איך (אם בכלל.. ) אפשר להתגבר על בגידה ??

מה צריך לקרות בין בני הזוג כדי שידעו שהם אחרי זה ?

ואיך אפשר להבטיח אם בכלל שזה לא יקרה שוב ?

כשהצד הבוגד יבקש סליחה ויבטיח שזה לא יקרה שוב לעולם ?

כשהצד הנבגד יחליט לסלוח ?

האם זה באמת מספיק ?

עניין הסליחה בעייתי למדי..

קודם כל כי חינכו אותנו שזה מנומס לסלוח כשמבקשים מאתנו סליחה,

וזה יוצא לנו די באוטומט,

אנחנו לא ממש מרשים לעצמנו לשמור לנו את הזכות לבדוק אם אנחנו באמת מוכנים לסלוח

ובכלל זה לא האישיו,

כי גם אם אמר שהוא סולח היום..

יכול להיות שמחר בבוקר יעורר משהו מחדש את הכעס והסליחה כבר לא תהיה בתוקף..

והאמת..

למרות שהרבה פעמים זה הכיוון אליו נוטים מטפלים רבים..

זה לא העיקר, בכל אופן, הסליחה זו לא המטרה !

מה שחשוב באמת, הוא לבנות מחדש את האמון,

לשם בני הזוג רוצים להביא את הקשר שלהם -

למקום של אמון ובטחון.

ופה אני רוצה להעז ולומר –

השאיפה היא להגיע למקום של אמון אחד בשני

למרות שאנחנו יודעים שניפגע,

כלומר להסכים לפתוח את הלב, ולתת אמון בקשר ובאהבה שלנו,

לא בתנאי שלא ניפגע,

אלא – למרות שברור שניפגע,

אנחנו רוצים ליצור מצב של חוסן פנימי, שמאפשר לנו לפתוח את הלב

כי אמנם לב פתוח משמעו להיות בסיכון להיפגע,

אבל זו האפשרות היחידה עבורנו גם לזכות בסיכוי להרגיש שמחה, אהבה, מלאות, חדווה...

עם זאת, זהו השלב האחרון והסופי בתהליך ריפוי מבגידה -

כשזוג נמצא במשבר אמון,

הכעס והזעם כל כך גדולים שהם הנושאים לעיבוד– הכעס, הרצון לנקם, הזעם

וכל מה שהם מביאים.

כאמור, יש 3 פאזות ביציאה ממשבר של בגידה ,

וזוהי הפאזה הראשונה –

• -          לבחור להמשיך יחד,
• -          להחליט שכרגע אנחנו פה, עם מה שיש
• -          ולעבד את כל הרגשות הקשים שהבגידה העלתה..

היום ישבתי עם זוג כזה, למיכל היתה תקרית שעוררה את חוסר האמון שלו,

אפילו אי אפשר לקרוא לזה רומן, ובכל זאת היתה מעילה באמון.

והכעס של האיש שלה כל כך גדול, שאין לילה שהוא לא מתעורר לפנות בוקר זועם ורותח

מבחינתו הוא כל כך פגוע, ומרגיש שנשמטה לו ולהם הקרקע מתחת לרגליים.

יש שם עלבון על הבחירה במישהו אחר ממנו, מה שאומר שהוא.. לא מספיק..

יש שם השפלה, ובושה שזו היתה הבחירה,

יש שם כעס על החוצפה והחדירה לפרטיות שלו, מתחת לאף, כשהוא לא רצה לדעת..

ופה מצטרף הכעס הגדול על עצמו, על כך שהיו סימנים, ובכל זאת בחר להתעלם מהם

הלקאה עצמית שמוסיפה עוד שמן למדורה שממילא מתלקחת בעוז..

וזה כואב, כמו אגרוף בבטן, ומקטין, ומשפיל, ומעלה שאלות כמו "איך נתתי לזה לקרות ?? "

ומוציא מבני הזוג שדים שלא האמינו שעשויים להתקיים בתוכם,

במקביל אצלה עולים ייסורי מצפון, והלקאה עצמית משלה,

תוך שהיא מחפשת עונשים בשביל להרגיע את האשם שמציף ומאיים על השפיות שלה.

בנוסף לרגישות יתר לכל מבט, תנועה או מיני מצב רוח

כי גם הם מיד מעלים את האשמה למפלס הצפה

ואי אפשר לחיות ככה...

אז מה עושים ?

בשלב הזה, מה שחשוב כאמור הוא לעבד את הרגשות הללו,

לפרק את הכעס, ולא אחד על השני..

להיות עם החלקים חסרי האונים שנמצאים פנימה, ולרפא אותם .

הכעס הוא לא רגש אותנטי, הוא מכסה,

הוא נותן לנו אשליה של אונים כשבעצם יש תחתיו חוויה של חוסר אונים

ובעוד הכעס לוקח אותנו למקומות של צדק ואשמה,

כשאנחנו מסכימים לפגוש את חוסר האונים, חוסר הביטחון, הפגיעות וההשפלה,

מתרחש ריפוי אמיתי שמורגש בגוף וברגש  ומביא אתו הקלה גדולה.

ריפוי כזה שבעקבותיו הלב יסכים יותר ויותר להיפתח

מתוך מתן אמון בעצמי, ובסביבה שלי.

לקריאה נוספת אודות כעס

וצפייה בסרטון מדליק של שירלי מן לתנוחה ביוגה לפירוק כעס במיידי יש ללחוץכאן.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב חשוב מאד –

חשוב לי ליידע 

שבחודש אפריל המחירים של הפגישות ושל האינטנסיב צפויים לעלות

ואם ממילא התכוונת להתקשר..

אז זה הזמן..

למזמינים עד סוף חודש מרץ יישמרו המחירים הנוכחיים.

הכתוב לעיל מבוסס על תכנים מתוך הסדנה של דר' תמי נלסון שהתקיימה בפריז בפברואר 2015.

על הקשר בין חג פורים לרומן עסיסי ..

כשמתחפשים בפורים, ברור לנו שמה שרואים מבחוץ זה לא מה שקורה בפנים..

באיזה שהוא אופן זה די דומה לסיבה הנפוצה שמובילה לרומן מחוץ לנישואין...

מה שקורה שם ברומנים ובבגידות זה לרוב הרבה מעבר לסקס..

זה הרבה יותר עמוק מזה וקשור ל.. אינטגריטי -

לשאיפה שלנו כבני אדם להגיע לאינטגרציה של כל החלקים שלנו,

להיות במימוש של כל האיכויות הייחודיות לך.

נכון, הבטחנו זה לזו.. שנהיה שם לעולמים..

אבל בעצם, ההבטחה היא שנהיה שם עד שתיגמר האהבה,

הרי זה מה שאנחנו רואים מסביב- במשפחה, בסרטים..

ישנה תמיד 'אופציה למילוט', אם לא יהיה לי טוב, אפשר להתגרש, להיפרד..

אפשר לצאת מזה, לכן בינתיים אפשר להבטיח..

לאורך חיינו התרבות המערבית חינכה אותנו להתנהג 'כמו שמקובל',

'בהתאם לנורמות', 'להיות ילד טוב', להתאים את עצמנו,

שזה תודו סוג של תחפושת או מסיכה..

וכדי לזכות באהבה של ההורים שלנו כל אחד מאתנו וויתר באופן לא מודע

על חלקים שלו.

למשל אם ילד שמח וצוהל, רוקד וקופץ ואבא שלו מתוך הקושי שלו להכיל את התזזית

צועק עליו – תפסיק להשתולל !!, הילד עשוי להקפיא את יכולת התנועה שלו

ולהמשיך את חייו בנוקשות גופנית (ברור שתלוי בעוצמת ההשתקה, בכמות המקרים, ובעוד גורמים)

או

אם בכל פעם שבכה אמרו לו "תפסיק לבכות, מה אתה תינוקת ??

היה עשוי להתנתק יותר ויותר מהעולם הרגשי שלו כדי שיוכל לא לבכות כשעצוב לו..

וזה ככה בקיצור ועל קצה המזלג..

בגדול - מחנכים אותנו להחביא חלקים מה self שלנו..

כשהתחתנו, עדיין כל אחד מאתנו עם חלקים קפואים משלו,

כל אחד לקח תפקיד , למשל של ה'בעל' או של 'גבר'... וכו'.

בשלב הזה לרוב אנחנו לא בקשר מודע עם האיכויות והחלקים הקפואים שלנו,

עוברות השנים ואנחנו מנותקים מהם יותר ויותר..

ואז.. הבגידה פתאום מוציאה אותם לאור..  

(אגלה לכם סוד.. בדיוק אותו הדבר קרה גם כשהכרנו את בן הזוג ..)

חלק מהחלקים הקפואים שלי כאילו מתעוררים וקמים לתחייה ..

אני פתאום מרגיש אחרת, חופשי יותר, מותר לי להיות מי שאני בלי ביקורת..

וזה מאדדדדד מרגש, ומשמח ומעורר..

זאת אומרת שמה שקובע זה בעצם, מה שאני מרגיש עם אותו האדם

כשבתוך הקשר הזוגי החלקים הללו כאילו לא לגיטימיים ואני לא מרגיש ככה שם..

והשאלה האמיתית היא  - מי הוא זה שאני רוצה להיות כאדם ?

לא מי אשתי רוצה שאהיה, לא עוד מי שהורי רוצים שאהיה, אלא מי אני רוצה להיות ?

מה לא התרתי לעצמי להיות מתוך החינוך שקיבלתי אבל אני מאד מאד מתגעגע אליו ?

תכל'ס, התהליך שלנו הוא להחזיר אל עצמנו את החלקים שלנו לתוך הנישואין,

להסיר את המסיכות למיניהן כדי שנוכל לחיות באינטגריטי.

ולמה לתוך הנישואין ? תשאלו ..

כי כאמור זה קרה גם כשהכרתי את בן הזוג, וקרה שוב ברומן,

ואם אני אוהבת אותו, ויש בינינו חיבור עמוק,

ואם מה שהרומן בא להזכיר לי זה את החלקים הקפואים שלי ..

הרי לנו דרך משותפת של צמיחה הדדית.

ואגב כשאני מצליח להביא את עצמי באינטגריטי – אני הרבה יותר סקסי...

לכן הדרך שלנו היא להביא את עצמנו יותר ויותר בשלמות לקשר

מן הסתם זה תהליך, ואנחנו מגלים עם השנים עוד ועוד חלקים, צרכים ורצונות..

חשוב מאד לדבר על הדברים שעולים ולבדוק עם בן הזוג אם זה מקובל עליו,

או איך אפשר יהיה למלא את הצורך באופן שיהיה מקובל,

ממש כמו שצריך לחדש רישיון נהיגה פעם בכמה שנים,

יש צורך לרענן את ההסכם בינינו,

כי אנחנו שהתחתנו הם כבר לא האנחנו של היום..

כך, כל עוד אנחנו משמרים את המחויבות שלנו לעצמנו ולבן הזוג – אנחנו יותר באינגריטי.

ואז בפורים המסכות והתחפושות הן רק בשביל השמחה והצחוק

כשהתחושה של השלמות שהאינטגריטי מאפשרת לנו, מלווה אותנו בשאר ימות השנה.

מאחלת לך חג פורים שמח,

ואם בוער בכם לחדש את הסכם המונוגמיה שלכם,

ולהיות יותר באינטגריטי ויותר סקסיים..

יהיה לי העונג לקחת אתכם צעד צעד לשם ,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נכתב בהשראת פורים והסדנה של דר' תמי נלסון שהתקיימה בפברואר 2015 בפריז

סקס, בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני + קו פתוח לשאלות בנושא ובכלל

לא פעם אני שומעת אותם מספרים לי –

"..אתו זה אחרת.. הוא באמת אוהב אותי,

הוא מבין אותי , חושב בדיוק כמוני, אנחנו כאילו נפשות תאומות..

אני מרגישה שחזרתי לחיים מאז שהכרתי אותו,

כל כך כיף שוב שמישהו מתעניין בי וממש אכפת לו ממני..

עכשיו אני מבינה עד כמה כבויה הייתי לפני שנפגשנו

הלוואי שהיינו נפגשים לפני 20 שנה.. ולא הייתי נשואה עכשיו..

ובכל זאת .. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד דבר כזה אחרי שכבר מצאתי.. "

כן.. זה קורה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לתאר ..

סקרים מראים ש 85% מבני הזוג החילוניים בישראל מעידים על עצמם שהם בוגדים בבני זוגם.

השאלה הנשאלת היא .. עד כמה זו באמת המציאות ?

האם הוא באמת הנפש התאומה שלה ?

או

שזו למעשה בריחה מהתמודדות עם הקשיים שעוברים עלינו כחלק מהמסע הזוגי ?,

ולאורך זמן היא תמצא את עצמה במקום דומה מאד גם עם אותה 'נפש תאומה'

(אם תחליט לוותר על נישואיה ולרוץ אל זרועותיו המפתות ..)

כלומר האם זו מציאות או אשליה שעשויה היטב ?

לאהבה בקשר הזוגי המחייב כמה פנים  –

בתחילה היא מציגה עצמה כגן עדן מפתה- זהו שלב ההתאהבות (1)

אלא שאז מתנפצת האשלייה-

ומתחילים מאבקי הכוח (2)

פתאום מתחילים להופיע סדקים

ואם בהתחלה היינו עיוורים לחסרונות של בן הזוג,

כהרף עיין אנחנו רואים רק או בעיקר את החסרונות..

ומסיבות שונות אנחנו מוצאים את עצמנו רבים ומתווכחים לא מעט..

השלב השלישי אליו מתגלגלת האהבה בקשר הזוגי המחייב

הוא שלב ההתרחקות (3),

נמאס לנו לריב, אין לנו כבר כוחות למאבקים,

כל כך מכאיב לנו האחד ליד השני,

ש'מוטב' שנתרחק

ואט אט אנחנו מוצאים לעצמנו נתיבי מפלט שיקטינו עד כמה שניתן את הביחד שלנו

אנחנו מעדיפים להישאר בעבודה, (הבוס לוחץ ויש המון לחץ ..)

מול המחשב,

לרוץ המון, להתאמן לטריאטלון או אולימפיאדה אם אפשר..

לצאת עם חברים..

והמפלט הרחוק מכולם – שעלול לייצר את הקרע הכי עמוק בקשר – להיקשר אל

'הנפש התאומה' שהגיעה איך לא ? בול בזמן כשכבר היינו על סף יאוש..

כמה שזה מחייה בדיוק אז ה'המראה' הזו,

שוב מרטיט הלב, הפרפרים בבטן והתחושה שחזרנו לחיים..

ופה.. במקום להיסחף אל הפנטזיה ולהתנפץ אתה על החוף בהמשך..

(סליחה שאני קוטעת את המנגינה הרומנטית.. )

זה הזמן לבדוק :

מה זה שם שחסר לי בקשר הזוגי שלי,

ומה קוסם לי ברומן,

זה הזמן להתחייב בפני עצמך שקודם כל תנסי

ליצור בבית שלך , בקשר הזוגי שכבר יש לך את מה ש'במקרה' מצאת ומפתה אותך

נכון, זה לא בהכרח יהיה קל,

נכון, זה מחייב אומץ לב ופתיחות,

ובהחלט מחייב את ההסכמה שלנו לפגוש את הקושי שבן הזוג מעלה

אותו קושי שהבריח אותי ממנו עד כה..

אבל..

פה טמון האוצר האמיתי –

כי כשעושים דרך שכזו (גם בלי רומן אגב) כשעוברים מזוגיות לא מודעת

לזוגיות המודעת,

כשמעבדים את הקושי ומתקרבים האחד לשני..

מגיעים לגן העדן האמיתי – 

לא כזה שיתנפץ לנו בפנים עוד חודש / חודשיים

אלא חיבור בין הלבבות שהולך ומתהדק

ומאפשר לנו לפתוח את הלב, ולצמוח להיות שלמים ושמחים יותר.

פרטים על האפשרות לקפיצת דרך משמעותית אתי ביומיים (!) לעבר החיבור הזה

בלחיצה פה.

"מאז היומיים אתך דברים ממש ממש טובים קורים בינינו...

ולחשוב על זה שהגענו אליך על סף גירושין.. תודה תודה ! הצלת לנו את הבית . " (רותי ח.)

ואגב – סקס בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני הוא שם של סדנה בפריז

שאני נוסעת אליה בפברואר. (איזה כיף לי ..)

שתהיה לך שנה מ ע ו ל ה

של חיבור ופעימת לבבות

של אהבה וחברות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אם יש לך שאלה או סוגיה שבא לך לשתף אותי

אפשר ללחוץ פה ולכתוב לי . תשובה מובטחת !

או לכתוב ל:  galitel2@gmail.com