"אני טעון"
הוא אמר כשביקשתי שיגידו כמה מילים על עצמם,
והעדיף שהיא תתחיל,
פגישה ראשונה, הוא לא מכיר אותי,
לא בא לו להיות פה, גם לא בקשר הזוגי הזה,
נמאס לו כשהיא לא רואה אותו, מקטינה אותו, מזלזלת,
נמאס לו להיות "אוויר"
אז היא מתחילה
ומספרת באיזה אופן היא מקשה עליו בקשר:
היא מרוחקת ממנו
ולא מקשיבה לו
ודורשת ומבקשת אינספור בקשות – ("מניחה שזה קשה לו, כי על זה הוא
מתלונן..")
היא גם ביקורתית,
ו.. "זהו בגדול", היא אמרה
"זהו?" הוא פלט בזעף משתאה והוסיף:
ומה עם .....
לפעמים, כשאני נותנת לבני זוג לספר על הקשר
מהזווית של איך הם מקשים על בן הזוג
(ולא איך הוא מקשה עליהם..),
יש בזה משהו מרכך שמוריד את גובה הלהבות,
אבל } { באו כל כך טעונים, שאם לא הייתי עוצרת אותם,
זה מה שהיה ממלא את הפגישה כולה,
ולא היינו מגיעים לשום מקום חדש,
והרי את זה הם כבר יודעים..
זו לא פעם ראשונה שהם שומעים את התלונות הללו אחד מהשני..
אבל אז,
הצלחתי לעשות פוס,
לשים בצד את שתי הרשימות של התלונות שלהם,
ולכמה רגעים,
איפשרתי לכל אחד מהם לחזור לבית ילדותו,
להיזכר בבית שבו גדלו, באבא, באמא,
באיך הם היו מדברים אחד אל השני,
איך היו רבים,
איך היו מתפייסים,
איך היו מבטאים אהבה זה לזו
בכלל, מה זו "אהבה" עבורם, אז כילדים בבית של אבא ואמא,
וכששיתפו כל אחד בזיכרון שלו,
יכולנו לראות בצורה כל כך ברורה
שבדיוק אותו הקושי שחוו כילדים
הוא אותו הקושי שהם חווים כעת בקשר
בדיוק אותה זוגיות מאבקית שהיא ראתה כילדה בין הוריה,
בדיוק אותו חוסר באהבה, בחום, בהתייחסות שחווה כילד,
את אותם התחושות הם משחזרים בבית שבָּנוּ כבוגרים.
גלינג – אסימון ענק נפל אצל כל אחד מהם.
למעשה, כל עוד אנחנו לא מעבדים את המקומות ההם,
נִבנֵה באופן טבעי ואוטומטי את מה שאנחנו מכירים,
ובעצם באופן הזה ננציח את הפצע
ונעביר אותו מדור לדור.
זאת אומרת –
שגם אם נתגרש, אותו זיכרון שחרוט לנו בתאים,
ממשיך ללוות אותנו גם אל הקשר הבא..
מה שאני מנסה לומר זה,
שכשאנחנו מבינים שהתסכולים שיש לנו בקשר הזוגי שלנו
מגיעים ממה שראינו וחווינו לאורך החיים,
כשאנחנו מבינים שהדרך לפתרון לא מגיעה מהחלפת בן הזוג,
אנחנו יכולים לחולל את השינוי לו אנחנו כמהים
עם אותו בן זוג שאתו אנחנו מתוסכלים
איזה נס זה למצוא את 'ה'אחד שלך
לא?
מדהים וממש לא ברור מאליו שזכינו להרגיש את ה"קליק" הזה,
את החיבור והאהבה שכל כך ברורים לנו בתקופת ההתאהבות..
גם אם היתה קצרה מאד..
מה שקורה הוא שהתסכול ההוא, הישן שפתאום קם לתחייה,
(לרוב מיד אחרי שהתחייבנו זה לזו)
אותו תסכול שכל כך קשה לנו,
בלתי נסבל עד כדי כך, שאנחנו מתים לברוח ממנו.
כל זה כשברקע ישנה הציפייה הלא מדוברת, שמקננת בתוכנו
שמעכשיו – (משהתחייבנו)
הוא- (/היא) ימלא את החסרים שלי מאז,
יתן לי כל מה שהייתי צריכה ולא קיבלתי!
למה?
ככה!
כי התחתנתי אתו. (גם אם ההתחייבות בצורה שונה מחתונה)
והציפייה הזו, לא רק שהיא לא מדוברת היא גם לא מודעת,
אבל היא נשמעת בסאב טקסט של כל משפט –
כתלונה, דרישה, תובענות..
כל אחד מאתנו מגיע לקשר עם ה"קערות הריקות" שלו,
אותם המקומות החסרים ב – אהבה, הקשבה, תשומת לב, וכו'
אלא ש...
עד שהוא בעצמו, כבוגר, לא ימלא אותן,
הוא ימצא את עצמו מתלונן לשווא שבן
הזוג ימלא אותן עבורו,
מה שיעכיר את האווירה הזוגית,
וירחיק אותו מהשמחה והמלאות שמתקיימות כשהקערות מלאות
כי למי יש חשק לתת משהו כשדורשים את זה ממנו?
מי שיכול למלא את הקערות הללו בבגרותנו, הוא קודם כל אנחנו.
רק אחרי שנמלא ולו במעט את הקערות הללו בתוכנו,
רק אז נוכל להזמין (ולא לדרוש/ להתלונן..) את בן הזוג לחגיגה
וליהנות מהביחד שיהיה מזין וממלא.
בשלב הזה,
משהו השתנה בחדר...
המטען הזה שאתו הגיעו כאילו פרק את עצמו
ומשהו רגוע התאפשר,
חיוך ננסך על פניהם ויכולנו להתחיל לדבר על דברים משמחים
כמו הכמיהה הזוגית של כל אחד מהם,
נפתח פתח לתקווה
והם יכלו להיזכר באהבה שמתקיימת שם תמיד, רק היתה מכוסה בכעסים.
כשלנקודת המבט הזו מצטרפים תהליכים טרנספורמטיביים
שעוזרים לכל אחד מהם למלא את הקערה שלו-
אז התמונה המלאה מופלאה ומרשימה מכדי לתאר במילים,
אחרי יומיים של תהליכים ותובנות -
כל אחד מהם מלא יותר, בטוח יותר, שמח יותר, מחובר יותר לערך שלו
והחיבור שביניהם התחדש ממקום משמח ומזין.
לחיי האהבה
ולשחרור שלה מכל מה שמצליח להסתיר אותה מליבנו,
אמן!
בברכת שבת של שלום וברכה,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אפשרויות ללכת יד ביד:
כך תצליחו לחולל את השינוי המיוחל בזוגיות שלכם
ביומיים אינטנסיביים שיש בהם הכל
כל מה שצריך לדעת,
ומספיק תהליכים משני חיים
שיקפיצו את הקשר הזוגי שלכם
מקפצה משמעותית קדימה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
והיופי הוא - שאפשר גם לבד.
נכון שהכי כיף בתהליך זוגי,
אבל, אם הוא לא בעניין, ממש אין סיבה להישאר באותו המקום,
אפשר לחולל את השינוי לו מייחלים בתהליך אישי פרטני,
למעשה, אפשר ללכת כברת דרך משמעותית לשם תוך 3 שבועות
אני רואה את הנשים שבאות בעצמן
ואת השינוי המדהים שעובר הבית שלהן
בזכות התהליך האישי שלהן
ואני מ ת מ ו ג ג ת
תענוג צרוף
וכל כך פשוט ונגיש.
הצעד הראשון לשם בלחיצה פה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואם הוא לא בעניין, ואת לא בקטע של תהליך וירטואלי
ישנה אפשרות לליווי אחת על אחת
שלי אותך
יחד נחולל את השינוי לו את מייחלת
ליצירת קשר שלחי לי פנייה במייל: galitel2@gmail.com
ונתחיל לצעוד יחד
אל עבר השינוי המיוחל