איך לעבור בשלום את ארוחות החג?
או: מה קורה כשהדברים לא מסתדרים ואיך להפוך קונפליקט מבעיה לפיתרון, מגורם מרחיק לאפשרות להעמיק את החיבור? . הנה לך כמה עקרונות חשובים שיש לנו נטייה לשכוח לצד קווים מנחים לשיח שמקרב בין הלבבות: בפתחו של החג שפותח רצף של עוד חגים ואת השנה כולה, לצד החגיגיות וההתרגשות מזו החדשה שבפתח, ישנו האתגר הקולינרי, ובמיוחד זה המשפחתי שמסביב לקולינריה.. בין אם זו הגיסה, או החמות, האח, או הילדים של... בתוך המשפחה יש לנו לא מעט "שליחים של התפתחות" או במילים פחות מְפָתוֹת - כאלה שמותחים לנו את הקפיץ או מקפיצים לנו את הפיוז, כך או כך, מעבירים אותנו למוד הישרדות שם לא תמיד הדברים נשארים בשליטתנו.. אז הנה לנו (עוד) הזדמנות לקחת את המתח הבָּלוּם הזה ולהיעזר בו כבמקפצה להתפתחות שלנו - מקפצה ש כשיודעים איך להיעזר בה, תכל'ס... משדרגת לנו את איכות החיים.. . מה קורה לי שפלוני לא מפסיק להתפאר בילדים שלו? או כשפלונית מתלוננת בלי סוף, או כשפלונית אחרת לא נוקפת אצבע כשכולנו מתרוצצים מסביב? מתי ומול מה אני מאבדת את זה? (אגב, אם אני באוטומט שלי מרָצָה, סביר להניח שבהתחלה תהיה לי נטייה להתעלם, או לטשט