יום שלישי, 29 במרץ 2022

לרגל יום המעשים הטובים- איך לשחרר דְפוּס תָפוּס?

יום המעשים הטובים 

הוא עוד הזדמנות בשבילנו להוסיף טוב לעולם

ו.. וואוו.. כמה טוב נוסיף לסביבה שלנו

ככל שאנחנו טובים לעצמנו,

מדייקים את מי שאנחנו באמת

ומתנקים מדפוסים תפוסים שנדבקו אלינו

דרך הביוגרפיה האישית וגם זו הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה


דְפוּס תָפוּס (בין היתר) הוא כל מצב שבו נשמע את עצמנו אומרים משהו כמו:

"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי"

גם אם זה קורה ללא מילים

ומופיע כטעם מריר של שיפוט עצמי, אשמה ובושה,


אותם המצבים בהם מציף אותנו תסכול על מצב שחוזר על עצמו -

עשויים להיות  לנו כשער לזיהוי דפוסים 

שכנראה כבר לא משרתים אותנו

ויום המעשים הטובים וגם פסח שבפתח

מביאים אתם (עוד) הזדמנות לשחרור מהעבדות אליהם:


זה מתחיל בזה, שכילדים חווינו לא פעם כאב ותסכול,

היא } למשל, חוותה נטישה ודחייה -

כאשר לא מצאה במבטים שהופנו כלפיה מספיק השתאות ואישור,

(על אחת כמה וכמה אם היו אירועים בהם באופן ישיר

כעסו עליה, נזפו בה, או השתיקו אותה, 

שלא לדבר על מעבר לכך אם היכו ובטח ובטח אם היתה התעללות)


אל נוכח אלה, אימצה לה דפוסים הישרדותיים

כמו בין היתר עשייה (עודפת), שאיפה להצטיינות, 

נחישות (אוחזת) ונטייה לחתור למטרה ביתר עוז.


דפוסים  - שאגב אוצרים בתוכם איכויות נפלאות רק שהן מוקצנות ולא מאוזנות -

אשר אז "הצילו" אותה מההרגשה שהיא לא מספיק,

כי לכאורה "הוכיחה" שהיא כן מספיק טובה

כששקדה והצליחה 

ולכאורה הרגישה בטוחה כשנאחזה

כי ככה לא ינטשו אותה... (האמנם??)

והחיבור של השניים הוביל למן אוטומט כזה

שהיא כל כך עסוקה במטרה

שהיא גם מוגנת מלראות את התגובה של האחר

כי כל כך מפחיד שלא יהיו מרוצים ממנה שעדיף שלא לתת לזה מקום


הדגם הזה, מעבר לכך שלא באמת מקָיֵים את הבטחתו -

כלומר לא באמת מחזק את תחושת המספיקות שלה,

אף יוצר תרעומת פנימית בתוכה,

מצד אותו הקול האותנטי, שישנו בכולנו 

שיודע שאני שווה וראויה מעצם היותי


מה שמעלה כעס שבין היתר מופנה החוצה

ומשחזר גם לדור הבא את אותו הדגם

וחוסר סבלנות כי לכאורה "צריך להספיק" 

ושוב עולה אותו חוסר שביעות רצון מעצמה -

הפעם על התנהגותה לילדיה -

אותו הטעם המוכר שמלכתחילה התחיל את כל הסיפור -

אלא שהפעם ממנה אליה,

מלבה את הכאב ומשאיר אותה שבויה במעגל סגור.


לכל אחד מאתנו דפוסי הישרדות כאלה,

שמספרים לנו שהם מצילים אותנו

אבל למעשה משאירים אותנו שבויים 

במעגלים סגורים


העניין הוא שאחד הסוהרים פה הם השכל

ולכן להבין זה חשוב,

אבל זו יכולה להיות גם מן מלכודת...

כי זה בהחלט לא מספיק..


ההסכמה להרגיש היא תנאי הכרחי לשחרור

הרגש הוא כמו הפלזמה שעליו תהליך הריפוי מתחולל


הסכמה להרגיש מהמקום המכיל, המחבק את החלק הכואב.


מה שעלול להקשות עלינו הוא ההרגל התרבותי הרווח

להימנע מלהרגיש ולנוע בין הדחקה לבין הצפה (או שפריצים של כעס)

לכן ההתייחסות אל עצמנו כאל שני חלקים -

החלק הילדי הכואב את הכאב והחלק הבוגר -

האם הפנימית המחבקת אותו -

מאפשרת להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה

ולטרנספורמציה להתרחש.


אם יש בך הסכמה לנסות,

הנה לך:               הנחייה קצרה 

לשחרור מדפוס תפוס, כזה שכבר לא משרת אותך:


ראשית נתבונן על עצמנו

ונבחר דפוס שאנחנו מעוניינים לשחרר

גם אם כרגע אנחנו מזהים רק את ההתנהגות הלא רצויה ולא את הדפוס כולו 


ונמשיך בכתיבה:

אני מתכוון/נת להשתחרר מ........              (למשל: המקום שחותר קדימה בחוסר סבלנות)

הטריגר שמפעיל את הדפוס הזה הוא......... (אם ידוע לך) (למשל: כשאני מפרשת וחווה חוסר שביעות רצון ממני)

כשזה קורה מה שבעצם קורה לי זה.... (למשל: אני נדרכת, מתנתקת ממני רגשית ומחפשת "מה לעשות" עכשיו)

ואז מה שקורה זה..... (איך הדגם פועל) (למשל: אני בחיפוש ועשייה חסרת תכלית, בניתוק רגשי ובחוסר סבלנות)

וזה כל כך קשה לי כי הפרשנות שלי היא ש..... (למשל: אי לא מספיק טובה)

ואיך שהדגם עוזר לי ................... (לכאורה ע"י עשייה אוכיח שאני כן מספיק טובה)

ואיך שהדגם מחבל לי ................. (למשל: למעשה אני מתנתקת מעצמי, לא בחיבור, תוך שממשיכה להתקיים תחושת חוסר הסיפוק)

כשזה קורה ואני בהקשבה לגוף, מה שקורה ברמת התחושה זה...  (למשל: מחניק לי בגרון)

ועכשיו בנוכחות פנימה הרגשות הערים הם............... (מילה אחת כמו תסכול, עלבון, עצב, פחד...) (למשל עלבון ועצב)


תוך כדי שנדמיין חלק ילדי שלנו מרגיש את הרגשות האלה,

נביא חלק אימהי שבתוכנו לחיבוק החלק הילדי

ובתוך החיבוק העוטף והנעים הזה נתן לרגשות להיוולד,

נשהה עם הסכמה להרגיש

לאורך 8 נשימות


בהקשבה לגוף, נניח את השאלה אל מול החלק הילדי:

מה את~ה רוצה/ צריך ממני? (למשל לתת לי יד, להישאר אתה בחיבוק)


ונבדוק איך אנחנו יכולים להתחיל לתת זאת לעצמנו.


נחזור שוב לתשומת לב אל הגוף,

נבחין במה שקורה,

האם משהו השתנה?


ננצור את ההבטחה לעצמנו

ואת ההתכוונות להשתחרר מהדגם שבחרנו

ולאט לאט נחזור לכאן ולעכשיו

בסקרנות ובפתיחות לאפשרויות חדשות שבפנינו כעת

~~~~~~~~~~


יום מעשים טובים מלא בטוב ושמח!

~~~~~~~


אגב, 

יכול להיות שתעלה התנגדות לשחרר,

לעיתים מקורה בכך שלאותם דפוסי התנהגות ישנם רווחי משנה

ועד שלא ברור למערכת שלנו שהיא בטוחה בלעדיהם, היא לא תשחרר אותם..

במקרה כזה, או סתם אם את~ה רוצה ליווי בתהליך כזה,

אני פה בשבילך עם כלי טרנספורמטיבי מופלא,

שמוביל אותנו לעומק העומקים שם אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו

משם אנחנו יכולים לחזור להיות הגדולים שאנחנו באמת,

כך שהשחרור מהדפוסים הולך ונהיה יותר ויותר נוח.


מאחלת לך חיבור נעים ומצמיח

לאותם החלקים שקוראים לך לריפוי,


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


 



יום שבת, 19 במרץ 2022

"את כזו שתלטנית, אני לא יכול יותר .."(+טריק מהפכני)

 זו התלונה שלו שחזרה על עצמה שוב ושוב

וכמעט בכל פעם שהתחילו לדבר,

היו מגיעים לפיצוץ, כשהוא מתוסכל מהשתלטנות שהוא חווה ממנה

וההתקוטטות ביניהם מעצימה יותר ויותר,

עד שהם כבר לא יכולים יותר -

ואחד מהם פורש כשהכעס והתסכול מוסיפים עוד שכבה לחומה

שנבנית אט אט ביניהם ככל שהם לא מצליחים לדבר.


הפעם אני מביאה את הצד שלו בלבד 

ונכון שהציפייה השכיחה תהיה שהיא תפסיק להשתלט עליו,

אבל אני רוצה להראות אפשרות אחרת (בתוספת טריק מהפכני!)

אפשרות שלא משאירה אותו תלוי באם ומתי היא תצליח לשנות משהו מהתנהגותה,

כזו שחושפת בפנינו חלקים שקריטי לגלות,

אשר מתוך הגילוי והריפוי שלהם נוכל ליצור מצב

שבו - ראשית הוא לא יחווה את אותו התסכול באותן הסיטואציות בהן בעבר חש נשלט

ואפילו - יאפשר לשינוי במקומות בהם תיחלש עד תיעלם 

הנטייה שלה { לחרוג מגבולותיה אל גבולותיו - מה שמתפרש כהשתלטות בעיניו


יכול להיות שעולה בך התנגדות להמשיך לקרוא,

שמתודלקת מהמקום שרוצה לתקן את המצב -

"כי אם הוא רק לא יהיה מתוסכל והיא תמשיך להשתלט

אז מה זה שווה??..."


ואני מציעה לומר להתנגדות הזו תודה, 

לשים אותה בינתיים בצד (תמיד אפשר לחזור אליה)

ולהיווכח במה שגילינו יחד -

כשהוא } היה מוכן לשים את המקום הצודק הזה בצד

אותו המקום שבהתחלה לא עניין אותו כלום חוץ מזה שהיא כבר תפסיק עם השתלטנות שלה...


כשהתחלנו לחקור את מה שקורה לו שם כשהוא חווה ממנה שתלטנות,

(שזו נקודת המוצא אותה כדאי לאמץ כדי לפתור פלונטרים שבינו לבינה,

כזו שבה מי שמדבר - בִּמְקוֹם להוכיח את האחר ולבקר ולשפוט אותו,

חוקר ומסתקרן - מה בעצם קורה בעולמו הפנימי כשהאחר... (משתלט למשל. )


בחקירה הזו,

הוא } היה בהקשבה לגוף ולרגש, 

(כך השכל מפנה מקום גם לתבונה של הגוף ומאפשר גם לה להשתתף)

ותיאר מה שקורה לו כשהוא מגיע לדבר אתה.

ואז, הוא נוכח שעוד לפני שהוא מתיישב מולה,

מתחיל בתוכו מאבק פנימי בין הקול האותנטי שלו לקול פנימי נוסף 

שמדרבן אותו להתכונן:

מה כדאי לומר, מה לא כדאי, איך בדיוק לומר, וכו'

שברירי שניות שבהם תוך כדי הדיבור הפנימי החצי מודע הזה הגוף שלו נדרך 

ובד בבד עולה תסכול שמספר לו ש "אין מוצא", ש "לא משנה מה - היא לא תהיה מרוצה"

וככה כשהוא בדריכות פיזית שמלווה בחוסר אונים הוא מתיישב מולה.


זאת אומרת שמי שהשתלט עליו מלכתחילה הוא אותו הקול הפנימי שלו

שרודה בו ומרחיק אותו מהקול האותנטי שלו,

ומעלה בו את התסכול על הנשלטות והדיכוי (של העצמי)

(קול שמקורו בילדותו, אז חווה את הציפייה הזו שיתנהג כמצופה ממנו ואהבה שהיתה מותנית בכך)


האבסורד הוא שהיא... דווקא מדרבנת אותו לחזור לקול האותנטי שלו -

כי מתוך הביוגרפיה שלה היא מאד רגישה ל "אחד בפה ואחד בלב" -

מה שהיה מבלבל אותה מאד כילדה,

כשההורים שלה היו אומרים כלפי חוץ אמירות

שהיא יכלה לחוש שאינן תואמות למה שהם באמת מרגישים.


לכן, כשהיא מרגישה את ה"זיוף" הזה שיש לה חושים מאד חדים אליו,

היא קופצת ומנסה לתקן אותו, כי זה צורם לה,

מה שהוא חווה כהשתלטות ואי קבלה שלו (לכאורה) כמו שהוא.


מי שמתקוטט פה למעשה הם

הילדה שהיא שמתוסכלת מחוסר האותנטיות

והילד שהוא שלא מרשה לעצמו להיות אותנטי אבל כָּמֵהָ לכך

כלומר גם הוא... מתוסכל מחוסר האותנטיות..


המאבק מתחיל בתוכו עוד הרבה לפני שהם מדברים -

משנשמע הקול מקצץ הכנפיים שלו שנושא הבטחה שרק ככה יהיה לו מקום,

הבטחת שווא מן הסתם שמובילה אותו שוב ושוב אל התסכול

של הקבלה~אהבה בתנאי.

כאשר היא { בסה"כ הפנס שמאיר על המאבק הפנימי הזה ומדגיש אותו

ומאחר והרבה יותר קל (לכאורה) להשאיר את המאבקים בחוץ

שם הם נשארים, בלופ אינסופי


והנה הגענו לטריק...


יש כמה קווים מנחים שמובילים אותי בעבודה מול זוגות

ועוזרים לי לא להיבלע למריבות שבינו לבינה...

אחד הקווים המנחים הללו אומר

שכל מה שהיא { תנג'ס לו עליו, זה לטובתו הגבוהה,

או בנתיב ההתפתחות והריפוי שלו.

(וזה כמובן הדדי כלומר גם לטובתה הגבוהה לעבוד על המקום שהוא חווה כמשתלט)


זאת אומרת שבמקרה הזה -

הטריק יהיה: בכל פעם שהוא חווה ממנה השתלטות,

ברגע שההכרה מגיעה,

לעשות פּוּס

ולבדוק - איפה הקול הפנימי מקצץ הכנפיים שלו - השתלט עליו,

להתחבר למרכז שלו, לקול האותנטי, לעשות rewind,

או "מהתחלה.." ולהעז להביא את עצמו כפי שהוא !

כך לא רק שלא יריבו בכל פעם שהריטואל הזה יחזור,

אלא -

זה יהיה הסימן שלו לחזור לעצמו 

ולהיות אותנטי ובניהול הקולות שבתוכו.

(במקביל ישנה העבודה שלה על הקושי שלה

שתיתן לו עוד פּוּש נוסף מצידה)


ככל ששניהם לוקחים בעלות וניהול החלקים הפנימיים שלהם,

ברכות, בקבלה, באכפתיות ובאהבה

כך יוכלו להיות גם אמפטיים ואוהבים יותר זה לזו.


ואם אני רוצה להכליל את הטריק ולהרחיב את ההגדרה שלו:

אז לגבי כל דבר שאתם רבים עליו,

בשלב בו ההכרה מגיעה ומאפשרת לעצור לרגע את ההאשמות

ולצאת לרגע מעמדת הקורבן שסובל מהאחר,

אפשר לשים אחת מן השאלות הבאות כהכוונה לריפוי:

1. להוסיף "כמוני" בסוף המשפט המתוסכל - "היא משתלטת עלי כמוני.." ולזהות איפה גם אני משתלט על עצמי..

2. לשאול - איך מה שקורה פה הוא לטובתי הגבוהה ומה הוא בא להזכיר לי ?

3. איזה זיכרון ילדי המצב המתסכל הזה משחזר ומה הייתי צריך~כה כילד~ה ולא קיבלתי ? 

    ואז לבדוק איך אני יכול למלא את הצורך הזה ביני לביני או ביני לבין החלק הילדי שבי בשלב הראשון...


ככל שההתבוננות הזו תהיה בהקשבה אל הגוף,

וממקום רך ומיטיב כלפי עצמנו, כך נקדם את השינוי,

נוכל להתקרב יותר לעצמנו וכך גם לאחר

ובין היתר התקשורת שלנו תהיה יותר אכפתית ואוהבת.


אמן!


אשמח לשמוע ממך מה גילית על עצמך

ואם הטריק הזה עזר לך... ?


המשך שבוע נפלא,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


 פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם





יום ראשון, 6 במרץ 2022

איך אוכל לדבר אליו בשקט, כשהוא זה שאשם בתסכול שלי?

+ הפתעה לרגל יום האישה הבינלאומי

"אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי,

זה המשפט שרץ לי שוב ושוב בראש, וגם:

איך זה יכול להיות שהוא לא רואה אותי,

הוא כל כך עסוק בעצמו,

אני מדברת אתו והוא בכלל לא מקשיב למה שאני אומרת,

הוא מיד מתגונן ומצטדק ואני נשארת בעין הסערה,

חסרת אונים ולבד..

בא לי לצרוח ולהיעלם... 

אז איך אני יכולה לדבר אתו בשקט???... 

רק לצרוח אני יכולה"

~~~


מן הסתם ככל שהיא סוערת יותר

אצלו יופעל מוד ההישרדות ויִידָרך יותר,

תהיה שם עוד יותר התגוננות, הצטדקות, לפעמים התקפה,

וסביר להניח שלא תהיה שם הקשבה,

פחות אם בכלל תהיה לו אפשרות לראות אותה..

והאמת, שבמצב הזה, גם אין לו אפשרות לראות אותו עצמו..


אז... הנה לנו תזכורת חשובה :

,If it's histerical

.It's historical


זאת אומרת שכל אותם מצבים בהם אנחנו נסערים,

מגיבים אמוציונלית ולא משנה באיזה אופן - (fight/flight/freeze)

הם בעצם תגובה לחוויה קדומה, שהתעוררה בנו בסיטואציה הנוכחית.


לכן השלב הראשון והקריטי להרגעה -

הוא די ההיפך מהאוטומט -

במקום לְצָפּוֹת ולחכות ולדרוש ולתבוע את זה שהאחר יענה על הצורך שלנו,

מה שכאמור מייצר בדיוק את ההיפך -

ולמרות שהפיתוי והסיפור שזה הדבר האמיתי אותו אנחנו צריכים -

השלב הראשון הוא לעשות u-turn

שמאפשר לנו לראות את השחקנים החשובים באירוע:


לראות את החלק הילדי הזועק שבתוכי

ולהגיע אליו מתוך האב~אם הפנימיים שאנחנו עבורם.


זאת, במקום להגיע אל בן הזוג

כאילו הוא אבא~אמא שלנו

כשאנחנו שבויים בתפיסה את עצמנו כילד~ה הזקוק.


נכון,

זה בניגוד להרגל הנפוץ כל כך בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה,

זה גם בניגוד לתפיסה שאומרת "בשביל זה אנחנו ביחד, לא?? אחרת אני יכולה להיות לבד.."

יחד עם זאת, אני מזכירה כי התובענות והדורשנות הזו

אינם באמת מקדמים 'יחד',

והאמת היא שאנחנו לא ביחד כאמא ואבא אחד של השני,

זה לא הטעם של הזוגיות שרובנו רוצים בה -

הטעם הטיפולי, בו כל אחד עם הצרכים שלו תלוי באחר...

משאיר אותנו חסרים, 

מקבצי נדבות 

ולא ממש אטרקטיביים.

אולי אפילו - מוציא את הכיף מהזוגיות..

כי מערכת יחסים זוגית איננה מערכת יחסים שתפקידה למלא צרכים.

למרות...

שאוטומטית, ובלי משים -

כשאנחנו יוצאים מבית הורינו, כל אחד והחסכים שלו -

אנחנו מתייחסים אל הזוגיות כאילו היתה כזו...


כשאנחנו מבינים זאת,

אם הפיתוי להישאר צודקים לא מבלבל אותנו,

ה u-turn יהיה לנו יותר אפשרי.

(שווה לנסות, זה ממש משחרר מתחים בשנייה :-)

אם כי לא תמיד אפשר להצליח לבד,

בגלל התפיסות שמקבעות אותנו בכיוון ההפוך,

אבל יש לי דרך מופלאה שמלמדת את שינוי הכיוון הזה!! 

ועליה אני כבר מספרת וגם על אפשרות להעמיק - בהמשך הרשומה)


לא לדאוג,

אני כבר שומעת את התסכול מזמזם בך...

אני לא מתכוונת שמעכשיו כל אחד יתעסק עם ענייניו

ושאין משמעות לביחד,

אלא דווקא כדי שנוכל להיות אחד עבור השני,

כדי שנוכל להקשיב, לראות, לתמוך, לחבק,

כדי שנוכל להיות אמפטיים זה לזו -

אנחנו צריכים קודם כל לצאת מהבוץ

ש... כאמור רק לאם ולאב הפנימיים שלנו יש הכוח להוציא אותנו ממנו


זאת אומרת שמלכתחילה, 

נִימָשך באופן לא מודע

במיוחד לאנשים שיזכירו לנו את הבוץ הזה,

שבאוטומט שלהם יפעלו באופן שמדגיש את החסכים שלנו

ואז... יעלה התסכול,

אבל - לא בשביל שנשפוט, נבקר, נוכיח אותם שהם לא טובים

ונדרוש מהם לשנות את ההתנהגות שלהם,

אלא, כדי שתהיה לנו גישה ישירה למילוי החסרים שלנו -

(כשהתסכול פה - הוא השער המושלם לכך)

כן...

על ידי האם והאב הפנימיים שלנו


ואז....

ככל שאנחנו ממלאים וממלאים,

אנחנו הופכים בין היתר תלותיים פחות,

אסופים יותר,

מתקרבים יותר לאני הבוגר השלם שאני,

והופכים להרגל את לקיחת הבעלות על התסכולים שלנו.

אז נוצרת אפשרות לשתף בהם את בן הזוג (על פני לשטוף אותם ולהאשים אותם בהם)


ואז, כשאני מכילה את הסערות שמתחוללות בתוכי

הסיכוי שאפעיל את המוד ההישרדותי אצל האחר קטֶן,

ומכאן האפשרות שהחלק התבוני - האנושי במוח - 

זה שיש בו היכולת האמפטית שלנו

יהיה פעיל...

ואז... הללויה - אוכל לחוות נראות..

הבנה..

אז - הלב יסכים להיפתח וללבלב.


כי בכלים ובשפה של הפחד

יש שיפוטיות, האשמה, ביקורת, הטחות, דורשנות, צדקנות,

תובענות, תוכחה, הקטנה, ביטול, זלזול, ציניות וכו'...


אבל...

אנחנו בעצם בעצם,

כולנו...

צמאים לאהבה

והשפה של האהבה - יש בה:

הסכמה להרגיש, (שוב בניגוד גמור להרגל האוטומטי) 

שמאפשרת הכלה וטרנספורמציה,

שמאפשרת שחרור של הרגשות הקשים,

ומתוך החוסן שנוצר ככל שאנחנו מסכימים להרגיש -

הלב מסכים להיפתח למרות שאולי ניפגע,

כן, כי אנחנו - האב~האם הפנימיים - פה למקרה שיעלה צורך,

והחלקים הילדיים שלנו יותר ויותר אסופים

ופחות ופחות משתלחים, כי הם יודעים שאנחנו פה אתם לעד,

שאני אוהבת אותה, את הילדה הקטנה שבי,

אני רואה את היופי שלה,

אני שמחה בה, בדיוק כמו שהיא

מה שמשחרר אותי וותר ויותר מהתלות באישור האחר

ומכל הפלונטרים שזה ממשיך ומייצר

הנפרדות הזו

היא הבסיס לחיבור בריא וממלא,

היא הבסיס לאהבה שרק הולכת ומתחזקת

כי כשהלב פתוח החיים יפים יותר 


נכון שזה בניגוד לאוטומטים שלנו,

אבל זה היופי במערכת הגאונית שאנחנו -

היכולות לרישום מחדש

ויש דרך שמאפשרת לנו להגיע לשם ישירות

ולעשות תיקון,

או לעבור את השיעור,

או ליצור חיווטים חדשים במוח,

או בכל שם אחד שתרצו לקרוא לזה


מנקודת המבט הזו -

זוהי המטרה של כל מצב מתסכל בחיים -

לא להקשות לנו על החיים,

אלא להיות השער לריפוי

כדי שהחיים יהיו יפים יותר ויותר,

כדי שנוכל לחוות יותר אהבה, יותר שפע,

יותר חיוניות.


וכדי שזה יהיה לך זמין ואפשרי למימוש, 

כשאני מלווה אותך יד ביד לשם,

לרגל יום האישה הבינלאומי,

אני מזמינה אותך ליהנות מהנחה משמעותית

בכל אחד מהתהליכים המוקלטים שמלמדים אותך בדיוק את זה:


האישי איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום -

במקום תמורת 270 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 200 ש"ח בלבד!

פרטים ואפשרות לרכישה  בלחיצה כאן


והזוגי קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר -

במקום תמורת 400 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 300 ש"ח בלבד

פרטים נוספים בלחיצה כאן


❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן    -