גלית אליאס

לפני כמה ימים הגיע אלי מייל מקולגה ובו ריאיון מרתק  עם דר' נאדר בוטו, ריאיון ששווה לגמרי להשקיע בו שעה של צפייה, כזה שעושה סדר בהרבה הקשרים. מצאתי בו כל כך הרבה פנינים  שהיה לי ברור שאני חייבת להמשיך ולהפיץ אותו למקרה שלא יימצא לך הזמן :-) כתבתי פה חלק קטן מהדברים עליהם הוא מדבר וצירפתי את הוידאו בהמשך מטה: את הריאיון מתחיל דר' נאדר בוטו כמתבקש ב הגדרה של 'בריאות': "לפי ארגון הבריאות העולמי, הוא אומר, בריאות זה מצב של רווחה מלאה לגוף נפש ו לא רק היעדר מחלה " וממשיך: " רווחה היא מצב רוח בו האדם מרגיש  שהוא מסוגל לממש את שאיפותיו  עם תחושת אהבה אושר ושחרור " אנחנו ישות רוחנית שמשתמשת בגוף  כדי ליישם את שאיפותינו בחיים  זאת אומרת ש באנו לעשות דרך התפתחותית -   במילותיו השתלמות "החיים אינם המטרה אלא המגרש להשתלמות" דר' בוטו מדבר בהמשך על ההבדלים בינינו שיגרמו לכך שחלקנו נהיה חשופים יותר להידבק בקורונה ובכלל בוירוסים, ומזכיר את המונח חיוניות שככל שהיא קיימת  -  והוא נותן דרכים לחזק אותה - כך הגוף עמיד יותר בפני מחלות ווירוסים כאן הוא מתייחס

כמה פעמים שמענו את המשפט הזה כילדים? כל כך הרבה פעמים, שאי שם בתוכנו  אנחנו ממש ממש מאמינים  שכל שעלינו לעשות הוא למצוא את האחד ולכשנמצא/ מצאנו אותו - מובטח לנו אושר (ועושר) עד סוף ימינו מעצם ההתאמה, בלי שנצטרך לעשות משהו לטובת העניין נכון..  כולנו גם יודעים (בחלק מקביל בתוכנו) שזה לא ממש ככה... אבל אותו הזרע שנזרע בסופי האגדות ממשיך לקנן בתוכנו. ולא, אין לי בעיה עם אגדות, אני אפילו אוהבת, הבעיה מתחילה כשעלילת חיינו מסתבכת לה  אנחנו מוצאים את עצמנו רבים יותר, מתחילים להתרחק  ומפרשים זאת כאילו האהבה נגמרה, פה נכנסים סופי האגדות לתמונה ועולות במוחנו מסקנות בסגנון: "אם אין אושר (כרגע), זה לא "זה" גם אם היינו מאוהבים עד הגג בתחילת הדרך מה ששכחו ללמד אותנו באותן האגדות,  שזו פאזה נורמלית שכל זוג עובר - ההתפכחות מההתאהבות- פאזה  שבהגדרה רוויה אכזבות   והינה שלב בדרך לאהבה יציבה ומרגשת  כזו שמתאפשרת רק בקשר זוגי (מודע) לאורך זמן כשאנחנו לומדים איך להגיע לשם. אותם סופי אגדות מובילים אותנו בטעות להסיק ש"אם אנחנו רבים כל כך הרבה - זה הסוף" או "אם התשוקה נגמרה (לכא

רובנו מוצאים את עצמנו בשלב די מוקדם  במערכת יחסים שבלשון המעטה  לא הכי מספקת  (שלא לומר מתסכלת עד כדי בלתי אפשרית). לרוב אנחנו מגיעים לשם  קצת אחרי שאנחנו מתחייבים זה לזו/  עוברים לשלב מחייב כמו מגורים משותפים או חתונה רק מעטים זוכים לקשר ממלא, מכבד, מלא תשוקה ושמחה אמיתית  גם בתקופות שאחרי שההתאהבות מתפוגגת. מלאות כזו שמחכים בציפייה לחזור הביתה, שמבלים יחד ולחוד, שיש בטחון בקשר - ביטחון שמאפשר לאהבה לפרוח  ולתשוקה ללבלב 💓 נשמע חלומי עד כדי לא מציאותי? לגמרי... כי התרבות בה אנו חיים  עם מה שראינו בבית וסביבנו  לא מלמדת אותנו איך ליצור זוגיות אוהבת ולא פעם... ההיפך הוא הנכון - עם מה שלמדנו -  אנחנו מייצרים מערכות יחסים  רוויות האשמות, תלונות, ציפיות ואכזבות לא, זה לא עניין של מזל, וגם זה לא בגלל ש"אנחנו כנראה לא מתאימים" כמו שנהוג לחשוב מדובר פה בהבנה חדשה - תפיסת עולם רחבה יותר - שמאפשרת לנו להיות מחוץ לשבלונה המכשילה הזו ובעזרת כלים פשוטים וברורים  להשתחרר מהלופים הזוגיים שלנו ולשדרג לגמרי את איכות החיים שלנו-  הזוגית וגם האישית. ~~~~~~~ הקורונה העצימה והדגישה אישויים זוגיי

כל אחד מאתנו מסתובב עם מיני סיפורים על החיים שלו - אותם סיפורים שהופכים להיות  ה Story of my (/your) life סיפורים שמאחורי (או מלפני) הקלעים אשר באופן אבסורדי - גורמים לנו להתנהג כך שנשחזר את הסיפור שוב ושוב (!) כמי שזוכָה לעבוד עם נפלאות ה"גוףנפש" אני נוכחת שוב ושוב בנפתולי הסיפורים ובדרך המרשימה שלהם לעבוד עלינו ולהמשיך להתנגן בראשנו כשאנחנו נותרים תקועים. (לשמחתי אני זוכה גם להיווכח בשחרור מהם המתאפשר תודות לכלים המופלאים בהם אני נעזרת עליהם אולי ארחיב בפעם אחרת) השבוע נתקלתי בסרטון מקסים בנושא ב TED (שלא הצלחתי להעלות לפה אז אני שמה קישור בסוף) למעדיפי הכתוב הנה התרגום שלו פה: כל אחד מאתנו מסתובב עם מיני סיפורים על החיים שלו - סיפורים לגבי הבחירות שהוא עושה,  סיפורים לגבי לָמָה הדברים לא מסתדרים, לגבי לָמָה הוא מתייחס למישהו בדרך מסויימת, (כי מן הסתם זה מגיע לו... J )   סיפורים שעוזרים לנו להרגיש שיש הגיון בשיגעון   אבל מה קורה כשהסיפורים הללו שאנחנו מספרים לעצמנו... מטעים אותנו, או לא שלמים או פשוט... שגויים... ??   אז במקום לייצר בהירות הם מ