גלית אליאס

או "קיצור תולדות האהבה" / דר' ליאת יקיר את הפוסט הזה אני כותבת כתקציר לפודקסט שהאזנתי לו בהנאה רבה, בו שחר כהן מראיין את דר' ליאת יקיר , בהמשך לספרה החדש "קיצור תולדות האהבה". ברור... כבר הזמנתי לי ממנו עותק :-) ורק למען הסר כל ספק, אין לי פה שום עניין אישי, מלבד להעביר אליך ולו קצת מהריאיון המרתק הזה - שרוב הדברים שנאמרו בו היו חיזוק לתפיסת העולם דרכה אני רואה את הדברים - אף שהגיעו מזווית אחרת - ביולוגית.. ותמיד זה מרתק אותי (וגם כיף לי) לראות איך האמיתות מתכנסות להן מכל מיני כיוונים, לא תמיד צפויים. אז.. אחת הכותרות לריאיון היא:  איך לשמר את התשוקה ביחסים מונוגמיים? - אם אפשר  ואם אנחנו - בני האדם - בכלל מונוגמיים?  שזו סוגיה שנמצאת בוויכוח ישן בין מדענים.. מנקודת המבט הביולוגית - היא מוסיפה - רוב היונקים הם לא מונוגמיים. כולל קופי האדם שהכי קרובים אלינו, רק 3% מן המינים הם מונוגמיים. זאת אומרת שכאשר מתייחסים למונוגמיה לכל החיים -  היא כמעט לא קיימת בטבע - 12 יצורים בלבד מתוך 8 מיליון מינים, מה שנחשב בגדר טעות סטטיסטית. ואכן לאורך ההיסטוריה גם האנושות לא

 "יצאתי מאד פגועה מהנישואין שלי.." היא סיפרה (בין היתר) תוך כדי ששוחחנו  על הניסיונות הנשנים וחוזרים - שלא משביעים את רצונה מאז - לבנות מערכת יחסים מיטיבה עבורה. כבר שנים שהיא בתוך החיפוש הזה וכל פעם מחדש היא נפגעת, תמיד יש משהו שלא מספיק טוב לה, פחות מידי או יותר מידי, מן טעם של פספוס  והיא כבר כמעט על סף ייאוש.  כשהביטה על תמונת הילדות שהביאה כמה שבועות לפני,  אמרה שהיא רואה בילדה שבתמונה את היכולת לקבל שהיתה לה אז, את הפתיחות והנגישות הפשוטה ללב. ומה שהיתה רוצה להחזיר לעצמה - זו היכולת ההיא להיות בנוכחות ובחיבור שהיתה לה כה זמינה כילדה, כך שתוכל כבוגרת ליצור חיבור וקרבה בעיניים פקוחות - אינטימיות. ולמרות שזהו הרצון שלה,  המציאות מפגישה אותה עם אכזבות חוזרות ונשנות... ~~~~~~~ לרוב, כאשר מתקיים פער בין הרצון שלנו לבין מה שקורה לנו במציאות - זה סימן שישנו דיסוננס פנימי, כלומר מחד - רצון ל X ומאידך - אמונה פנימית שמשוכנעת שהרצון הזה "מסוכן" לנו. למשל אם ניסיון החיים שלה לימד אותה על בשרה כבר מהילדות שקשר קרוב יכול להיות נעים אבל הוא גם מסוכן... כי הקירבה הזו מאפשרת ל