גלית אליאס

זהו, היא הגיעה במלוא הדרה- השגרה,        שלא לומר 'שגרע'.. ללא הפוגה -  5 ימים תמימים בכל שבוע, 4+ שבועות עבודה מלאים בכל חודש. השבוע זה התחוור לי לגמרי - כשבאחד הימים אחר הצהרים קיבלתי טלפון מהגננת - שהתקשרה כדי לספר לי על מקרה חמור שקרה בגן היום, הבן שלי (??!) נשך ילד אחר (!) שלא הפסיק לבכות שעה אחרי כן.. -           את בטוחה שהתקשרת למקום הנכון ? שאלתי בתדהמה, "זה כל כך לא מתאים לו .." סירבתי להפנים שזו באמת לא טעות.. שעתיים אחרי כן, שלא אתפתה לנוח לי על זרי הדפנה- קיבלתי טלפון מהמורה של הבת שלי, שסיפרה לי על איך היא מדברת, ומפריעה, ומפטפטת, כמה המורים כועסים עליה, האמת.. היה לי קשה להתווכח עם נתון מרשים כמו 11 הערות שליליות ב 20 ימי הלימודים שהיו מתחילת השנה.. ובתוך כל אלה ועוד .. לכו תנהלו זוגיות, תשמרו על אינטימיות, שלא לדבר על תשוקה..  הרי אלה רק חלקיק מהריקושטים שאני קיבלתי, ולו- יש את שלו – מהבנק, מהרואה חשבון, ובעיקר מ.. אמא שלו.. על שהוא לא מתקשר מספיק.. נכון, יש לנו אינספור תירוצים למה קשה לשמור, לת

אז הנה ווידוי קטן – כבר כמה חודשים לא יצאתי עם האיש שלי לדייט רומנטי, אני לא מתגאה בכך, מסכימה שחשוב להשקיע ברומנטיקה ולכן קבענו לצאת בשבוע הבא לארוחה זוגית רומנטית.. אבל – אני לא בלחץ. למה אני לא בלחץ ? משום שהדייטים הללו – עם כל הכבוד שיש לי אליהם ויש לי.. – לא עליהם אני בונה כדרך ל'שמירה על הגחלת' הזוגית שלי. יש לי זוגיות של שותפות, חברות , אהבה ו... תשוקה ! כזו שעם יד על הלב – אני שמחה שהילדים שלי זוכים לגדול לתוכה, כך שגם אם יהיה לנו דייט פה ושם.. זה לא מה שמלבה את התשוקה והאהבה בינינו.. הדרך שלנו 'לשמור על הגחלת' היא הדרך שאני מלמדת בסדנאות שלי. אני מלמדת איך לדבר בפתיחות כדי ליצור זוגיות משמחת, מתוך ריפוי וצמיחה אל האני השלם והבוגר שכל אחד מאתנו מחביא בתוכו. אם אנשים היו יודעים כמה הדרך הזו אפקטיבית כשעושים אותה נכון, היו מגיעים בהמוניהם, כמו שכתבה לי קרן : " חייבת להודות לך על כך שאפשרת לי לראות את האור בקצה המנהרה ביחסים שלי עם בעלי . באתי עם השאלה "איך ?!" איך להחזיר את ה"הבנה בינינו"

" או קי ," - כתבה לי ר' :  " נזכרתי בזכות ה'אביר התורן' מה חסר לי בקשר הזוגי,  נזכרתי איך זה להרגיש חיה פתאום, נחשקת, אהובה, איך היה הקשר הזוגי שלי פעם..  אבל..  מה עושים עם זה ?  מה זה עוזר לי להיזכר בעצם ?? " אז זהו, שעל זה בדיוק נעבוד ב סדנאות לנשים שיתקיימו בסוף החודש ( בלחיצה פה כבר אפשר להציץ ) ועל זה אנחנו עובדים ב סדנאות לזוגות : על איך להחיות את הקשר הזוגי הנוכחי שלי ולהפוך אותו לקשר של חיבור וחברות, של שותפות אהבה ותשוקה. בסוף השבוע האחרון התקיימה סדנה לזוגות, ואין זמן מתאים יותר מעכשיו כשהזיכרון כל כך חי בי, לתאר לך איך זה קורה – מה עושים שם שמאפשר לקשר 'לקום לתחייה' : אתחיל ב דוגמא מתהליך שנפתח בסדנה : ר. סיפרה לבעלה שחסרים לה ממנו פרגונים, שתמיד אמא שלה הייתה אומרת עליה דברים טובים רק כשלא הייתה נוכחת, שאף פעם לא זכתה לחיזוקים ואהבה ממנה בפומבי, ובכל פעם שהוא – בעלה – חוסך ממנה מילה טובה, בטח כשהוא 'מנכס לעצמו' פרגונים ש'שייכים לה' היא מתכווצת, וחשה חסרת ערך כמו אותה הילדה שהייתה - צמאה כל כך לאישור ממי שכל כך

תארי לך שפתאום, באמצע החיים.. כשברקע - ילדים, מחויבויות ושותף  (במידה כזו או אחרת..), פתאום באמצע החיים - את פוגשת מישהו   .. שגורם לך לרחף.. משהו באינטראקציה ביניכם פותח לך את הלב , מאפשר לך לרצות להתמסר, פתאום יש מישהו להתקרב אליו, שאת מרגישה ש את חשובה לו - מישהו שבאמת מתעניין בך.. באמת מקשיב לך , סוף סוף למישהו ממש  אכפת ממך, ר ו א ה  אותך !!! פתאום זה מרגיש כמו יובלות  שלא הרגשת נחשקת .. ואת מרגישה כאילו חזרת לחיים .. לפני כמה שנים - עשיתי איפור קבוע בעיניים. (האמת די נקלעתי לזה, אם הייתי יודעת כמה זה כואב.. אין מצב שהייתי נותנת לה לגעת בי.. בכל אופן כשגיליתי כמה זה כואב כבר היה מאוחר מידי..) במשך 3 ימים תמימים אחרי כן העיניים שלי היו נפוחות , נראיתי כאילו לא הפסקתי לבכות כל היום וכל הלילה והוא.. עד כדי כך לא הסתכל עלי.. שפשוט לא שם לב.. - לא לנפיחות ולא לאיפור .. אז  - הבנתי עד כמה אנחנו רחוקים - גרים באותו הבית .. חולקים אותו.. אבל לא באמת שותפים. כבר סיפרתי לך עד כמה הייתי בודדה אז, עד כמה הייתי מאוכזבת- מעצמי