גלית אליאס

יום המעשים הטובים  הוא עוד הזדמנות בשבילנו להוסיף טוב לעולם ו.. וואוו.. כמה טוב נוסיף לסביבה שלנו ככל שאנחנו טובים לעצמנו, מדייקים את מי שאנחנו באמת ומתנקים מדפוסים תפוסים שנדבקו אלינו דרך הביוגרפיה האישית וגם זו הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה דְפוּס תָפוּס (בין היתר) הוא כל מצב שבו נשמע את עצמנו אומרים משהו כמו: "אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי" גם אם זה קורה ללא מילים ומופיע כטעם מריר של שיפוט עצמי, אשמה ובושה, אותם המצבים בהם מציף אותנו תסכול על מצב שחוזר על עצמו - עשויים להיות  לנו כשער לזיהוי דפוסים  שכנראה כבר לא משרתים אותנו ויום המעשים הטובים וגם פסח שבפתח מביאים אתם (עוד) הזדמנות לשחרור מהעבדות אליהם: זה מתחיל בזה, שכילדים חווינו לא פעם כאב ותסכול, היא } למשל, חוותה נטישה ודחייה - כאשר לא מצאה במבטים שהופנו כלפיה מספיק השתאות ואישור, (על אחת כמה וכמה אם היו אירועים בהם באופן ישיר כעסו עליה, נזפו בה, או השתיקו אותה,  שלא לדבר על מעבר לכך אם היכו ובטח ובטח אם היתה התעללות) אל נוכח אלה, אימצה לה דפוסים הישרדותיים כמו בין היתר עשייה (עודפת), שאיפה להצטיינות,  נחישות (אוחזת) ו

 זו התלונה שלו שחזרה על עצמה שוב ושוב וכמעט בכל פעם שהתחילו לדבר, היו מגיעים לפיצוץ, כשהוא מתוסכל מהשתלטנות שהוא חווה ממנה וההתקוטטות ביניהם מעצימה יותר ויותר, עד שהם כבר לא יכולים יותר - ואחד מהם פורש כשהכעס והתסכול מוסיפים עוד שכבה לחומה שנבנית אט אט ביניהם ככל שהם לא מצליחים לדבר. הפעם אני מביאה את הצד שלו בלבד  ונכון שהציפייה השכיחה תהיה ש היא תפסיק להשתלט עליו, אבל אני רוצה להראות אפשרות אחרת (בתוספת טריק מהפכני!) אפשרות שלא משאירה אותו תלוי באם ומתי היא תצליח לשנות משהו מהתנהגותה, כזו שחושפת בפנינו חלקים שקריטי לגלות, אשר מתוך הגילוי והריפוי שלהם נוכל ליצור מצב שבו - ראשית הוא לא יחווה את אותו התסכול באותן הסיטואציות בהן בעבר חש נשלט ואפילו - יאפשר לשינוי במקומות בהם תיחלש עד תיעלם  הנטייה שלה { לחרוג מגבולותיה אל גבולותיו - מה שמתפרש כהשתלטות בעיניו יכול להיות שעולה בך התנגדות להמשיך לקרוא, שמתודלקת מהמקום שרוצה לתקן את המצב - "כי אם הוא רק לא יהיה מתוסכל והיא תמשיך להשתלט אז מה זה שווה??..." ואני מציעה לומר להתנגדות הזו תודה,  לשים אותה בינתיים בצד (תמיד אפשר לחזור

+ הפתעה לרגל יום האישה הבינלאומי "אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי, זה המשפט שרץ לי שוב ושוב בראש, וגם: איך זה יכול להיות שהוא לא רואה אותי, הוא כל כך עסוק בעצמו, אני מדברת אתו והוא בכלל לא מקשיב למה שאני אומרת, הוא מיד מתגונן ומצטדק ואני נשארת בעין הסערה, חסרת אונים ולבד.. בא לי לצרוח ולהיעלם...  אז איך אני יכולה לדבר אתו בשקט???...  רק לצרוח אני יכולה" ~~~ מן הסתם ככל שהיא סוערת יותר אצלו יופעל מוד ההישרדות ויִידָרך יותר, תהיה שם עוד יותר התגוננות, הצטדקות, לפעמים התקפה, וסביר להניח שלא תהיה שם הקשבה, פחות אם בכלל תהיה לו אפשרות לראות אותה.. והאמת, שבמצב הזה, גם אין לו אפשרות לראות אותו עצמו.. אז... הנה לנו תזכורת חשובה : ,If it's hist e rical .It's hist o rical זאת אומרת שכל אותם מצבים בהם אנחנו נסערים, מגיבים אמוציונלית ולא משנה באיזה אופן - (fight/flight/freeze) הם בעצם תגובה ל חוויה קדומה, שהתעוררה בנו בסיטואציה הנוכחית . לכן השלב הראשון והקריטי להרגעה - הוא די ההיפך מהאוטומט - במקום לְצָפּוֹת ולחכות ולדרוש ולתבוע את זה שהאחר יענה על הצורך שלנו, מה שכאמור מייצ