"זה רק עניין של זמן עד שהוא שוב יבגוד..."

הרומן האחרון שלו היה הקש ששבר,

 - "לא עוד (!)" - 

היא אמרה לי בשיחה שהקדימה לתהליך שעברנו -

"אם הוא לא עושה שינוי אמיתי,

אני לא נשארת..."

- "השאלה היא אם הוא מוכן,

כי אם לא, זה חבל על הזמן של כולנו..." - עניתי אני

והיא מיד השיבה בחיוב:

"הפעם, לראשונה מזה 22 שנות נישואינו

הוא מוכן לבוא לטיפול."

היום, כחצי שנה אחרי התהליך האינטנסיבי שעשינו

נפגשנו שוב,

כי היא { - לא מצליחה לתת בו אמון.

שוב ושוב עולים הספקות,

מחשבות מטרידות מתרוצצות 

כאלה שלא מניחות לה לישון בשקט

וגם כשהיא קמה - 

נשארות כמו אבן שמונחת לה על הלב.

הוא } מצידו מצהיר על שינוי כיוון ברור

והתחייבות כלפי עצמו להיות נוכח בבית,

להיות כנה כלפי האישה - אִתה בחר שוב 

לחיות את שארית חייו בנאמנות.

בינינו, החששות שלה מוּבָנים,

שהרי שנים על גבי שנים חזרו עוד ועוד סיפורים כאלה

שבכל פעם שהאינטואיציה שלה דיברה -

היא גילתה שהיא מוצדקת,

היא כבר יודעת ומכירה כל נים ונים בהבעות פניו

כשהוא משקר, כשהוא מסתיר, כשהוא עם אחרת

ובכל פעם שהיא נזכרת, הכאב מפלח מחדש.

אך בעוד שלאורך השנים מתוך פחדיה

נשארה בתקווה (עיוורת) להתחלה חדשה,

הפעם היא מפוכחת והספק בועט ולא מניח

שוב ושוב היא { בשיטות חקירה שפיתחה

מצליבה מידע ודעתה לא נחה:

"שוב היית אתה בקשר (!)"  היא שמה סימן קריאה ולא שאלה

והוא כבר לא מצליח להרגיע..

הפעם המפגש שלנו היה אודותיה,

על מה קורה לה כשהמחשבות הללו מתרוצצות בראשה,

על מה היא עוברת כשהמועקה מכבידה עליה מבוקר עד ערב

אותה מועקה שהכבידה לה על בית החזה

מחזיקה בעיקר חוסר אונים וכאב נטישה

והעלתה זיכרון שחרוט בה מגיל 16

שנות העשרה לחייה היו מלווים במריבות של אמא ואבא

שמאד אהבו זה את זו אבל... כל הזמן רבו.

מריבות מתישות שאיימו לערער את עולמה

ואז.. 

שנתיים אח"כ... הם התגרשו

מצד אחד רעידת האדמה לה ציפתה הגיעה והחריבה

ומצד שני הגיע אתה שקט וביטחון -

כי כבר לא היה צורך בדריכות, בספק, אפשר היה לנוח

זה קרה. אמנם לא נעים. אבל וודאִי

השקט שאחרי הסערה

גם שזו השאירה חורבן...

לפחות הגיע השקט.

כך חוותה זאת כילדה

והיום - היא חווה בדיוק את אותה הדריכות,

אותה הדריכות שמספרת לה -

"אוטוטו זה קורה,

ממילא הוא יעזוב בסוף..."

אותה ציפייה שזה כבר ייגמר כדי שיגיע השקט,

כשכלל לא מתקיימת בסיפור הזה האפשרות 

שהם יישארו יחד בסופו של דבר

ואכן,

כשלא מתמירים חוויות שכאלה שחרוטות בנו,

הן הופכות לכמו מגנט,

הן מספרות לנו (באופן לא מודע ולרוב גם לא מילולי)

שמה שהיה הוא מה שיהיה..

ומובילות אותנו להתנהגויות שמקדמות

את אותו סוף ידוע מראש

אלא אם... (!!)

מתמירים ומחוללים שינוי עמוק בלא מודע.

כי כשאנחנו מעבדים את אותם תכנים רגשיים המוטבעים בנו,

נכנסות אפשרויות חדשות.

פתאום יש אפשרות לחוות ביטחון

בצורה אחרת מעזיבה/ נטישה

(שבאופן אבסורדי בפרשנות הילדית 

נטישה ובטחון - התחברו יחדיו)

יותר מזה,

פתאום הביטחון מתקיים בתוכה

בלי כל תלות במתקיים מחוצה לה,

נבנה חוסן פנימי שנוכח ומזמין לחיבור ממקום אחר

לא מהמקום שמחזיק חוסר אמון טוטאלי

בהחלט גם לא מהמקום שמחזיק אמון עיוור...

אלא מהמקום שנוכח בעיניים פקוחות

ובוחר לתת אמון בוגר 

~~~~~~~

כל פעם מחדש אני מתרגשת 

כשנחשף עוד אחד מהשקרים 

של הסיפורים הפנימיים האלה

שמנהלים לנו את החיים.

חשיפה שמאפשרת להתפכח מהם

ולחולל שינוי אמיתי במה שהיה עד כה 

ה "story of my life"

כך שהוא ממשיך לנקות את אותן האשליות

שמשכו אותו כל פעם מחדש לרומן כזה או אחר

והיא ממשיכה להתנקות מאותה הנבואה שמגשימה את עצמה

ש"ממילא זה לא יחזיק מעמד"

שבאה לידי ביטוי בהתנהלות חקרנית וחשדנית שמגבילה -

איך לא? בדיוק את אותה אשליית חופש 

שהסיפור הישן שלו סיפר לו שהוא שימצא ברומן הבא..

וזה הלופ שבו היו שבויים 

כל עוד הסיפורים הילדיים ניהלו אותם באופן לא מודע.

ככל שכל אחד מהם משחרר את עצמו מהלופ,

הם יכולים להעמיק ולהתמסר לחיבור אמיתי ואוהב.

אמן!

פה בשבילכם במגוון דרכים 

בין אם בפגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

 

אז מה ? את אומרת שעץ עקום יתיישר ?? – בגידות פאזה שנייה

ככה שאלה אותי הקוסמטיקאית שלי בפעם האחרונה שהייתי אצלה

כשסיפרתי לה על מכרה משותפת שנפרדה מהאיש שלה אחרי בגידה

ואחרי זמן מה, חזרו לחיות יחד, עברו תהליך אתי

והיום כבר כמה שנים שהם במקום אחר –

כן עץ עקום שהתיישר .. !

בזמן האחרון מגיעים אלי בעיקר זוגות אחרי בגידה,

כמעט תמיד מרחפת מעליהם האמונה הזו ש"עץ עקום לעולם לא יתיישר.."

כלומר שמי שבגד פעם אחת, לעולם ימשיך

שזה 'באופי שלו', ש'הוא לא יכול בלי זה'

וכל מיני אמירות דומות שמקטינות את האמונה בסיכוי שאפשר אחרת

אז החלטתי שהגיע הזמן לפאזה השנייה

והנה אני כותבת שחור על גבי לבן –

בהחלט אפשר אחרת !

זה לא עניין של אופי, 

זה לא built-in..

גם אם זה חזר על עצמו –

כשמגיעים לסיבת השורש שהובילה את בן הזוג או את שניהם

לרעות בשדות זרים..

כשמגיעים למקור ומוצאים את הדרך למלא את החסר, את הצורך ..

הפלא ופלא – עץ עקום יכול להתיישר..

זה משום שהוא לא עקום מלכתחילה..

אלא מחפש לו דרכים יצירתיות לענות על הצרכים שלרוב אינם פיזיים אגב,

שלא קל או בלתי אפשרי עבורו לממש בתוך הקשר הזוגי כפי שהוא אז.

השאלה החשובה ביותר עבור זוג כזה היא –

האם אתם רוצים זוגיות מיטיבה ? או שאתם מחויבים ליצור אותה ??

אם אתם רוצים, סביר להניח שיהיו המון תירוצים ל- "למה לא.." :

אין כסף, אין זמן, הוא לא באמת X,Y,Z.. וכו'..

אם אתם מחויבים לכך –

אז כבר לא יעמוד שום דבר בדרככם ותמצאו את הנתיב הנכון לכם להגיע לשם

כי אין דבר שעומד בפנינו מלבד עצמנו..

למה אני מתכוונת ? וזה מוביל אותי לפאזה השנייה בריפוי מבגידות

מה שקורה במקרים רבים שיש issue שקשור לאמון

בכלל

לא רק בהקשר הזוגי, אלא שבתוך הזוגיות זה הכי חזק

כי זה מה זה מפחחחחחיד לתת אמון במישהו

ולאהוב אותו באמת

ולהתמסר לגמרי

בלי מסיכות, בלב פתוח לגמרי

בלי תנאי.. כלומר לא 'רק אם תאהב אותי בחזרה ..'

או 'רק אם תהיה נחמד, או X,Y,Z..'

אלא לבחור לתת אמון בידיעה

שלמרות שיש סיכוי סביר שאפגע –

אני נותן אמון

כי זה מה שיאפשר לי חיי איכות

אבל, לרוב אנחנו לא שם,

כי החוסן הפנימי שלנו לא באמת מאפשר לנו את הסיכון הזה,

ומה שהבגידה באה לעשות (פעמים רבות) היא לעורר את הנושא הזה של האמון,

להעלות אותו על פני השטח

ולאפשר לנו ליצור בתוכנו מקום בטוח,

שבוחר לתת אמון –

עם עיניים פקוחות – אבל לתת אמון

מתוך ידיעה שזה מה שיאפשר לנו את האיכות של חיים בלב פתוח

ומתוך בטחון שגם אם יקרה משהו אנחנו נהיה שם בשביל עצמנו להחזיק ולהכיל ולהמשיך לצמוח.

במילים אחרות הפאזה השנייה,

שמגיעה אחרי הפאזה הראשונה שמעלה בעיקר את הכעס, העלבון, והכאב מהם,

הפאזה השנייה מאפשרת לנו בני הזוג להבין

מה הבגידה באה ללמד אותנו –

מהו הנושא שהיא מעלה שאנו נדרשים לעבד,

ומהם הצרכים שהיו חסרים והובילו לבגידה –

למשל צורך להתמסרות, לקרבה, לחיבור עם פחות ופחות מסיכות

למרות הפחדים האוטומטי מדחייה, מנטישה, וכו' שלרוב הם שמנהלים אותנו..

כשאנחנו מגיעים למקום שברור לנו שאנחנו מחויבים להצלחה של הביחד שלנו

ואנחנו מרפאים וממלאים את הצרכים שהיו בחוסר,

ויוצרים מצב של חוסן פנימי שמעז לתת אמון בעיניים פקוחות,

הקשר הזוגי שלנו הופך ממלא ומשמח,

וזה המקום שאליו כל כך כמהים אנחנו להגיע –

המקום שבו אנחנו  מרגישים שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.

אז אם אתם מחויבים לביחד שלכם,

וגם אם לא דיברתם את זה אבל ברור לך שזה כך,

יש לי דרך נפלאה לעבור אתכם

יומיים בלבד ,

בתהליכים רכים ומכילים,

עם השקט של הטבע שתומך ומרגיע

וניסים ונפלאות מתרחשים !

לחיצה פה לעוד פרטים

ואם אתם מעוניינים כרגע במסע האינטרנטי-

בלחיצה פה אפשר לקבל את 2 הפרקים הראשונים במתנה

ובלחיצה פה אפשר לקבל פרטים ולרכוש את המשך המסע

שלך

גלית אליאס

 מומחית בהחזרת אהבות למקומן