איך עוברים את הרגעים הקשים בלי ללבות את האש ??
מה שקורה לא מעט בתקופות של משבר, שהעניינים כל כך מתחממים שלפעמים מעדיפים לשתוק כדי שלא לצאת לגמרי משליטה, אבל זו מן שתיקה שבאה מ איפוק , ומה לעשות.. כשמתאפקים ו מתאפקים בסוף זה מתפרץ החוצה .. וכמו לבה של הר געש שורף הכל מסביב.. גם האופציה של להגיב לא מסתמנת כאופציה המועדפת , בטח לא אם התגובה היא מתוך כעס, אל תוך הכעס של בן הזוג, ואז זה סוג של משחק באש.. וברור שזה לא כדאי.. אז מה כן ?? אם נתייחס לבן הזוג – בהמשך של המייל הקודם – כמי שמזכיר לי את הקושי שלי ונותן לי הזדמנות לעבד אותו בכל תזכורת שכזו.. הרי שמסתמנת לנו פה אופציה שלישית – והיא במילה אחת – ה כ ל ה מה זאת אומרת ? אני לא אמורה להכיל אותו, אלא, הכיוון הוא להכיל את מה שעולה בתוכי כשהוא ...X / Y / Z כלפי חוץ – פרקטית – זה אומר : לנשום, לנשום, לנשום, להקשיב למה שעולה בגוף, לשים לב למה שיש - אם זה כיווץ, אולי זה פחד, אולי כעס, אולי עלבון, להיות עם החלקים הללו הכואבים, המכווצים, גם ברמה הפיזית של הגוף, גם במישור הרגשי והמנטלי. להיות, להתבונן, לחבק ומעצם השהייה , מעצם זה שנתתי להם להיות ולא סילקתי אותם הם עוברי