"הכל בגלל שאת לא מכילה אותי..."

"הוא אמר לי, שהבעיה שלי היא

שלא הצלחתי להכיל את הפצע שלו,

למלא אותו בחום, רכות ואהבה

ובגלל זה הוא בעצם עזב...

מעניין אותי מה את חושבת על זה.."

היא כתבה לי לפני כמה ימים

ואני, מיד תוך כדי שעניתי לה

הבנתי שיהיה נכון לכתוב על זה בהרחבה,

ביקשתי רשות לשתף

והנה זה מונח פה לפניך:

אז ככה...

אנחנו לא אמורים להכיל את האחר (!)

לא.

אלא...

אנחנו מוזמנים להכיל את מה שקורה בתוכנו

כשהאחר... כועס/ מתוסכל/ לא מרוצה/ עצוב.... וכו'...

כילדים זוהי בהחלט ציפייה לגיטימית -

שאמא תכיל אותי,

וכך תלמד אותי בעצם ללא מילים

להכיל את התסכול בעצמי.

וכשזה לא קורה

(ובינינו לרוב זה לא קרה...)

אנחנו נשארים מצד אחד עם הציפייה הזו שיכילו אותנו

ומצד שני לא מסוגלים להכיל את התסכול שלנו..

לכאורה תלויים באחר כשעולה תסכול.

ואז... 

מה שנובע מכך באופן טבעי הוא

שאנחנו כל הזמן משליכים את התסכול על מי שמולנו

ומתערבבים אתו

למשל:

כשהוא } כועס,

במקום להכיל את הבהלה שמתעוררת בתוכה

ולהרגיע אותה,

היא { עושה כל שביכולתה

להסות אותו כדי שיפסיק לכעוס.

הסיפור הפנימי מספר לה 

שאז תוכל להירגע...

האמנם?

האמת היא, 

שגם אם זה היה עוצר את הכעס שלו,

מה שלרוב לא קורה כיוון שההשתקה הזו

רק מעוררת אותו עוד יותר...

אבל נניח שהפסיק לכעוס,

הבהלה שבתוכה רק נרדמת עד הפעם הבאה

שמישהו/ הוא יכעס.

לעומת זאת,

כשעשינו u-turn,

והיא היתה ערה למתחולל בתוכה,

נשמה, שהתה עם התחושות,

עם הרגשות,

אז היא יכלה בקלות להיזכר 

שכילדה הכעס של אבא שלה היה מעורר בה אימה,

היא נזכרה שכשאבא היה חוזר הביתה היה מפחיד...

ואותו הפחד עדיין כלוא בתוכה

ובכל פעם שהאיש שלה כועס,

הבהלה והפחד של הילדה שהיתה מציפה אותה

והיא חסרת אונים שם.

לכאורה, הדרך "היחידה" שלה להינצל,

היא לנסות להפסיק את הכעס שלו,

זו הדרך היחידה שהיא הכירה עד כה

ולמרות שלא עזרה לה,

דבקה בה כי לא היה משהו אחר

והפחד כל כך גדול

שההרגל הזה מופעל אוטומטית.

כשלמעשה הדרך היחידה שבאמת תציל אותה

זה אם היא - הבוגרת שהיא היום - תפנה פנימה

ותרגיע את הבהלה ואת הילדה שבתוכה.

ככל שהמשכנו בתהליך,

ככל ששהתה בתחושות וברגשות

מנקודת המבט של האם הפנימית,

הצופה - חווה ומחבקת את הילדה שהיתה,

כך הבהלה נרגעה (ולו שכבה שלה)

כך התמוסס חלק מהפלונטר,

מה שמחליש את האוטומט

לכפות את עצמה על האיש שלה

ולאלץ אותו להפסיק לכעוס.

כי הבהלה שלה קשורה אליה

ולביוגרפיה שלה

והכעס שלו קשור אליו

ולביוגרפיה שלו

(יש פה מן הסתם הצד שלו

שלא הבאתי כאן,

צד עם סיפור אישי שלו,

שנוגע ומפעיל במדויק

את הסיפור האישי שלה,

למרות שאינו קשור אליה)

כשאנחנו עושים את ה u-turn הזה,

ניתנת לכל אחד מאתנו הזדמנות

להיות עם האמוציות שמתעוררות בתוכו,

לפגוש את הצללים, את הסיפורים הפנימיים,

לאוורר,

לנקות את מה שלא שלי,

את מה שכבר לא משרת אותי,

להרגיע,

לפזר את הערפל, 

לאפשר להתבהרות להופיע,

לייצר חוסן פנימי

כזה שמאפשר לכל אחד מבני הזוג 

להכיל את התסכול האישי שלו

כזכור:

אם זה היסטרי, 

סימן שזה היסטורי

או בלעז:

If it's histerical  >

It's historical

ולכן אם משהו מעורר אותי אמוציונלית,

גם אם זה טבעי ו"נורמלי" להיות נסערת מכך,

ישנה עוד אינפורמציה אישית שלי

שחשוב לי לפגוש, להכיל, לרפא

לאפשר לטרנספורמציה להתרחש,

לטובתי הגבוהה

ויחד עם זאת לטובת מערכות היחסים שלי.

ככל שאני יותר מכילה את החלקים

חסרי האונים, הלא פתורים שבתוכי,

אוכל להביא יותר הקשבה,

תשומת לב, הבנה,

ומי שאתי יוכל להרגיש יותר הכלה

אבל זה לא נכון לנו לחכות שזה יקרה -

שהאחר יכיל אותי,

אלא...

לעשות בדיוק את אותו הדבר בעצמנו:

להכיל את החלקים הלא פתורים שלנו

ולצמוח מהמקום הילדי התלוי

אל הבוגר היציב,

ואז,

מתוך חוסן פנימי,

הלב נפתח

ומסכים להתמסר לאהבה

לא בתנאי שהיא לא פגעת

אלא למרות שהיא כן...!

לחיי האהבה 

והזוגיות המודעת

שמאפשרת לנו מקפצה להתפתחות אישית,

ומרחב לחיבור אמיתי מלב אל לב

פה בשבילך במגוון דרכים,

בין אם בפגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)

שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,

כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

גלית אליאס 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך לצאת מלופים זוגיים ותגובתיות? כולל תרגיל בפנים

כמה פעמים קרה לך
שמצאתם את עצמכם רבים
אבל בלי שאת יודעת 
לשים את האצבע
על מה בעצם המריבה...

זה יכול להתחיל
מהערה שולית לכאורה
כמו:
"למה יש כל כך הרבה לכלוך על השָיִש?"

כששנייה אחרי, כבר
אפשר לחתוך את האוויר בסכין

ומפה לשם
התגוננות התקפית
מובילה לתגובה נגדית -
הפניית גב,
מלמול מתחת לשפם ממנו,
צעקה ממנה,
והדלת נטרקת בלי שלום
לתוך היום שרק התחיל...

העניין הוא...
שלמרות שלרוב ננסה
לפתור את מה שעל פני שטח
(הלכלוך על השיש),

הרי שלמעשה, הצומת המרכזית
רוחשת וגועשת מתחת לפני השטח

לכן זה עשוי להיות בזבוז זמן
להחליט מי מנקה ועד כמה ומתי את השיש

ולעומת זאת קריטי יהיה להבין 
את מוקד ההתרחשות:

למשל -
כשהוא } לא מנקה את השיש אחריו 
במיוחד כשכבר הסבירה לו מליון פעמים,
היא { מרגישה זלזול,
ומפרשת זאת כאילו
לא אכפת לו ממנה

מיד - כתגובה אמוציונלית 
לפרשנות לזלזול
היא { מגיבה בביקורתיות ושיפוט
כאילו כדי להחזיר אליה את כבודה

ואז...
הוא } (גם כן מיד) מופעל מהביקורת,
שמציפה אותו רגשית
ומצטרף למעגל התגובתי
ו... מתרחק.

אז...
היא מפרשת זאת כאילו
עוד יותר לא אכפת לו ממנה
וממשיכה לתקוף
והוא...
מתרחק עוד יותר

והם בתוך הלופ...

מלכתחילה מה שהתחיל את הלופ
זה לא באמת הלכלוך שעל השיש
אלא הפרשנות שלה
שלא אכפת לו ממנה.

פרשנות שמעוררת מקום קדום וכואב בתוכנו
ומציפה אותנו רגשית

כשאנחנו מוצפים רגשית,
פיזיולוגית -
מתקיים נתק בין החלקים השונים במוח,
והחלק האמוציונלי משתלט,
שולח סיגנלים ללא הפסק אל החלק החושב,
בעוד שמהחלק החושב אין תגובה בחזרה.

לכן הרגעה שכלית 
לא עוזרת במצבים כאלה.
המערכת הלימבית עובדת נון סטופ עצמאית
ואנחנו בסערה.

כבני זוג
אנחנו "מושלמים" בללחוץ 
אחד לשני על הכפתורים
בצורה סופר מדויקת
וכשזה קורה - 
בשברירי שנייה אנחנו צוללים אל הלופ 

השאלה היא מה עושים כדי לצאת מהלופ?

אז קודם כל מבינים שככה זה-
it ment to be

יחד עם זאת,
לפני שאני ממשיכה -
אפשר להירגע:
 it doesn't mean to last

ואני ממשיכה:

המערכת שפועלת פה הינה אוטומטית
כיוון שהמצב תורגם כסכנה
(זלזול, לא אכפת...)
והופעלה בנו המערכת ההישרדותית.

אז ראשית,
טוב שזו פועלת כך
שכן היא באה להגן עלינו מפני סכנה אמיתית
כמו מתנור חם,
או מבעל חיים טורף...

אלא שהיא מופעלת
גם כשהסכנה מדומה.
הרי הזלזול ממנו 
עד כמה שאינו נעים ולא רצוי,
איננו באמת סכנה אמיתית...

על מנת לצאת מהלופ,
עלינו להצליח לייצר הבנה עמוקה
שאין פה סכנה.

במילים אחרות -
ליצור מרווח 
בין הגירוי לתגובה,
ואז זו לא תהיה אוטומטית
ונוכל לבחור איך להגיב.

על מנת להגיע לשם,
השלב הראשון יהיה
לא לשפוט את עצמנו על המצב,
להבין שככה זה, 
לקבל את המצב בהבנה 
שכן הקבלה הינה הבסיס לכל שינוי.

האשמה עשויה להציף אותנו
ואִתה אנחנו רוצים ללמוד לא להזדהות
שכן בניגוד לקבלה -
האשמה עשויה רק להחמיר את המצב.

השלב השני יהיה
לזהות את ההזדמנות שיש לנו פה.
דווקא בגלל שלבן הזוג יש גישה לעומקים שלי,
דווקא בגלל שהוא מצליחה להפעיל אותי,
יש לנו גישה ותזכורות יומיומיות
לעומקים שלנו
ולוּ רק נלמד איך -
נוכל לרפא, להתמיר, לגדול,
לעבור ממוד הישרדות
למוד של איכות

השלב השלישי יהיה
להצליח לנהל את התגובה,

בעצם ליצור מצב בו
זו רק אפשרות לפרשנות,
וגם אם זו האמת,
היא לא מאיימת עלי

במילים אחרות לעבור 
ממוד הישרדות
למוד איכות, לחווית אונים, 
לתחושת בטחון בסיסי ויציבות.

אך כאמור,
מאחר ומאגר המידע
עליו מבוססת הפרשנות
מוטבע בתת המודע שלנו,
זה לא מספיק שנבין זאת בשכל,

נדרשת גישה לתכנים 
שמוטבעים בתת המודע 
והרגעה שם.

הבשורה המשמחת היא
שישנם כלים מופלאים 
שמצליחים להוביל לשם.

כלים שמצליחים להרגיע 
את השכל שמנסה לשלוט ומבלבל,
ועושים כמו reset למערכת
כך שאנחנו מוצאים את עצמנו 
בפעם הבאה מגיבים אחרת,

השבוע למדתי עוד כלי, עוצמתי במיוחד
שמאפשר גישה ישירה למרתפי התודעה

והלוואי שהייתי יכולה לשתף אותך בו ממש פה
אלא שלא ניתן לחוות עת העוצמה
הזו מן המילים הכתובות, 
כמו שיתאפשר בהפעלה של הכלי,
ובכל זאת, אני רוצה להציע לך ולו
צעד אחד נוסף שתוכלי להתקדם בעזרתו
ליצירת המרווח בין הגירוי לתגובה:

צעד שיאפשר לך להגדיר
מהם הטריגרים האישיים שלך,
מה הפרשנות שמקפיצה אותך במיוחד
ואפילו טיפה להרגיע:

כדי לענות על השאלה הזו,
לא צריך ללכת רחוק :-)
רק להיזכר בפעם האחרונה שכעסת,
ושם לנסות להבין
מה בעצם היית צריכה שלא התמלא?
או
מה היתה הפרשנות שלך להתנהגות המכעיסה?

פרשנויות שמפעילות יכולות להיות למשל:
הוא לא סופר אותי
לא אכפת לו ממני
תחושה של ניצול
פרשנות של זלזול

תני לעצמך להרגיש מה קורה לך
כשהפרשנות האישית שלך מתעוררת בך

עכשיו,
כשאת מחוברת לתסכול,
(ככל שתרשי לעצמך) 
הזמיני את הבוגרת שאת
לחבק את החלק הילדי חסר האונים
שצריך... (מה שגילית מעלה)
הציעי לו חיבוק,
הרגעה,
ובדקי בינך לבינך
איך תוכלי למלא את הצורך הזה
והיי שם עבור עצמך
בכבוד,
ברכות,
בנוכחות ואהבה לעצמך.

תני לרכות להתפשט,
להיטמע בתוכך
וליצור בך עוגן הולך ומתחזק
של איכות ובטחון

עוגן שיוכל לאורך זמן
ככל שתטמיעי אותו
וההתמדה פה קריטית
אך בהחלט משתלמת...

להקטין את עצמת הגירוי 
של הטריגר שגילית
ויתאפשר לך המרווח 
לנשום
ולבחור איך להגיב אם בכלל

כעת, הוסיפי אם בא לך
חיבוק וירטואלי גם ממני :-)

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב
אני יודעת שלפעמים זה קשה 
עד כדי לא אפשרי לעשות לבד,
מעבר לכלים נוספים עצמתיים במיוחד
שעושים את הדרך קלה בהרבה.
בשביל זה אני פה -
עם כלים מופלאים כאמור,
חדשים וישנים
במיוחד בשבילך.

בשביל שתוכלי לנהל את התגובות שלך,
ושתצליחו לצאת מהלופים המתסכלים
וממש ליהנות מהביחד. 

אפשר בתהליך פרונטלי,
בלחיצה כאן את מגיעה ישירות
לתיבת המייל שלי ונתאם לנו

ואפשר גם לרכוש 

הדרכה מוקלטת

ובה כל מה שצריך לדעת

וגם תהליך טרנספורמטיבי

שמלמד אותך איך לעבד כעס

ואיך לדבר בלי להגיע לפיצוץ

בלחיצה כאן

איך ליצור זוגיות כמו באגדות?

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

כך מסתיימת כל אגדה 
שמכבדת עצמה.. 
אז מה בעצם מפריד בין החיים לאגדה?

האם זה רק באגדות?

מסתבר שעבור 95% מהזוגות זה נשאר בגדר אגדה 
ובכל זאת, 5% מצליחים לחיות את החלום.

כדי שגם אתם תוכלו להיות חלק מה 5% הללו, 
אני שולפת לך מתוך הבלוג 
סדרה של 4 פוסטים 
(שאחרי שבחרתי אותם, 
גיליתי שכתבתי אותם בדיוק עכשיו לפני כמה שנים)

בסדרה הזו 
אני מתארת את 3 מרכיבי הזהב 
לזוגיות שכיף להיות חלק ממנה 
+ 
אני נותנת תרגילים שתוכלו לעשות בעצמכם 
כדי שתוכלו להגשים את החלום, 
ולהפוך לאגדה חיה.

אז הנה הם פה ברצף עבורכם: 
(בלחיצה על כל אחד מהם תוכלו לקרוא אותם):

מרכיבי הזהב לזוגיות אוהבת

התרגיל הראשון ליצירת מרכיבי הזהב לזוגיות אוהבת

מרכיב הזהב השני ליצירת זוגיות אוהבת - האינטימיות + תרגיל

מרכיב הזהב השלישי לזוגיות אוהבת ושמחה - התשוקה

מאחלת לכולנו להצליח לחיות את החלום,

גלית אליאס, 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

רגע לפני שהשנה מתחילה- תרגיל שיהפוך אותה לשנה של הגשמת החלום הזוגי שלכם

לפעמים,
אנחנו כל כך מרוכזים בתסכול,
במיוחד בצד הצודק והכואב שלי בתוכו
שאנחנו כמו שבויים בתפיסת המציאות
כמצומצמת ומכאיבה
בעוד שהאפשרויות למשהו טוב יותר
נעלמות מעיני רוחנו

לקראת השנה החדשה שמתחילה לה
הנה לכם תרגיל קצר
שמאפשר להרים את הראש,
לכוון אל האופק
ולנווט את ספינת היחסים שלכם
(באנגלית זה נשמע יותר טוב relationship)
לכיוון שתואם את החלומות שלכם

פָּנוּ לכם זמן ומרחב,
כזה שבלי הפרעות,
הכינו כוס משקה שאתם אוהבים לשתות,
הדליקו נר,
(מיותר לומר, אולי לא - 
הרחיקו מכשירים סלולריים למיניהם)

שבו זה מול זו,
התבוננו זה לזו בעיניים
ותארו אחד לשנייה
את החלום הכי פרוע שלכם לגבי הקשר הזוגי שלכם,
מה הכי הכי הייתם רוצים,
או איך אתם רואים את עצמכם כבן זוג,
ואתכם כזוג -
כאשר אתם מרשים לעצמכם לעוף גבוה
אל עבר החלום.

נניח שמגיע קוסם ופותר לכם את כל הקשיים,
איך שהקשר שלכם נראה זה..
ואיך שזה מתאים למה שנועדת כאדם להיות...
ואיך שזה מתאים למה שנועדתם כזוג להיות זה...

בעוד שהאחד מדבר,
האחר בהתכוונות להקשבה בכל מאודו,
בפתיחות מירבית,
לא רק בהקשבה מהאוזניים
אפילו לא רק בהקשבה מהלב,
אלא בהקשבה מהבטן,
מהעומק,
בנוכחות שלמה

תוך שהאחד מספר על חלומותיו
והאחר מקשיב בכל מאודו-
שימו לב למרחב שביניכם,
אולי תוכלו להבחין
איך שאריות של נוקשות שהיתה שם קודם נמסות,
אולי תזכו לחוש בקסם החיבור
שיש לרגעים הללו יכולת לייצר...

עכשיו רישמו על דף את תקציר 
החלומות הזוגיים שלכם,
צלמו לכם באופן שתוכלו לקרוא בכל בוקר
כך שההגשמה שלהם תהפוך במהרה למציאות.

מאחלת לכם שתזכו להגשים את החלום
בקלות, בפשטות ובשמחה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

*מבוסס על תהליך שמעבירה הדי שלייפר הנפלאה

מה הפריע לי ליהנות בונציה? ואיך זה קשור לסקס?

".. ואם הוא לא יגיע??? .."
שמעתי את הקול ההיסטרי שלי
שואל בתוכי ב 2:00 בלילה,
אחרי שהתעוררתי 
משינה שמלכתחילה לא היתה רגועה
כי חששתי לא להתעורר בזמן 
ולפספס את הטיסה הביתה,

".. איך לא ביקשתי ממנה את מס' הטלפון?
לפחות שיהיה לי איזה שהוא מספר 
שאוכל להתקשר אליו באמצע הלילה..."
הוא המשיך להטריד (הקול ההוא)
ובמקביל לחפש פתרונות אפשריים
למצב שהמונית לא מגיעה
ואין לי שמץ של מושג ולו קלוש
איך למצוא אחת אחרת בקצה העיירה בה שהינו
כשכולם ישנים סביבי...

~~~~~~~~~~~~~~~

חוסר הוודאות הזה שיודע להפוך בשניות לחרדתי,
היה שותף סמוי לטיול שלנו הפעם.

הוא היה זה שהפריע לי ליהנות מלשוטט ברחובות בהנאה,
כי "אם לא נגיע בזמן ל..."
ו "וואווו.. איך סגור?? היה כתוב בגוגל שפתוח..."
ו "מה יהיה אם..."

בכל הטיולים שלי עד כה,
הוא היה שָקֶט למדי,
כמעט לא שמתי לב לקיומו...
כך יֶצֶר הסקרנות וההתרגשות היו אלה
שהובילו אותי בין הסמטאות 
וההרפתקאות נסכו על פני חיוך זורח
והרגשה של ריחוף אינסופי.

הפעם, הקול ההיסטרי שבי לקח פיקוד
והשתלט עלי ועל המצב
באופן שלרגעים, הוציא אותי משלוותי,
באופן שגבל בחוסר שקט
ובאותם הרגעים שזה קרה,
זה כבר ממש לא היה כיף..

כבר לא יכולתי להתרגש 
ממה שמתרחש סביבי,
כי זו היתה יותר חרדה מהתרגשות..

נכון, 
שאם הכל היה ידוע מראש,
זה ממש לא היה מעניין
ואולי אפילו חסר טעם..
הרי חלק גדול מהכיף בטיול לחו"ל
טמון בריגוש שבלא מוכר,
בהפתעות שמְזָמֶן לנו היום והמקום..

ועדיין,
המשחק העדין הזה,
היכולת לשלוט במינונים,
היא - מסתבר - שם המשחק,
ויכולה להפוך כיף מענג ללחץ מכווץ..

עכשיו את בטח שואלת, רגע,
מה הקשר לסקס?

אז הנה אני מגיעה לזה:

"...למעשה, ביטחון ולהט הם שני צרכים אנושיים בסיסיים נפרדים
הנובעים ממניעים שונים ונוטים למשוך אותנו לכיוונים שונים..."
כך כותבת דר' אסתר פרל,
מטפלת זוגית מרתקת שעוסקת בסוגיית הדואליות הזו
ואף מוצאת לה פתרונות

והיא מוסיפה: "כולנו זקוקים לביטחון, קביעות יציבות...
אבל יש בנו צורך גם בחידוש ובשינוי...
אנחנו הפכים מהלכים המבקשים 
מצד אחד ביטחון ועתיד צפוי מראש
ומצד שני משגשגים על רבגוניות"
...
"למרבה הצער בסיפורי אהבה רבים מידי
מקריבים את הלהט כדי להשיג את היציבות."

לא שיש אמת אחת שמתאימה לכולם
כל אחד והמינונים הנכונים לו,

אך עצם ההבחנה בשתי האיכויות הללו
שמתקיימות בנו,
ההבנה ששתיהן קריטיות
ויחד עם זאת ההבנה שהן מושכות לכיוונים מנוגדים
מאפשרת לנו לנווט ביניהן יותר בהצלחה.

לרוב אני כותבת על סוגיות
שמזינות את הצורך בביטחון,
אי התאמות, מריבות, חיכוכים 
ועל איך שיחה מקרבת ומעמיקה וריפוי שמתרחש
מאפשרים לאינטימיות וחיבור להתקיים.

לא קל לנחש מקריאת הפוסט הזה
שהצורך האישי שלי ביציבות דומיננטי למדי.
זה לגמרי לא אומר 
שאין לי צורך בריגוש, בחדשנות והרפתקנות,
גם אם אלה לא יעלו אותי על רכבות הרים למשל... 

בעצם מה שאני רוצה לומר הוא
שזו הסיבה שלרוב הכתיבה שלי מתמקדת
באיך לייצר ביטחון.

הפעם, בשונה מהרגיל (כבר מרגש :-)
אתייחס לאלמנט קטן 
דווקא מהסוג שקשור לחידוש ולשינוי,
כזה שיכול להחיות את הארוס.

הארוס שיותר מידי ביטחון עשוי להרדים אותו למוות...

בהמשך לדברים של דר' אסתר פרל,
התעלומה היא מרכיב הכרחי בקשר
ולמרות זאת רובנו מתייחסים לבני הזוג שלנו
ואף מכבירים מילים על כמה אנחנו מכירים אותם
"אפילו יותר ממה שהוא מכיר את עצמו.." :

"אני יודעת בדיוק מה אתה חושב..."
"אני מכירה את הפרצוף הזה... מה עכשיו??"
"למה אתה תמיד... אתה כזה X/ Y / Z..."

כשלמעשה, מוסיפה אסתר פרל,
כך אנחנו מצמצמים את בן הזוג,
כשאנחנו רואים את מה שאנחנו מסוגלים לראות,
את מה שאנחנו רוצים לראות,
ומנטרלים את מורכבות האחר,
כך אגב, אנחנו עושים גם לעצמנו, 
מקטינים את עצמנו בשם האהבה.
ואולם כשאנחנו מקבעים את עצמנו ואת בני הזוג שלנו
לישויות נוקשות,
אין אנחנו יכולים להיות מופתעים
אם התשוקה מתעופפת לה דרך החלון..."

אז הנה לי הצעה מרתקת ומרגשת בשבילך:
קחי לך את השבוע הקרוב,
להביא עצמך מנקודת מבט פתוחה יותר,
כשאת מסכימה להתחבר אל העלום, אל התעלומה,
ממקום שפתוח וסקרן לגלות.
התבונני באיש שלך כאילו את לא מכירה אותו
ותני למראה עינייך ורחשי לבך להפתיע אותך
בחדש שעשוי להתגלות בו מולך.

כי כמו שאסתר פרל ממשיכה וכותבת:
"כשאנחנו בולמים את הדחף לשלוט,
כשאנחנו שומרים על פתיחות,
אנחנו שומרים את האפשרות לגלות תגליות.
הארוטיות שוכנת במרחק העמום שבין חרדה להיקסמות"

האם יש לך אומץ לנסות?

שבוע מלא הפתעות מרגשות!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נ.ב
כן, היא הגיעה כמובן, 
המונית חיכתה לנו, הגענו לשדה בזמן
והחרדה התאיידה לה

והנה כמה תמונות שנהניתי לצלם
ברגעים בהם התרגשות הגילוי התאפשרה לי
כי אחרי הכל,
ונציה נפלאה!

(זה דווקא בוורונה)

איך לדבר עם בן הזוג בלי לריב?

כמה שאנחנו כמהים לחיבור...

להינמס בתוך חיבוק,

להרפות ולנוח,

בשקט...

בידיעה שיש על מי לסמוך

שאנחנו לא לבד.

אלא ש...


כגודל הכמיהה הזו
שהינה אחת הכמיהות הבסיסיות המוטבעות בנו כבני אנוש
אם לא 'הַ'...

כך הוא גודל הפחד..

הפחד להיפגע,
להירמס,
להתמסר ולגלות ש 'הוא לא שם באמת בשבילי'...

פחד שמתגלה כמבוסס ואמיתי (לכאורה) 
כשמתפוגגים אדי ההתאהבות
כשהאשליה מתנפצת 
והאכזבות מתחילות להופיע.

"אההה הוא לא באמת כזה מושלם כמו שחשבתי..."
מתחילות לרוץ מחשבות בראש

ויחד אתן קמים לתחייה מנגנוני ההגנה שפיתחנו לאורך השנים
והלב חוזר להיסגר

אגרסיביות, בין אם תוקפנית החוצה,
ובין אם תוקפנית פנימה,
ספקנות,
הסתגרות,
הימנעות כי "עדיף שלא אתן יותר מידי -
כי אם לא יחזיר לי אהבה
ארגיש דחייה שלא אוכל לשאת,
אז אולי מוטב שמראש אשמור על דיסטנס..."

כל מיני מחשבות והתנהגויות במודע או שלא,
ששומרות אותנו מוגנים מפני הפגיעה (לכאורה)
ורחוקים ומתרחקים ממימוש הכמיהה לחיבור.

העניין הוא שרובנו נכנסים לקשר
בעודנו זקוקים למנגנוני ההגנה הללו
כלומר טרם פיתחנו חוסן פנימי כזה
שמאפשר לנו לפתוח את הלב,
שמאפשר לנו לבחור באהבה למרות שהיא פוגעת (!)
ולא 
בתנאי שלא ניפגע

כי לאהוב בתנאי שלא ניפגע, אומר
לשמור את המנגנונים בהיכון
וזה אומר,
שהם יצוצו שוב ושוב
ושלמעשה במו ידינו
נרחיק ונתרחק ממושא אהבתנו
וממימוש הכמיהה העמוקה כל כך לחיבוק.

ל ו פ .
מעגל סגור
ואנחנו תקועים כשהפחד ניצח את הכמיהה.

אז מה עושים?

ראשית מתבוננים:
האם אכן הכמיהה לחיבור נמצאת שם?
האם אכן היא מנקרת מתחת לפני השטח?
האם אכן ישנו רצון עז למימוש, לאהבה, לפתיחה?

איך אני מגיבה כדי לא להיפגע?
מהם מנגנוני ההגנה שלי?

נכון שהזיהוי שלהם לא מעלים אותם,
ובכל זאת זהו בהחלט הצעד הראשון.

בשלב הבא
בין אם בזוג ובין אם כל אחד לחוד,
נרפא את המקומות שנושאים חוסר אונים בתוכנו.
אותם המקומות שנעזרים במנגנוני ההגנה.

נצמח לחוויה של חוסן פנימי כזה
שפחות ופחות נזדקק לאגרסיביות, להסתגרות, לתוקפנות..
כזה שהלב יסכים להיפתח
(ולא בתנאי של ניפגע..)

וגם נזכיר לעצמנו
שהכעס - הוא מכסה שנותן לנו אשלייה של אונים.
מתחת לו
ישנם רגשות כמו חוסר אונים, תסכול, עצב, אכזבה,
וככל שנסכים להיות שם עבור עצמנו
ולהכיל אותם, לא נזדקק לו - לכעס.
יהיה שם ביטחון בסיסי 
שמאפשר לנו לבחור איך להגיב 
(וזה כשלעצמו - התעלות !!)

מה שמביא אותי להדגיש ולומר
שהתגובתיות היא תגובתית 
מן הסתם...

ולכן אין לנו באמת שליטה עליה כשהיא קורית,
(רגע רגע, לא להתעצבן,
זה לא אומר שאין מה לעשות..
הנה ההמשך:)

אז גם אם אנחנו לא מסכימים לכך 
שכך יישארו פני הדברים,

אנחנו מקבלים את המצב הנוכחי,
מביאים סליחה אל עצמנו 
מתוך הבנה שכנראה עדיין היינו זקוקים לאגרסיה זו או אחרת ולכן עלתה,
ורטרואקטיבית מרגיעים, מכילים, מחבקים,
כך שבפעם הבאה סביר להניח- 
שנמצא את עצמנו פחות תגובתיים.

ככל שנזהה מה אנחנו בעצם צריכים,
למה כעסנו,
ככל שנכיל 
ונמצא דרך למלא את הצורך הזה 
ולו במחוות קטנות סמליות בינינו לבין עצמנו
כך נזדקק פחות לכעס,
נסכים יותר להיפתח לאהבה.

אז... נוכל גם
לשתף את בן הזוג ב I Position,
(לקחת בחשבון שהוא לא חייב לתת לנו מה שאנחנו צריכים,
יתר על כן, לרוב כל עוד לא עיבד את האוטומטים שלו,
יהיה לו קשה אם בכלל אפשרי למלא את מבוקשנו)

ובכל זאת, נוכל להסביר למשל:
"נורא קשה לי כשאתה מאחר,
עולה בי חוסר ביטחון גדול
ואפילו פחד נטישה,
לכן אני מגיבה בצורה כזו,
אני עובדת על פחד הזה כדי שהתגובה תהיה בְּיַדָיי.
אם תוכל להודיע לי כשאתה עומד לאחר,
זה יעזור לי מאד..."

ככל שאדבר ב 'מה שאני מרגישה',
ולא ב 'למה אתה אשם בזה',
יש סיכוי גדול יותר שיקשיב,
יש סיכוי גדול יותר לחיבור בין הלב שלי לשלו.

בכל פעם אני נפעמת מחדש לגלות
את הרַכּוּת שנמצאת שם מתחת למתח
מתחת לכעסים והתלונות,
היא מופלאה
ובכוחה לחמם לבבות כבמטה של קסם. 

הדרך לרכות הזו מתחילה ממני - אלי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני זוכה להיווכח בה שוב ושוב,

בכל יום שעובר עם הזוגות שמגיעים אלי

ונמצאת פה עבור כל זוג שהגיע לרגע

בו הוא מוכן להיפתח לרכות, לחיבור,

ל א ה ב ה


שתהיה שבת של שלום,
של רכות וחיבור

גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.