איך הם נכנסו כועסים וטעונים ופתאום חזרו לחייך?
"אני טעון" הוא אמר כשביקשתי שיגידו כמה מילים על עצמם, והעדיף שהיא תתחיל, פגישה ראשונה, הוא לא מכיר אותי, לא בא לו להיות פה, גם לא בקשר הזוגי הזה, נמאס לו כשהיא לא רואה אותו, מקטינה אותו, מזלזלת, נמאס לו להיות "אוויר" אז היא מתחילה ומספרת באיזה אופן היא מקשה עליו בקשר: היא מרוחקת ממנו ולא מקשיבה לו ודורשת ומבקשת אינספור בקשות – ("מניחה שזה קשה לו, כי על זה הוא מתלונן..") היא גם ביקורתית, ו.. "זהו בגדול", היא אמרה "זהו?" הוא פלט בזעף משתאה והוסיף: ומה עם ..... לפעמים, כשאני נותנת לבני זוג לספר על הקשר מהזווית של איך הם מקשים על בן הזוג (ולא איך הוא מקשה עליהם..), יש בזה משהו מרכך שמוריד את גובה הלהבות, אבל } { באו כל כך טעונים, שאם לא הייתי עוצרת אותם, זה מה שהיה ממלא את הפגישה כולה, ולא היינו מגיעים לשום מקום חדש, והרי את זה הם כבר יודעים.. זו לא פעם ראשונה שהם שומעים את התלונות הללו אחד מהשני.. אבל אז, הצלחתי לעשות פוס, לשים בצד את שתי הרשימות של התלונות שלהם,
