גלית אליאס

טוב, זה לא קסם, ולרוב כשהשינוי יהיה רק בעיצוב כזה או אחר של חדר השינה – הוא לא בהכרח יוביל מיד לחימום האווירה ביניכם.. ובכל זאת.. להזיק זה בטח לא.. אז שווה לנסות, מקסימום יהיה לכם "רק" יותר נעים להיות שם, (אולי כל כך נעים שתמצאו את עצמכם שם יותר מבדרך כלל ואז.. משאירה את זה מפה פתוח לדמיונכם ולמה שאתם אוהבים לעשות ביחד..) אחרי הכל חדר השינה הוא " מקדש האהבה " שלכם ובעצם ההתייחסות שלכם אליו ככזה, בעצם ההשקעה שלכם באווירה הנעימה, הוא יתמוך באהבתכם. אז הנה לך כמה כללי זהב שיהפכו את חדר השינה למקדש האהבה שלכם : סדר – חשוב מאד לשמור על סדר ולהימנע מלצבור מצבורים כאלה או אחרים. נקפיד להשאיר בחדר השינה (ובכלל) רק מה שיש לו ערך בעינינו , כל מה שמיותר – זה הזמן למסור/ למכור/ לזרוק. כך כשניכנס לחדר השינה נראה את מה שיש לו ערך ונתמלא בו.   סימבוליות לזוגיות – חפצים בזוגות (רצוי בגובה שווה כסמל לשוויון ביניכם)  או תמונה של זוגיות מחבקת - יזכירו לכם בכל פעם שתיכנסו לחדר השינה שלכם את השניים שאתם ואת הזוגיות שאתם רוצים לעצמכם.  נר, קטור

"תקשיבי, כל הכובד הזה שהיה בינינו נעלם, זה כאילו הוא מישהו אחר ואני אחרת, הכל נינוח.. ממש חיים חדשים.." "רגע רגע.. "  אני עוצרת אותה, אני בנהיגה ואני לא יכולה לכתוב את מה שאת אומרת לי... " ואני שחייבת להעביר את המסר הזה לכמה שיותר זוגות, לעורר את התקווה כדי שידעו שזה אפשרי אפילו אם כבר התייאשו והם בטוחים שזה אבוד.. אני שיודעת איך הם מרגישים, וכמה זה נשמע לא הגיוני בעליל.. מודעת לכוח של משוב ממי שחווה את זה ומספר מה הוא מרגיש – כי עם זה אי אפשר להתווכח , ובעיקר כי זה פותח צוהר לתקווה .. אז ביקשתי והיא כתבה לי ואלו המילים שלה : "... היומיים האלו   נחרטו בזיכרוני ובטח יישארו שם עוד הרבה שנים , לאחר ניתוק מוחלט שהיה בינינו, בעלי ואני היינו זרים מוחלטים. לאחר הטיפול, ההרגשה היא שהכובד שהיה בינינו נעלם, התקשורת חזרה, המיניות שנעלמה גם חזרה, חיים חדשים, ממש כמו להתחיל מערכת יחסים חדשה, נטולת כאבים מהעבר ומהזוגיות .  מודה לך על כל רגע, הטיפול שלך היה בהחלט מועיל, מכל הלב ועם רצון עז לעזור לנו, אני בטוחה ש

... ניסיתי הכל – לדבר, להתחנן, להסביר – אבל הוא ? נעול. מה אני יכולה לעשות ? איך אני יכולה לגרום לו לחזור אלי ? " לא , אני לא מתכוונת לתת פה מתכון לשחור.. אבל אחרי שהיו לי כמה שיחות כאלה (רק אתמול), הבנתי שהגיע הזמן לספר איך ומה עבר עלי - אז, כשאלו היו בדיוק התחושות שלי .. לפני 5 שנים : -          --  "מה את רוצה ? " שאלה אותי המטפלת אליה הלכתי אז כדי למצוא מזור לכאבי, -          --   "מה זה משנה מה אני רוצה ?, זה הוא שלא רוצה.. " עניתי לה ביאוש -          --   "אבל מה את רוצה ???" היא הקשתה -           --  "אני לא יודעת.. " ובאמת לא ידעתי. הייתי כל כך מנותקת מהרצונות שלי ומעצמי בכלל, וכל כך מרוכזת במה הוא אמר, מה הוא עושה, מה הוא רוצה.. שבאמת לא הייתי מסוגלת לענות על השאלה הכל כך פשוטה (לכאורה) הזו.. הימים חלפו, ורק יותר ויותר התנתקתי מעצמי, ויותר ויותר התרכזתי בו – האשמתי אותו ש הוא ... וגם.. כעסתי עליו ש הוא לא מתייחס אלי, ביקרת י אותו על כל מה שלא עשה כמו שחשבתי שנכון,