יום ראשון, 19 ביוני 2022

האם אנחנו יצור מונוגמי ע"פ הביולוגיה שלנו?

או "קיצור תולדות האהבה" / דר' ליאת יקיר


את הפוסט הזה אני כותבת כתקציר לפודקסט שהאזנתי לו בהנאה רבה,

בו שחר כהן מראיין את דר' ליאת יקיר,

בהמשך לספרה החדש "קיצור תולדות האהבה".

ברור... כבר הזמנתי לי ממנו עותק :-)

ורק למען הסר כל ספק, אין לי פה שום עניין אישי,

מלבד להעביר אליך ולו קצת מהריאיון המרתק הזה -

שרוב הדברים שנאמרו בו היו חיזוק לתפיסת העולם דרכה אני רואה את הדברים -

אף שהגיעו מזווית אחרת - ביולוגית..

ותמיד זה מרתק אותי (וגם כיף לי) לראות איך האמיתות מתכנסות להן

מכל מיני כיוונים, לא תמיד צפויים.


אז..

אחת הכותרות לריאיון היא: 

איך לשמר את התשוקה ביחסים מונוגמיים? - אם אפשר 

ואם אנחנו - בני האדם - בכלל מונוגמיים? 

שזו סוגיה שנמצאת בוויכוח ישן בין מדענים..


מנקודת המבט הביולוגית - היא מוסיפה -

רוב היונקים הם לא מונוגמיים. כולל קופי האדם שהכי קרובים אלינו,

רק 3% מן המינים הם מונוגמיים.

זאת אומרת שכאשר מתייחסים למונוגמיה לכל החיים - 

היא כמעט לא קיימת בטבע -

12 יצורים בלבד מתוך 8 מיליון מינים,

מה שנחשב בגדר טעות סטטיסטית.


ואכן לאורך ההיסטוריה גם האנושות לא היתה מונוגמית

בחברות מאטריארכליות היה ריבוי בני זוג,

ובחברות פטריארכליות - היתה לרוב פוליגמיה, 

כלומר גבר אחד עם כמה נשים.

(והרי גם לנו 3 אבות ו 4 אימהות...)


לפיכך, ליתר דיוק הויכוח בין המדענים הוא 

האם האדם הוא יצור פוליגמי או מונוגמי סדרתי.

לגבי מונוגמיה לכל החיים יש הסכמה שבני האדם אינם בטבעם הביולוגי.


ובכל זאת, לא להיבהל, היא ממשיכה ומוסיפה -

שאמנם המחקרים מתבססים על משפחת היונקים,

אבל אנחנו -בני האדם אמנם יונקים - אך מן הסתם יותר מורכבים

ומושפעים לא רק על ידי נוירונים והורמונים,

אנחנו יצורים מאוד חברתיים.


לאורך ההיסטוריה כאמור היו מערכים שונים של זוגיות

ומי שיצר את המונוגמיה כפי שאנחנו מכירים אותה -

עם הטבעות והנדרים ו"לכל החיים" הם הרומאים.

המטרה שלהם היתה להצליח לשלוט ביתר קלות 

(מאחר ובחברות פוליגמיות הנאמנות של הגבר הינה לחמולה יותר מאשר לשלטון)

על זה בהמשך ההיסטוריה, הדת הוסיפה משלה, 

בטיבול עשיר של אשמה ובושה -

ומסרים רבים שמדכאים מיניות,

על מנת לשמר את החברה כמונוגמית למרות מה שנקרא "אפקט קוליג' " -

שהינו אפקט שגורם לתשוקה לרדת לאורך הזמן.

(איסורים אלה אגב, כנראה בין היתר יצרו לאורך הזמן את האובססיות למין - מנגד.)

ובכל זאת - גם אם בטבענו הביולוגי אנחנו לא יצורים מונוגמיים -

למונוגמיה יש היתרונות שלה 

אגב- פה היא מוסיפה ומדברת על השונות הגדולה בין בני האדם

בין כאלה שהנטייה הטבעית שלהם תהיה למונוגמיה,

לכאלה שהנטייה הטבעית שלהם לריגושים מאד חזקה ולכן לרוב פחות יסתפקו בבן זוג אחד.


בכל זאת - כאמור -

למונוגמיה יש היתרונות שלה -

גם המשפחתיים, הכלכליים

וגם כמסגרת שמאפשרת חָבֶרוּת יציבה, תמיכה ובטחון

שותפות למסע החיים ו... אפשרות להזדקנות ביחד.

~~~~~


זהו ההסבר הביולוגי שהיא מביאה למה שאנחנו מרגישים באהבה:

כשאנחנו מכירים אדם,

מסתכלים לו בעיניים, מלטפים, מתקרבים...

מופרש הורמון האהבה - האוקסיטוצין

והוא יוצר התניה במוח בין הפיזי - מה שחשים,

לבין ההרגשה הטובה, הביטחון, 

אז מופעלת מערכת הרגיעה 

ונוצרת התניה שגורמת לנו לרצות להיות עם אותו האדם

כדי שהטוב הזה ימשיך...

כולל הרצון לוותר על הרצון האנוכי ועליה של הרצון והצורך לעשות למען האחר.


החיים מתחילים באוקסיטוצין

שמופרש ברמות הגבוהות ביותר 

בלידה

בהנקה

ובאורגזמה

אהבה הורית לכן מאד חזקה

ואהבה זוגית תהיה חזקה יותר אחרי וככל שבני הזוג עשו אהבה

מאשר שני אנשים שרק נפגשו ודיברו זה עם זו.

מבחינת כמות האוקסיטוצין שתופרש, 

היא בערך פי 10 בזמן אורגזמה לעומת דייט בבר למשל.

ככל שמופרש יותר אוקסיטוצין - כך נרצה להישאר קרובים לאותו אדם.


כיציר הגנים -

רמת העונג הגדולה ביותר בזמן אורגזמה -

כי האינטרס של הגנים הוא שהמין האנושי ימשיך להתקיים.


כיצור חסר אונים - אנחנו כבני אדם -

כמו שהתינוק עד גיל שנה תלוי טוטאלית באם,

כך גם מנגנון ההתאהבות מחזיק כשנה.

המנגנון ההורמונלי הזה מחזיק אותנו כבני זוג קשורים

בצורה כזו שאנחנו מרגישים שאי אפשר אחד בלי השני

(במיוחד בהתחלה עד כדי רכושנות וקנאה)


בדומה לתינוק -

אחרי שנה בערך (במקרה הטוב - בו הקשר יציב ונבנה בו בטחון מסוים)

מתחילה כמות האוקסיטוצין לרדת 

והרצון להישאר "דבוקים" פוחת.


הסטטיסטיקה מראה שסביב 3 שנים אחרי הילד הראשון,

מתחילות חריקות בקשר.

גם זה - מוסבר בהסבר ביולוגי -

המוח מתוכנת לכך על ידי הגנים,

שעבורם מונוגמיה היא לא אינטרס  -

כיוון שמנקודת המבט ההישרדותית, כמה שיותר עותקים

ומאותה נקודת מבט ששואפת להישרדות האנושות -

מוטב "לפזר סיכונים" קרי שהילדים יהיו מכמה שיותר בני זוג.

הגנים מטרתם לשמר את המין האנושי.


במילים אחרות -

הגנטיקה לא מעודדת לאהבה לנצח נצחים...


הדרך לראות את האינטרס הזה 

אחרי תקופת מה - לרוב כאמור עד 3 שנים - 

הגירוי מבן הזוג כבר פחות מענג יחסית להתחלה של הקשר

הוא שנקרא כאמור - אפקט קוליג'.

אפשר לראות את המנגנון הביולוגי הזה בטבע על בעלי חיים

ולהיווכח שהגירוי עולה חזרה כשיש נקבה/ זכר אחר.

~~~~~


לכן,

במיוחד כשאנחנו מבינים שזה לא בטבע שלנו - 

אם אנחנו רוצים לשמר את הקן, את הבית, את הקשר -

המונוגמיה דורשת מאתנו עבודה.


זאת אומרת בין היתר -

ללמוד ולפתח יכולת תקשורת ושיח בין בני זוג,

אבל לא רק (!)

חשובה בעיקר ע"פ דר' יקיר - עבודה על המיניות,

העמקה וחיבור דרך המיניות,

כדי שיהיה אפשר להתגבר על אפקט קוליג'.

ולמרות הנטייה הטבעית להפחתה במשיכה

(שאגב תופיע בכל קשר זוגי שלנו כך שגם אם נסיים את הקשר הזה,

אותו הדבר צפוי לקרות בקשר הבא ...)

אפשר יהיה לשמור על החיבור ואף להעמיק אותו.


עצם זה שאנחנו מכירים בכך

שהרוויה המינית תגיע מתי שהוא

שמה שהיה בהתחלה כ'פיצוצים' בינינו

מתי שהוא ידעך - כי ככה אנחנו בנויים,

יאפשר לנו גם להבין שזה בסדר, במובן שזה טבעי,

זה לא אומר שמשהו לא בסדר בו או בה, או בזוגיות שלנו...

וכך נוכל - נקִיים מאשמה - לפעול לחיבור ולחיזוק הקשר

לחיבור מיני חזק יותר

ובין היתר דרך המגע להחיות את האוקסיטוצין.


זאת בנוסף לחיבור רגשי שככל שנשמור עליו ונעמיק אותו

יוכל לתמוך בנו 


גם כשקשה זה אפשרי לשמור על חיבור רגשי ופיזי

כשהחיבור המיני יתרום לרגשי והחיבור הרגשי יתרום למיני.


נכון... שלנשים זה עשוי להיות מאתגר -

בגלל שאצלנו הנשים יש הרבה יותר קשר 

בין המצב הרגשי לעוררות המינית


לא פעם, במרוץ החיים,

כשאנחנו לא מצליחים לבטא את הרגשות שלנו,

לדבר על מה שקשה לנו ולעבד את התסכול

ובנוסף סוחבות עלינו תכתיבים חברתיים הכוללים

כל מיני ציפיות מאתנו כמו לספק את הצרכים של כולם..

נוצרים מחסומים שלא מאפשרים חיבור מיני שבאמת מענג

ואז במקום שהמגע המיני יאפשר הרגעה, 

הוא רק הופך להיות נטל שאנחנו מנסים להימנע ממנו


הנה עוד פיסת מידע מהמדע שמסבירה

ובעיקר מאפשרת לשחרר מהאשמה ולחולל שינוי בנושא -

במחקר שעשו ובו סרקו את המוח של גבר ושל אישה תוך כדי גירוי מיני,

ניתן היה  לראות בבירור את השוני ביניהם -

האונה המצחית זו שאחראית בין היתר על הסרטס, על המחשבות המדאיגות,

השיפוט, הביקורת העצמית, הוויסות -

נכבית הרבה יותר מהר אצל הגבר מאשר אצל האישה -

למעשה ברגע שהגבר מגורה מינית - האונה המצחית שלו נכבית. 

זה הגיוני במובן ההישרדותי - שוב מנקודת המבט של המשכיות האנושות -

כיוון שהזכר ממוקד מטרה וצריך להרבות את זרעו.

האישה לעומתו - חייבת לקחת בחשבון את ההשלכות - באוטומט ההישרדותי שלנו -

שכן זה- משמעותו לפחות בהבנה של הגנים - פוטנציאל לצאצא -

לכן אצל האישה האונה המצחית נכבית רק ברגע האורגזמה.

זו הסיבה שלנשים קשה יותר להגיע לאורגזמה.

על אחת כמה וכמה בהינתן אפקט קוליג' -

שממילא מקטין את הריגוש מבן הזוג.

והרי לנו הבדלים משמעותיים שמבלי להבין אותם -

יכולים להתפרש בטעות כדחייה אצל בן הזוג

("איך את עסוקה בדברים אחרים ולא בקצב שלי...")

~~~~~


בנוסף, ישנו הפרולקטין -  אותו הורמון שמופרש בנו כשיש סביבנו ולנו ילדים -

שבא לשמור על הדור הצעיר ולוודא שאנחנו הבוגרים עסוקים בהם ולא בעצמנו... 

כך שבין היתר הוא מדכא מיניות.

שוב- מסיבות הישרדות האנושות - כדי שהיא תהיה "אמא טובה יותר"

והוא אבא מסור.

~~~~~~


ככל שאנחנו מבינים את המצב - בחיזוק ההבנה הביולוגית,

ברור יהיה לנו - שמלכתחילה happily ever after נשאר באגדות

ולכולנו - צפויים להיות צמתי משבר

כי ככה אנחנו בנויים...

וזה קורה לכוווולם...


ככל שנבין זאת וניקח זאת בחשבון,

הרי שנוכל ראשית לא להיבהל כשאלה יופיעו,

לא להרגיש אשמים או לחשוב שמשהו לא בסדר

לא בבן או בת הזוג וגם לא בזוגיות שלנו...

כך נוכל גם לפעול בהתאם, על מנת להישאר ביחד בחיבור מיטיב ומזין לשנינו.


תשוקה וסטרס לא הולכים ביחד,

מזכירה לנו דר' יקיר,

לכן חשוב ללמוד להרגיע אחד את השני,

מאז שהגענו לעולם היתה שם עבורנו אמא שעירסלה אותנו

לכן נמשיך לחפש כל החיים מישהו כזה שיהיה המיכל עבורנו.

גם שזו הציפייה מבן הזוג, 

סביר להניח שלא באמת יוכל למלא אותה - אבל כן יוכל -

ללמוד לראות אותנו, להיישיר במבט, 

לחבק, 

להקשיב, 

לתמוך,

למשל באופן כזה שיקח את הצד שלי כשאני מספרת לו על משהו שקשה לי,

וכו'..


נכון - זה לא קל,

נכון - אף אחד לא לימד אותנו ולא הכשיר אותנו לכך,

יותר גרוע  - הבטיחו לנו שהאהבה- כשהיא אהבת אמת 

שומרת עלינו באושר ועושר לנצח נצחים...

הבטחת שווא כאמור..


יחד עם זאת,

זה בהחלט יכול להיות אפשרי,

כשנלמד איך...


בהינתן הביולוגיה שלנו,

אם אנחנו בכל זאת רוצים לשמר את הקן הזוגי והמשפחתי -

אלה הם (חלק מ)גורמי הצלחה שבכוחם לעזור לנו בכך:

נוכחות,

חיבוק,

הקשבה,

תמיכה,

אמפטיה..

כל אלה במישור הרגשי והמיני.


חשוב לזכור בין היתר שכשאנחנו כועסים -

זה המנגנון שלנו לפרק את המתח שהצטבר עלינו

ותמיד מאחורי הדברים ישנו תסכול וצורך בחיבוק, בערסול,

ככל שנצליח להיות המרגיע אחד עבור השני

כך ייווצר בטחון 

ובין היתר המפגש המיני יכול להתקיים על בסיס יציב יותר.


עם השונות הרבה בינינו,

מוסיפה דר' יקיר  - חשובה התפתחות אישית -

שמאפשרת אותנטיות ונאמנות לעצמי -

זו יכולה להיות גורם נוסף שמחזק כל אחד מבני הזוג וגם את הקשר הזוגי.


היכולת לצמוח יחד כבני זוג - וכל אחד לחוד בתוך הקשר,

כך שכל אחד צומח אל הגדול שהוא,

לצד תקשורת בריאה המאפשרת חיבור תומך,

יאפשרו לכל אחד מבני הזוג להיות שמח, מלא ומסופק יותר

ולמרות הביולוגיה שלנו -

להישאר ביחד  happily ever after :-)

~~~~~~


עד כאן חלק מהדברים שמצאו חן בעיני ובחרתי לשתף אותך בהם,

מקווה שנהנית!,


פה בשבילך, 

עם כלים מופלאים שבכוחם להוביל לאיכות חיים בכלל

ולזוגיות מיטיבה בפרט!

בין היתר גם בקורס דיגטלי עצמאי ובמחיר שווה לכל נפש- 

פרטים בלחיצה כאן


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~

אגב חיזוק התקשורת והחיבור-

יש לי מחשבה אם כי עדיין בוסרית -

לקיים סדנת צילום לזוגות סביב טו' באב

אם יש לכם עניין - כתבו לי ל מייל בלחיצה כאן: galitel2@gmail.com

~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות אתי:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  


יום שבת, 11 ביוני 2022

מהי אינטימיות עבורך?

 "יצאתי מאד פגועה מהנישואין שלי.."

היא סיפרה (בין היתר) תוך כדי ששוחחנו 

על הניסיונות הנשנים וחוזרים - שלא משביעים את רצונה מאז -

לבנות מערכת יחסים מיטיבה עבורה.

כבר שנים שהיא בתוך החיפוש הזה

וכל פעם מחדש היא נפגעת,


תמיד יש משהו שלא מספיק טוב לה,

פחות מידי או יותר מידי,

מן טעם של פספוס 

והיא כבר כמעט על סף ייאוש. 


כשהביטה על תמונת הילדות שהביאה כמה שבועות לפני, 

אמרה שהיא רואה בילדה שבתמונה את היכולת לקבל שהיתה לה אז,

את הפתיחות והנגישות הפשוטה ללב.

ומה שהיתה רוצה להחזיר לעצמה - זו היכולת ההיא להיות בנוכחות ובחיבור

שהיתה לה כה זמינה כילדה,

כך שתוכל כבוגרת ליצור חיבור וקרבה בעיניים פקוחות -

אינטימיות.


ולמרות שזהו הרצון שלה, 

המציאות מפגישה אותה עם אכזבות חוזרות ונשנות...

~~~~~~~


לרוב, כאשר מתקיים פער בין הרצון שלנו

לבין מה שקורה לנו במציאות -

זה סימן שישנו דיסוננס פנימי,

כלומר מחד - רצון ל X

ומאידך - אמונה פנימית שמשוכנעת שהרצון הזה "מסוכן" לנו.


למשל אם ניסיון החיים שלה

לימד אותה על בשרה כבר מהילדות

שקשר קרוב יכול להיות נעים אבל הוא גם מסוכן...

כי הקירבה הזו מאפשרת לָאחֶר גישה

וזה יכול מאד לפגוע.. (כשהוא לא רוצה/ כועס/ הולך...),


בהמשך לכך, יכול מאד להיות שיִיבָּנֶה מנגנון פנימי כזה

שיְיָצֶר מצבים בהם "מערכות יחסים ייכשלו",

למשל על ידי כך שתמצא את עצמה נמשכת לאנשים שאינם נגישים,

מצבים כאלה ואחרים ש "יגנו עליה"

בכך שלא באמת תתאפשר שם אינטימיות.


כך בעצם לצד האמונה הפנימית הזו שאינטימיות מסוכנת לה,

מתקיימת בה כמיהה עמוקה לקשר.


בעוד שהאמונה הזו השתרשה בזמנים בהם היתה חסרת אונים -

כלומר באמת הפגיעה נתפסה כסכנה כי אכן היתה כזו,

כל עוד היא מופנמת בה- היא ממשיכה לנהל אותה באופן לא מודע 

למרות שהיום היא בוגרת ומעצם כך בעלת אונים. 


כל עוד התכנים הללו סמויים,

וגם אם גלויים -

כל עוד הם חיים ובועטים בנו -

סביר להניח שהתסכול יימשך


יחד עם זאת,

ככל שתתיר את הקשרים הללו,

ככל שיִיוָוצֶר חוסן פנימי ש"יבין" שהיא בעלת אונים -

בוגרת שמנהלת את העולם הפנימי שלה,

תפשיר מחדש האפשרות להביא את עצמה גלויה ונגישה

ותיווצר הסכמה להיות בתוך קשר בלב פתוח

למרות שהאהבה פוגעת

ולא בתנאי שלא תיפָּגָע...

~~~~~


הפעם יצאנו לתרגיל צילום 

בו נדרשה להרשות לעצמה להרגיש את הכמיהה שלה לאינטימיות

ולצלם אינטואיטיבית מה ש"קורא לה"


זו היתה התמונה הראשונה שצילמה:


"זה היה פה גם בפעם הקודמת? "

היא שאלה בפליאה כשיצאנו לחצר ו.. צילמה.

כשהתבוננו בתמונות הסבירה שהגדר הזו מייצגת בעולמה הפנימי 

את המחסום שמונע חיבור,

כובלת מאד בהרגשה שלה,

מה שלא מאפשר עבורה אינטימיות.


יחד עם זאת יכולנו לראות תנועה

וגם שיש בגדר הזו מעברים בין המוטות

אותם היא שואפת להרחיב 


המקלות האלה גם מייצגים את סימני השאלה והספקות הרבים שלה, הוסיפה

"אוהב?" /  "לא אוהב?"

את הצורך באישור הסביבה והחיפוש התמידי שלה בקולות החיצוניים.

עברנו לתמונה השנייה:


עליה אמרה: "זה ההיפך מאינטימיות."

כאן הם (הצינור במשל ובני הזוג בנמשל) מטילים צל אחד על השני,

יש פה הסתבכויות - כל אחד עם עצמו וכל אחד עם האחר

וכל זה על מצע של יובש וצחיחות.

משהו סטטי ולא מתפתח.

זו התמונה ב 3 שצילמה:

גם בה אין אינטימיות.

יש כפייה,

אחד חותך את השני

אפילו אלים בתחושה שלה

הצילום הזה מבטא את החשש שלה

ממצב בו תאבד את עצמה בתוך קשר,

מביטול עצמי.

כזה שהתעוררה ממנו כמתוך חלום בלהות כשהתגרשה

עד שאספה את עצמה חזרה אליה..

כל כך בטבעיות אנחנו - בעיקר הנשים אך לא רק -

מבטלות את עצמנו בתוך קשר זוגי..

וזו - איננה אינטימיות

על מנת להיות באינטימיות עם האחר -

עלינו להיות ראשית באינטימיות עם עצמנו

מה שביטול עצמי מן הסתם לא מאפשר...


תמונה 4: 

בה צילמה את ערימת העלים הזו

שמייצגת - כך אמרה - את בליל המחשבות שלה אודות אינטימיות.

ערבוב והטעיית התפיסות

שמייצרות חוסר בהירות לגבי מהי באמת אינטימיות

ומהו באמת הרצון שלה?

הכמיהה שלה להיות באינטימיות -

לא מתוך פחד להיות לבד,

לא כי צריך או מקובל,

לא מתוך החוסר...


ואז הגיעה התמונה ה 5:

זו שמיד כשהוקרנה על המסך,

נפתח לי משהו בלב,

כאילו קורנת ממנה שמחה, כך הרגשתי אני.

והיא תיארה:

זו אינטימיות.

יש פה קרבה,

מגע, (משיק ולא מתערבב)

הישענות הדדית - של תמיכה

קָשיבוּת

זה - להיות בחיבור.

מה שנותן לה תחושה של בטחון והגנה.

~~~~~


כך, בצילום אינטואיטיבי של 5 תמונות 

נפרס בפנינו עולמה הפנימי

5 תמונות שבכוחן ליצור בהירות ויזואלית רגשית

שעזרה למילים להישלף ולהתנסח לְרעיון,

שמחליף את התפיסות המעכבות 

בכאלה שמקדמות אותה לעבר הכמיהה לחיבור

אמן!

~~~~~~


סדנת תרפיה באומנות הצילום

מאפשרת למשתתפים לספר את סיפורם

ונותנת הזדמנות להבעת רגשות ומילים

באמצעות צילום ותמונות בשילוב כלים טרנספורמיביים נוספים,

מעבר לכך שכל זה קורה בעונג צרוף...

~~~~~~~

והנה הצצה אלי:


זה מה שצילמתי אני אתמול, 

בתוך תהליכי העיבוד של האובדן האישי שלי,

שמלווה בעצב ובגעגועים

השזורים בפחד מהסוף - זה שהראה את עצמו בלי שהייתי מוכנה לו...

(אם זה משהו שאפשר להיות מוכנים לו בכלל...)

~~~~~


ומכאן בברכת ימים יפים

ושנצליח לייצר לנו יציבות יחסית בתוך תנועת החיים,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם