גלית אליאס

הנה סרטון שיעשה לך את השנה החדשה מעולה, וישביח את חגיגות סוף השנה, ככל שנצליח ללמוד, להעתיק, לקבל השראה ולתת בעצמנו דוגמא שכזו.. אשרינו צפייה מהנה ושנה מ ע ו ל ה !

אפילו לא מלמדים אותנו פסיק ממה שכדאי ורצוי שנדע .. לא בבית ספר, לא באקדמיה.. ובינינו.. גם לא בבית .. כמה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו כל כך רוצות חיבוק, ובמקום לבקש אותו.. כאילו דווקא ובהפוך על הפוך..  אנחנו נובחות איזה נביחה כועסת שרק מרחיקה את החיבוק עוד כמה קילומטרים הרחק מאיתנו ?? והאמת היא .. ש הקשר הזוגי יכול להיות גן עדן של ממש ! הוא יכול להיות עבורנו  הבית,  מקור התמיכה,  מעוז השותפות  והחיבור שלנו, אבל כל עוד אנחנו פועלים על אוטומט. . לרוב זה מרגיש ההיפך .. והקטע הוא שדווקא מתוך הקושי, דווקא מתוך המקומות הכי חורקים וכועסים..  אנחנו יכולים ביחד לפרוח, הרי ההיפך מאהבה = אדישות , (ולא שנאה למשל..) וכל עוד יש שם רגשות של כעס, חוסר אונים, תסכול, זה מן ההוכחה שיש על מה לדבר, שיש שם רגשות ביניכם, שנכון.. אולי כרגע מתבטאים בצורה לא נעימה .. אך כל עוד לא מדובר באדישות.. ישנה שם אהבה שמחברת ביניכם.. גם אם היא עמוק עמוק מתחת לשכבות אחרות וכמובן כשהיא מורגשת יותר בין המריבות.. אז דווקא עכשיו, כשכולם עוד יכולים להרוויח (כל א

זו שאלה שנהיית רלוונטית הרבה יותר לאורותיהם הדולקים של נרות חנוכה שכאילו מבטיחים לנו חום, שמחה, משפחתיות.. אל מול החמימות שהחג הזה מייצג, ככל שיש קרירות שנושבת בלבבות שלנו.. הא דוקרת הרבה יותר מאשר בימים אחרים.. איך נוכל ללמוד מן המהות  הזו שחנוכה מביא אתו, וליצור לנו חמימות כנה ואותנטית בינינו בהשראת החג ? חשוב לזכור לפני הכל, שהקושי קיים בתוכנו , עוד הרבה לפני שהכרנו את בן הזוג, באיזה שהוא שלב.. הוא  מתעורר בתוך הקשר הזוגי. והוא מורגש כקושי, עד שאנחנו מודעים לכוונה שמאחוריו. בהגדרה נימשך אל מי שיהיה לנו קשה לחיות אתו, כן, כן, אל מי שילחץ לנו על הכפתורים, ויזרה לנו מלח על הפצעים במקום למרוח לנו קרם עליהם.. (!?!) אלא ש.. זה מרגיש ככה כל עוד אנחנו לא מודעים לכך שהקושי בתוכנו ו לכך שהאחר הוא למעשה מאמן הכושר שלנו, זה שמזכיר לנו כל הזמן איזה 'שרירים' אנחנו עוד צריכים לחזק.. כדי שיחד נוכל לצמוח ולפרוח . אמנם בהתחלה כמו בשלב הלא מודע, התזכורות יהיו לנו לא נעימות.. אך עם הזמן.. אנחנו פוסעים לתוך גן העדן. טוב, אני זוכרת איך