יפים,


גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממני אלי





יום ראשון, 13 בדצמבר 2020

מה מדליק אותך ?? אפרופו חנוכה... ומה יאפשר להישאר דלוקה?

 ואני לא מתכוונת בהכרח בהקשר הסקסואלי..

למרות שלא באמת נדרשת הבחנה

ובכל זאת לצורך הפשטות אתייחס למה שמדליק

ומה מאפשר להישאר דלוקות - בהיבטי היום יום

כי במילים אחרות זה: לחיות את החיים

או לתת להם לעבור

ואנחנו לא רוצות שזה יקרה...


הרבה פעמים אני יכולה להבחין בהבדל

דווקא כשאני לא בחיבור לתשוקה שלי, לאש שבתוכי,

אולי אגיד ללב שלי,

אז - מתגנבת לה תחושת חוסר סיפוק, החמצה,

משהו כבד שמעיק עלי,

לפעמים מודע ולפעמים באחורי התודעה,

אז, אני יודעת שאני לא בחיבור.


זה קשור אצלי לא פעם לניסיון לקבל אישור

שנמצא שם תמידית -

וגם כשאני עובדת על המקום הזה

עדיין יש שאריות שנכון שהן חלשות יותר

אבל... עדיין מצליחות להשתחל ולנהל אותי

עד שתשומת הלב שלי מגיעה (לרוב בדיעבד לצד המועקה)


בכלל סטרס הוא מנגנון ניתוק משוכלל :-)

כך שכל דבר שילחיץ/ יטריד/ יפחיד וכו',

יוביל להפרשת הורמוני הסטרס, המערכת ההישרדותית תופעל,

וכהרף עין נבנות חומות בינינו לבין הלב.

 

ברגעים בהם אני בחיבור - לעומת זאת -

אני בחוויות שלמות ושקט פנימי

שלא תלוי בדבר, בטח לא במשהו או מישהו חיצוני

יש שם יש נקודה. סימן קריאה.

זו מן תחושה עילאית בה אני יודעת

שאני אהובה כפי שאני מעצם היותי


ולא... זה ממש לא תמיד היה זמין לי


הקטע הוא שמה שעומד בינינו לבין החיבור ללב

הוא חומות של מנגנוני הגנה

שמספרים לנו שהם מגנים עלינו

ואז מוליכים אותנו לכיוון ההפוך (!)

מזה שיכול ליצור את החיבור


כי כדי לפלס את הדרך אל הלב והאש הפנימית,

עלינו לעבור דרך החומות

בעוד שההרגל לעומת זאת

הוא להסתובב ולברוח


אף אחד לא לימד אותנו להכיל תסכול,

למדנו (דרך חיקוי לרוב) לברוח ולהימנע ממנו.


זה, אגב מסתבך עוד יותר בקשר זוגי

כי בנוסף, כנשים, תורבתנו להיות "טובות" ומסכימות"


ואם עולה אי הסכמה או משהו שלא תואם את רצוננו/ דעתנו,

עולה בנו מתח ו... ההרגל לברוח ממנו

מייצר מצבים בהם

אנחנו לא תמיד נאמנות לעצמנו,

לא משמיעות את קולנו,

לא מביאות את מי שאנחנו באמת עכשיו,

פוחדות מקונפליקט.

(גם שחלקנו מאד תחרותיות אבל רובנו לא)


זוהי התנייה חברתית מאד נפוצה

שמקורה באהבה מותנית שקיבלנו מהורינו -

כאשר לא פעם היה המסר:

את אהובה רק בתנאי שתעשי את מה שמצפים ממך


ואנחנו... רוצים אהבה תמיד,

כך שמהר מאד למדנו להתאים את עצמנו כדי לקבל אותה


אז..

אותו הרגל לא רק שמפריע לנו ליצור מערכות יחסים כנות,

להביא את עצמנו באינטגריטי ובאותנטיות לתוכן,

גם מרחיק אותנו מהאש התמידית הזו שמתקיימת בתוכנו

כי בעצם מערכת היחסים שלנו עם עצמנו

מכילה חומות בין מי שאני מרשה לעצמי להיות לבין מי שאני באמת...


אותן החומות שמעלות מועקה,

אותן החומות שביני לבין הלב שלי, 

לבין אש התשוקה לחיים שבוערת בתוכי תמידית

גם כשאינני מחוברת אליה.


מה הדרך אם כן להתחבר אליה?

וכך לחיות את החיים במלואם, בחיוניות, בתשוקה,

בחיבור אל הלב?


בדיוק ההיפך מההרגל  :-)


ככל שנצליח להישאר ולהיות באי הנוחות,

בין אם זה תסכול או אי הסכמה,

ככל שנצליח להעביר את המסר פנימה לתאים

שאין שם סכנה אמיתית כפי שהיא נחווית,


ככל שנתייחס לתסכול הזה כאל סימן,

כמו שער דרכו נוכל להיכנס ולהגיע אל הליבה,

שער שעובר דרך תכנים מודעים ושאינם מודעים

ומחזיק מאחוריו הנחת יסוד לרוב שקרית -

כאמונה שגויה שנמצאת שם ומנהלת אותנו בחיים בכלל,


ככל שניקח את הזמן ונוכל לשהות במתח הזה

ולשאול את עצמנו מה יש שם מתחת לפני השטח

שאני מאמינה שעשוי לקרות

שמותח אותי ומכווץ ומדליק לי נורות אזהרה כאלה?


ואז - מאחר ורוב האמונות הללו מקורן בילדות המוקדמת -

סביר להניח שנתפכח לאמת - שהן מוטעות

ונוכל להתבגר אל נקודת המבט הגבוהה יותר

(ולא.. אני לא מתכוונת להבנה שכלית אלא לשיפט רגשי)


כך נוכל גם ללמוד על עצמנו ולהבין:

למה במצבים מסוימים אני שותקת?

למה במצבים מסוימים אני כועסת?

למה במצבים מסוימים הלב מתחיל לפעום בחוזקה?

למה במצבים מסוימים אני כן מדברת אבל לא אומרת את כל האמת שלי?


ככל שנצליח להרגיע את תחושת הסכנה

ולהביא סקרנות והקשבה רכה,

כך נוכל לעבור דרך החומות ולהעמיק את החיבור פנימה,

ומתוך כך את החיבור שבינינו


ככל שנצליח להיות נוכחות עם התכנים שעולים,

נתוודע לעצמנו יותר, נסמוך עלינו,

נאהב אותנו,

נוכל לעמוד בבהירות על הגבולות שלנו,

כיוון שתהיה לנו בהירות לגביהם

נכבד את עצמנו יותר, 

כי אנחנו לגמרי ראויות לכבוד ואהבה :-)


ובו זמנית, במקרה של אי הסכמה,

נוכל לאפשר לאחר לספר את נקודת המבט שלו

מבלי שהיא תאיים על זו שלנו,

להתעניין ולהסתקרן לגבי הצרכים של האחר,

להקשיב לו להבין וליצור חיבור כנה יותר -

לא מתוך מקום שמשתיק את עצמנו או מוותר עלינו,

אלא מהמקום שמכבד את עצמינו ואת האחר,


מה שיאפשר לאינטימיות שבינינו לבין עצמנו

ובינינו לבין האחר להעמיק ולהתבסס.


ככל שהחומות מתפוררות

כך החיבור אל הלב, החיוניות ושמחת החיים זמינות לנו,

כך החיים מחייכים אלינו יותר ❤


ימי החנוכה מביאים אתם את הפוטנציאל לניסים,

הזדמנות מעולה לנסות להדליק את האש הפנימית

או יותר נכון -

לעבור דרך החומות ויותר בקלות ולהתחבר אליה !


חנוכה שמח ומלא אור

פה בשבילך

עם מגוון כלים ודרכים ללוות אותך אליך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

סקס - לא מה שחשבנו...

האנרגיה המינית -

הינה האנרגיה הכי חזקה על פני האדמה -

היא היא זו שאחראית להמשך קיומנו כמין האנושי, 

יחד עם זאת העמסנו עליה מטען אמוציונלי כה כבד -

כך שנושא המיניות הוא אחד הנושאים אם לא 'ה'

המעכירים על מערכות יחסים זוגיות.


התרבות בה אנו חיים מזינה אותנו בתפיסות ואמונות, 

שבונות בנו באופן קולקטיבי התניות חברתיות

ונרטיבים תרבותיים המבוססים על 

אמונות שגויות ורעילות כאלה -

שבין היתר מצליחות לפגוע (גם) 

בהנאה הכל כך טבעית בבסיסה -

ממיניות ועונג.


מה כדאי לכולנו לדעת אם כן, (וגם לשנות)

כדי שנוכל להחזיר למיניות את הקלילות שלה

ולעצמנו את האפשרות ליהנות ולהתענג עליה בפשטות?


כתבתי על כך בהרבה פוסטים קודמים,

הפעם אני מוסיפה עוד כמה פיסות מידע

בהתבסס על הרצאה שניתנה ע"י אורלי וורמן

המביאה את משנתה של Emily Nagoski

מתוך הרצאתה: Pleasure is the Measure


אמילי מתארת כמה עיוותים הנפוצים בחברה המערבית

ופורסת בפנינו את התמונה הרחבה

המסבירה ולו חלק מהעיוות, 

כך שכשאנו נוכחים בו- יש בכוחנו לשנות את המצב:


אחת האמונות השגויות הנפוצות מתייחסת למיניות 

כאל צורך, כאל מניע - אומרת נגוסקי.

אלא ש, בעוד שרעב, צמא, צורך בשינה - כולם אכן מניעים,

הרי שמיניות איננה מניע.


בלי אוכל/ מים/ שינה  - נמות,

אבל... אף אחד לא מת מזה שלא היה סקס בחייו.

לעומת זאת, נכון יהיה להגדיר מיניות כתמריץ

כזה שדוחף אותנו לחקור בסקרנות.

רק שזה מסתבך... כיוון שאהבה היא כן מניע,

ידוע שללא אהבה אנחנו יכולים למות:

מחקרים מצאו שהנזק של 15 סיגריות ליום שקול לחיים ללא אהבה

מבחינת הסיכון למוות.

אם כן, אהבה הינה בהחלט צורך, סקס איננו כזה.


לצד זו, רווחת אמונה שגויה נוספת

שמייצרת ציפייה שנמלא אחד את צרכי השנייה

בכלל ובהקשר המיני בפרט,

ציפייה שאחראית ללא מעט מתח בין זוגי

(ומקור לברקסים בהקשר המיני)


ועל אלה מתלבש נרטיב תרבותי - תלוי חינוך

שעדיין מאד נוכח 

המחלק את המין האנושי ל 2 טיפוסים:

(מבוסס על גישתה של Kate Mahnne - מזהירה - 

עשוי להיות קשה לקריאה :-)

אבל בהחלט עושה סדר, שווה להמשיך לקרא)

ה human beings - להם (לרוב גברים) מחוייבות מוסרית להיות מצויינים

וידיעה פנימית שהכל מגיע להם

וה Human Givers להן (לרוב נשים) מחוייבות מוסרית 

לתת את מלוא אושיותם, גופם, התקוות והחלומות שלהן 

וחייהן לטובת האחר.


הסינדרום של הנותן האנושי מאמין שיש לו מחוייבות מוסרית

והוא חייב להיות ער לצרכים של האחר,

שכשזה לא קורה - זה נתפס בעיניו (ולא רק) ככישלון

ומגיע לו עונש על כך.

(זוהי תפיסה שמושרשת בנו דורות על גבי דורות

מודעת ולא מודעת... כך שְאֵל מולה עשויה לעלות התנגדות נשית

שמפעילה ברקסים בהקשר המיני - והנה לנו עוד דוגמא 

למקור לברקס שעוצר את האנרגיה המינית ומסרבל אותה

למרות עוצמתה)


לעומתו הסינדרום של הלוקח האנושי - ה human being -

עלול לייצר מצב של גבריות רעילה.

לפי הנרטיב הזה: בנים טובים מבנות,

בנות חייבות להיות נחמדות

ולספק צרכים של בנים (כאן כאמור כבר עולות התנגדויות)

בנים גדולים וחזקים, בזים למי שלומד,

יכולים לשאת כל כאב,

מותר להם להרגיש כעס, ניצחון וחרמנות,

לפי הנרטיב עצב אסור בתכלית האיסור לגברים להרגיש-

זה רק לְבָּנוֹת.

הערך שלך כאדם  נמדד על פי כמה פעמים קיימת יחסי מין

לכן כשמישהי מסרבת לך -

היא שולטת בך למרות שהיא אמורה להיות פחות ממך...

הדרך היחידה בה לבָּנִים מותר להראות אהבה 

היא דרך חיבור פיזי בעת קיום יחסי מין

ואם היא { לא מאפשרת, זה כאילו היא מרעיבה אותך

וזה מסוכן (!)

כי אם בנות {{ חלשות מבנים יש להן חובה מוסרית 

לתת לך את מה שאתה צריך..."


אמונות אלה מייצרות תערובת מסוכנת ביותר

כשהגבריות הרעילה אומרת: 

" אני צריך סקס כדי להזין את  נשמתי,

מגיע לי, אני צריך, אחרת אמות!

ומי ששומר על כך חלש ממני ובר שליטה 

ולכן אני צריך לקחת את זה גם אם בכוח..."

~~~~~~~~


אני רוצה להאמין שהבסיס הנרטיבי הזה הולך ומתפורר,

יחד עם זאת, ברור לי - כמי שפוגשת זוגות -

שעדיין מתקיימות בחברה שלנו יותר מאשר שאריות שלו,

שמייצרות בלבול ומעכירות את המרחב הזוגי

ולמעשה מכבידות על שני בני הזוג ומרחיקות אותם

מליהנות ממיניות זורמת ומענגת

ובהחלט גם זה מזו...


לכן, ככל שנצליח לשנות את הנרטיב ולזכור :

שלא נמות בלי מיניות,

לעומת זאת בלי אהבה...  דווקא כן

רק שסביר להניח שמתוך הנחות יסוד ואמונות

המבוססות על הנרטיב שלעיל

לא יכולה לצמוח אהבה...


וככל שנזכור שבעצם אהבה היא הדבר לו אנו כמהים

אותה אפשר לחוות בכל מיני דרכים,

גם דרך סקס,


ככל שנפנים שסקס לא באמת מה שיגדיר את הערך שלו

או שלה {


כך נוכל להתנקות מהתסריט הזה 

שמייצר כל כך הרבה כאב שמוביל גברים

להכאיב לכאורה כדי לשחרר אותו.. 

(מה שלא באמת עובד מן הסתם..)


ככל שנזכור שלכולנו האופציה להיות הנותן,

לכולנו חובה מוסרית לעשות טוב לעצמנו ולאחר,

כך נוכל לחגוג את החיים (גם את המיניות שלנו)


ככל שנשחרר את הציפייה 

שהאחר מחוייב למלא את הצרכים שלי -

שמקורה בהיותנו עוּבָּרִים ותינוקות,

ציפייה שמשאירה אותנו בעמדת הקורבן הקבצן,


ככל שניקח בעלות ואחריות כל אחד לצרכים שלו -

כך נוכל ליצור לנו מערכות יחסים מזינות, 'גורמה',

כאלה שכיף להיות חלק מהן - 

בין אם בנתינה ובין אם בקבלה בתוכן.

~~~~~~~


התכנים הללו הוטבעו בנו כבני התרבות המערבית

במשך דורות על גבי דורות

אבל (!!)

הגיע הזמן לנקות אותם ולהתנקות מהם!


לחיי האהבה 💓


אני כאן בשבילכם במגוון דרכים:


פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך









    יום ראשון, 22 בנובמבר 2020

    "את כל הזמן נותנת לי הוראות.. אפילו לא מילה טובה אחת."

     זו היתה התלונה העיקרית שלו,

    שהעיבה עליו והכבידה כל כך...

    שהוא מצא את עצמו מתרחק ממנה יותר ויותר

    מה שְמִן הסתם הֶעֶצים את ההערות שלה

    ואז... עוד יותר את ההתרחקות שלו,

    עד ש... הם הרגישו כמעט זרים

    והפרשנות שלהם למצב היתה ש: האהבה נגמרה


    אבל...

    כשרק התבוננו לכיוון הנכון,

    מהר מאד התבהרה תמונה אחרת לגמרי...


    בכל פעם שהיא { מעירה לו, 

    או מבקשת ממנו שיעשה משהו

    כמו למשל להכין בקבוק לתינוקת, 

    לקום להרגיע אותה כשהיא בוכה,

    או להרים את המסיכות שפזורות בכמה מקומות בבית..

    הולכת ונוצרת מעליו } עננה

    שמכבידה ומעיקה באזור הלב והגרון,

    עננה שמביאה אתה תסכול ועצב 

    כאלה שלרוב הוא לא מודע להם

    ויחד עם זאת מעיבים עליו,

    תסכול שהמילים שלו -

    "לא רואים אותי,

    לא מתייחסים למה ומי שאני באמת.."


    תסכול שמביא אתו כאב ישן

    שלמעשה הוא } מכיר 

    עוד הרבה לפני שהכיר אותה {


    תסכול שמעלה את הכעס והעלבון גם יחד:

    הכעס שהרגיש כלפי אבא שהיה מקטין את אמא ומבטל אותה,

    והעלבון של אמא שנתנה לזה לקרות שוב ושוב

    שכילד הזדהה אתה וכָּאָב את הביטול שחווה מנקודת מבטו

    מה שהוביל אותו להבטיח לעצמו ללא מילים -

    "לי זה לא יקרה.."


    אלא ש...

    באופן שאינו תלוי בנו,

    מה שספגנו כילדים -

    גם (ואולי בעיקר) אם תסכל אותנו -

    הוטבע בנו באופן שהתסכול חוזר על עצמו

    בעיקר בקשרים משפחתיים וזוגיים

    ומוביל אותנו - שחיים בתודעה השלכתית -

    להשליך את התסכול ולהאשים את בני הזוג שלנו 

    ש"בגללם אני כל כך עצבני/ מתוסכל/ לא יכול יותר.. "


    כשלמעשה...

    בזכות זה שהם מעוררים את התסכול,

    יש לנו האפשרות וההזדמנות לרפא את אותם המקומות,

    לשחרר את אותם התסכולים שנכלאו בתוכנו

    כך שאנחנו ממגנטים אלינו ולוקחים חלק פעיל

    בחוויות חיים שמשחזרות את אותם התסכולים בדיוק

    ובלי להתכוון - אם אנחנו לא מנצלים את ההזדמנות לריפוי -

    אנחנו מעבירים בדיוק את אותם התסכולים לילדים שלנו.


    אז - כשאומרים לי - בדיוק בגלל זה אני רוצה להתגרש...

    אני מזכירה, שזה שארחיק ממני את מי שמעורר את התסכול

    לא באמת ישחרר את הפלונטר האמוציונלי שמתקיים בי

    ותהליך ריפוי ושחרור של אותם המקומות הפנימיים

    שהמצבים המשבריים בזוגיות רק מעוררים

    הוא קריטי והכרחי בדרך לחיים טובים יותר

    (והוא גם מייתר לרוב את הרצון להתגרש)


    כי אותו הפלונטר מכיל בתוכו בין היתר 

    גם דגמים התנהגות והרגלים הישרדותיים

    שפוגעים באיכות החיים בהיבטים שונים נוספים

    ובגדול משאירים אותנו ב ה י ש ר ד ו ת

    (כמובן שהתמונה מורכבת יותר ואני פה מביאה וקטור צר שלה על מנת להסביר)


    ככל שאנחנו מסתכלים על המציאות בכלל

    ועל מה שקורה לנו בזוגיות שבפרט

    מנקודת מבט שזוכרת ששנינו נפגענו לרוב באותם הֶקְשֶרים,

    רק שלכל אחד מאתנו מנגנון הישרדותי הפוך,

    כך נוכל פחות להישאר בעמדת הקורבן,

    פחות להילחם או לרצות לברוח

    ויותר להתייחס לסיטואציה כהזדמנות להשתחרר 

    מכבלי התפיסה בהם אנחנו שבויים.


    היופי הוא שכשעובדים עם הגוף,

    אנחנו יכולים ליהנות מחכמת הגוף ובינת הלב  -

    להם יכולת הרבה יותר רחבה מהשכל,

    ובעזרתם נוכל להשתחרר מהתפיסות התפוסות שהשכל ייצר...


    נכון שברחנו לשכל וזה "הציל אותנו" לכאורה

    במנגנוני הישרדות ותפיסות שגויות למיניהן,

    אלא שלמעשה, אלה משאירים אותנו במצב הישרדותי

    ועם לב סגור שמְסָפֶּר לנו ש: "ככה לא ניפגע"


    לכאורה,

    כשהלב סגור פחות נרגיש את הפגיעה,

    אבל אז... גם פחות נרגיש רגשות נעימים,

    פחות שמחת חיים, פחות א ה ב ה.


    כילדים חסרי אונים כנראה שלא יכולנו אחרת,

    אבל היום - בעזרת החיבור לרובד הפיזי והרגשי,

    אנחנו יכולים לבסס חווית האונים

    שמאפשרת לנו להעז לפתוח את הלב

    לא בתנאי שהאהבה לא תפגע בנו...

    אלא למרות שהיא פוגעת


    כך שכבוגרים שלומדים ומסוגלים להכיל תסכול

    אנחנו יציבים יותר, בטוחים יותר,

    מבטאים את עצמנו מתוך שקט פנימי,

    מבטאים את הצרכים שלנו

    ופועלים יותר ויותר בנאמנות לעצמנו.


    וכל זה קורה בזכות התסכולים הזוגיים

    שמעוררים את המקומות הלא פתורים לנו

    כדי שנוכל לפתור אותם!


    ואז - החיבור שמתאפשר בינו לבינה }{

    הוא חיבור מלב אל לב

    ~~~~~


    לחיי האהבה 

    ויכולת הריפוי המופלאה שלה,


    אני כאן בשבילכם במגוון דרכים לריפוי שכזה:


    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך






    יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

    "אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלך..."

     " אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלךָ,

    זה מלחיץ ומפחיד אותי,

    זה פוגע בילדים,

    אני הרוסה מלראות אותם בחוסר אונים מולךָ כשאתה צורח!

    די! אני לא מוכנה לזה יותר!"


    כך פתחה רונית } את השיחה שלנו.


    אז ראשית מובן ומוסכם ללא כל עוררין

    שאלימות - גם מילולית -

    אינה מקובלת בשום מצב.


    ובהמשך לכך, בהחלט לרוני { -

    יש עבודה פנימית על חוסר היכולת שלו להכיל תסכול

    שמתבטאת בהתפרצויות מילוליות קשות


    יחד עם זאת,

    מאחר ובתהליכים אותם אני מלווה

    איננו מחפשים מי אשם ומי צודק,

    כי לא שם הפתרון האמיתי שיוביל לשינוי המצב

    ויותר מזה, 

    מאחר וברור לנו שבכל דינמיקה זוגית יש שניים -

    מה שנקרא לטנגו (כן, גם זה..) צריך שניים -


    בחרתי להביא את הדוגמא הזו כדי להדגים

    איך (אפילו) מתוך סיטואציה קשה כזו

    יש לכולם הזדמנות נהדרת לריפוי


    ולא...

    אני לא מתכוונת שרונית } אשמה בזה שהכעיסה אותו

    (נכון, כי אנחנו לא מחפשים אשמים... ו -)

    כי אפילו אם היתה מכעיסה אותו

    אין שום הצדקה לאלימות.

    אנחנו רוצים להגיע למצב שכולנו 

    מסוגלים להכיל תסכול

    כך שנוכל לבחור איך להגיב 

    וגם - אם ואיך לבטא אותו.


    אני מתכוונת לקסמים שמתרחשים 

    כשאנחנו קשובים לעולמה הפנימי של רונית

    שהתגלה לנו כשבדקנו מה החלק שלה בטנגו

    או : כשחשפנו מה זה בא ללמד או לרפא עבורה:


    כילדה - כך היא סיפרה - היא גדלה 

    עם אב שהיה נוהג להתפרץ באופן לא צפוי

    ועם אֵם שהיתה חרדה מהתפרצויותיו 

    ולקחה על עצמה להיות המגן האנושי של בנותיה מפניו כשכעס.

    באותו האופן -

    לוקחת רונית באופן אוטומטי את התפקיד הזה

    ונחלצת בחרדה לגונן על ילדיה מפני ההתפרצויות של רוני.

    אלא ש... 

    בדיוק כמו שזה לא באמת הרגיע אותה כילדה,

    זה לא מרגיע היום אף אחד, גם לא את ילדיה שלה.


    זאת אומרת, שרונית מצאה עצמה נמשכת לרוני -

    שלוֹ התפרצויות כעס לא נשלטות,

    על מנת שתהיה לה ולו ההזדמנות לרפא את הדפוס

    שאחרת יועבר גם לדור הבא - ילדיהם

    בדיוק כפי שהועבר אל רונית ורוני כשהיו ילדים.


    במילים אחרות

    אותם המקומות שבהם נפגענו כילדים

    מוטבעים בנו באופן שגורם לנו להמשיך ולהנציח אותם

    ובין היתר להעביר אותם לדור הבא

    אלא אם כן ... אנחנו מחוללים ריפוי.


    זאת אומרת שנימָשך למי ש"ישתף אתנו פעולה"

    בתוך דפוסים מכאיבים שמוכָּרים לנו

    וכל עוד אנחנו שבויים בתוכם -

    התסכול ימשיך ואף יתעצם.

    עד ש...

    נחולל ריפוי בדפוס ההוא -

    ננקה את ההטבעה ההיא,

    נביא מזור לחלק הילדי המתוסכל שבתוכי

    ונצמח להיות בוגר בריא ויציב


    ואז -

    שניהם (כן.. כי גם לה ישנן התפרצויות כאלה)

    יצליחו מחד להכיל את התסכול כאשר זה עולה

    ולהגיב באופן שאינו מתפרץ באלימות החוצה


    ומאידך לחוות פחות ופחות פחד וחרדה ויותר ביטחון

    כאשר ישנה התפרצות מהאחר

    כך שיוכלו להגיב מתוך השקט שאלה מאפשרים.


    כך - גם ילדיהם יזכו לחוויה נעימה יותר בחייהם.

    יחוו הרבה פחות חרדה ופחד והרבה יותר יציבות וביטחון

    אפילו מול מישהו שמאד כועס.

    ~~~~~~


    לרובנו ישנה נטייה להימשך למקום הצודק,

    ואז, כשאנחנו משתפים חבר/ה בקושי שלנו,

    הנטייה הזו לא רק שלא מקדמת אותנו -

    היא מרחיקה אותנו מהפתרון...


    אבל, 

    אם בכל פעם שעולה תסכול

    נציב את השאלה :

    מה זה בא ללמד אותי?

    מה יש לי פה הזדמנות לשחרר? לרפא?


    נוכל לשנות כיוון ולנוע לעבר ריפוי ושינוי אמיתי

    על ידי שחרור מאותן הטבעות שהוטבעו בנו כילדים

    שכשאנחנו שבויים בהן

    לא רק שהן מתסכלות אותנו שוב ושוב,

    הן גם מסתירות לנו פרטים חשובים מהתמונה הרחבה.


    בדרך שבה אני עובדת 

    לא רק שאנחנו זוכים להבחין ולהבין מה זה בא ללמד אותנו,

    אנחנו מנקים את הדפוסים הללו מהגוף הפיזי והרגשי -

    (מאחר ושם הוטבעו לא מספיק להבין בראש).


    זהו תהליך מרגש ומפעים

    שמאפשר לנו לעשות קפיצות התפתחותיות משמעותיות

    בזמן קצר יחסית

    כאלה שגם עוזרות לנו לשנות הרגלים שלא משרתים אותנו

    כמו לצעוק, להיות מוצף בחרדות, להיות תלוי בניקיון יתר/ להתמרד נגדו וכו'

    וגם יותר ויותר להצליח לדבר במקום לריב.


    (הכי כיף כשעוברים תהליך בשניים, 

     אם כי זה אפשרי גם אם רק אחד מאתנו הולך בדרך הזו)


    אז...

    לחיי האהבה לעצמינו

    שבסופו של דבר היא היא זו

    שמאפשרת לנו ריפוי לכל אותם המקומות

    בהם לא קיבלנו ממנה מספיק כילדים,

    כך שלמדנו להמשיך ולא להעניק ממנה לעצמינו

    ובלי משים להזין את התסכול במו ידינו.


    ועכשיו... בזכות התסכולים הזוגיים

    אנחנו יכולים להיווכח בכל המקומות בהם היא חסרה

    ו... ללמוד איך להצליח לשנות כיוון.

    ~~~~~~


    פה בשבילך/כם במיוחד לשם כך-

    כדי שתוכלו אז לחוות נחת, אהבה, שותפות וחברות

    בתוך הזוגיות שלכם ובכלל


    וזה אפשרי להגיע לשם אתי במגוון דרכים:

  • פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך




    יום ראשון, 8 בנובמבר 2020

    הסוד לחיי סקס טובים יותר / Laurin Betito

    כך Laurin Betito מתחילה את ה Ted talk שלה: (קישור אליו בסוף)


    "

    האם מישהו זוכר מי דיבר אתו (כילד/ מתבגר) על עונג מיני?

    האם אי פעם בכלל היה מישהו שדיבר אתכם על עונג מיני?

    האם למדנו זאת בשיעורי חינוך מיני?

    או שמא רק לימדו אותנו איך לא להיכנס להיריון...

    האם הורינו שוחחנו אתנו על עונג?


    כתינוקות -

    כל מה שאנחנו יודעים זה עונג,

    עונג הכי טבעי לנו -

    ומרגיש טוב,

    בכלל בלי קשר לסקס.


    עד... שמישהו אומר : "אל תיגע/י בעצמך"


    ואז אנחנו מתבגרות,

    וכשאנחנו מבטאות עניין בסקס- 

    איך מכנים אותנו? -

    "פרוצות"

     נכון?


    ובאופן מפתיע- 

    אפילו היום אנחנו עדיין שומעים הערות כאלה


    אנחנו מכתירים את הסיפוק הגברי

    אבל מביישים נשים באותו ההקשר בדיוק...


    אנחנו עדיין מקבלות מסרים שליליים

    מהמשפחה שלנו, מהתרבות, מהדת..


    ואז כשאנחנו גדלות ונכנסות לקשר זוגי,

    אנחנו אמורות באופן פלאי פשוט לעוף על זה!

    ~~~~~

    הסילוף התרבותי הזה יוצר עיוות סביב סקס

    שמעכיר על מערכות יחסים

    ועלינו כנשים שמרגישות שמשהו אתנו לא בסדר..


    היא פוגשת לא מעט נשים שמתייחסות לסקס

    כאל עבודה שגרתית,

    כמשהו שהן "צריכות לתת"

    לא כמשהו שהן חולקות,

    אפילו לא כמשהו שהן מקבלות,

    ואז - מה שקורה לרוב -

    נשים נמנעות מסקס ומאינטימיות

    זה משאיר אותן מתוסכלות, בבדידות,

    ואת בן הזוג שלהן מתוסכל ובודד

    והן תוהות - מה לא בסדר אתי??

    האם אני לא אוהבת את בן הזוג שלי?

    האם אני לא נמשכת אליו?

    אבל כמובן שכשהן חושבות על זה הן מגלות

    שהן אכן נמשכות אליו, ואוהבות אותו,

    למעשה כשהן במעשה אהבה הן בהחלט נהנות ממנו


    אז... מה הבעיה בעצם??


    ברור שאם מערכת היחסים קשה ולא נעימה

    ויש כעס כלפי בן הזוג,

    סביר להניח שלא תתעורר תשוקה אליו.


    ובכל זאת מה לגבי אלה מאתנו

    שמערכת היחסים שלנו היא בסה"כ נעימה,

    מה קורה שם?


    מה שקורה הוא שאנחנו צריכים להבין

    איך התשוקה מופעלת אצל נשים:


    ראשית - אצל רובנו הנשים

    תשוקה אינה דבר קבוע 

    היא לא סטטית שנשארת באותו הגובה,

    יש עליות וירידות 

    ולעיתים - מאד מאד דרמטיות


    בנוסף 

    תשוקה אצל נשים איננה ספונטנית

    במערכת יחסים ארוכת טווח.

    (זה יכול לקרות גם אצל גברים

    אבל אצל 75% מהנשים ואולי 25% מהגברים זה כך)


    וכשהיא אומרת מערכת יחסים ארוכת טווח

    לא משנה באיזה גיל בני הזוג

    כשמחקרים מראים שהתשוקה הספונטניות מתחילה לדהות

    בין 6 ל 18 חודשים מתחילת הקשר


    אז אנחנו מאבדים את הספונטניות הזו -

    אותה תחושה של חשק ועוררות מינית תמידיים שיש לנו בתחילת קשר

    והיא הופכת להיות מורגשת יותר בראש ובלב

    כאשר היא מופעלת בעיקר כתגובה לגירוי חיצוני -

    שזה אומר שכשבן הזוג מעורר אותנו -

    אנחנו מגיבות לכך והתשוקה מתעוררת.


    אז מה עושים?

    אנחנו חייבות להתחייב לכך -

    ולבחור במיניות

    לבחור בכך מתוך הבנה שזה טוב לנו

    מוך הידיעה שזה יוביל לעונג והנאה

    וזהו לפי Laurin Betito מאמץ מודע לבחור במיניות


    והיא נותנת דוגמא:

    מי ממש ממש אוהב ללכת לחדר כושר?

    לרובנו דרוש מאמץ לצאת לשם,

    אז השעון המעורר מצלצל, ב 5:00- 6:00 בבוקר

    ולמרות שאת יודעת שאת צריכה את האימון הזה

    בשביל היום שלך, את יוצאת מהמיטה בקושי,

    עם אוףףף צריך ללכת לחדר הכושר,

    מתלבשת- ואז כבר יותר בקלות ממשיכה לחדר הכושר.


    אז את הולכת לחדר הכושר, מתעמלת,

    זה ממש מרגיש מצוין, יוצאת משם כמו חדשה,

    רעננה, מלאת חיוניות,

    ואת אומרת לעצמך - וואו היה מצוין,

    אני חייבת לקום גם מחר בבוקר!

    אני כל כך אוהבת את זה..


    אוקי...

    למחרת בבוקר, אותו השעון מעורר באותה השעה...

    האם את תקפצי בשמחה מהמיטה??

    לא..

    למרות שכל כך נהנית יום קודם...

    אין לך תשוקה ספונטנית לחדר כושר...


    לכן - הבחירה המודעת בסקס קריטית לחיי סקס טובים יותר.

    ~~~


    הצעד הבא לשדרוג הסקס 

    הוא היכרות והבנה של הגוף שלנו:

    לרוב, נשים לא ידעו לזהות את היוני שלהם

    לו היה בשורה עם יונים רבים אחרים

    בעוד שגברים היו מצליחים בכך בקלות..


    זאת למרות שכנשים בורכנו באיבר שכל מטרתו היא עונג

    ולא מדובר רק בקצהו שאותו כולנו מכירים כדגדגן,

    מדובר במערך שלם:

    תמונה מתוך הסרטון:

    75% מאתנו הנשים,

    לא יחוו ולא יכולות לחוות אורגזמה מחדירה בלבד

    ולא משנה כמה זמן הוא ינסה,

    10 דקות או 10 שעות,

    זה פשוט לא יקרה!

    אנחנו זקוקות לגירוי הדגדגן כדי להגיע לסיפוק מיני 


    בעצם מה שהיא מנסה לומר הוא - 

    שיש 2 עובדות שאנחנו חייבים להכיר בהן -

    כדי לשפר את הסקס בחיינו:

    אחת - שהתשוקה אינה ספונטנית במערכת יחסים ארוכת טווח

    אלא מתעוררת כתגובה (לרוב)

    והשנייה ש(לרוב) נשים מגיעות לסיפוק דגדגני 

    כיוון שלרוב הנשים זוהי הדרך היחידה 

    וזה לגמרי נורמלי וטבעי


    תסכולים נפוצים של נשים שלא מצליחות כך או אחרת,

    מבוססים על אי הבנות ומסרים תרבותיים שגויים

    שמייצרים תסכולים שמכבידים על האנרגיה המינית 

    ו... מעכבים את העונג.

    ~~~~~~~


    מיניות בריאה הינה זכות אנושית בסיסית

    לפי ארגון הבריאות העולמי -

    וזה כולל עונג מיני


    ויתור על סקס פוגע בנו

    וגם במערכות היחסים שלנו -


    מחקרים מראים שמי שמקיים יחסי מין בשגרה -

    חי זמן ארוך יותר, מרגיש טוב יותר 

    וזוכה למערכות יחסים טובות יותר

    ואנחנו... בהחלט לא רוצים לוותר על זה ❤


    אם כן מהו הסוד לחיי סקס טובים יותר?

    הסוד הוא ההבנה שמיניות היא דבר משתנה,

    שעובר שינוי לאורך השנים ומתפתח,

    מה שהרגיש טוב אתמול,

    יכול להרגיש לא משהו מחר,

    התשוקה שלנו יכולה להיות חזקה ולפעמים חלשה

    התשוקה שלנו משתנה ומתפתחת -

    בתוך מערכות יחסים ובתוך עצמנו

    וזה הדבר הראשון שחשוב שנזכור.


    שנית -

    אנחנו חייבים לתת עדיפות לעונג שלנו

    זהו שיפט תודעתי 

    וזה מה שאנחנו צריכים לטובת חיי מין טובים יותר.


    כך Laurin Betito מסיימת את הרצאת הטד הקצרה שלה

    והנה היא פה למעדיפי הוידאו:

    קישור לשם בלחיצה כאן  - כי אני מבינה שבטלפון הוידאו לא זמין.


    ופה אוסיף כמה מילים ממני לסיכום ההרצאה הזו-

    העיוותים בתפיסה שלנו לגבי סקס -

    שמקורם במסרים תרבותיים שגויים -

    מכבידים ומקשים עלינו ליהנות ממיניות -

    למרות שהגוף שלנו נוצר לעונג


    ככל שננקה את המסרים הללו

    שמכתיבים לנו מה נכון ומה לא,

    מה צריך ומותר ומה לא בסדר,

    ככל שנצליח להתחבר ולהקשיב למה שנכון לנו -

    כי הגוף יודע -

    ככה נצליח לאפשר לאנרגיה המינית שהיא היא אנרגיית החיים

    לזרום בחופשיות בתוכנו

    וכוווולנו נרוויח מכך !


    לחיי העונג והאהבה

    שהינם לגמרי ברי השגה ❤

    במיוחד במערכות יחסים ארוכות טווח

    והרבה יותר בקלות ממה שאנחנו נוטים לדמיין !


    כאן עבורכם -

    כדי להוביל אתכם לשם


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤❤








    יום ראשון, 1 בנובמבר 2020

    אינטימיות לה ~ סקס לו ולהיפך / Amy Color

     התגלגלתי אל ה Tedx talk הזה 

    והייתי חייבת לשתף בכל טוב הזה:


    גישה אל הסרטון נמצאת למטה,

    למעדיפים לקרוא הנה הוא מתורגם סימולטנית בידי:


    כשזה מגיע לענייני סקס כולנו זקוקים לתמיכה,

    ולכן אני כאן -

    כך פותחת Amy Color ומוסיפה

    כמו הפעם הראשונה בה פגשתי את קווין וג'קי ושאלתי:

    באיזו תדירות אתם "נפגשים" ? 

    קווין אנפף: " פפפפ.... כמעט בקושי... רק בשבתות.."

    בעוד שג'קי לעומתו אמרה: "וואוו... כל הזמן!, כל שבת!!!"


    יכול להיות שזה נשמע שהעניין פה הוא הסקס

    אבל בעצם... מדובר באינטימיות


    חוסר באינטימיות הוא הסיבה העיקרית למשברים זוגיים,

    זה החוסר באינטימיות שמוביל בני זוג להפוך לשותפים לדירה

    וככל שהמרחק ביניהם גדל, 

    הם עשויים לחפש חיבור וקשר במקומות אחרים,

    להיסגר זה לזו,

    או לקיים מפגשי לילה עם בן & ג'רי


    מערכות יחסים וחוסר סיפוק מיני

    יכולים להתבטא כהתנהגות הרסנית

    כמו זעם, דיכאון, אובססית קניות, 


    זה לא משנה אם אתם עושים את זה 

    פעם בשבוע,

    או פעם בשנה

    או כל יום...

    ללא אינטימיות אנחנו מרגישים בדידות ואשמה.


    כיוון שסקס ואינטימיות זה לא אותו הדבר


    INTO ME SEE -

    אינטימיות אמיתית - זה כשאתה מרגיש בטוח מספיק

    להיפתח ולהביא את עצמך במלואך.

    זה מה שמאפשר לך להרגיש אהוב, בחיבור,

    אפילו אם אתם לא פיזית ביחד.

    זה הלב, הבית והבסיס של מערכת היחסים.


    קווין וג'קי בעבר היו מחכים בציפייה למפגש האהבה שלהם,

    אבל, החיים קורים,

    ועכשיו במקום לעשות אהבה הם נותנים תירוצים

    (ובאנגלית זה נשמע טוב יותר:

    instead of making love they make excuses)


    והסקס שלהם הפך שגרה טכנית,

    משום שמשהו חסר -

    אינטימיות..


    רק שהמחשבה על "לדבר עלינו" מאיימת

    פן יעלו עכשיו עוד עניינים לא פתורים...


    אז... הם הולכים על ביצים,

    ומדברים על "אתה מוכן בבקשה לזרוק את הזבל?"

    במקום.


    היא מותשת,

    הוא עסוק בצפייה בפורנו...


    אז.. - איימי קולור שואלת -

    איך אם כן מחזקים את האינטימיות

    ומגבירים את הסיפוק המיני ?


    תקשורת זה חשוב, לדבר זה חיוני בהחלט,

    אבל רק דיבורים לא מקדמים את חיי הסקס שלכם מעצמם

    צריך לעקוף את המריבות ולנטרל את הטריגרים שלהן,

    לשחרר את ההתנגדויות

    ולחזור לחיבור פיזי -

    שם אתם יכולים להישען זה על זו

    כשאתם בטוחים שהכל יהיה בסדר.


    ג'קי - אשת עשייה עם רשימת  to do אינסופית,

    לא רוצה לשבת מול מטפל ולומר בפני אישהּ

    שהיא לא אוהבת את המגע שלו,

    היא לא רוצה לפגוע בו


    וקווין - הוא בכלל לא רוצה לדבר על רגשות...

    הוא ענייני, מדבר על עסקים,

    שיח רגשי איננו בשבילו.

    הוא רוצה לתקן את זה ולחזור לעניינים


    אינטימיות, חיבור וסקס 

    לא יכולות להיות מובנות רק על ידי דיבורים,

    נדרשת התנסות וחוויה


    והנה לכם דרך נפלאה לכך:


    אתם יודעים איך זה כשאתם עומדים לאכול שוקולד משובח

    לאט לאט, מריחים, מתענגים על הטעם בכל החושים,

    מְמְמְהֶהֶהֶ  

    (קשה להעביר לכתב :-) אולי באנגלית ברור יותר: mmmhhh)

      


    הצליל ובלוטות הרוק מכינים את כל הגוף

    לעונג בלתי נשכח שהוא עומד לחוות

    שמרגיש נפלא עוד לפני שטעמתם אותו


    גיליתי - כך אומרת Amy Color -

    שהצליל הפשוט והחושני הזה

    יכול גם להעלות באופן דרמטי אינטימיות, חיבור ומיניות מענגת

    מממההה


    כשאתם משמיעים את הצליל הזה יחד

    הנשימה שלכם, גלי המוח והדופק מסתנכרנים

    ועל ידי התאמת התדרים הזו 

    אתם מתכווננים ו"מדליקים"

    את "תחנת ה מממההה"


    זה הצליל של ה "אוההה כן"

    שעובר דרך מערכת העצבים שלכם

    דרך עמוד השדרה אל המוח,

    תוך שהוא מייצר תגובה פיזיולוגית -רגשית

    שזו ההגדרה של המילה "מצב רוח"


    האם אתם רוצים להיכנס למצב הרוח הזה?

    ממממהההה


    קדימה!

    תוך שאתם מניחים כף יד על בית החזה,

    ומפיקים את הממממההה הזה

    אפשר ממש להרגיש את הויברציה של בית החזה

    כשאנחנו שואפים, ועם הנשיפה - ממממהההה

    3 פעמים


    גם אם אתם לא מרגישים זאת בהתחלה,

    שווה לנסות ולהיווכח באפקט של הצליל הפשוט הזה

    כשמשמיעים אותו יחד זה מול זה


    כשג'קי מכונסת, קווין אוסף אותה אל זרועותיו

    עוטף אותה ברכות ומחבק בהחזקה נוכחת

    הוא הסופרמן שלה, היא מרגישה בטוחה

    להוריד את ההגנות שלה, את הרשימות

    ולהתרווח אל החיבוק שלו - בדיוק כמו שהיא אוהבת

    נוכח - יציב, ידיו עוטפות אותה ללא כל תנועה

    ממממההההה

    והם מתנדנדים יחד....


    קווין זורח - הם בתוך העולם הפרטי שלהם

    תוך כמה נשימות פשוטות


    החזקת הגיבור המהירה והפשוטה הזו 

    יכולה להוביל לנשיקה מענגת

    (במקום הניקור הקודם שהיה ביניהם),

    להטמיע חיבוק בטוח במקום חיבוק אגבי,

    להימנע ממאבקים אמונציונלים

    כשהם מבקשים זה מזו בצורה ברורה ומתחשבת,

    זה מאפשר לגופים שלהם לתקשר בצורה שמשרה בטחון

    שזהו הבסיס הקריטי לאינטימיות פיזית ורגשית


    ג'קי גם הבינה שקווין כמו הרבה גברים,

    מגיב כשהוא מרגיש שיש משמעות לבקשה -

    כך שהיא שינתה את הבקשה שלה ל:

    "האם אתה מוכן לזרוק את הזבל בשבילי?"


    וקווין הבין שהיא { מגיבה כשהיא מרגישה אהובה,

    אז הוא למד לומר לה :

    "אני אוהב את החיוך שלך... וגם שאת מכינה לזניה..."


    היא נהגה להתלונן שחיבוק אתו היה מוביל ישירות להתגפפות

    ומכוון כולו למטרה אחת - סקס,

    מה שבין היתר הזכיר לה במודע או שלא

    חוויות לא נעימות שחוותה סביב סקס בעברה

    והוא התלונן שהיא מעולם לא הגיעה לסיפוק מיני..


    אז עכשיו - 

    הם ארגנו להם צלוחית ממתקים ריקה

    וכשאחד מהם רצה קצת "סוכר" - הוא שם ממתק בתוך הצלוחית

    כך שכהשני מסכים - הוא מוסיף ממתק משלו.


    שוקולד משמעו - אחד ה ממממההה שלהם

    סוכריות ג'לי - מסמלות ממממההה אחר שלהם


    מן שפה ללא מילים שאפשרה להם להעלות את 

    רצונותיהם האינטימיים ולהגיע להסכמה

    באופן משחקי כך שהמשחק המקדים שלהם

    נמשך כל היום

    וכידוע - 

    הציפייה היא מעוררת התשוקה המינית הטובה ביותר

    מממההה :-)


    עכשיו...

    היא מוכנה לעוד אבל... קווין מתקשה להישאר במשחק

    לאורך זמן..

    כן...

    זה מה שקורה לרבים בתרבותנו 

    כתוצאת לוואי מעודף צפייה בפורנו


    ההבדל בין פורנו למציאות הוא

    שצפייה פורנו היא הרגל שלוקח אותך לפנטזיה

    כשרק היד ואיבר המין משתתפים במשחק,

    בעוד שהדבר האמיתי הינו

    חווית חיבור רב חושית שמעוררת את הגוף כולו.


    אתה נדרש לשתף גם את הראש..


    תאר לך שאתה צופה במשחק כדורגל,

    לבד,

    בבית

    בחושך,

    המון...

    ופתאום... אתה מנסה לשחק על המגרש עם הקבוצה כולה...


    הגיוני שהמעבר משם קשה..

    ושמידי פעם המוח שלו לוקח אותו לפנטז על סצינה וירטואלית

    שתוביל אותו לסיפוק..

    מה שלא מאפשר לו ליהנות ממה שממש עכשיו מתקיים כאן -

    חוויה רב חושית מענגת -

    לו רק מצליח להיות נוכח בה


    וכשהיא שמה לב שכך -

    היא למדה להניח את כף ידה על החזה שלו

    ולהזכיר לו מממממההההה

    כך להחזיר אותו ללא מילים להיות נוכח

    ללא אשמה, ובלי שתהרוס את האווירה

    ~~~~~


    לא פעם גיוון נתפס בעינינו כריבוי משתתפים,

    במקום זאת נוכל לזכור שגיוון מכיל את כל הכלים שלנו -

    אצבעות, לשונות, דימיון, סקרנות וצעצועים,

    הישארו סקרנים אודות מה מענג אותך

    ולעולם לא תשתעממו


    בואו נחליף את השם של סקס ל"עונג"

    כי מאד נפוצה ההתייחסות לסקס כאל חדירה

    כשהמטרה שלה היא אורגזמה

    למעשה - האורגזמה היא רק השיא של העונג המיני

    ותאמינו או לא, זו לא מחייבת זקפה.


    ישנם מספיק מקרים כדי להוכיח

    שסקס משובח מתקיים ללא זקפה כלל -

    ואני יכולה להוכיח זאת במילה אחת -

    היא אומרת ומוסיפה -

    לסביות...


    ידוע שכ 40% מהגברים בגילאי 40

    וכ 50% מהגברים בגילאי 50

    סובלים מקשיי זיקפה

    ובנוסף שמעט מאד נשים מגיעות לאורגזמה בחדירה,

    אז גברים בבקשה... 

    הפסיקו להיות כה קשים עם עצמכם

    ~~~~~~~


    אני רוצה שכל איש ואישה ידעו -

    כך היא אומרת -

    שאפילו ללא ה"כלי" המתבקש,

    יש לכם כל מה שנדרש

    על מנת להיות מאהבים מדהימים

    ולחוות חיי סקס מהנים ומענגים


    אני רוצה שקווין וג'קי וכל אחד מכם

    ירגיש בטוח מבחינה מינית,

    האם אתם מוכנים?:


    מה שהופך אותך למאהב נפלא

    הוא היכולת לקרוא את האחר - ולזהות מה מענג אותו


    ומה שהופך אותך להיות פרטנר נפלא 

    הוא הביטוי של העונג שלך כך שהאחר יבין


    כשאתם מתחילים את המפגש האינטימי

    עם הצליל ממממהההה

    אתם עולים יחד למגרש המשחקים באותה השפה


    כו שקווין אומר -

    הכל טוב, אני יודע מתי טוב לה,

    אנחנו מתווכחים פחות,

    קל לנו בהרבה יותר להתגבר על אי הסכמות,

    מאשר קודם,

    הוא מרגיש תמיכה, מקורקע ומסתבר שהוא 

    בעל הרבה יותר טוב וכך גם בוס, אבא וחבר.

    הם מרוצים בקשר שלהם,

    וגם התדירות של המפגשים שלהם גדלה משמעותית


    בגלל שגם היא מרגישה הרבה יותר בטוחה

    היא הצליחה לשחרר את הטראומה שלה,

    את הרשימות שלה,

    הם נהנים!

    הממתקים שלהם נאכלים :-)


    בארגז הכלים שלהם יש סקרנות,

    כלים נטענים למיניהם,

    חליפת סופרמן ודרך להידלק.

    כי כשאנחנו מרגישים כזה בטחון באופן בו אנחנו מייצרים חיבור,

    השמיים הם הגבול - 

    והרצונות והתשוקות שלנו ברי השגה


    הבטחון הזה מייצר את הבית, הבסיס

    לקשר ששניהם כמהים לו

    והעולם הרבה יותר נעים כשאתה מסופק.


    אינטימיות טובה יותר לה,

    סקס טוב יותר לו

    וההיפך


    דאגו לעצמכם,

    היו בחקירה סקרנית לגבי העונג שלכם,

    בכל דרך שתתאים לכם,

    הביאו אותה כמו שוקולד

    והפכו את העולם שלכם ליותר כיפי, מהנה ומענג "


    והנה הסרטון במלואו בשפת המקור

    עם הבדיחות שלא הצלחתי לתרגם כראוי לעברית:


    פה בשבילכם,
    בתהליכים זוגיים שקשורים לסקס וגם כאלה שלא,
    וגם בתהליכים אישיים


    גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    הנה חלק מהדרכים שיכולות להוביל אותך ליהנות יותר מהחיים:

  • פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים












  • יום ראשון, 25 באוקטובר 2020

    איך אפשר להפסיק לריב?

    אני בן אדם קונקרטי.

    אוהבת תכלס. פרקטית. יעילה.

    נכון שיש לזה היתרונות - 

    אבל... 

    לפעמים הנטייה הזו מצרה את נקודת המבט שלי
    כשהיא כמו דוחפת אותי לעבר פינות

    ואז...
    אני כמו עיוורת לרבדים שמֶעֶבֶר
    שנותרים - עד שאני מתפכחת - נסתרים מעיני.

    היום, אני יודעת לומר שהנטייה הזו -
    (שהולכת ומתעמעמת ככל שאני מעבדת)
    מקורה במסר התרבותי הקולקטיבי וגם האישי שלי
    שספגתי בילדותי- המסר שאם אתמצת אותו
    ישמע משהו כמו "מי שלא עושה לא שווה".

    מסר שדירבן אותי כְּמְרָצָה לעשות עוד ועוד
    ואם אפשר אפילו עוד,
    בניסיון שווא אינסופי להוכיח... שאני שווה.

    ככל שאני צומחת באהבה אלי,
    מתרחבת זווית הראייה שלי,
    חווית הערך שלי מתבססת והצורך באישור נחלש

    ובנוסף אני יכולה להבחין ולהבין 
    שכל פעם שנלחמתי במשהו (או עליו)
    שלא מצא חן בעיני/
    שכיווץ אותי/
    שאיכזב אותי/ ...

    הייתי מונעת מהדרייב הצר ההוא
    או במילים אחרות - הייתי ב fight
    וזה... רק הרחיק אותי במקום לקרב אותי לאן רציתי.

    זה קורה לנו כשהפרשנות הפנימית (גם אם בלא מודע)
    הינה שמה שהמציאות מביאה
    בין אם זה שינוי/ התנגדות/ דיעה שונה וכו'
    נחווה כסכנה
    מדומה מן הסתם -
    אך בלא מודע סכנה היא סכנה
    והמנגנונים מגיבים באוטומט.

    מה שאומר שפיזיולוגית -
    הדם זורם מהחלק החושב החכם שבמוח
    אל החלק הכי פרימיטיבי - האחראי להישרדות
    כך שברגעים הללו  -
    לא זמינה לנו היצירתיות, הבִּינָה, התודעה הרחבה...
    והיכולת שלנו להקשיב - פנימה והחוצה מוגבלת.

    אגב, לעומתנו - הנאחזים - הנלחמים,
    ישנה הנטייה ההפוכה - ה flight

    אלה שבכל פעם שהפרשנות של סכנה עולה
    מיד יברחו/ יעלמו/ יאלמו/ יחתכו/ 
    או יברחו בדרך אחרת

    כך או כך שני המנגנונים הללו
    הינם מנגנונים הישרדותיים
    שלכאורה מבטיחים לנו הגנה ובטחון
    בעוד שלמעשה הם מייצרים בדיוק את ההיפך-

    מנגנונים שמשמרים מאבקי כוח וניתוק, 
    שלא מאפשרים לנו תקשורת אינטימית בריאה ונוכחת
    ולמעשה הם הזירה המרכזית במאבקי הכוח
    ובמריבות הזוגיות.

    כל עוד הם מנהלים אותנו -
    די חבל לנו על הזמן...

    לכן...
    אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מנהלים אותם (!)

    לא.. לא על ידי דיכּוּיָים,
    כי כידוע, שום דבר טוב לא קורה כשפועלים בכוח,

    אלא על ידי צמיחה 
    ויצירת מצב של חוסן פנימי.

    החיים קורים. ומביאים אתם אתגרים,
    מה שיכריע ויצבע את חווית חיינו -
    יהיה איך נתמודד עם מה שהחיים מביאים (או לא)

    כל פעם שנמצא את עצמנו מגיבים אמוציונלית -
    באחיזה או בבריחה
    נמצא את עצמנו רק מתרחקים מהתוצאה הרצויה

    לעומת זאת
    כל פעם שנצליח לעשות U- turn 
    ולהפנות את תשומת הלב אל עצמנו 
    נגלה שהמצב - באשר הוא - 
    בא ללמד אותנו משהו או לרפא בנו 
    חלקה שצמאה לאהבה.

    כולנו מונעים מצרכים שלא סופקו בילדותנו
    כל אחד מאתנו בא עם כמיהה למילוי צרכים ספציפיים 
    ובכל פעם שלא התמלאו - 
    מחד התגברה הכמיהה
    ומאידך נוצרה אמונה "אני לא ראוי לכך"

    כך נימָשֶך למי שימשיך לא לספק לנו את הצרכים
    וגם (!)
    נייצר במו ידיינו מצבים כאלה בהם נישאר לא מסופקים

    למשל :
    היא { גדלה במשפחה נורמטיבית ושמחה
    אלא שהיתה הילדה הצעירה מכל אחיה
    ושוב ושוב חזרו בילדותה חוויות בהן לא הקשיבו לה.
    זאת אומרת שהצורך בהקשבה לא נענה אז

    מאז -
    הכמיהה שיקשיבו לה מפעמת בה תמידית
    היא נמשכת לאנשים שהקשבה היא לא הצד החזק שלהם
    (אגב מאותה הסיבה בדיוק - כי גם להם לא הקשיבו,
    גם עבורם זהו הצורך שלא סופק, רק דרך ההתמודדות שלהם הפוכה)
    ובין היתר היא מייצרת מצבים שלא מאפשרים להקשיב לה -
    למשל בכך שהיא פיתחה דפוס של הינעלות -
    כשהיא מרגישה שלא מקשיבים לה,
    היא ננעלת, כועסת, מרימה את הקול ושוברת את הכלים -
    מה שמן הסתם משאיר אותה בדיוק עם אותו התסכול -
    שלא מקשיבים לה...

    זוהי דוגמא לאוטומט הישרדותי אתו אנחנו נכנסים למערכות יחסים.

    בתוך תהליך הריפוי -
    ככל שהיא לומדת להכיל-
    ולא, אין זו למידה שכלית (!)
    אלא למידה מתוך עיבוד רגשי - 
    וככל שישנה הסכמה להרגיש
    כך הריפוי יותר משמעותי
    ונוצר חוסן פנימי.
    הקערות הריקות של הצורך הלא מסופק מתמלאות >
    הצורך נחווה מסופק יותר ויותר
    והיא { יכולה להיפרד מההרגל להינעל 
    שמְסָפֵּר לה שככה ישמעו אותה
    אך למעשה, רק מרחיק אותה מעצמה 
    ומהאפשרות לקבל הקשבה מאחרים.
    ~~~~~~~~~~~

    בתוך התהליכים שאני מלווה
    אני נפעמת בכל פעם מחדש לגלות את העומקים,
    את הדיוק ואת הבהירות שנוצרת
    כשעובדים דרך הגוף
    ושמחה בכל פעם מחדש
    כשמי שאני מלווה 
    מספר לי על השינוי המיידי שהוא חש 
    וכמה הוא מורגש בתוך החיים,
    מה שמאפשר להעמיק במערכות יחסים
    ולממש את הכמיהה העמוקה שלנו לקשר.

    כמיהה שלצידה כידוע ישנו הפחד הכי גדול - להיפגע 

    השאלה היא -
    למי אנחנו רוצים לתת את הכוח
    לפחד או לאהבה?

    משברים דוחקים אותנו לצמתים של בחירה

    ובהמשך ל: איך אני מגיב אל מה שהחיים מביאים לי
    אסיים בתזכורת -
    כל משבר הינו הצמיחה שלך שרוצה להתרחש ❤

    אפשר להמשיך להילחם או לברוח
    אבל אם כבר ברור לך שזה לא עובד..

    יש לי דרך אחרת ללמד אותך / אתכם
    דרך מופלאה שמעלה אתכם על דרך המלך
    בחיים בכלל ובזוגיות בפרט

    פה עבורכם במגוון דרכים:

  • בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.
  • או בתכנית הדיגיטלית הנשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים


  • גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

    מהו 'הריקוד הזוגי' שלכם?

     לכל זוג 'ריקוד זוגי' שייחודי לו.


    ולמרות שלמילה 'ריקוד' קונוטציות רומנטיות...

    זה לא המקרה הפעם...


    הריקוד הזוגי הוא מעין דינמיקה 

    שבה בני זוג מוצאים עצמם כבולים,

    כאילו שבויים בה,

    כמו לופ שלפעמים מרגיש כאין מוצא.


    מן הסתם,

    מלכתחילה כל אחד מביא את החבילה שלו אל הריקוד הזה

    רק שאז.. ככל שהזמן המשותף יחד עובר

    הלוּפּ מתהדק, והריקוד פחות ופחות נעים.


    זה יכול להיות ריקוד של:

    השתלטות מצדה והתנגדות לכך מצדו

    או

    תובענות וציפייה ליותר מיניות ואינטימיות מצדו

    והימנעות והיסגרות מצדה

    או

    צורך בחום, הערכה, חיבוקים וכו מצידה

    והרחקה מצידו

    או

    צורך בהבעת רגשות מצדה לעומת

    הימנעות רגשית מצדו


    וכו' וכו'...


    באשר הריקוד הספיציפי שלכם,

    חשוב להבין כמה דברים בנוסף לזיהוי שלו

    על מנת להיות יכולים לצאת מהמעגל הסוחף אליו שוב ושוב.


    ראשית וזה קריטי להבין -

    כי זה מה שיוציא אותנו ממסכת ההאשמות -

    זה ששנינו משתתפים בריקוד הזה -

    כמו שנאמר לטנגו צריך שניים.


    כן... גם אם היא }משתלטת עליו {

    מצב בו לכאורה היא } "אשמה",

    למעשה הוא { לוקח חלק כמוה בדינמיקה,

    גם אם הוא מתלונן עליה, אולי מתמרד או כועס

    אבל לוקח חלק - במובן שיש בו מקום 

    שמכיר את המצב הזה לרוב כולל התסכול ממנו

    ו'רגיל' להיות בו באופן מסוים.


    נכון שהיא האקטיבית,

    אבל זה לא מוריד מהחלק שלו בריקוד

    כי אם זה לא היה נוגע בו, לא היה כל ריקוד.


    (ולא... חלילה אני לא מתכוונת שאם הוא רוצה לשנות את המצב

    הוא צריך לשבור את הכלים וגם.. לא להיכנע (!)

    כי שתי האפשרויות הללו - fight/ flight 

    משאירות אותם בשדה ההישרדותי)


    אז מה כן?

    למעשה בכל דינמיקה זוגית טעונה

    לשני בני הזוג יש הזדמנות לצמיחה


    אם הוא רוצה יותר סקס באופן שאין לו שובע

    והיא מרגישה שהאנרגיה המינית של כבויה,


    זה יכול להיות בין היתר כתוצאה מההשפעה התרבותית

    שמעודדת ילדים בנים להתנתק מרגשותיהם -

    מי לא שמע את המשפט הזה מתישהוא בחייו:

    "מה אתה ילדה? מה אתה בוכה??"

    ואז לקראת גיל ההתבגרות הם מוצאים עצמם 

    פחות מחובקים ע"י ההורים,

    מה שבנוסף לגורמים אחרים -

    מייצר כמיהה לא מסופקת עד כדי אובססיה לסקס

    באשלייה ששם יתמלא הצורך בחיבור


    אותה התרבות שמאידך מעודדת ילדות להתנתק מהמיניות שלהן,

    כי זו נתפסת בה כדבר מלוכלך, מזוהם, לא מוסרי,

    שמי שמחצינה אותה היא זולה או בהחלפת ל/ ב נ' פחות מזה...


    תרבות שעיוותה בנו את התפיסה כלפי מיניות

    וייצרה שני מצבי קיצון

    שהדרך האוטומטית לתמרן ביניהן היא ע"י 

    מניפולציות, תובענות, דורשנות ומיני צורות תקשורת

    שמן הסתם רק מחמירות את המצב :-(


    אבל (!) הכל נראה אחרת...

    כשאנחנו מבינים ראשית ששנינו בריקוד הזה,

    (כן - לא אחד אשם, או יותר נכון אף אחד לא אשם,

    יש פה שיח בין מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלנו)

    כלומר שכל אחד מאתנו רחוק מהמקום הבריא לו באותה המידה

    והריקוד הזוגי שלנו בא להזכיר לנו זאת


    ובעיקר (!) כשאנחנו מבינים

    שיש לנו עכשיו הזדמנות -

    כשאנחנו נוכחים בריקוד ובתכנים שהוא מעלה

    לרפא כל אחד מאתנו את מה שהוביל אותו לקצה שלו -

    ואז גם לצאת מהריקוד הסוחף למריבות

    וגם - למלא את הצרכים שהריקוד השאיר אותם

    פחות ופחות מסופקים.



    אז איך עושים את זה?

    ראשית מזהים את הריקוד הזוגי שלנו:

    אם לרגע נתרחק מעצמנו ולו טיפה -

    נוכל לזהות על מה אנחנו שוב ושוב רבים


    יש שם לכאורה הפכים,

    והמנגנונים ההישרדותיים יוסיפו לכך שיפוטיות

    כך שהקצה שלי יהיה תמיד הרבה יותר טוב או הגיוני או בריא 

    משל האחר,

    פה המקום להיות ערים לכך ולא ליפול למלכודת הזו,

    לנסות לזהות ממקום שאינו שיפוטי,

    אלא ענייני לגמרי - מהם הצרכים שלכאורה סותרים?


    השלב הבא יהיה לבדוק טיפה יותר לעומק 

    מהו הצורך הרגשי האמיתי/ העמוק שם?


    מה הצורך הרגשי שלךָ כשאתה רוצה יותר סקס?

    (אולי חיבור, להרגיש אהוב, להיראות, להרגיש נחשק..)

    ומה הצורך הרגשי שלָךְ כשאת נמנעת?

    (לדעת שאני אהובה לא בתנאי ש..., לקבל לגיטימציה לרצונות שלי, להרגיש בטחון

    שמותר לי לומר "לא" ועדיין להישאר אהובה, לגיטימציה להקשיב לגוף...)

    או שאלות אחרות בהתאם לריקוד הזוגי שלכם.


    פה מה שעשוי להיות מאד מעניין,

    היא התגלית שכמו שכתבתי לעיל - רק לכאורה ישנה סתירה,

    זאת אומרת שבכל מקרה סביר להניח שתגלו שאין כל ויכוח על הצרכים 

    ואף יותר מזה - אתם עשויים לגלות ששניכם רוצים וצריכים את אותו הדבר

    גם אם הדרך שלכם לספק זאת היתה עד כה על פניו הפוכה.


    זאת אומרת, 

    שהריקוד הזה, משאיר אותנו בתוך מאבקי הכוח

    עד ש...

    אנחנו מזהים אותו ומבינים על מה הוא יושב

    ועד ש... 

    אנחנו לומדים לספק את הצרכים שלנו

    באופן שבאמת מצליח למלא אותם

    (ונכון שזה לא טריוויאלי להגיע לשם...

    אבל בדיוק בשביל זה אני כאן :-)

    ולא תוך ניסיונות של מנגנונים הישרדותיים

    שרק מייצרים מאבקים ומרחיקים אותנו 

    זה מזו, וגם... מסיפוק הצורך :-(


    אז??

    מהו הריקוד הזוגי שלכם?


    אשמח לשמוע ממך, בתגובה פה (אפשר גם אנונימית),

    או אם מתאים לך כתבי לי למייל galitel2@gmail.com

    מחכה שמוע ממך,

    ופה בשבילך בליווי ותהליכי ריפוי פרטניים ו/או זוגיים,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.




    יום ראשון, 11 באוקטובר 2020

    "זהו, זה נגמר, אני כבר לא מרגיש כלום.. בואי ניפרד.."

    אתמול - בניגוד לנטייה הטבעית שלי -

    השכמתי קום ועוד לפני שזרחה השמש -

    על מנת להישמר מהחום שהיה צפוי מאוחר יותר -

    כבר התחלתי לצעוד.

    היה מרענן ומרחיב לב 

    אבל מה שהביא אותי לכתוב הפעם, 

    זוהי תוצאת הלוואי של כך -


    אמנם חזרתי הביתה שמחה וטובת לב

    להמשך השבת הרגועה,

    אך אני שנטייתי הטבעית אינה להשכים בבוקר,

    גם לא מאלה שבקלות חוטפים שנ"צ,

    כך שמצאתי את עצמי בשעות אחר הצהרים 

    עייפה מכדי לעשות משהו

    ועירנית מכדי לישון

    ו.. כמתבקש (?) התיישבתי מול סדרה קלילה


    אז, כצפוי.. אחרי כמה וכמה פרקים 

    התיישבה עלי עננה


    (שיהיה ברור.. 

    חובבת סדרות אנוכי ואין לי כל כוונה להטיף נגדן

    להיפך - זה רק דוגמא בדיוק למה שאני כותבת עליו -)


    העָנָנָה הזו, מוכרת לי... 

    בין אם שאני מודעת לה כשהיא מגיעה

    ובין אם לווא..

    עננה שהטעם שלה - הוא מן חוסר משמעות וחוסר טעם לחיים


    ובשילוב עם הודעה שקיבלתי אודות חבר יקר

    שעבר בסוף השבוע אירוע לבבי קשה, 

    (שולחת לו איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה)

    פתאום... התחדד לי משהו 

    שהביא אותי לכתוב:


    כמה רווחת בקרבנו הנטייה - לקום וללכת

    בכל פעם שעולה בנו חוסר טעם/ שיעמום/ חוסר משמעות/ דכדוך..,

    בכל פעם שעולים בנו רגשות קשים

    מופעל בנו אוטומט הישרדותי להתרחק(/ להילחם)


    בהתבוננות הישרדותית הקושי הרגשי

    נחווה כסכנה ומנגנוני ההישרדות

    יגיבו ב fight או flight (הילחם/ ברח),

    כך חלקנו ימצאו עצמם נלחמים ונשארים

    וחלקנו יונעו מאוטומט הבריחה.

    אלא ש...

    במקרים עליהם אני מדברת אין זו סכנה אמיתית,

    אם כי מדומה ולכן מנגנון התגובה הזה

    איננו באמת אפקטיבי פה.


    "אוקי אם משעמם, סימן שזה נגמר והגיע זמן להיפרד..."

    מהחברה/ מהאישה/ ממקום עבודה/ מהחיים..


    אגב-  לא..

    אני לא אומרת שפרידה הינה תמיד טעות.

    בהחלט לא.

    לפעמים זהו הצעד הנכון...

    פעמים רבות אנחנו אוחזים במערכות יחסים מהסיבות הלא נכונות-

    הן אלה שקשורות למנגנון ההישרדותי fight


    אבל, כל עוד אנחנו מגיבים מתוך אוטומט הישרדותי

    בין אם אנחנו מהנלחמים ובין אם אנחנו מהבורחים,

    הוא לא יוביל אותנו למזור


    לעומת זאת.. מה אם...

    ניקח צעד אחד אחורה ונתבונן לרגע ממרחק,

    כזה שיאפשר לנו להפעיל את החלקים התבוניים במוח (להבדיל מההישרדותיים)


    כך שנוכל לראות את הצרכים העמוקים

    ולאפשר בדרך אחרת סיפוק אמיתי שלהם..


    כי בעצם..

    למרות שהרגשות הקשים הללו נתפסים כסכנה -

    שכן אכן היו כאלה מאיימים עבורנו כשהיינו ילדים,

    היום בהיותנו בוגרים -

    ככל שנעבור ריפוי ונגדיל את יכולת ההכלה שלנו,

    נוכל לבחור מה נכון לנו

    ולא לברוח/ להילחם לשווא.


    ואז.. נוכל גם להיווכח בכך שבעצם

    השיעמום/ הדכדוך/ התסכול או כל קושי רגשי אחר

    הוא רק מעין מסך (!!) שמסתיר לנו

    ולוּ רק נעבור דרכו ...

    נעבור לשלב הבא שיהיה מספק עוד יותר מהקודם

    וככל ששוב ושוב בכל פעם שהגענו לישורת,

    נעמיק פנימה -

    כך עצמת או מידת שמחת החיים והחיוניות יעלו (!!)


    זאת אומרת שלעומת הדרך הרווחת

    שמעבירה אותנו לרוחב בין איש/ה לאיש/ה,

    בין מקום למקום,

    ואז בכל פעם ההתחלה מרגשת ומעוררת את העומקים שלנו לחיים,

    אבל... זה "נגמר", החיוניות דועכת,

    חוזר אותו השיעמום וחוזר חלילה...


    יש לי הצעה אחרת:


    מה אם...

    לעומת ללכת לרוחב,

    נלך לעומק?


    כי אם היתה אהבה בתחילת הדרך,

    אם כל אחד מאתנו כָּמֶהַ ליותר ומוכן להעמיק

    ואם אנחנו מוכנים לעשות זאת זה לצד זו -

    וואוו איזה שפע מחכה לנו שם מעבר לשיעמום/ דכדוך/ תסכול...


    ובדיוק כמו שהסדרה לא אשמה בעננה שצנחה עלי,

    (סדרה נחמדה למדי ואפילו מצחיקה)

    אלא התזמון, המינון, העייפות רק לחצו על כפתור

    שעורר את העננה הזו שממילא התקיימה בתוכי


    כך גם בן זוג כזה או אחר אינו האשם בשיעמום/ תסכול וכו'

    שעולה בי

    ואם שנינו מוכנים להמשיך ולהעמיק את המסע האישי שלנו בזוג

    אז למעשה התסכולים/ המריבות/ הקושי ואפילו השיעמום

    הם רק המסוכות 

    שאם נעז ונעבור דרכן במקום לברוח מהמסלול...

    וואוו לאיזה עומקים של עניין והתרגשות זה יכול להוביל אותנו.


    זאת אומרת שכל פעם שעולה תסכול

    זוהי קריאה של העולם הפנימי שלי שרוצה להתוודע אלי

    והפוך מההרגל שמשאיר אותי עם אצבע מאשימה החוצה,

    ככל שאני מסכימה להעמיק פנימה -

    כך אני מתקרבת לאושר, לסיפוק, לשמחת החיים והחיוניות.


    מן הסתם...

    כל עוד אני נשארת עם אצבע מאשימה אל מי שמולי

    אני משאירה את העולם הפנימי שלי רחוק ממני

    ולא פלא שנשאר בי חוסר טעם/ שיעמום/ תחושה של דהוי כזה


    נכון,

    זה מאד מפתה,

    המקום המאשים, הצדקני,

    שאגב מאד משכנע והרבה פעמים גם צודק!


    אבל...

    הצדק הוא לא הדרך שלנו לרווחה,

    אנחנו יכולים להיות צודקים כל הזמן,

    אבל להישאר בחווית בדידות.


    לעומת זאת החיבור,

    ראשית פנימה אל עולמנו הפנימי,

    באהבה ורכות וקבלה

    ומשם גם החוצה... 

    מאפשר לחווית חיבור עילאית להתקיים.


    גם כשהחיבור מתחיל ביני לביני

    ואפילו רק אז... באופן מפתיע חווית החיבור נפלאה,

    מן הסתם אז גם מתרחבת חווית החיבור שמתאפשרת עם האחר.


    הבוקר כשישבתי למדיטציה

    ופגשתי את חוסר החיוניות והדכדוך שעלו בי אתמול

    לצד מה שהתעורר בי לאור ההודעה על החבר היקר

    (שב"ה ישוב לעצמו במהרה, אמן!)

    הודעה שהדגישה עד כמה שבריריים החיים מאידך,

    עד כמה כלום לא ברור מאליו

    ואיזו מתנה מופלאה קיבלתי בחיים הללו -

    זה קרה לי שוב -

    מתוך המפגש עם עולמי הפנימי והעושר שלו,

    הציפו אותי אושר עילאי, תחושת חיבור ונוכחות 

    והחזירו אותי לעצמי.

    שלא תהיה טעות.. 

    לא תמיד זו היתה חווית חיי 

    ולצערי (ובדיעבד אולי פה אכתוב לשמחתי??) 

    עברתי לא מעט משברים והתרסקויות לב,

    שבהחלט לשמחתי דרכן זכיתי להתוודע אל הכיוון הזה

    שמאפשר למעָיָין השמחה שבתוכי להמשיך "לחבק" אותי


    הדרך הזו (בה אני גם עובדת מול מי שמגיע אלי לסישיינים)

    מאפשרת לנו בחיבור דרך הגוף להגיע אל המקור.

    המערכת שלנו שבה גוף, רגשות, תודעה ערה ומערכת אמונות

    הינה מערכת גאונית !

    שמחד מאחסנת את כל המקומות הלא פתורים והכואבים שלנו

    ומאידך יש בה האפשרויות לרִיפּוּיָין


    כשאנחנו ממשיכים להתעלם מעולמנו הפנימי

    ונשארים עם האצבע המאשימה החוצה -

    התסכולים רק ילכו ויתעצמו,

    כאילו המערכת שלנו דוחקת בנו להבין שזה לא הכיוון

    (גאונית אמרתי..)


    לעומת זאת כשאנחנו לומדים את הכיוון - פנימה -

    יש לנו נתיב ידוע וברור בו אנחנו יכולים 

    להמשיך ולנקות עוד ועוד את הכאבים המוטבעים בנו,

    וליהנות מחיים יותר ויותר משמחים, מספקים

    ומרחיבים את הלב ❤


    לחיי ההקשבה אל הלב

    ואל עומקינו הקסומים שמחזיקים עבורנו

    כל מה שאנחנו כמהים לו!


    אשמח לשמוע ממך איפה זה פוגש אותך,

    אפשר בתגובה אנונימית פה מטה

    או לשלוח לי מייל בלחיצה על הכתובת: Galitel2@gmail.com


    וכמובן אשמח להיות בשבילך

    בתהליך המופלא הזה שמעמיק פנימה,

    בין אם אופן פרטני, או בזוג.


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך