גלית אליאס

אנחנו יצורים ספוגיים - נרצה או לא נרצה, נהיה אקטיביים או פסיביים - מה שקורה סביבנו משפיע עלינו וכמו נמצא באוויר שאנחנו נושמים. על אחת כמה וכמה אם נחשפנו לכך  דרך אחד מ 5 החושים שלנו - למראות הבלתי אפשריים, לריחות, לטעמים,  לסיפורים שהנפש שלנו מתקשה לעכל ובטח אם פגשנו את השכול בעצמנו - אם איבדנו אדם קרוב ואנחנו מרגישים שאיבדנו חלקים שלנו ביחד אתו.. כל אחד ואיך שהוא עובר את החודשים האחרונים, באופן הייחודי לו - ואיך שהמציאות ההזויה שלנו מרעידה את עולמו הפנימי. גם אם אנחנו אלופים בהדחקה ובטח אם הנטייה הטבעית שלנו היא להיות מוצפים, כך או כך סביר להניח שנמצא תסמינים שמעידים על עומס שכדאי לנו לעבד ולשחרר שתי הנטיות הטבעיות הללו - להדחיק או להיות בהצפה , הן הנטיות הטבעיות לנו כילדים  אל מול מצבי מציאות שמעלים רגשות קשים. לאורך הילדות האוטומטים הללו אכן מצילים אותנו, אך מה שהם מייצרים למעשה הוא ניתוק. הם שומרים אותנו מנותקים מעצמנו כדי שלא נתפרק. ולפעמים כך נכון לנו להישאר, לפֶרֶק זמן או בכלל אבל במקרים רבים, כשהמציאות שלנו כבוגרים מפגישה אותנו עם מצבים מסוימים - כל אחד והטריגרים שלו - ובטח מו