יום שני, 29 בפברואר 2016

העצה הכי שווה שיש לי לתת לך - פה בפנים בשבילך

אתחיל בסיפור-
קוראים לו ירון, והוא איש מחשבים,
נשוי לרינה כבר עשור..
זה כבר כמה שנים שהוא מוצא את עצמו נשאב לעבוד שעות על גבי שעות בעבודה..
שם יש לו שקט. כל כך מבאס לו בבית
שאם היה אפשר היה עובד 24/7..
בכל פעם שהיה רק חושב על לחזור הביתה
מיד צצו עוד ועוד נושאים לעבוד עליהם
בניסיון לדחות את הקץ,
כי הרי כשיגיע.. כמו תמיד ,
יתקבל בפרצוף חמוץ מצד אשתו,
והילדים שמרגישים את המתח,
גם הם מתרחקים ממנו,
והוא מרגיש כל כך לבד..
ואז כשהיא כבר תתיחס אליו, כל מילה שלה תהיה מתובלת בהאשמות ..
כאלה שיפעילו את יסורי המצפון שממילא חיים בקרבו
ויגרמו להם לעבוד שעות נוספות..


טוב, את האמת יש לתאר משני צידיה :
גם היא לא מאושרת..
היא מרגישה בודדה כבר שנים,
מזמן שאין ביניהם קשר הרבה מעבר לתיאומים -
מי יקח מי יחזיר,
ואם להביא חלב או קוטג׳..
ולרוב הוא לא לוקח חלק ומשאיר אותה לבד עם הילדים..
כשהוא נשאר בעבודה היא מרגישה מוזנחת
ואוכלת את עצמה כשהדקות עוברות ..
הכעס שמצטבר אצלה שכבות על גבי שכבות
נאגר בשתיקות רועמות ומידי פעם מתפרץ עליו או על הילדים..
אחרי הכל ככה אנחנו בנויים..
ואם אנחנו כועסים, יש שתי אפשרויות -
או שזה יתבטא החוצה (בארס, האשמות, צעקות וכאלה)
או שזה יתבטא פנימה.. יצטבר, עד שיעלה על גדותיו ואז.. יתפרץ החוצה..
וחוזר חלילה
(זאת כשאנחנו לא מעבדים את הכעס.. ולא מדברים על הדברים..)
וכך, כשכל אחד מהם ער רק לנקודת מבטו שלו,
הם ממשיכים להתרחק ולהכאיב האחד לשני -
הוא - כשהוא מתרחק ונמנע מלהגיע אליה
היא - כשהיא מבטאת את התסכול מכך בהאשמות וכעס כלפיו..
מן הסתם, על מצע כזה מצטרפות עוד ועוד אי הבנות
והסיכוי של ירון ורינה להתיר את הפלונטר בעצמם משול
למי שלא עבר קורס חבלה
שמנסה לפרק מטען מתוחכם..
אז בינתיים ביאסתי עם הסיפור..
מה עם העצה את בטח שואלת את עצמך ..


אז ככה ,
קודם כל הכי חשוב לזכור שבכל אחד מאיתנו
מסתתר גם ילד קטן וההתנהגויות האלה המבאסות של בן הזוג
הן בעצם ההתנהגויות של הילד הקטן וחסר האונים שבו
ולמרות שזה הכי נראה כאילו הוא עושה לך דווקא ..
ולמרות שזה לא קל להסתכל על זה לרגע אחרת..
זה ממש כדאי לפחות מידי פעם להיזכר -
זה לגמרי לא !
אפילו, אפשר לומר שזה כמעט לא קשור אליך,
בואי נגיד ש 80% זה אודותיו (נטיה לקחת אשמה, רגשות דחיה ועלבון כשלא מתייחסים אליו ..) ואולי20% אודותיך - את לא יותר מהתזכורת למקומות הללו בתוכו שמתעוררים כש.. את מתעלמת ממנו/ מאשימה...
דבר שני שקשור לראשון והוא סוג של המשך שלו..
בכל פעם שעולה הנטיה להאשים אותו במצב זה או אחר,
כלומר בכל פעם שתשומת הלב שלך מופנית החוצה אליו,
אני מזמינה אותך להביא אותה פנימה ולשאול את עצמך את השאלה -
מה זה מעורר בי ??
כלומר במקום לומר (עם או בלי מילים) "..עוד פעם אתה מאחר ולא מתייחס אלי .."
לבדוק פנימה מה מתעורר -
ולזהות את החלק שמרגיש מוזנח וכואב ועצוב ולהיות אתו .
הרי החלק הזה בתוכך באמת צריך אותך..
וזו הסיבה שהוא צועק ..
הוא (החלק חסר האונים העצוב)
פשוט לא יודע איך לבוא את עצמו והוא עולה בכעס והאשמות אבל -
אם תביאי את תשומת ליבך אליו פנימה,
תקשיבי לו ותמלאי עבור עצמך את הצורך העמוק שלך,
אז הוא יוכל להירגע
שם יתרחש המהפך , השינוי האמיתי , הריפוי
יתמלא הצורך העמוק שלך כי הנה -
את האם הפנימית היום עבורו - ראית אותו, הקשבת לו..
האמת שיש לי עוד אבל אשמור את ההמשך לפעם הבאה
גם כי כבר ארוך וגם כי אלה הם עולם ומלואו
אם את מרגישה שאת צריכה שמישהו ילווה אותך בדרך הזו,
(בזוג או לבד) דעי שאני פה בדיוק בשביל זה,
ולגבי ירון ורינה -
זה מה שכתבו לי אחרי יומיים אינטנסיביים של תהליך משותף :
שלאורכו זיהינו את הריטואלים הזוגיים שלהם
וריפאנו, וניקינו, וייצרנו להם מרחב זוגי כיפי ונעים :
״למרות שהגענו כמו זרים כמעט מוחלטים..
אחרי היומיים הללו התקשורת חזרה,
המיניות שנעלמה גם חזרה,
חיים חדשים,
ממש כמו להתחיל מערכת יחסים חדשה... "



וגם -

בשורה מרגשת במיוחד לכל מי שרוצה לבוא אבל 'הוא' לא מוכן לשמוע -

ממש ממש חם, תיכף יוצאת מהתנור
סדרת הדרכות שלוקחת אתכם לשם ב ע צ מ כ ם -
גלגל הצלה לקשר הזוגי
אודיע כשיצא לאור !
להתראות ,
גלית אליאס.

יום שלישי, 16 בפברואר 2016

איך קורה קצר בתקשורת ? ומה צריך כדי שנצליח לדבר ??

הוא :

דווקא היה שבוע נעים
מי כמוך יודעת שזה לא קורה לנו כמעט
לרוב אנחנו מחזיקים מעמד מקסימום יומיים בין הריבים..

אבל הבוקר שוב היה לי דהז'וו 
אותו הריב שתמיד בסוף אנחנו מגיעים אליו

התחלנו לדבר על הנסיעה בקיץ לחול
סבבה של נושא
וגם ההתחלה היתה סבבה

אבל אז הגענו לתאריך
היא אמרה ה 15.8

אוקי, מתאים אמרתי..

ואז היא נזכרה בטקס פרידה שצפוי להיות 
לבת הקטנה מהגן..

".. נו באמת.. 
 טקס פרידה מהגן ? , מה זה השטויות האלה ? 
 לפעמים היא נתקעת על קשקושים והיא כזו מרובעת שאני משתגע .."



היא :

ברגע שעלה עניין התאריכים והרצון שלה שהילדה הקטנה שלהם תהיה נוכחת בטקס 
הוא נאטם..

הוא פשוט הופך להיות קיר אטום
הוא שומע טכנית
אבל לא מקשיב

ואז אני מרגישה מתוסכלת שאפילו לדבר אנחנו לא יכולים , 
ואני מרגישה לבד, ועצב וכעס שמתחלף ביאוש





הוא -

כילד אימץ את התפיסה שמי שקליל וזורם קל לו יותר בחיים
לא תמיד זה הצליח לו.. ובכל זאת זה היה האידיאל מבחינתו

לכן
בכל פעם שהוא נתקל בריבועיות כלשהיא, 
הוא נזרק לחלק שלא אהב בעצמו, 
שהיה לו מסוכן כילד - החלק המופנם, שלא זרם ,

אותו חלק שהוא סולד ממנו - 
הוא מתמלא כעס, דחייה, אטימות 
ו... 
כן .. במקום לזרום הוא לגמרי נתקע..

וכן, לרוב זה קורה מולה -

היא זו שמזכירה לו את החלק הזה בתוכו
וכן, הסלידה היא מאותו חלק פנימי למרות שהיא מופנית כלפיה..

היא - 

הקושי שלה באטימות מגיע ממקום אחר לגמרי..
כילדה חוותה תסכול מול המריבות של הוריה,
כשאבא כך מנקודת המבט שלה 
ניסה לכפות את דעתו על אמא 
וזו בהתחלה התנגדה ואחכ נכנעה..

והיא - הבטיחה לעצמה כילדה שהיא - לא תסכים לזוגיות כזו, לעולם !!!

" וזו ... בדיוק הזוגיות שיש לי.. " זולגות לה דמעות כשהיא אומרת..

ובכל פעם שהוא נאטם -
היא -
בלי להיות מודעת -
עומדת על רגלים אחוריות מנסה להגן על עצמה מהכפייה,
זה נמשך כך וכך ..
עד שהיא מוותרת ו׳נכנעת׳. ״מה שאתה רוצה..״

הריטואל הזה חוזר על עצמו שוב ושוב
וניזון מהמקומות הלא פתורים שלו שמתנגשים באלו שלה

עד ש..

חשפנו אותם וריפאנו..

האוטומט כבר לא שולט שם
הוא -
כבר לא מגיב בנחרצות מול הריבועיות
כי הוא יכול להבין שהנחרצות והסלידה
בעצם מופנים כלפי החלק הזה בתוכו והפעם לסלוח לעצמו ולקבל אותם 

היא -
כבר לא בתגובה האוטומטית של התנגדות לכפייה ויאוש נכנע שמגיע אחריו
כי הריפוי אפשר לה להשתחרר מההזדהות עם אמה שהובילה לדפוס זהה 

הם פשוט מדברים 
הוא יכול להקשיב למה שהיא אומרת
בלי שעולה האנטי מהפרשנות
היא נהנית מפתיחות וגם כשקשה לו - האטימות שלו לא מפעילה אותה..



תענוג,

ריפוי,

הזוגיות כמקפצה לצמיחה אישית.

כאלה הם הגילויים באינטנסיב הזוגי,
ולכן - מעצם היותם עמוקים ושורשיים,
לא פלא שיומיים משנים לבלי היכר את הקשר הזוגי כולו...

עוד פרטים על האינטנסיב בלחיצה פה

לזוגיות מענגת , אמן !

גלית אליאס


יום חמישי, 4 בפברואר 2016

מה היא כבר יכולה לחדש לי המטפלת הזו ?

זה מה שהרבה בני זוג (לרוב הבעל מהניסיון שלי..) אומרים
כהסבר מאד הגיוני לפסול את האופציה ולא להגיע לתהליך זוגי

הנה כמה מילים שיכולות להאיר ולו מעט 
על מה שבאמת מתחולל ביניכם 

(מה שנמצא מעבר ל:
"... למה הוא לא מקשיב לי ולכולללם הוא כל כך נחמד ? "
"... למה היא לא רוצה מספיק סקס
".. איך הוא יכול לשבת עם שתי רגלים למעלה כשכזה בלגן מסביב "...

אז ככה..
בשבע השנים הראשונות לחיינו המוח שלנו פועל בתדר נמוך מאד,
(לכן אגב ילדים בגילאים הללו חיים בו זמנית בעולם של דמיון.)

המשמעות של כך היא שכל מה שאנחנו רואים - אנחנו סופגים,

הלימוד וההפנמה הם דרך התבוננות מודעות
ובעיקר... שאינה מודעת בסביבה,
לא דרך הקוגניציה.



אחרי גיל 7 אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר
ולהשתמש במה שספגנו עד אז, 
אלא שאז כל התפיסה שלנו מסוננת דרך מה שכבר ספגנו קודם.

מחקרים הוכיחו ש95% מהיום אנחנו פועלים 
מתוך האמונות הטבועות בתת המודע שלנו –
זה הזמן בו אנחנו חושבים על כל מיני דברים במקביל 
ולא בתשומת לב למה שקורה באותו הזמן

מכירים את זה שאתם נוהגים לאן שהוא.. 
ופתאום בלי לשים לב לדרך – פשוט הגעתם.. ?

באותם הרגעים הלא מודעים 
אנחנו למעשה מתנהגים בהתאם למה שספגנו כילדים.

אני בטוחה שיש לכם לפחות מכר אחד שאתם יכולים לזהות לגביו
איך הוא מתנהג בדיוק כמו אבא שלו..
נכון, לרוב זה יעצבן אותו לשמוע את זה..
אלא שזה קורה לו אוטומטית בגלל אותה התבוננות לא מודעת
בגילאים המוקדמים. (אז ספג את אותה ההתנהגות שמפעילה אותו ברגעים לא מודעים.)

במילים אחרות –
אנחנו מחבלים בחיים שלנו בעזרת אמונות של אנשים אחרים
(ההורים, המטפלים, הדמויות המשמעותיות שהיו לידינו כשהיינו ילדים קטנים)

כשאנחנו מאוהבים –
זה הזמן היחידי בו אנחנו נשארים בכאן ועכשיו
כי כל מה שאנחנו רוצים כבר כאן..
אז התנהגות שלנו מושפעת מהרצונות והתשוקות שלנו ולא מהאמונות שלנו..

כשמתפוגגת ההתאהבות,
(לרוב זה קורה כשמתחייבים זה לזה),
אנחנו חוזרים להתנהגות הטבעית שלנו 
(היא לא ממש שלנו אבל זו שאימצנו בלי לדעת כילדים)..

יונג ופרויד קראו למאגר המידע הלא מודע הזה IMAGO. מלשון IMAGE



אז מה עושים עם זה ??? זה נשמע אבוד ..

לשמחתנו לא !. 
ממש לא אבוד, 
ויותר מזה – זה קשור קשר הדוק לנתיב ההתפתחות שלנו

זאת אומרת שמה שאנחנו רוצים לעשות זה 
לחשוף את האוטומטים האלה,
ולקלף מתוכם את מה שלא מתאים לנו, שהוא לא באמת שלנו,
לעבד, לרפא ולחזור להיות האני השלם האותנטי שאני. – 
בעצם תהליך התפתחות אישי.


וזו הדרך בה אני עובדת, וזה מה שקורה באינטנסיב הזוגי

אך מאחר ואני יודעת שזה לא מתאים לכולם,
כדי שהקפיצה לא תהיה ישר לעמוקים..
הכנתי לכם את גלגל ההצלחה הדיגיטלי לקשר הזוגי
שיעזור לכם להציל בעצמכם את הקשר הזוגי שלכם.
כנסי לפה ותראי בעצמך !


המשך יום מקסים !

גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום רביעי, 3 בפברואר 2016

איך תדעי אם ניתן להציל את הקשר הזוגי שלך ?

די.. זה נגמר, אין בינינו אהבה, אין תקשורת, אין כלום..
אמנם אנחנו נשואים, אבל זה בעיקר על הנייר..
שותפים לדירה יותר נחמדים אחד אל השני מאתנו..”

זה קורה לרובנו, וזה טבעי שכך – אחרי שנים של ביחד,
וזו באמת המסקנה שהרבה מגיעים אליה -
ו % המתגרשים מאשש זאת..
ובכל זאת, האם זו המסקנה הנכונה ? היחידה ? המתבקשת ?

כאשר רק חלק מהתמונה ברור, הוא החלק שידוע לכולנו
הטרוויאלי :  של
*מה אני מרגישה כרגע אליו,
* איך אנחנו מצליחים / לא מצליחים לדבר,
* איך הוא מתייחס אלי ..
* עד כמה אני מאמינה שזה או הוא ישתנה..
כל עוד רק אלה לנגד עיני – זו אכן עשויה להיות המסקנה המתבקשת..
לעומת זאת – כשנגלית התמונה הכוללת .. הכל כבר נראה אחרת..
אבל על כך ארחיב בפעם אחרת.
ובכל זאת – אם יש בתוכך ידיעה עמוקה שנועדתם זה לזו,
שיש חיבור ביניכם, גם אם הוא לא בא לידי ביטוי ביום יום..
הנה התנאי ההכרחי שקריטי שיתקיים כדי להציל את הקשר הזוגי 
ולהפוך אותו לקשר מחייה, מרגש וממלא -
.
כדי להפיח רעננות והתרגשות שוב בקשר הזוגי, נדרש רצון. נדרשת מחויבות של שניכם להצלחה הזו.
טרוויאלי ? לא בטוח.. מיד תביני למה..
איך עושים את זה ?
עזבו את האיך לרגע..
.
כשאני אומרת רצון, מוכנות ומחויבות להצלחה למה אני מתכוונת ?
אין זו כותרת ריקה מתוכן,
אני מתכוונת למוכנות מאד מסוימת..
איך תדעו אם יש לכם אותה ?
אז ככה, למוכנות הזו יש שתי משמעויות קריטיות :
שני ויתורים שצריך לקחת בחשבון
הנה הם לפניכם :
הראשון -
להיות מוכנה לוותר על להיות צודקת
ולהבין שבעצם אין פה מי שצודק יותר
יש פה שתי נקודות מבט שלכל אחת הערך שלה והחשיבות שלה ששווה לרעותה

המקום הצודק מאד מפתה ומושך אותנו להיות בו
אלא שככל שנחפש וניצמד לצורך להיות צודקים ..
אנחנו מתרחקים מהיעד ומההצלחה לנקות ולקדש את המרחב הזוגי שלנו.
שניכם צודקים
כך תוכלו להגיע למישור של שותפות ואהבה ובמקום להישאר במישור של הצדק
Woman yell man listen fingers ears argue
השני
ולו משמעות חשובה לא פחות אם לא יותר..
הוא לוותר על הרצון שלא לומר דרייב לשנות אותו /אותה
(בינינו – כשזה מה שהוא אומר עליך הרי תהיה בינינו הסכמה שיש לוותר על הרצון הזה.. לא ?)
יותר נכון יהיה לומר שהוויתור הוא
על הפנטזיה ש: “כשהוא ישתנה כל הבעיות שלי יפתרו”
זו פנטזיה כי.. זה לא נכון ..
לא רובן ולא בכלל, הבעיות שלך לא יפתרו כשהוא ישתנה..
חוץ מזה.
ככל שהדרייב חזק לשנות אותו – הוא דווקא לא ישתנה
(החוק השני של ניוטון – כל דבר שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה באותה העוצמה..)
ועוד חוץ מזה.. -
את יודעת מה ?
את לא באמת רוצה להשאיר את הכול בידיו
עד שהוא יואיל בטובו להשתנות, לשנות..
במקום זה.. את לוקחת את הכוח אליך,
כך ששרביט הניהול בידייך והאחריות לשינוי אצלך
לא בגלל שאת מסכימה למצב
לא בגלל שככה טוב לך
לא בגלל שאת נאלצת להסתפק במה שיש
אלא כי רק כאשר נקבל את מה שיש
(ההתנהגות שלו, התסכול שלנו, כל מה שיש כפי שהוא)
רק אז נוכל להתחיל לייצר את השינוי המיוחל
איך ?
זה כבר השלב הבא
ואני אומרת לך שיש דרך כזו ויש כלים
שמובילים אתכם לשם צעד צעד
אלא שכמו שכתבתי פה – השלב הראשון וההכרחי הוא ..
לבדוק אם הנכונות הזו קיימת
כן, אצל שניכם.

זה מה שצריך – רצון ומחויבות להצליח.
את השאר תשאירו לי
מבטיחה להחזיר לכם את ההתרגשות שהיתה לכם פעם זה מזו -

ועכשיו זה אפשרי אפילו  בעצמכם- בגלגל הצלחה דיגיטלי לקשר הזוגי
fiducia
שיהיה המשך שבוע מקסים !
גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.