גלית אליאס

" תקשיבי זה היה ממש חדש לי.. זו פעם ראשונה שדיברנו על החינוך של הבן שלנו ולא רבנו.. אני ממש לא מאמינה שאחרי פגישה אחת כבר הצלחתי להגיע בצורה אחרת לשיחה אתו ..." זה מה שהיא סיפרה לי בתחילת הפגישה השנייה שלנו, והמשיכה כשהיא קורנת מאושר : " הוא אמר לי שהוא כל כך שמח שאנחנו לא רבים !  " זה כוחו של ה תהליך הטרנספורמטיבי שאנחנו עוברות יחד, וכבר במפגש הראשון של " תנועי את הוא כבר יבוא אחריך ..." אנחנו עוברות אחד כזה ! (תארי לך כמה מדהים השינוי כשעוברים כמה כאלה J למקרה שתחליטי להמשיך לכל התהליך כולו) איך ומה קורה שם בעצם - בטרנספורמציה הזו ? לאורך החיים אנחנו עוברים חוויות שונות, קורה משהו משמח – אנחנו מחייכים, נפתחים והרגשות זורמים, קורה משהו מעציב או קשה - מעליב, מדכא, מכעיס וכו'... – אנחנו מתכווצים, נסגרים ו חונקים את השאריות פנימה כי קשה לנו להרגיש אותם. כילדים – אין לנו מושג מה אפשר לעשות אחרת, זהו מנגנון ההתמודדות שלנו ( להדחיק/ להתכחש/ להיות בהצפה – כל אחד מהם מנתק בדרכו)

  זו אחת השאלות שחזרה על עצמה הרבה ממתעניינות בקבוצה הנשית "תנועי את.. הוא כבר יבוא אחריך.." שתָהוּ, איך זה עובד.. איך שינוי ש אני עושה, משפיע עליו ? אז,   שמעי סיפור : אחד הדברים עליהם היינו רבים פעם, (בפרק א' שלנו, אז, כשהיינו רבים כל הזמן) היה על כוס הקפה שלו, שהיה משאיר בכל מקום בבית. הייתי נטרפת מזה, וכועסת עליו, ומטיפה לו מוסר ומסננת מתחת ומעל לשפם והוא – בשלו. הכוסות מונחות ברחבי הבית ומערימות בינינו עוד ועוד חומות של כעס וטינה .. עד ש.. אני עברתי שינוי סביב הסוגיה הזו כלומר – עד שעיבדתי את האישיו שלי שלקח חלק בדו שיח הזה עם האיש שלי במילים אחרות : כשבדקתי מה קורה שם אצלי  - כשהוא משאיר כוסות ריקות של קפה ברחבי הבית, מה מתעורר בי ? גיליתי תחושת כעס, זלזול ותסכול גדול על כך שהוא לא מעריך אותי. (זו היתה הפרשנות שלי לכוסות הקפה שהשאיר) אני שכל כך מנסה ומסדרת ומנקה – והוא – לא אכפת לו... (לא, זו לא בהכרח היתה האמת, אם כי זו היתה הפרשנות הפנימית שלי הסיפור שרץ