גלית אליאס

השבוע, כשהשנה החדשה אוטוטו מתחילה... אני רוצה להעניק לך ב מתנה הדרכה זוגית קצרה הדרכה חגיגית לקראת השנה החדשה, ובה תוכלו לשבת יחד (בהנחייה שלי מהצד) ולהגדיר מה הייתם רוצים בקשר הזוגי שלכם בשנה הקרובה . נכון שזה לא כל כך פשוט.. הרי אם רציתם את זה ממילא.. אז למה זה לא קרה עד עכשיו ?? ובכל זאת- עצם  ההגדרה שלי מה אני רוצה , ועוד יותר מזה – כשאני שומעת  מה בן הזוג שלי היה רוצה , בשני הצעדים המשמעותיים הללו יש המון כוח : לשמוע פתאום שחשוב לו שבשנה הקרובה אהיה קשובה לו יותר, להשמיע לו שבשנה הבאה אני רוצה שנהיה חברים טובים יותר.. כ ששמים במילים את הרצונות שלנו, יש להם כיוון - הם הופכים ל' כוונות ' ומשם ל מימוש  - הדרך קצרה יותר, לא כל שכן.. כשזה מובא בדרך המיוחדת בה ההדרכה מוגשת לך.. אז – כל שעליך לעשות הוא   ללחוץ על הקישור לקבלת המתנה בחינם של ההדרכה הזוגית החגיגית לקראת השנה החדשה. ובמקרה שזה הזמן הנכון לך - מזמינה אותך ל 'דו - פגישת' חזון זוגית מלאה איתי, 2 פגישות בהן נתייחס  גם למה שמקשה עליך ועליו להשיג את מה שאתם רוצים , כך שתוכלו להתגבר על הק

2014 מביאה אתה הזדמנות להתחדש ורגע לפני.. לשבת ולהגדיר מה היית רוצה ליצור בה במיוחד לשם כך הכנתי הדרכה ב 6 צעדים  בה אפשר ללמוד - איך לשבת ולהגדיר שניכם יחד - מה אתם רוצים ליצור יחד ? איך לדבר ? וגם איך לא ליפול לבורות והאשמות ? ועוד כמה עצות שישמרו על הגחלת (דולקת   ) הנה פה למעלה אחד מן הסרטונים - בשביל שתהיה לכם שנה נפלאה הרשמה לסדרה כולה בלחיצה על הקישור : http://galiteliaskolikolha.mypages.co.il/pages/17491

עם או בלי נשיקה.. בעוד כמה שבועות בחצות..  התאריך יתחלף ותתחיל לה שנה חדשה, אז כדי שהיא תהיה השנה הכי טובה שהיתה לכם עד כה (לפחות בהיבט של הקשר הזוגי..) הכנתי לך סדרת הדרכות בחינם - להתחיל את 2014 ב 6 צעדים פשוטים לזוגיות מנצחת. והנה הסרטון הראשון : בהצלחה, גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

אחד הרגעים המתסכלים בקשר הזוגי מגיע כשאנחנו מתחילות לדבר על נושא טעון.. כזה שלא מסכימים עליו..  כל דבר שנאמר - מוביל להתפרצות של הר געש אצלו.. אם אודה על האמת.. יש (פה ושם) גם נושאים ש כשהוא מזכיר אותם .. מתגלה לו הר הגעש אצלי .. וגם הוא פעיל למדי.. אלו הרגעים בהם אני בתחושה של 'חבל על הזמן', שלפעמים נעה עד כדי ייאוש מוחלט ו "אין לזה סיכוי.." ועכשיו אני רוצה – רק לכמה רגעים - להניח בצד את הרי הגעש, ולקחת אותך אל סיטואציה אחרת, בה - ערב אחד, תוך כדי ישיבה בסלון, נשמעים מבחוץ קולות של תגרת ידיים. ולך - יש 2 אפשרויות : לרדת למטה, להפשיל שרוולים, לנפח שרירים ולהפריד בין הניצים בכוח מה שנקרא 'לגרש את החושך' או... להביא את האור. במידה רבה – ופה אני כבר עוברת לסצנה שלישית – זה דומה למצבים בהם אנחנו מרגישים רגשות לא נעימים – זה יכול להיות כעס או עצב, אולי קנאה , כן.. גם בושה , אשמה וכו'.. גם אז יש לנו 2 אפשרויות – לחמם את האווירה, ללבות את הכעס, להזדהות ולחפש אשמים או לחלופין – אותה הגברת

לפני 3 שנים, כשהאיש שלי בחר לקום וללכת ממני, בתוך המערבולת של הרגשות והתסכול.. היה דבר אחד שהכאיב לי הכי הרבה והוא - ההבנה ש באמת לא אכפת לו ממני . למרות שהתחושה הזו הייתה שם כבר קודם, (עוד לפני שבחר לעזוב) כשקם והלך – הרגשתי כאילו זו ההוכחה - באמת לא אכפת לו ממני , באמת - אני לא חשובה לו, אני לגמרי לבד פה, לבד בעולם , 'כאילו' עם מישהו, אבל תכל'ס  לבד -  שלא לומר בודדה ... כי אם הוא – שאמור להיות מי שהכי אכפת לו ממני (לפחות על פי התפיסה הפנימית שלי אז) אם לו לא אכפת... אז לא נשאר לי כלום ! אבל אז, מעצם זה שהסכמתי להרגיש את הקושי הגדול והבלתי נסבל הזה, שהרשיתי לעצמי לכעוס, לבכות, להתאבל , ואפילו לרחם על עצמי .. התחילו להופיע גם תחושות אחרות – הגיחה משומקום תחושה של שחרור וחופש (!!) (גם אם הייתה מינורית בהתחלה- יכולתי לשים אליה לב ולתת גם לה מקום) ואז פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת מוזיקה – ושמתי לי מוסיקה בקולי קולות, פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת ללכת לים , ונסעתי עם עצמי בכבודי, בחרתי לי מקום נעים לשבת על החוף, ושם- בכלל לא הי

כשהייתי בהריון הראשון שלי, אני זוכרת איך  פ ת א ו ם  היה לי חשוב לדאוג לעצמי, פתאום.. הקפדתי לאכול נכון, לנוח כשאני עייפה, פתאום, עצרתי להקשיב לתחושות ולהתאים את התוכניות שלי לגוף, יכולתי לשים לב להבדל מאד משמעותי בהתייחסות שלי אל עצמי  : כאשה בהריון התייחסתי אל עצמי בכבוד (!) ובעצם.. מאז מידי פעם קיננה בי השאלה  – למה רק אז ? איך זה שאני לא מספיק חשובה לעצמי כמי שאני גם כשאני לא נושאת עובר ברחמי ? איך זה יכול להיות שאני לא דואגת לעצמי כל יום ? לא מודה על פלא הבריאה שמתחולל כל רגע ורגע שאני נושמת, צוחקת, רואה, מקשיבה, מדברת, ... איך זה שאני כל כך ברורה מאליו לעצמי ??? ולמה אני מביאה את זה דווקא עכשיו ? כי חשוב לי להדגיש פה את החיבור לאופן שבו תפסתי את עצמי (עד לא מזמן) בתוך מערכות יחסים – התייחסתי לעצמי כאילו אני הוא ה 'ברור מאליו' - דאגתי לכווולם, חוץ מלעצמי, תמיד היו הם (האיש, הילדים) ראשונים.. אני הסתפקתי בשאריות אם בכלל .. לא רק שלא עשיתי מה שאני רוצה .. שכחתי.. מה אני רוצה .. באיזה שהוא מקום – הזנחתי את עצמי .

זהו, היא הגיעה במלוא הדרה- השגרה,        שלא לומר 'שגרע'.. ללא הפוגה -  5 ימים תמימים בכל שבוע, 4+ שבועות עבודה מלאים בכל חודש. השבוע זה התחוור לי לגמרי - כשבאחד הימים אחר הצהרים קיבלתי טלפון מהגננת - שהתקשרה כדי לספר לי על מקרה חמור שקרה בגן היום, הבן שלי (??!) נשך ילד אחר (!) שלא הפסיק לבכות שעה אחרי כן.. -           את בטוחה שהתקשרת למקום הנכון ? שאלתי בתדהמה, "זה כל כך לא מתאים לו .." סירבתי להפנים שזו באמת לא טעות.. שעתיים אחרי כן, שלא אתפתה לנוח לי על זרי הדפנה- קיבלתי טלפון מהמורה של הבת שלי, שסיפרה לי על איך היא מדברת, ומפריעה, ומפטפטת, כמה המורים כועסים עליה, האמת.. היה לי קשה להתווכח עם נתון מרשים כמו 11 הערות שליליות ב 20 ימי הלימודים שהיו מתחילת השנה.. ובתוך כל אלה ועוד .. לכו תנהלו זוגיות, תשמרו על אינטימיות, שלא לדבר על תשוקה..  הרי אלה רק חלקיק מהריקושטים שאני קיבלתי, ולו- יש את שלו – מהבנק, מהרואה חשבון, ובעיקר מ.. אמא שלו.. על שהוא לא מתקשר מספיק.. נכון, יש לנו אינספור תירוצים למה קשה לשמור, לת