יום ראשון, 18 באפריל 2021

איך ליצור מערכת יחסים ששנינו מסופקים בה?

 להישאר (באושר) בתוך מערכת יחסים ארוכת שנים,

זהו אחד הדברים המאתגרים ביותר בחיים, אם לא 'הַׂ'....


אחת הדרכים שעושה לנו סדר ומאפשרת לכמה אסימונים ליפול -

גם כי היא עוזרת לנו להבין מה קורה

וגם כי יש בה משהו מנחם שנותן לנו להרגיש לא לבד...

לדעת שמה שעובר עלינו זה טבעי וממש לא אומר שמשהו בנו לא בסדר,

או משהו בזוגיות שלנו לא בסדר,

אלא... זהו תהליך טבעי שרובנו עוברים..


אחת הדרכים שיוצרות בהירות כזו -

היא זו שמסתכלת על מה שקורה לנו בקשר 

ומחלקת את בני הזוג במערכות יחסים ארוכות שנים לשני סוגים:

לאלה שרודפים

ולעומתם - אלה שנסוגים.


או במונחים אחרים ניתן לקרוא להם בהתאמה:

מקסימייזרים ~ מינימייזרים


למה הכוונה?

הכי קל להגדיר אותם כך -

ישנו בן הזוג שיהיה מן המאוכזבים הנצחיים,

בעוד שלצידו יהיה זה שחי בפחד מָתְמיד לאכזב


בסופו של דבר נכון יהיה להגיד לגבי שניהם -

שבשני האופנים זה מסתכם באותו הכאב בדיוק

למרות שההתנהגות לכאורה הפוכה.


הנה שתי אמירות שמייצגות את המאבק הזוגי הזה נאמנה:

* "אני לעולם לא אהיה מספיק עבורך"

לעומת:

* "את/ה לעולם לא תוכל/י לתת לי את מה שאני באמת צריך"


כשאחד מבני הזוג מתרחק ובלתי מושג,

האחר מכפיל את מאמציו לקבל תשומת לב ממנו

וכאן טמונה הסיבה למה שמונע מבני הזוג להישאר בחיבור תוך כדי קונפליקט:

"מה שאתה הכי צריך ממני,

זה משהו שמעולם לא למדתי איך לעשות טוב יותר עבורך..." vice versa


כאשר האמונות, הרגשות וההרגלים 

ימשיכו להעמיק את הדינמיקה הזו לאורך השנים.


אומרים ששני אנשים נמשכים זה לזה

כי יש משהו שמרגיש להם כמו בית כשהם יחד.


מה שעוד קורה שם, זה שהם מגנים על עצמם

מפני אותו כאב ישן מהעבר.

ולמרות שהכאב הוא אותו הכאב...

לא פעם קורה שהתגובה של כל אחד מהם במריבה

הפוכה מזו של האחר,

תגובה ש... כן.... רק מרחיקה אותם יותר

ממילוי של אותו הצורך החסר


מאד מאתגר להימנע מהפיתוי להתגונן בדרך האוטומטית,

שכן אותן מגננות הצילו אותנו לאורך השנים בנאמנות


ובכל זאת, הדרך לצאת מהפלונטר הזה,

תהיה ללמד את המקסימייזר להכיל את הרגשות שלו,

כך שיוכל לאפשר למינימייזר - (הנמנע) לבטא את רגשותיו,

לא שזו משימה פשוטה - שכן זה בדיוק ההפך מההרגל של כל אחד מהם,

יחד עם זאת, פה נמצאת ההזדמנות לצמיחה (!)

ויותר מזה - זוהי הדרך שתוביל אותנו לקשר בחיבור,

בתקשורת, קשר שנוכל להיות בו בלב פתוח


כאשר התנהגות מגננתית מקבלת אישוש והבנה מהאחר,

משהו בדינמיקה הזוגית מתרכך 

ונכנסת האפשרות להפוך לצוות מחוזק בקשר יציב ואוהב.


כאמור, אותן התנהגויות מתגוננות יושבות על פצעי עבר כואבים

ווככל שנצליח להתייחס לכך ברכות, בהבנה ובסלחנות,

אנחנו בדרך הנכונה.


ככל שהפצע קדום יותר, כך השחזור שלו יהיה כואב יותר עבורנו

ומכאן עשויה התגובתיות להחריף,

יחד עם זאת, אם רוצים ליצור קשר בטוח, יציב ומלא שמחה,

הבנה וסלחנות לכאב (ולתגובתיות שהוא מעלה) הינן קריטיות.


זאת אומרת שלמרות שכשהוא צועק בא לך רק להתרחק ממנו,

הדרך לריפוי וחיזוק הקשר, שבין היתר תוביל לכך 

שהוא יצליח לבטא את התסכול שלו ולא בצעקות

ואת.. לא תרצי לברוח..

הדרך לשם תתאפשר ככל שאת (ובהחלט גם הוא בהסתכלות עצמית..) 

תוכלי להביא סקרנות, והקשבה למה באמת הוא הרגיש שם ומה בעצם הוא היה צריך

זה לא אומר שאת אחראית לכך,

בטח שלא אשמה בכך,

זה בהחלט דורש שיתקיימו כמה תנאים לכך:


ממנו זה דורש להצליח לבטא את עצמו

במה שנקרא במונחי האימגו I Position,

כלומר באופן שלוקח בעלות על הרגשות שלו

(על פני ההרגל לצעוק את הכעס החוצה בהאשמה ותלונה)

זאת  אומרת שבמקום למשל לצעוק כמקסימייזר:

(שזה אותו הדבר כמו להביע באגרסיביות בווליום נמוך)

"נמאס לי שאת לא סופרת אותי..",

הוא ילמד לעשות הפרדה בינה לבין הכאב שלו שהיא רק מזכירה לו,

לרפא עוד ועוד את המקום הילדי הכואב על כך שלא ספרו אותו

ולשתף אותה מהלב,

לא מבעד לחליפת ההישרדות הנוקשה שמסתירה אותו

ש "כשהיא נכנסת הביתה, ניגשת לילדים באהבה

ועוברת על פניו בהתעלמות,

מתעורר אותו מקום ילדי כואב ולפני שהוא מספיק להבין מה קורה לו,

התסכול נשלף בכעס כלפיה..."


היא כמינימייזר,

לומדת להישאר, להכיל, להרגיע את הפחד

שעולה בה ומכווץ אותה אל מול הכעס שלו,

כמובן כי גם אלה יושבים על כאב ילדי שטרם עבר ריפוי

והנה גם לה ההזדמנות לרפא את אותה הילדה שבתוכה,

לראות אותה, להגן עליה ומהמקום הבוגר

להקשיב לה... 

מה שיאפשר לה פתאום - להקשיב גם לו!


כששניהם עוברים תהליך כזה שהאימגו מופלא לשם כך,

משהו אחר מתחיל להתקיים במרחב שביניהם,

מתאפשרת רכות,

ישנה הקשבה,

נוצרת היפרדות בריאה שמאפשרת חיבור מחדש,

ממקום של חוסן,

בלב שהולך ונפתח ונותן -

לא בתנאי שגם יקבל...,

אלא ממקום מלא שנותן בלב רחב ובאהבה.


לא,

זה לא פשוט ולא כולם מצליחים להגיע לשם,

זה דורש מחויבות לאותה הכמיהה לחיבור שמתקיימת בתוכנו,

אבל כשהיא מתקיימת שם, ויש רצון של שני בני הזוג -

אז... אפילו השמיים הם לא הגבול (!)

מה שמאפשר לי להיות חלק מהמסעות המרגשים האלה,

בהוקרת תודה על הזכות להתפעם מהקסמים שמתחוללים שם ❤


אם זה הזמן עבורכם למסע מרגש שכזה,

ישנן מגוון אפשרויות לעבור אותו,

בין אם זה בזוג ובין אם יחד:


פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן


    לחיי הרכות וההכלה!


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    **

    רשומה זו נכתבה בהשארת וחלקה אף למעלה מכך - פוסט של היילי הופמן:

    How to get your emotionalneeds in your relationship

    יום שני, 5 באפריל 2021

    מה קרה לי באמצע המדבר ואיך זה יכול לעזור לך?

     "מה היא חשבה לעצמה כשאמרה לי 'שלא תפספסו את הגֵב שבדרך...',

    איך היא בדיוק חשבה שאני אמורה לטפס את הדבר הזה?

    שמענו את עצמנו שואלות תוך כדי טיפוס

    על סלע, (!!)

    שבשלב מסויים היה אנכי וכמעט נטול אפשרויות אחיזה

    ליד או רגל...

    ואני... נצמדת אליו ושוהה,

    לא יכולה להימנע מהמחשבה המבעיתה -

    אם זו העלייה... איך בדיוק אני הולכת לרדת מפה בחזרה???

    אבל.. בשלב הזה, כבר היה מאוחר מידי..

    להמשיך לטפס היתה האופציה היותר הגיונית -

    עד כמה שהיגיון לקח חלק בסיטואציה... 

    ואז, תוך כדי שאני נצמדת אל הסלע/ פיסת הר הזו

    בטיפוס אל הגֵב שנמצא בראש המפל,

    אי שם בהרי אילת,

    אני שמה לב שככל שאני מתיידדת ושוהה בקרבת האדמה החמה הזו,

    מתגלה לי האפשרות לנקודת האחיזה הבאה

    ושוב, מתקדמת אליה, נצמדת, שוהה,

    בהתחלה בלי שום כיוון לסיכוי או אופציה להמשך

    ו.. פתאום מופיעה לה נקודת האחיזה הבאה 

    צעד אחרי צעד, אנכי אמנם :-) לגובה של כ 100 מ'

    ולא מעט בעזרת העידוד של זוג מטיילים צעירים

    שבדיוק ירד - בקלילות מרשימה אגב -

    ושיבח את הגֵב שמחכה לנו למעלה ושווה את המאמץ -

    הגענו.

    והאמת...

    היה לגמרי שווה:

    כמובן שאחרי שצלחנו את הטיפוס לשם..

    לא היתה אופציה של לא להיכנס למים...

    לא משנה מה הצבע שלהם וגם לא מה הטמפרטורה,

    אז זכינו לא רק לראות את היופי המפעים הזה,

    אלא גם להתענג על קרירות וירוקות מימיו..


    אבל למה אני מספרת את זה? 

    כי הרי ממילא זה מקום סודי שלא אוכל לפרסם פה ככה סתם.. 

    כמעט גם אנחנו לא הגענו לשם 

    כי כששאלנו את המטיילים שהיו שם מתחת למפל 

    איפה הגב, הם ענו לנו:

    "אהה... אם אתן כבר יודעות עליו... אז זה פה... והצביעו לכיוון"

    (סתאםם... לא אשאיר אותך במתח...

    הגב המהמם הזה נמצא מעל אחד המפלים בנחל גשרון,

    אפשר לקבל ממני בשמחה פרטים אם מעניין אותך)


    ובכל זאת, אני מספרת על כך מהסיבה, 

    שתוך כדי שאני נאחזת בסלע ושוהה,

    כשהשהייה מגלה לי את הכיוון לצעד הבא,

    את הזיז שכאילו לא היה שם קודם,

    אבל בהיצמדות והתיידדות הזו עם הסלע, פתאום נגלה בפני,


    שמתי לב עד כמה זה דומה למה שקורה לנו

    כשמתמודדים עם קושי רגשי כלשהוא...

    (לגמרי הזוי שזה מה שעבר לי בראש ברגעים המפחידים הללו.. אני יודעת..

    ולגמרי לא הרשיתי לעצמי להתפעל מכך עד שרגלי נגעה 

    באדמה יציבה כשירדנו בחזרה לגובה אנושי..)


    כל כך היטב למדנו למצוא מעקפים ודרכים להדחיק/ לברוח,

    לעשות כל מה שאפשר - רק לא לגעת ברגשות הקשים,

    מתוך אשליה שכך הדברים ייפתרו,

    מה שמן הסתם מוביל ל.. בדיוק ההיפך -

    לכך שיתנפצו לנו בפנים מעבר לפינה הבאה..


    לעומת זאת כשאנחנו מצליחים לשהות עם הרגש,

    לתת לו להיות,

    כשאנחנו זוכרים שאורך החיים של רגש -

    כשאנחנו ממש מרשים לעצמנו להרגיש אותו -

    הוא לא יותר מ 90 שניות (!!)

    אז... נוצר אותו הקסם !


    פתאום, משהו משתנה,

    פתאום מופיעות התבהרויות,

    תובנות,

    אפשרויות חדשות,

    פתאום יש הקלה שמורגשת לגמרי בגוף,

    לפעמים אפילו אפשר לקבל נקודת מבט חדשה לגמרי

    רחבה יותר, מלאה יותר,

    האפשרות הזו שבה אנחנו מכילים את הרגשות שעולים,

    (לא בורחים מהם, לא נלחמים בהם, לא עוקפים, לא מרגיעים, לא מדחיקים..)

    מייצרת בנו חוסן פנימי שמגדיל אותנו

    ואת האפשרויות שלנו לחיות במלאות.


    בנוסף, זה מאפשר לנו לעשות את ההפרדה

    בין מי שמפגיש אותי עם הרגש לבין מה שאני מרגישה,

    ובמקום להאשים אותו בכך,

    אפשר לנצל את ההזדמנות ו...לנקות את מה שעלה,


    במקום להישאר קורבן של המציאות הזו...

    אני מתנקה מהעומס הרגשי שהוא } ברוב טובו הזכיר לי 

    עומס שממילא התקיים בעומקי שלי עוד קודם,

    צומחת להיות יותר ויותר אימהית לעצמי, 

    מכילה ומחבקת את החלקים שעדיין מחזיקים 

    את חוויות חוסר האונים הילדית מסיפורי חיי השונים,


    מכילה ומנקה אותם עוד ועוד,

    כך שכל סיטואציה רגשית היא בעצם הצמיחה וההתפתחות שקוראות לי,

    או כפי שנאמר במקור -

    "כל קונפליקט הוא הצמיחה שלי שרוצה להתרחש"/ (דר' הנדריקס)


    ואז כל פעם שהוא מאחר, (למשל)

    במקום לכעוס ולהאשים אותו על כך,

    מה שמגביר את התסכול אצל שניהם, 

    מרחיק ומשאיר אותה עוד יותר לבד,

    במקום הריטואל הרגיל הזה... 

    (רגע.. לא להתבאס, אני לא מוותרת על הרצון שלא יאחר,

    רק שמה אותו בצד לכמה רגעים כך שנוכל לחזור אליו

    לא ממקום אמוציונלי ולמצוא פתרון בקלות)

    ככל שהיא מפנה את תשומת הלב פנימה,

    שוהה עם הרגשות שהאיחור שלו הציפו בה,

    מרגיעה את חווית הנטישה, הבדידות, 

    את הפרשנות של "לא אכפת לו ממני",

    את העצב מהלב...

    ככל שהיא שוהה עם הרגשות ומרגיעה את החלק הילדי

    שהאיחור שלו העלה בתוכה,

    עולות תובנות, זכרונות והקשרים,

    מגיע השקט, ננסך ביטחון, ישנה מלאות

    ושמחה שלא תלויה בדבר.

    הללויה!


    כך פחות ופחות היא חווה את עצמה

    כקורבן של מציאות חייה

    ויותר ויותר זו שמתווה ומנווטת 

    בחיבור ומתוך שקט והקשבה ללב.


    גם אם לא תמיד זה מוביל אותה לגֵב בגובה הנכון והמדויק לה :-)


    בנימה אופטימית זו

    ובתזכורת ש:

    התסכול הוא רק השער,

    שכשאנחנו לומדים איך לעבור דרכו,

    הוא מוביל אותנו ישירות אל המקום לו אנו כמהים


    מאחלת לך שבוע נפלא!


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    כאן בשבילכם במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן





    יום שני, 22 במרץ 2021

    לזה כל איש~ה חייב~ת להאזין ו... לשדרג את המיניות

    אמנם לפנינו יום הבחירות,

    וכמעט מיד אחריו חג החירות,


    אבל בלי קשר ואולי עם...

    הגיע אלי הריאיון המרתק של איל דסאו צפריר מ"קול הגבר"

    את ניסים לוי,

    "למה אנחנו לא מצליחים לקבל את הסקס שאנחנו רוצים בזוגיות שלנו?"

    שדי פותח את רוב הפלונטרים שמבחבשים אותנו

    בתקשורת המינית שלנו עם בני הזוג


    כתבתי לי כמה משפטים שדליתי משם

    רק כדי שלא יהיה מצב שזה יתפספס לך...


    ולא.. אגב- לא יוצא לי שום דבר מזה,

    אני לא מכירה אף אחד מהם,

    אבל התכנים בריאיון הזה כל כך חשובים

    שהיה לי ברור די מההתחלה -

    שאני חייבת להפיץ אותו וכך לאפשר לכמה שיותר פלונטרים להיפרם


    אני יכולה לומר בפירוש,

    שאם התכנים הללו היו נהירים לי לפני כמה שנים,

    זה היה חוסך ממני המון אשמה ותסכול שליוו אותי לאורך הדרך

    ולגמרי היה פותר לי לא מעט עניינים...


    אז הנה כמה משפטים שדליתי מהריאיון,

    כדי לעשות לך חשק להיכנס ומיד:


    "אישה רוצה לקבל לדבר אחד ממעשה האהבה 

    ואז הוא באמת ייחשב ככזה -

    אישה רוצה לקבל את הידיעה שאנחנו יחד..."

    זוהי כמיהה גם אם לא מודעת שקיימת אצלנו הנשים


    הם גם מדברים על: איך לצאת ממעגל הרשע

    שמשאיר את שני בני הזוג רעבים ולא מסופקים,

    מהמצב בו הוא הצייד והיא מרגישה כאיילה נטרפת

    מה שסוגר אותה עוד יותר

    ומשאיר אותו עוד יותר רעב


    ועל:

    איך לצאת מהמקח וממכר: "הנה שטפתי את הכלים... עכשיו מגיע לי..."


    ואם נדרשת עוד דחיפה...

    זה מה שכתוב בדף הכניסה לריאיון:

    "

    זה תמיד נוכח וחזק בזוגיות שלנו הגברים

    לא משנה כמה היא תיתן אתה תרצה עוד

    ותמיד אנחנו רודפים

    אני לא מכיר אף גבר שממש ממש מרוצה מהמין בזוגיות שלו.

    תמיד זה לא מספיק

    תמיד זה לא מה שציפיתי או שאמרו לי שככה זה צריך להיות

    האם אנחנו באמת מכירים את האישה שלנו ומה שהיא רוצה?

    האם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים במעשה האהבה שלנו?

    האם "משחק מקדים" הוא באמת מקדים? מקדים למה? לסקס ? 

    ואם זה לא סקס אז מה זה היה כל מה שעשינו עד לחדירה?

     

    בפרק הזה אירחתי שוב את ניסים לוי.

    מורה למיניות קשובה ולזוגיות, 

    מחבר הספר מיניות קשובה ומייסד "קרובים" – בית הספר לזוגיות.

    ניסים בעיני הןא שמאן לנשים "

    זה ועוד פנינים נדירות

    נמצא בלחיצה כאן בשבילך

    סמוכה ובטוחה שהאזנה לריאיון הזה

    על אחת כמה וכמה אם שניכם תאזינו לו -

    תאפשר לחג הזה להיות חג חירות עוד יותר שמח 


    ובנימה אופטימית זו,

    מברכת אתכם - שיהיה חג נפלא!


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


    כאן בשבילכם במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן


    יום ראשון, 14 במרץ 2021

    איך להשתחרר מפחד? תרגיל מוקלט בשבילך בפנים

     כמה אנחנו מונעים מהפחד?

                 ~

    כמה אנחנו בוחרים באהבה?


    כגודל הכמיהה - כך גודל הפחד:

    מצד אחד היא רוצה להיות בחיבור, 

    להעז לפתוח את הלב,

    להביא את עצמה כפי שהיא בחופשיות,


    מצד שני היא פוחדת:

    להיפגע,

    שלא תתקבל בעין טובה,

    שבמקום שמחה וחיבוק יגיעו ביקורת ושיפוטיות

    שכל כך שכיחים בתרבות שלנו...


    שאולי היא רק תתן והוא לא יחזיר,

    שאולי זה יקטין אותה,

    ישאיר אותה חשופה,

    חלשה,

    פחות...


    לכן פיתחה חומה בצורה סביבה

    ולה מנגנוני הגנה משוכללים,

    כאלה שמנתקים אותה כדי שלא תרגיש מידי,

    כאלה שיודעים לשלוף ציפורניים כשהיא מרגישה לא נראית,

    שלכאורה מגנים עליה מפגיעה...

    ולמעשה... משאירים אותה נתונה לפחדים

    ומופעלת מהם,

    מפחד הנטישה,

    מפחד הדחייה,


    רק שבלי לשים לב...

    כדי שלא ינטשו ויידחו אותה -

    היא כל כך רחוקה מעצמה -

    מביאה פאסון להגנה על הלב הרגיש שלה -

    שבעצם... 

    היא בעצמה... שוב ושוב נוטשת אותה

    ודוחה את עצמה.


    הסיפור הזה מאפיין כל כך הרבה מאתנו

    מגולל סיפורי חיים שהשאירו בתוכנו "כִּיסי פחד" עזובים

    שחלקם הגדול יושב על פחד שאז... היה קשור לסכנה אמיתית

    אך היום.. לא באמת

    ולמרות שהוא פחד מדומה...

    המערכת שלנו מתגייסת ומגיבה כאילו סכנה אמיתית בפתח.


    בנוסף, תרבות הסטרס בה אנו חיים

    ששזורה במסרים שמתסיסים עוד יותר את הפחד,

    במקרים מסויימים הופכת את הכיסים הללו

    לכמו הרי געש פעילים

    שמתפרצים ללא כל הודעה מוקדמת

    ומשאירים אותנו עוד יותר פוחדים מקודם...


    שבויים~יות בידי הפחד להיפגע

    שכל הזמן באופן אבסורדי מנציח את הפגיעה בלופ אינסופי 

    ומשכיח מאתנו את האפשרות -

    לגדול ולצמוח אל הנפלאה האסופה שאני (בידי עצמי)

    שמתוך החוסן הפנימי שלה -

    בוחרת באופן אינטואיטיבי יותר ויותר באהבה...


    אז...

    כדי שנוכל כולנו לצעוד לשם

    ולו צעד קטנטן...

    אני שמה פה למטה קטע קצר מתוך התהליך בן 21 הימים

    בהם אנחנו מעבדים, מנקים ומשחררים

    פחדים, כעסים ורגשות קשים אחרים

    ומתמירים אותם לכאלה נעימים יותר.


    זהו תהליך קצר באורך של כ 5 דקות

    להתמרת פחד ליציבות, נעימות, אדיבות ורוגע

    בחכמת הגוף ללא התערבות השכל.


    הנה זה פה בשבילך:

    רגע לפני הבחירות

    ושני רגעים לפני חג הפסח,

    מאחלת לנו להיות פחות ופחות מופעלות מהפחד

    ויותר ויותר בחירות מאהבה,


    אמן!


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤

    יום ראשון, 7 במרץ 2021

    יום האישה ~ יום הנשיות / מה זה בשבילי?

    מחר מציינים את יום האישה הבינלאומי

    ונכון שאפשר להתייחס לזה כאל סימן לא משמח

    שמעיד על כך שאנחנו עדיין לא באותו הגובה

    ושנדרשים מאמצים כמו היום הזה כדי "להעצים" אותנו...

    יחד עם זאת, יש לי הצעה שאותי לפחות מרגשת יותר -

    מה אם נקדיש את היום הזה (ובכלל) כדי 

    לחגוג את הנשיות שלנו?


    ובמקום לדבר על גברים ונשים,

    נדבר על גבריות ועל נשיות

    שהרי בכל אחד מאתנו ישנו פן כזה } ואל מולו פן כזה { 

    וככל שנשכין שלום בתוכנו,

    ככל שנאפשר לנשיות שלנו כמו גם לגבריות שלנו

    להתבטא באופן נקי, אותנטי וטבעי,

    כך מערכת היחסים שלנו בינינו לבין עצמנו תירפא

    ומן הסתם - מערכות היחסים החיצוניות שלנו

    יהיו משמחות וממלאות יותר.


    אני זוכרת את עצמי כתלמידת תיכון,

    כולן סביבי חגוּרוֹת בחגורות דקות

    שמדגישות מותניים צרים,

    לבושות חולצות צמודות,

    מחצינות בגאווה נשיות...

    ואני.. שתפסתי את עצמי כלא מספיק,

    פחדתי להתבלט,

    הייתי בטוחה שהמותניים שלי לא מספיק שוות

    בשביל להדגיש אותן,

    התחברתי עם ג'ינס זרוק וחולצות רחבות...


    וזה לא שאחד יותר טוב מהשני,

    אין לי פה עניין בניקוד אופנה כזו או אחרת,

    אלא בסיבה שהובילה אותי לכך -

    הבושה להדגיש את האישה שבי.


    כל אחד ואחת מאתנו סוחבים סיפורים כאלה או אחרים

    שהרחיקו אותו מהאיכויות הייחודיות שלו,

    והנה לנו יום הנשיות כדי להזכיר לנו -

    ולו לרגע -  להסתכל מזווית אחרת

    ולראות - מעבר לבושה

    איזה מתוקה הייתי.

    בטוחה גם שהמותניים שלי היו סבבה,

    בלי קשר להיקף שלהן אז או היום..


    להתחבר למהויות הנשיות 

    ולאפשר להן להתבטא בחופשיות  -

    ובקבלה נטולת אשמה על מי שאני,

    בלי להתנצל,

    בלי להקטין

    ובעיקר - בלי להתאמץ (!)


    כל  כך הרבה התאמצתי בחיי שיאהבו אותי

    ושכחתי - שאני כמו שאני,

    רק בגלל שאני אני -

    ראויה לאהבה


    זה לא קשור רק לנשיות,

    אם כי המהות- קבלה - כן.

    (בעוד שהנתינה הינה המהות הגברית)


    קבלה היא אחת המהויות הנשיות

    ששווה לנו להשלים אתן,

    ולו רק כי כשאנחנו מצליחות באמת לקבל את עצמנו -

    זה מחולל פלאים...


    בניגוד למסרים המכווצים של הביקורת,

    השיפוטיות, האשמה והבושה

    שהשקו אותנו בהם שוב ושוב

    עד שהאמנו שזו האמת -

    שאנחנו לא מספיק,

    שאם מישהו מחמיא לי, אני חייבת להקטין,

    שאם מישהו לא מרוצה ממני אני חיבת להתאמץ (?!)

    כי אני בהכרח אשמה (??!?)


    לא שאני לא מאמינה בשינוי

    ובהחלט מחזיקה את הדגל של הסרת הקליפות,

    ריפוי ותיקון, תהליכי צמיחה והתפתחות 

    שמאפשרים לנו לפעול יותר ויותר מהלב 

    ופחות מחליפת ההישרדות והדחפים,

    רק שהדרך לשם - כך היום אני יודעת -

    אינה דרך בושה ואשמה,

    אלא דרך קבלה רכות ואהבה


    רכּות היא עוד איכות נשית שאנחנו נוטות להשתיק בתוכנו.

    זו -לא פעם- בטעות נתפסת כרכרוכיות וחולשה

    ואנחנו שלעיתים מרגישות עצמנו חשופות

    אל מול המין הגברי ובכלל -

    בטח בעולם העבודה - שם אנחנו לעיתים 

    צריכות להוכיח שאנחנו מסוגלות לא פחות ואף יותר -

    עשויות להרגיש את הצורך לכסות עליה בחומה בְּצוּרָה


    ויכול להיות שבמקום העבודה זה נחוץ,

    בכלל איכויות גבריות נדרשות לנו בעבודה -

    נחישות, חתירה למטרה, התמדה, יציבות

    (את כל אלה ועוד, נחגוג ונדייק ביום הגבריות,

    ננקה אותן מכוחניות, אגרסיביות, נוקשות ועוד מיני לכלוכים

    שנדבקו אליהן לאורך השנים)

    ועד שיהיה יום כזה - לכל אלה נאפשר 

    להתקיים במקביל לאיכויות הנשיות,

    לא בהכרח בו זמנית,

    ובכל זאת להתקיים במקביל בתוכנו,

    כי כשאני חוזרת הביתה מהעבודה

    אני יכולה להוריד את ה'חליפה' הזו

    של האיכויות הגבריות -

    אתה חתרתי למטרות במהלך היום

    ולחזור לרכות הנעימה שבי אלי (קודם כל),

    שבמקום לרדות בי - להתחשב בי,

    במקום לכווץ אותי - לאפשר לי לנשום,

    במקום לחפש מה לא עשיתי מספיק.. להוקיר על מה שכן,

    במקום להאשים ולהתבייש בי - לראות אותי וללטף.


    האיכות העגולה יותר,

    זו המכילה, הרכה, המקבלת.


    הכלה היא עוד איכות נשית מופלאה,

    היא זו שמאפשרת לנו באמת להרגיש,

    לתת לרגש להיות, תוך שיש בתוכנו קול נוסף

    של אם פנימית כזו שמחבק ומנחם

    ומאפשר לנו להעז להרגיש 

    ולחיות את החיים,

    לא רק לתת להם לעבור...


    ישנן כנראה עוד איכויות נשיות, בחרתי לנו את אלה להיום 


    מלבד לכתוב על כך, 

    אני רוצה לשתף אותך בדרך נוספת להגיע לשם -

    שהרי המהויות הללו מתקיימות בתוכנו

    ויש מיני דרכים להמיס את הקליפות שמכסות אותן

    ולאפשר לנו ליהנות מהן יותר ויותר,

    אז הנה לך אחת: 


    לאחרונה מלווה אותי האמטיסט המופלאה הזו -

    ובשמה העברי: אחלמה:

    היא מביאה אתה בדיוק את האיכויות הללו -

    קבלה, רכות, הכלה וחמלה

    ומאפשרת לי בדרכים המסתוריות והקסומות שלה :-)

    ליהנות מהן בעצמי יותר ויותר

    וגם ללוות אתן בתהליכים שאני מנחה,

    (אגב זה קורה בדרך בלתי אמצעית,

    אני לא מעבירה 'קבלה', 'רכות', 'הכלה' ו'חמלה' 

    אלא מתחברת אל האחלמה ו'שולחת' את המהות שלה

    ונפעמת כל פעם מחדש כמה זה מרגש ומורגש בצד השני...

    אבל זה לפוסט אחר, אולי ארחיב על כך בהזדמנות)

    כך שהקבלה, החמלה והאהבה שלה

    מתפשטות סביב כמו אדווה נעימה


    שמתי לך אותה פה 

    בתקווה שתוכלי ולו רק מלהתבונן בתמונה שלה -

    לספוג ולהתמלא!


    מאחר ואנחנו חיים בתרבות

    שהתודעה הרווחת בה הינה תודעת אשמה,

    שמקדשת ביקורת ושיפוט,

    שכעס ותוקפנות נפוצים כדרך להשגת מטרות,

    תרבות שברור בה שזה אחד על חשבון השני -

    מן הסתם המסרים הללו ספוגים בנו עמוק.


    אז אולי...

    יום הנשיות בא להזכיר לנו

    שבעצם הקבלה היא הבסיס לשינוי,

    שהרכות בעוצמתה - מרגיעה ומייתרת אגרסיביות,

    שהכלה וחמלה לעצמנו - גם יובילו אותנו

    לכיוונים שיותר מדוייקים לנו

    וגם... יאפשרו לנו ליהנות מהדרך

    כי אחרי הכל... הדרך הינה רוב החיים...

    ועוד יזכיר לנו היום הזה -

    שבעצם כולנו יכולים להרוויח בו זמנית,

    זה לא באמת אחד על חשבון השני ❤



    מאחלת לנו עוד ועוד קבלה, יכולת הכלה, רכות וחמלה

    ושיהיה לכולנו יום נשיות שמח וממלא!



    פה בשבילך,


    גלית אליאס,

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום ראשון, 28 בפברואר 2021

    מה הציל אותי כשהציפו אותי חרדות? (וכל קושי אחר)

    פעם זה היה קורה לי בתדירות גבוהה -

    בסיטואציות מסוימות היתה מציפה אותי חרדה

    והייתי נותרת קפואה, חסרת אונים מולה,

    בחוסר תפקוד טוטאלי,

    מחכה שזה רק יעבור...


    רגשות קשים אחרים גם היו 'בני בית' אצלי,

    בכל פעם שמשהו העלה בי את ה 'אני לא מספיק טובה' -

    וככל שהייתי תלויה באישור הסביבה -

    פיתחתי מומחיות לפענח חוסר שביעות רצון מבחוץ

    או להמציא כזה שנבע מתוכי -

    עלו בי שיפוט עצמי ובושה,

    פחד נטישה וחווית דחייה


    פעם - זה היה הטעם השולט בחיי..


    לא פלא שהיתה לי נטייה עזה להדחיק,

    כי לא קל להסתובב תמידית עם טעם מר של חוסר סיפוק

    ואשמה על כך שאני לא מספיק.


    כל אלה מן הסתם מבוססים על פרשנויות

    ולא בהכרח היו מחוברים למציאות,

    אך נבעו מהפרספקטיבה ההישרדותית דרכה חוויתי את חיי.


    כל עוד לא היתה לי דרך להתמודד עם הקושי,

    כל עוד לא למדתי להכיל אותו,

    הדחקה היתה בלתי נמנעת...

    כי זו איפשרה לי להרים את הראש מעל המיים

    ולהמשיך לחיות במובנים רבים,

    אך תמיד מתחת לפני השטח רחש הטעם ההוא


    מן הסתם היו להרגל להדחיק גם תוצאות לוואי פיזיות,

    כי כשאנחנו מתעלמות מהקושי...

    הוא לא באמת נעלם...


    מה גם שדפוסי ההתנהגות שלי

    רק החמירו את המצב,

    כיוון שנבעו מנקודת מבט מוטעית

    ומפרשנות מחמירה, מקטינה ולא אוהבת את עצמי 

    (וזה... באנדר סטייטמנט)


    אבל!

    מאז שלמדתי איך להכיל את התסכול -

    כן, לא להדחיק מחד,

    אבל גם לא להיות מוצפת מאידך -

    אלא איך להכיל -

    תהליך שמחולל טרנספורמציה -

    כי מתנקה בו כל המיותר 

    והופך למשהו אחר בו זמנית 

    כמו למשל: כעס מותמר לטוב לב,

    ופחד ליציבות ונועם


    מאז שלמדתי להכיל 

    חיי השתנו.


    זה לא משהו שעשיתי בעבר ונגמר,

    אלא כזה שמלווה אותי ומאפשר לי לחיות חיים נעימים יותר

    בלב פתוח יותר

    מתוך הסכמה להרגיש -

    כי מתקיימת בי הידיעה הפנימית

    שגם אם יעלו רגשות קשים -

    זה לא סוף העולם - כך זה נחווה קודם -  

    ישנה האפשרות להכיל אותם - לעבור דרכם.


    יותר מזה היום אני יודעת לומר

    שאותם רגשות שמוצפים בי 

    לכאורה מאינטראקציה חיצונית -

    מטרתם לאפשר לי להכיל ולנקות עוד ועוד

    שכבות של זיכרונות עבר מקטינים ומקבעים

    שנשארו במערכת שלי, מגבילים אותי

    ומשאירים את הטעם המר - כטעם השולט בחיי.


    במקום ההרגל להדחיק שמנציח את הסבל,

    האפשרות להכלה  וטרנספורמציה

    הפכה ההרגל הטבעי שלי

    ואז למשל כשהילדים משאירים בגדים מלוכלכים על הרצפה במקלחת -

    מה שבעבר היה מעלה בי כעס גדול

    כי הפרשנות לכך היתה שהם מזלזלים בי,

    מאחר והיה בי חלק שמאמין שאני לא מספיק טובה 

    (קרי ראויה לזלזול)

    לצד חלק שהתקומם על כך -

    היום - ככל שהכלתי את מגוון הרגשות שהיו עולים,

    התנקה מתוכי יותר ויותר אותו חלק שמאמין שאני לא מספיק,

    כך שהיום כשאני רואה מצבים דומים

    זה כבר לא לוחץ לי על הנקודה הרגישה ההיא,

    שלמעשה כבר לא קיימת

    ואני יכולה להגיב כאמא שמלמדת אותם באהבה איך לשמור על הניקיון.

    ויותר מזה - על הדרך :-) -

    אני מרגישה לא רק מספיק... ויותר ויותר אוהבת את עצמי.

    ~~~~~~~

    הדרך הזו בה אני מכילה ומנקה ממני עוד שכבות -

    היא גם הדרך בה אני מלווה תהליכים פרטניים וזוגיים

    והיא מחוללת קסמים !!

     

    ויחד עם זאת היא לא מספיק מוכרת,

    כך שבימים האלה שדוחקים בנו 

    ומעלים עניינים רגשיים לא פתורים בצורה אינטנסיבית -

    אני שומעת מסביבי שוב ושוב אנשים שהתרגלו ליאוש,

    שהרימו ידיים ומקווים שאם ינסו מספיק חזק -

    הדברים ישתנו..


    זו הסיבה שאני מתחילה הערב ב 18:00

    ללוות קבוצה אינטימית של נשים (בפייסבוק לייב)

    איך לעבד עניינים רגשיים,

    לפתוח פלונטרים ולקלף שכבות,

    21 ימים רצופים של תהליכים ותכנים יום יום

    בהם נטמיע את האפשרות להכלה כהרגל הראשי

    ונעבור ממוד הישרדות למוד איכות.


    תקבלי כלים שישארו אתך לתמיד

    ויאפשרו לך לחיות יותר ויותר כמו שבאמת היית רוצה 


    אם חפצה נפשך - עוד אפשרי להצטרף בלחיצה כאן

    (ההתייחסות בקישור הינה ללופים זוגיים אבל התהליך בהחלט מיועד

    לכל שינוי שרוצים ליצור)

     

    וגם אם זה לא מתאים לך,

    חשוב היה לי לטעת את התקווה -

    שבאמת זה אפשרי להשתחרר מעומסים רגשיים

    ולחיות חיים רגועים, נעימים ומספקים!


    פה בשבילך,

    גלית אליאס

    מומחי בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום ראשון, 21 בפברואר 2021

    למה אנחנו לא מצליחים לצאת מלופ-ים זוגיים?

    מי לא מכיר את המצבים הללו,

    בהם את מסבירה את עצמך כל כך יפה,

    שנראה לך שאי אפשר לא להבין ולהסכים אתך

    ואפילו לרגעים זה נראה שהוא ממש מבין

    ואז הוא עונה לך תשובה שכל כך מוציאה את דבריך מהקשרם...

    ואת לרגע נאלמת..

    ואז מנסה להתייחס לדברים שאמר

    ובלי לשים לב הנושא של השיחה משתנה להסתעפויות 

    שאין להן כל קשר (לפחות מבחינתך) לנושא אתו התחלת

    ו... לכי תוכיחי שאין לך אחות

    בתוך הערבוביה המתסכלת הזו...


    כן...

    לא לימדו אותנו לדבר,

    הכי בסיסי וטריוויאלי... ולמרות זאת - 

    את השיעור החשוב הזה לא מלמדים...


    מה שכן - לרוב ספגנו 

    ולמדנו דרך חיקוי 

    בעיקר איך לא כדאי לתקשר -

    דרכים מניפולטביות, אמוציונליות 

    ולרוב לא ממש נעימות לתקשורת

    שהתוצאה שלהם היא שיחות מתסכלות שכאלה

    אם בכלל אפשר לכנות זאת כ"שיחה".


    יכול להיות שברבדים מסוימים או בתקופות מסויימות

    השיגו את התוצאה הרצויה -

    כי אם היא { עושה לו 'רִגְשִי' , הוא } (אולי) יעשה מה שהיא רוצה...

    אבל (!) 

    א. זה סופר לא נעים 

    ב. זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן

    וג. בשלב מסויים הוא רק ירצה לברוח משם -

    אז אולי הוא יעשה מה שהיא רוצה, אבל לא באמת יהיה שם.


    זאת אומרת שכדי שנוכל להצליח לתקשר

    שזהו הבסיס לחיבור אמיתי - 

    כזה שאנחנו מצליחים לבטא את שעל ליבנו באותנטיות -

    עלינו ללמוד לא רק טכניקה לאיך מדברים

    שהיא מן הפה אל החוץ,

    אלא ממש לעבור שינוי ב state of being שלנו

    (בכוונה לא מסתפקת בסטטייט אוף מיינד כי זה באמת לא מספיק)


    כי בשיחות/ א -שיחות הללו,

    מתחת למילים יש אמוציות רוחשות

    שבעצם הן אלה שמנהלות את העניינים

    וכל עוד אנחנו לא מודעים להן,

    כל עוד אנחנו לא מנהלים אותן -

    די אבוד לנו והטכניקות יישארו לא ברות ביצוע...


    כשאנחנו לומדים איך -

    להבין מה קורה לנו שם,

    להכיל את הסערות הרגשיות הללו,

    נהיה לנו שקט, מצטרפת בהירות

    ואנחנו מצליחות לנהל את המצב

    ובין היתר - ל ש ו ח ח...


    זה בראש ובראשונה התפתחות פנימית

    אל מקום בוגר שלוקח אחריות ובָּעָלוּת

    על המתחולל בתוכו בהכלה,

    שלומד להזין, לטפח ולאהוב את עצמו

    ובשילוב עם כלים מופלאים -

    נחזור להיות האטרקטיביות שאנחנו

    ולא נצטרך למשוך אותו... כי הוא פשוט יימשך אלינו :-)


    מאחר ומדובר בשינוי דיסֱקֶט,

    ויחד עם זאת יש לי כמה כלים "מחוללי קסמים",

    ומאחר וזה כבר ממש בוער בי

    להפיץ את האפשרויות המופלאות שהם מחוללים -


    אני מזמינה כל מי שרוצה

    לצאת מלופים זוגיים תקועים,

    או להיפרד מהרגלים תפוסים שכבר לא משרתים

    כל מי שרוצה להתמיר

    כעס >> לטוב לב ואדיבות
    פחד >> ליציבות ונעימות
    דאגות וחרדות >> לחיבור לשורש ולמרכז

    להצטרף ל 21 ימים רצופים של תכנים, תרגילים וטרנספורמציה

    בקבוצת פייסבוק סגורה שלנו,

    באווירה תומכת ומכבדת,

    מן מקפצה אל מעבר ללופ, מעבר לתסכול

    כי החיים יכולים באמת להיות יפים וממלאים

    וזוגיות כשהיא מודעת - ועם הכלים הללו -

    הולכת ומשתבחת עם הזמן !


    זה הולך להיות כך:

    בתוך הקבוצה הפרטית שלנו יהיה מקום לשיתופים של כולן,

    אני אעלה לייב של עד 21 דקות כל יום,

    בימים א-ב' ב 18:00,

    בימים ג-ה' ומוצ"ש ב 21:00

    ובשישי ב 08:00

    (בכל מקרה אפשר יהיה לראות בשידור חוזר את הסרטון היומי)


    נלמד תכנים שקריטי להכיר,

    נעבור תהליכים בחיבור ל 4 הרבדים,

    כדי שנוכל למוסס הרגלים ישנים 

    ולאמץ לנו הרגלים שישנו לנו את החיים

    לכאלה שתענוג לחיות אותם ❤

    והעלות - סמלית

    בעיקר בשביל המחוייבות שלך לעצמך -

    10 ש"ח ליום = 210 ש"ח בסה"כ

    ואפשר לשלם ב 2 תשלומים.


    בואי! הצטרפי גם את לחגיגה!

    עוד פרטים ואפשרות להירשם בלחיצה כאן


    מלאת התרגשות ❤😎


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך



    יום ראשון, 14 בפברואר 2021

    "אני מבטיחה לעצמי שזו פעם אחרונה שאני צועקת (!).."

    כמה פעמים הבטחתי הבטחות כאלה לעצמי

    בכל מיני הקשרים, בכל מיני מצבים,

    לרוב ביתר תקיפות - כאלה שנשמעים יותר כמו:

    "בחיים (!!) אני לא אתן לזה לקרות לי שוב.."


    בין היתר זה היה מכוון לנטייה האוטומטית שלי 

    לצעוק כשאני כועסת,

    מה שלאורך השנים - ככל שהעמקתי ולמדתי את עצמי -

    הבנתי שהיה קורה לי בעיקר כשהפרשנות שלי

    היתה של התעלמות ממני,

    בין אם זה קרה כשביקשתי מהילדים שוב ושוב משהו והם... בשלהם

    ובין אם הוא } אמר או עשה, או בעיקר לא עשה משהו -

    שעבורי התפרש כהתעלמות.


    בכל פעם כזו היתה מתפרצת ממני צעקה

    שמן הסתם רק החמירה את המצב

    ואולי הובילה להתייחסות... רק לא כזו שהייתי רוצה.


    והרי כעס אמנם מורגש כמאיים כלפי חוץ,

    אבל הוא רק מכסה

    שנותן לנו אשליה של אונים

    ולמעשה מסתיר תחתיו מכלול רגשות

    ששייכים לחוויות חוסר האונים -

    כמו תסכול, כאב על התעלמות, עלבון, עצב, אשמה, פחד...


    כל עוד החוויה הפנימית לא השתנתה -

    ההבטחות שלי לעצמי ולאהוביי כמובן היו לשווא

    ומצאתי את עצמי שוב ושוב מתפרצת בצעקה

    ללא שליטה.


    פה חשוב להזכיר מרכיב נוסף במנגנון הכעס - 

    הרי הוא הצדקנות -

    שמשכנעת אותנו באותם הרגעים שזה לגמרי מוצדק

    לכעוס, לצעוק ולהילחם על שלנו,

    בעוד שהדרך האוטומטית הזו - כמו כל מנגנון הישרדותי באשר הוא -

    ממש ממש ממש לא מובילה אותנו לחוף מבטחים

    ולגמרי משאירה אותנו במעגלים חוזרים ונשנים

    של חוויות חוסר אונים ותסכול באין מוצא.


    זוהי רק דוגמא למנגנון אוטומטי

    שאגב יכול להיות כזה בו הכעס בלום, בפאסיב אגרסיב

    ולמרות שבווליום יש הבדל גדול בינו לבין האגרסיב,

    הרי שלמעשה הם בדיוק בדיוק אותה אנרגיה רעילה

    שמזיקה לכולנו, בו זמנית שהיא מספרת 

    למנגנוני ההישרדות שהיא פה על מנת להציל.


    דוגמא נוספת היא ההרגל לקחת עלי את האשמה,

    גם אם בראש אני יודעת שאני לא אשמה,

    אני מוצאת את עצמי - לרוב נמשכת אל מי שיש לו נטייה להאשים -

    ואז - בכל פעם שהוא מאשים -

    אני "משתפת פעולה" עם המניפולציה של האשמה

    ומתנצלת/ נלחמת אבל בעיקר... נשארת לבד.


    אוטומט נפוץ נוסף הוא ההרגל להימנע,

    שבבסיסו סביר להניח שיש פחד להיפגע, פחד מדחייה, או נטישה

    שמשמעו בין היתר פחד מאינטימיות

    ולמרות הכמיהה לחיבור וחיבוק וביחד,

    נוכל למצוא את עצמנו נמנעות ומרוחקות,

    או לחלופין - נתלות בְּנִידִיוּת על האחר.

    כך או כך - כאמור כמו כל מנגנוני ההישרדות -

    גם זה משיג את ההיפך - ולמרות שהוא מספר לנו שכך לא ניפגע -

    אנחנו נשארות עם הפגיעה לאורך כל הדרך...


    לא משנה מהו האוטומט שלך,

    אם יש כזה שמאסת בו - כדאי לך להמשיך לקרא:


    העניין הוא...

    שלמרות שכשלא יודעים איך- זה מייאש ומרגיש חסר סיכוי,

    זה ממש לא חייב להישאר ככה!


    נכון שכל עוד אנחנו שבויים באותו דגם הישרדותי -

    נמצא את עצמנו מסתובבים במעגלים...

    אבל !

    כשאנחנו מוצאים את הדרך לעבור מהישרדות לאיכות -

    אז - אנחנו מתחילים להשתחרר מהדגם 

    ולנוע בספירלה כלפי מעלה,

    כשבכל פעם אנחנו פחות ופחות מופעלים מהאוטומט

    עד לשחרור המיוחל - לפחות במסה קריטית -

    שמתבטא במציאות ביכולת שלנו לבחור איך להגיב -

    כלומר שההרגל הישן התחלף בחדש שמשרת אותנו.


    בעצם יש פה שני דברים שחשוב להבין:

    ראשית - יש דרך כזו שיכולה לשחרר אותנו מהרגלים 

    שכבר לא משרתים אותנו 

    למרות שהם הישרדותיים ומושרשים בעומקינו,

    ושנית - נדרשת נחישות והתמדה בדרך הזו אל החופש


    כדי שנוכל להתמיר בין היתר:

    כעס: לטוב לב, אדיבות וקבלה עצמית

    פחד: ליציבות, חמימות, רוגע ונעימות

    אשמה ובושה: לסליחה וקבלה עצמית בדיוק כמו שאנחנו

    ולצמוח בספירלה הזו אל אני אוהבת ואהובה, רכה ונעימה יותר,

    שנהנית יותר ויותר מהחיים -

    כי זה לגמרי אפשרי ונמצא פה מעבר לפינה בשבילנו ❤


    וכדי שהפינה הזו תהיה ממש אפשרית וזמינה לנו -

    החלטתי להרים את הכפפה

    ולצאת ל 21 ימים של שחרור מאוטומט לבחירה.

    מדובר בתהליך יומיומי, במשך 21 ימים,

    בהם נצעד יחד בקבוצה (פרטית בפייסבוק),

    ניפגש יום יום על גלי הרשת בשידורי LIVE בפייס,

    כל יום שידור במשך 21 דקות


    נשתמש בכלים טרנספורמטיביים

    כאלה שמחוללים שינוי שמפעים אותי בכל פעם מחדש

    נלמד ונבין לעומק תכנים שקריטי להכיר כדי לחולל שינוי

    וגם נתמיד יום אחר יום,

    במשך 21 ימים,

    כל יום 21 דקות בהן אהיה ב LIVE בקבוצת פייסבוק סגורה

    ויחד - לקראת האביב שבפתח -

    נצא לחירות משיעבוד התפיסות והדגמים

    שכולאים אותנו בהרגלים הישרדותיים ש.. די !,

    הגיע הזמן להתקדם מהם !


    ואם את שואלת כמה הקסם הזה עולה?

    אז כדי שזה יהיה זמין לכל מי שחפצה

    ומחויבת לעצמה ולהתפתחות שלה -

    העלות היא 10 ש"ח בלבד ליום ,

    זאת אומרת 21*10= 210 ש"ח בסה"כ,

    אפשר בשני תשלומים של 105 ש"ח


    אז אם יש לך הרגל כזה,

    שכבר לא משרת אותך והגיע הזמן לשחרר -

    בואי, הצטרפי לחגיגה -

    הרשמי בלחיצה כאן


    מחכה לך מעבר לקליק

    ומתרגשת לקראתך ולקראת השינויים שנחולל יחד,

    לחצי כאן ונתראה בקרוב !


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך!

    יום ראשון, 7 בפברואר 2021

    איך לגרום לכך שהוא } ישתנה ? [כולל תרגיל‎]

     האם בכלל אנשים משתנים?

    אחד המניעים העיקריים של זוגות שמגיעים לתהליך

    הוא שהאחר ישתנה.

    הוא } מגיע כדי שהיא תשתנה

    והיא { כמוהו, מגיעה כדי שהוא סוף סוף יבין ויודה בטעותו ויתחיל או יפסיק ל...


    מצד שני, הרבה פעמים מה שמונע מזוגות ללכת לטיפול,

    היא האמונה הרווחת מאד - שאנשים לא באמת משתנים.

    אז ממילא חבל על הזמן ואם "כשהיא ככה אני מתוסכל..",

    הפתרון היחידי הוא פרידה.


    האמנם?


    במקרה... :-)

    הגיע לידי השבוע הפרק "מערכות יחסים" 

    מתוך הספר הנפלא של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך"

    שעונה על הסוגיה הזו בצורה כה מדוייקת,

    כמו שלואיז היי יודעת, אז בחרתי

    להעתיק אותו לכאן מילה במילה כמעט במלואו עבורך,

    ולהוסיף את שלי אחרי הציטוט:


    "נראה כי החיים כולם מורכבים ממערכות יחסים.

    אנו מקיימים מערכות יחסים עם כל דבר. 

    ברגע זה אתה מקיים מערכת יחסים אפילו עם הספר 

    אשר אתה קורא ואתי ועם מערכת המושגים שלי.


    מערכות היחסים שאתה מקיים עם חפצים ועם מאכלים,

    עם מזג האוויר ועם התחבורה ועם אנשים משקפות כולן

    את מערכת היחסים שלך עם עצמך.

    מערכת היחסים שלך עם עצמך מושפעת במידה ניכרת

    על ידי מערכות היחסים אשר קיימת עם המבוגרים סביבך בהיותך ילד.

    האופן בו הגיבו אלינו מבוגרים בתקופה זו, הנו, לעיתים קרובות

    האופן בו אנחנו מגיבים אל עצמנו כיום הן לחיוב והן לשלילה. 


    חשוב למשך רגע על המילים בהן אתה משתמש כאשר אתה נוזף בעצמך.

    האם אין אלה אותן המילים בהן השתמשו הוריך כאשר נזפו בך?

    באילו מילים השתמשו כששיבחו אותך?

    אני בטוחה כי אתה משתמש באותן המילים כדי לשבח את עצמך.

    יתכן כי לעולם לא שיבחו אותך ולכן אין לך מושג כיצד לשבח את עצמך

    וסביר להניח כי אתה סבור שאין בך דבר הראוי לשבח.

    אינני מאשימה את הורינו, מאחר שכולנו קורבנות של קורבנות.

    לא היתה להם שום אפשרות אחרת ללמד אותך משהו אשר הם עצמם לא ידעו.

    ....

    עד אשר נטהר מערכת יחסית זו (הראשונית בחיינו) 

    לעולם לא נהיה חופשיים ליצור בדיוק את אשר אנו רוצים

    במערכות יחסים.


    מערכות יחסים הן מראות של עצמנו.

    האנשים שאנו מושכים אלינו משקפים תמיד תכונות הקיימות בנו,

    או אמונות שיש לנו בנוגע למערכות יחסים. 

    כלל זה תקף בין אם מדובר במעביד, בעמית לעבודה,

    בשכיר המועסק על ידינו, בחבר, במאהב, בבן זוג או בילד


    התכונות אשר איננו אוהבים באנשים 

    אלו הם דברים אשר אתה עצמך עושה או היית רוצה לעשות,

    או דברים שבהם אתה מאמין.


    לא היית מושך אנשים אלה אליך או מכניס אותם אל חייך 

    אילולא השלימו בדרך כל שהיא את חייך שלך.


    תרגיל אנחנו נגד "הם":

    התבונן למשך רגע במישהו בחייך המטריד אותך.

    תאר שלושה דברים בקשר לאדם זה, אשר אינם נושאים חן בעיניך,

    דברים אשר היית רוצה כי ישנה.

    ~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~

    רק אחרי שסיימת לכתוב תשובה מלאה לנ"ל, (!!) יש להמשיך:

    כעת הבט עמוק אל תוך עצמך ושאל את עצמך:

    "מתי אני מתנהג בצרה כזו ומתי אני עושה את אותם הדברים?"

    עצום את עיניך והענק לעצמך זמן על מנת לעשות זאת.

    לאחר מכן שאל את עצמך האם אתה מוכן להשתנות.

    כאשר אתה מסלק דפוסים, הרגלים ואמונות אלה מחשיבתך ומהתנהגותך,

    האנשים עליהם חשבת ישתנו או יעזבו את חייך


    אם יש לך מעביד ביקורתי אשר בלתי אפשרי לרצותו,

    הבט אל תוך עצמך. ייתכן כי אתה בעצמך ביקורתי במידה מופרזת ברמה כל שהיא, 

    או שיש לך אמונה כי "מעבידים הם תמיד ביקורתיים ובלתי ניתנים לריצוי."


    אם אתה מעסיק אדם המסרב לציית או אינו ממלא את משימותיו כהלכה,

    חפש את התחומים בהם אתה בעצמך נוהג כך וטפל בבעיה.

    קל מידי לפטר מישהו. אין בכך התמודדות עם הדפוס שלך.

    .....

    .....

    אם אהובכם נוהג בקרירות ואינו מפגין אהבה,

    הביטו לראות האם ישנה אמונה בקרבכם הנובעת מהתבוננות בהוריכם

    בתקופת ילדותכם וקובעת: "אהבה היא קרה ואינה כוללת הפגנת רגשות"


    אם בן זוגכם מפריז בדרישותיו ואינו תומך בכם -

    חיזרו שוב אל אמונות ילדותכם:

    האם היה לכם הורה אשר היה תובעני ולא תמך בכם?

    האם אתם נוהגים כך?


    אם יש לך ילד בעל הרגלים שמרגיזים אותך

    אני מוכנה להבטיח לך כי אלו הם הרגלים שלך.

    ילדים אינם לומדים אלא על ידי חיקוי המבוגרים שסביבם.

    טפל בהרגלים הללו בעצמך ותגלה כי גם ילדיך ישתנו.


    זוהי הדרך היחידה לשנות אחרים.

    להשתנות תחילה בעצמנו.

    שנה את דפוסיך שלך ותגלה כי גם "הם" השתנו.  "                                    

    ~~~~~~~~~~~

    מתוך "אתה יכול לרפא את חייך"/ לואיז היי. פרק 10 "מערכות יחסים"


    כן, כן, מניחה שלא כל הדברים מרגישים מדויקים

    ומיד עולות התנגדויות, מנומקות היטב

    ללמה זה לא נכון ואיפה לא מתאים...

    אני בהחלט מכירה אותן, הייתי שם לא מעט

    והנה לנו הזדמנות מופלאה להתייחס להתנגדות כהתנגדות:


    התנגדות היא חלק בלתי נפרד מתהליך צמיחה,

    מן הסתם אל מול מערך התפיסות שלאורן (או לחושכן :-) חיינו,

    פתאום מגיעות נקודות מבט חדשית

    שגם כשהן נשמעות מעניינות או נכונות,

    לא תמיד ברורות לגמרי

    וזהו מצע נפלא לספקות והתנגדויות.


    כמו שלואיז היי מוסיפה בפרק שלה על התנגדויות:

    "מודעות היא הצעד הראשון לשינוי או לריפוי."

    התנגדות למצב הנוכחי משרתת אותנו בדרך לשם.


    אחת הסיבות לכך שהדברים גם כשהם נאמרים בבירור

    נותרים לא לגמרי נהירים לנו -

    היא שאנחנו מנסים להבין אותם דרך השכל.


    זוהי הדרך בה התרגלנו בעידן בו אנו חיים להבין דברים.

    אבל השכל - עם כל הכבוד ויש כבוד... - מוגבל.

    יותר מזה  - ככל שאנחנו מכווני שכלתנות -

    זה מותיר אותנו מנותקים מהגוף ומהרגש... 

    ובעיקר מהתבונה והחכמה שלהם.


    מאחר וגדלנו בתרבות המקדשת את השכל מחד

    ומעודדת חשיבה חיובית בפרשנות שגוייה שלה מאידך

    לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מנותקים או מוצפים

    בבלבול, חוסר בהירות כשהרגלים הישרדותיים מנהלים אותנו 

    ולא אנחנו אותם.


    וזה אומר - לפני שרצים לעשות משהו,

    רק לשהות עם מה שיש.

    ואם מה שיש עכשיו זו התנגדות אז לשהות עם ההתנגדות

    גם אם זו ביקורת או כעס או תסכול, מה שזה.

    כי להיות עם מה שיש זוהי מהות הדבר

    היא- השהייה - תוביל אותנו אל הבהירות 

    ומשם נוכל לבחור פעולה כזו או אחרת

    שהייה עם ההתנגדות ולא הזדהות אתה וכניעה אליה,

    כי ההתנגדות טומנת בחובה אינפורמציה חשובה

    שאינה זמינה לנו אלא אם נשהה עם מה שיש


    ולכן הנה התרגול המלא אותו אני מציעה:

    נתחיל עם התרגיל שלעיל מתוך הספר של לואיז היי :

    • לכתוב 3 דברים שמפריעים לי בו
    • אחרי שסיימת (!), לבדוק איך תוספת של המילה "כמוני" עבור כל אחד מהם הגיונית ונכונה . 

             (למשל "הוא לא רואה אותי" + כמוני = גם אני לא רואה אותי .. וגם אותו..) 

    • נשהה עם מה שיש, ערות להתנגדויות, רגשות, אמונות שעולים,

              תשומת לב לגוף, שהייה עם הרגש. ממש הסכמה להרגיש בלי לדחוף רק לתת לזה להיות

              עד שמשהו משתנה. את הטרנספורמציה אפשר להרגיש. לרוב כהקלה

    • מתוך ההתבהרות משהו אחר מתאפשר ונוכל לבדוק פנימה -
              איך אני יכולה להתחיל לשנות - ולמשל אם התלונה "הוא לא רואה אותי", כמוני...

              לבדוק איך אני יכולה ראות את עצמי באור חיובי יותר ויותר.

    ~~~~~~~~~~~~


    מזכירה שיש לנו עסק עם מוח הישרדותי 

    שיש לו ניסיון של מאות ואלפי שנים,

    לכן גם כשהשינוי זמין יחסית כשהולכים בדרך הזו,

    נדרשת מחוייבות, נחישות והתמדה,

    כי ישנו נתיב מאד רחב במוח של האוטומט

    ואנחנו סוללים נתיב חדש שככל שנצעד בו שוב ושוב

    יהפוך להיות העורק הראשי ויחליף את האוטומט.


    מן הסתם ליווי מקצועי בדרך הזו הינו אלמנט קריטי,

    כיוון שכשאנו שבויים בתפיסות התפוסות

    כמעט בלתי אפשרי לנו לראות ולהיווכח במציאות ללא ליווי כזה

    שגם מאפשר לנו לסלול את הנתיבים החדשים הללו

    גם מזרז את התהליך 

    וגם מאפשר להרגלים החדשים להיטמע

    תוך שהם מחליפים את הישנים שכבר לא משרתים אותנו.


    מניסיון של מעל עשור בליווי של מאות אנשים

    אני יכולה לספר כמה שינוי בהחלט מתרחש!

    יכולה להעיד על עצמי,

    ומעדויות של אלה שצועדים אתי בדרך המופלאה הזו -

    לא רק שאפשרי לחולל שינוי,

    מנקודת מבטי זוהי מהותנו כבני אנוש -

    להתפתח תוך שינוי ופרידה מהמקומות ההישרדותיים שאימצנו

    וחזרה לעצמנו האותנטי והמקורי.

    אני גם כמובן יכולה לספר כמה זה מפעים ומרגש

    כל פעם מחדש כשמתקלפת עוד קליפה 

    ומתקרבים עוד יותר אל המהות - 

    שם היופי והרכות נחשפים וזמינים לנו יותר ויותר.


    אז...

    אם זה הזמן שנכון לך להתקלף מהקליפות הללו,

    להיפרד מהרגלים הישרדותיים שכבר לא משרתים אותך

    ולהתקרב אל המהות, החיונית השמחה שבקרבך -

    לחיצה כאן תוביל ישירות לתיבת המיל שלי, (galitel2@gmail.com)

    נתאם לנו זמן ונצא לדרך!


    עדכון חשוב:

    בקרוב נצא יחד בתהליך קבוצתי של 21 יום -

    להתמרה ושינוי הרגל שכבר לא משרת אותך

    21 יום כשכל יום נעבד, ננקה ונתמיר

    כך שנצא בתום התקופה כשאנחנו מנהלות את העניינים

    ולא הם אותנו..

    נשחרר דפוסים תפוסים,

    ונתמיר בין היתר:

    כעס   >>  לטוב לב, אדיבות וקבלה עצמית

    פחד   >>  ליציבות, חמימות ושלום

    לחץ דאגות וסטרס >> לחיבור למרכז ופתיחות

    עוד אין לי טופס מוכן להרשמה,

    בינתיים - אם זה  קוסם לך -

    ניתן ללחוץ כאן להגיע לתיבת המייל ולהירשם!


    פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 31 בינואר 2021

    איך מתמודדים עם התמכרויות? (לעבודה/סקס/מסכים וכו...) ע"פ 'Gabor Mate

     הגיע אלי סרטון מקסים - (ששמתי קישור אליו בסוף הרשומה הזו)

    גם בתוכן וגם באופן בו הוא מועבר

    בנושא התמכרויות,

    סרטון מבית היוצר של After school,

    הפעם מפי Gabor Mate.


    התמכרויות - נושא שלא מספיק מדובר (בעיני)

    ורווח יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב,

    ולא.. אני לא מתכוונת רק להתמכרויות לסמים ואלכוהול,

    אלא התמכרויות למין, לפורנוגרפיה,

    לריגוש, לספורט, למסכים... 

    ורשימת האפשרויות עוד ארוכה..


    בסרטון הקצר הזה 

    'Gabor Mate מסביר בצורה כל כך בהירה 

    כשקולו מלווה בציורים צבעוניים שממחישים עוד יותר -


    מהי התמכרות ?

    ממה היא נובעת ?

    ואיך אפשר להירפא ולהיגמל מהתמכרות באשר היא?


    סרטון כל כך מוצלח שחשבתי שכדאי לך גם ליהנות ממנו

    והקדשתי לו פוסט

    שזה אומר כמה שעות של תרגום סימולטני :-)

    וזהו. חבל על כל מילה נוספת, הוא לגמרי מדבר בעד עצמו

    הנה זה פה:


    "

    התמכרות הינה תהליך פסיכולוגי פיזיולוגי מורכב

    שמתבטא בכל התנהגות בה אדם :

    נהנה/ מוצא הקלה/ משתוקק למשהו שמענג 

    בטווח הקצר 

    אבל סובל ממנו בטווח הארוך

    והוא לא מוותר עליו למרות ההשלכות השליליות בטווח הארוך.


    כלומר - השתוקקות, עונג, הקלה בטווח הקצר

    עם השלכות שליליות בטווח הארוך,

    בלי יכולת להפסיק למרות ההשלכות השליליות.


    שימו לב שלא כיוונתי - הוא אומר - לשום חומרים בהכרח -

    אמרתי כל התנהגות -

    אז זה יכול להיות קשור לסמים למיניהם:

    קוקאין, מריחואנה, ניקוטין, אלכוהול,

    אך יכולה להיות התמכרות גם לסקס, לאינטרנט, לפורנוגרפיה, 

    לאכילה, לקניות, לספורט, לעבודה ועוד...


    ההגדרה הרשמית של התמכרות

    בהתאם לתרבות האמריקנית היא

    שזו הפרעה שמתחילה במוח,

    לרוב בהשפעת גורמים גנטיים

    ואני אומר - זה פשוט לא נכון!


    הגדרה נפוצה נוספת להתמכרות -

    היא שאדם בוחר, שזוהי בחירה

    אבל למה שאנשים יבחרו במשהו

    שאח"כ יענשו עליו???


    אז מה כן?


    לבני אנוש שני צרכים בסיסיים ראשוניים משחר ילדותנו:

    הצורך בחיבור, בקשר (attachment) -

    אותו קשר קרוב לבן אנוש אחר - אמאבא

    שיטפל וידאג לנו ואנחנו ניקשר אליו.

    בני אדם כמו כל בעלי החיים, הינם יצורים 

    שחיבור הינו קיומי עבורם.

    אנחנו חייבים להיות מחוברים וקשורים

    כדי לשרוד כך שהאם/ב יטפל בנו ואנחנו נתחבר אליו.

    זהו צורך הישרדותי קיומי.


    העניין הוא,

    שאותם אנדרופינים -  

    כימיקלים מרגיעים שהירואין למשל וכל השאר

    מדמים כשהם מוזרקים לגוף -

    את אותה תחושת מלאות שחשים ב attachment היקשרות וחיבור


    אם ניקח גור עכברים,

    וננתק במוח את החלק שמייצר אנדרופינים,

    הוא לא יילל ולא יחפש את קרבת אמא שלו

    ואז - סביר להניח שימות 


    וכשאנחנו חוזרים לילדות המוקדמת אצלנו בני האנוש -

    במקרים בהם התינוק במצבי סטרס וטראומה -

    אותה מערכת שמייצרת אנדרופינים לא מתפתחת כראוי

    ואז בבגרותו - הירואין נותן לו את הנחמה הזהה

    לאספקת האנדרופינים המנחמת והמרגיעה.

    אז מתפשטת בגוף הרגשה של מלאות, אהבה וחיבור,

    לכן זה כל כך עוצמתי.


    כאמור ישנו הצורך בחיבור,

    שברור שלנו כבני אנוש - היצורים שנולדים חסרי אונים

    ותלויים במטפלים בנו לאורך הכי הרבה זמן,

    אל תוך ההתבגרות ומעבר לכך -

    הינו גם קריטי והישרדותי 

    שבלתי אפשרי לנו בלעדיו


    לצד הצורך בחיבור ובקשר,

    ישנו הצורך באותנטיות -

    שמשמעה חיבור פנימה אל עצמנו -

    פשוט לדעת מה אנחנו מרגישים ולפעול בהתאם -

    כלומר - חיבור לאינטואיציה.


    אם נסתכל על ההתפתחות שלנו כבני אדם- 

    לאורך מאות אלפי שנים חיינו בטבע.

    ושם - מי שלא מחובר לאינטואיציה שלו - לא שורד,

    כלומר שהצורך בחיבור פנימה והקשבה עצמית שבין היתר

    הינה קשב לחושים שלנו - הישרדותי במקורו

    בדיוק כמו הצורך בחיבור לאחר.


    אם אתה מתחיל להקשיב לאינטלקט שלך במקום לאינטואיציה

    אתה לא שורד


    זאת אומרת שיש לנו פה 2 כוחות הישרדותיים עצמתיים -

    שני צרכים הכרחיים לקיום -

    הצורך בחיבור ובקשר

    והצורך באותנטיות - בחיבור לרגשות, לצרכים, לאינטואיציה


    אבל...

    מה קורה ...

    אם האותנטיות שלך מאיימת על הקשר שלך ?

    אם החיבור לרצונות, לרגשות, לצרכים

    בקונפליקט עם אלה של אמאבא?

    למשל - נניח שאת ילדה בת שנתיים ואת כועסת 

    כשלא נתנו לך עוגייה לפני ארוחת ערב,

    אבל ההורים שלך לא יכולים להתמודד עם הכעס,

    בגלל שהם גדלו בבתים בהם היתה הרבה מידי תוקפנות וכעס,

    לכן הם חרדים שהם יזיקו אם יאפשרו לכעס להתבטא

    ואז הם נותנים לך את המסר (באופן עקיף או ישיר)

    ש"ילדה טובה לא כועסת"


    המסר שאת מקבלת הוא 

    לא רק שילדה טובה לא כועסת,

    אלא שילדה כועסת לא מקבלת אהבה,

    כי אז הם קרים אליה, מפנים גב, ידברו אליך לא יפה,

    לא יסתכלו עליה... ילדה כועסת לא מקבלת אהבה


    הם לא מבטאים אהבה ברגעים הללו.. לא...

    אבל את חייבת לשמור על הקשר הזה..


    ניחוש... 

    מה הולך להידחק? ...

    נכון.. האותנטיות שלך !


    כך בכל פעם מחדש.. 

    וכך אנחנו מתחילים לאבד את הקשר לעצמנו,

    לרגשות שלנו, לאינטואיציה

    זאת אומרת שמהר מאד,

    מה שהיה פעם הישרדותי לנו,

    הפך להיות לא כזה בסטינג הפחות הישרדותי של היום

    שבו להישאר אותנטי זה אומר לאיים על הקשר והחיבור שלנו (להורינו)


    ניתוק שהולך ומתעצם עם השנים

    עד שאנחנו מוצאים את עצמנו בשלב מסויים

    תוהים, מי לעזאזל אנחנו ?

    ושל מי החיים הללו ?

    מי זה שחווה את זה?

    ומי אני בעצם??


    פה נוצר שוב הצורך בחיבור מחדש

    ושם... נוצר הריפוי האמיתי והממלא כל כך


    זאת אומרת שבגלל שאנו נאלצים לוותר על האותנטיות שלנו

    על מנת לשרוד בחיבור למטפלים בנו -

    אנחנו מאבדים את עצמנו.


    פה אנחנו חוזרים לטראומה -

    זה דבר אחד לזהות שהכל התחיל ומקורו בכאב ילדות 

    (חוסר כל שהוא)

    ודבר אחר לגמרי להתמיר את הכאב ההוא 

    (למלא את החוסר)

     

    אבל רגע... 

    פה עלינו קודם להבין מהי טראומה -

    לרוב חושבים שטראומה זה משהו שקרה לך -

    למשל גירושין של ההורים בגיל צעיר,

    מריבות של ההורים,

    אמא בדיכאון ולא פנויה,

    אלכוהוליזם של אבא,

    פגיעה פיזית או מינית,

    אובדן של קרוב,


    אלה אינן טראומות,

    אלה טראומטיים!


    טראומה היא לא מה שקרה לך

    אלא מה שקרה בתוכך!


    וכתוצאה מאירועים טראומטיים שכאלה,

    מה שקורה בתוכך - זה 

    שמתחיל ניתוק רגשי,

    ניתוק מהגוף,

    ומתוך כך קשה עד כדי בלתי אפשרי להיות נוכח ברגע הזה

    ומתפתחת נקודת מבט שלילית על העולם,

    נקודת מבט שלילית על עצמך

    ונקודת מבט מתגוננת אל מול האחר


    והתפיסה המחזיקה את נקודות המבט הללו

    ממשיכה להתגשם במציאות חייך,

    ולהוכיח לך שהיא מוצדקת...


    במילים אחרות -

    ההתמכרות איננה הבעיה 

    אלא ניסיון לפתור בעיה (!)


    ולכן השאלה האמיתית היא -

    ממה נוצרה הבעיה?

    מהו המקור עליו מנסה לפצות ההתמכרות


    כלומר ההתמכרות הינה ניסיון

    למלא חוסר שמקורו בילדות,

    כשלכאורה ישנו איזהשהוא סיפוק מיידי 

    שנותן אשלייה של מילוי אותו חוסר,

    ולמעשה מגדיל עוד יותר את הבור או החוסר או הבעיה -

    בטווח הארוך.


    זאת אומרת שמה שחשוב זה לא רק לזהות

    את מקור העניין - מה שקרה לפני 10/20/35 שנים או יותר,


    אלא לזהות את התופעה כפי שהיא מתבטאת בזמן הווה

    ולהתמיר אותה 

    ואפשר לעשות זאת על ידי חיבור מחדש לעצמך


    על ידי שחזור הקשר שלך 

    עם הגוף- קודם כל

    ועם הרגשות שאבדו אז

    וכשזה קורה - 

    כשהקשר לגוף ולרגשות ולעולם הפנימי נמצא שוב -

    זה מה שנקרא החלמה וריפוי,


    (ופה באנגלית יש משחק מילים -)

    מה שנקרא לעשות recovering

    זה בעצם למצוא מחדש re-cover


    זאת אומרת שהריפוי הוא למעשה לחזור לעצמנו,

    להתחבר לעצמי מחדש

    כאשר אובדן העצמי הינו מהות הטראומה


    כך שהמטרה האמיתית של טיפול בהתמכרויות

    וכל סוג של ריפוי,

    היא ליצור חיבור מחדש לעצמנו "


    והוא מסיים בציטטה שלו עצמו והנה היא בתרגום חופשי כמו כל שאר הנ"ל:


    "אנחנו אולי לא יכולים לקחת אחריות על העולם שיצר את המיינד שלנו

    אבל אנחנו יכולים לקחת אחריות על המיינד ולייצר לעצמנו עולם מיטיב."


    למקרה שלא רואים את הסרטון בצפייה דרך הטלפון

    יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו

    ~~~~~~~~~~~~~~~

    הדרך בה אני עובדת -

    עם עצמי ועם מי שמגיע לתהליכים הטרנספורמטיביים שאני מנחה -

    עושה את זה בדיוק -

    מאפשרת לנו לחזור אל הגוף, להתחבר מחדש אל הרגש,

    להיות בחיבור יותר ויותר יציב אל עצמי המקורי

    ולפרוח תוך שאנחנו יותר ויותר מתנקים מתפיסות תפוסות

    ומאמונות מגבילות שאימצנו לאורך השנים,


    לממש את עצמנו במלוא עוצמתנו.

    ובאמת, ליהנות מהחיים!.


    בין אם נקודת המוצא היא התמכרות

    ובין אם היא הרגל לא רצוי,

    זוהי דרך מופלאה - ובטוחה ללכת בה


    אם יש לך או למכריך כזה הרגל שהגיע הזמן להשתחרר ממני,

    בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי

    ונתחיל בתהליך קצר מועד

    כזה שהשינוי מורגש תוך כדי תנועה די מההתחלה.


    פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום שני, 25 בינואר 2021

    ואם הוא } אומר לה { אמירות מקטינות? (vice versa)

     "למה את תמיד כזו מקובעת??!!"

    או

    "אתה כזה קמצן ! (בליווי עווית מסתייגת וזה - באנדרסטייטמנט), למות..."


    לצערנו (!!) הנטייה הזו לשים אחד את השני בתבניות מקטינות

    מאד נפוצה,

    גם אם זו התבדחות על חשבון האחר

    וגם אם זו אמירה רצינית.


    כך או כך הנטייה הזו פוגעת בכולם -

    במי שנאמרת כלפיו - מן הסתם,

    בקשר הזוגי - שכן - היא מרעילה את המרחב הזוגי

    ומובילה להתרחקות והימנעות, (או מריבה)

    ובמי שאומר אותה וחווה דרכה ביקורת, שיפוט וביטול

    שמרעילים פנימה לא פחות מאשר החוצה


    בהינתן מצב בו רובנו נכנסים לקשר

    עם כמיהה עמוקה שיראו אותנו וישמחו בנו בדיוק כמו שאנחנו,

    (כמיהה שלרוב לא סופקה מהדמויות שטיפלו בנו

    ולא אתייחס פה להאם זה אכן תפקידו של בן הזוג)

    מעֶבֶר לתסכול שהנטייה הזו להקטין מעוררת -

    אצל מי שהיא מופנית כלפיו -

    היא עשויה לעורר ולהגדיל את הספק - "אולי אני באמת לא מספיק"

    שממילא מתקיים שם משהצורך להיראות לא סופק בילדות,

    כך שככל שמתווספות אמירות מקטינות,

    יותר ויותר מתקבעת האמונה המגבילה הזו - גם אם לא במודע -

    "אולי אני באמת לא מספיק..."


    פה אני רוצה להביא עיקרון מנחה שעשוי להרגיע ולומר

    שאם זה מתסכל אותי שמישהו אומר לי אמירות מקטינות,

    (ולא משנה אם אני מגיבה בכעס הודף או בהתעלמות וניתוק)

    זה מוכיח שישנו מאבק פנימי בתוכי:


    בין הקול שיודע שאני כמו שאני זה נפלא -

    קול ששייך לידיעה פנימית כזו מעצם היותי נשמה עצומה,

    שאמנם הולך ונדחק לפינה ככל שהיו אמירות מקטינות עם השנים,

    אך קיים שם והוא שדובר את האמת (!)


    לבין קול פנימי שנבנה מאותם הקולות החיצוניים 

    ששמעתי לאורך החיים - ש"משהו בי לא מספיק".

    והוא שדובר שקר (!)

    קול זה אגב יכול להיבנות גם רק מכך שהמבט שהיה מופנה אלי

    לא היה מבט רך, מקבל ואוהב.

    עד כאן - הבעיה,

    השאלה היא איך לעשות את ההפרדה הזו 

    ולא לקחת את מה שלא שלי?


    אז נכון -

    מצד אחד כאמור לעיל - כל מה שכבר "נכנס" -

    מזכיר לי שיש בתוכי ולו שבריר אמונה שאולי זו האמת...

    ופה - נדרשת עבודה פנימית לנקות את הספק, להתמיר את האמונה,

    לגדל את עצמי, להכיל, לקבל ולאהוב.

    (כן... זה לא לגמרי פשוט כמו שנשמע, ובכל זאת ישנה דרך שמובילה לשם)


    לצד זה,

    ההרגל להתערבב עם מה שסביבנו כל כך נפוץ,

    שְפֹּה אני רוצה לספר סיפור קצר שיכול להבהיר יותר בקלות

    איך לעשות את ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    הפרדה שכאמור תתאפשר יותר 

    ככל שאני מחוזקת ומחוברת ובקבלה לעצמי:


    את הסיפור אני מביאה מתוך אחד הפרקים 

    בסדרה המופלאה CROWN,

    בה בימים אלה אני צופה בנטפליקס.

    (וואוו כמה שאני נהנית..

    הפכתי להיות מסיונרית שלה - לרוץ לראות אם טרם..)


    באחד מהפרקים מביאים את הסיפור על וינסטון צ'רצ'יל

    שלקראת יום הולדתו ה 80 הזמינו לו צייר מודרניסט שיצייר אותו.

    כל תהליך הציור היה מורכב מסיבות שלא אפרט כרגע

    ואז ביום ההולדת שהיה גם יום ציון אירוע ממלכתי במקביל, 

    וינסטון צ'רצ'יל נאם וחשף את הציור שהיה תחת כיסוי בד,

    כך שראה אותו לראשונה ביחד עם הקהל המכובד שנכח באירוע.

    הוא כל כך התאכזב, וכל כך כעס ממה שראה... 

    שלא היה מוכן לקבל את הציור.

    והנה אני מגיעה לפואנטה -

    הצייר בחר להגיע לביתו, לברר אתו מה הוא לא אהב,

    ווינסטון צ'רצ'יל אמר לו את דברו בצורה מאד נוקבת, 

    שהיתה יכולה בקלות להיתפס בעיני הצייר כמקטינה ומעליבה מאד -

    ולמרות זאת, הצייר אמר לו בביטחון שקט - משהו כמו:

    "אני מבין שמאד התאכזבת, אבל בעצם אין לך שום דבר נגד הציור או נגדי,

    העניין הלא פתור שלך הוא עם הזיקנה והרפיון שבו הגוף שלך נמצא"

    כי הציור העביר את התמונה האמיתית - (מודרניסט.. אמרנו) 

    ולא את התדמית שצ'רצ'יל היה רוצה לשדר דרכו,

    את אותה מציאות שהזקנה שצ'רצ'יל התכחש לה ניכרת בה.


    לא יודעת אם זה באמת מה שקרה במציאות,

    בכל אופן זוהי דוגמא מופלאה להפרדה 

    בין העניין הלא פתור של מי שמולי - שגם כשהוא משליך אותו עלי,

    הוא עדיין שלו,

    וככל שאני נקייה מאשמה, ומהתפיסה "אני לא מספיק..."

    ההפרדה הזו בין מה ששלו ומה ששלי - מתאפשרת

    ואני מוצאת את עצמי לא כועסת, לא נעלבת, לא מתנתקת

    ולא מגיבה באופן אמוציונלי אחר,

    כי ברור לי שזה - לא שלי. רק הושלך עלי 

    ואני יכולה להחזיר את זה באהבה וברכות לשולח.

    ~~~~~


    על זה אני רוצה להוסיף משפט שיש אומרים שהוא סיני עתיק,

    ויש שטוענים שמקורו פורטוגזי..

    בכל אופן הוא אומר בתרגום סימולטני:

    "כשאני בטוחה שאני מכירה אותך,

    אני כאילו ממיתה אותך בקרבי..."


    משפט חכם שמזכיר לנו -

    שאנחנו יצורים שעוברים שינוי מעצם היותנו בחיים,

    מן הסתם שינוים פיזיים

    וגם - ככל שאנחנו בתהליכי צמיחה והתפתחות -

    שינויים שמתאפשרים מהיפרדות מחליפת ההישרדות -

    והתקרבות ומימוש האיכויות המופלאות 

    של הנשמה העוצמתית שאנחנו חלק ממנה.

    מכאן: מה שהייתי אתמול הוא לא בהכרח מה שאני היום 

    וכשאנחנו רואים את האחר והוא אותנו

    בתוך התבניות המקטינות של מה שהיינו בעבר -

    זה גם עשוי להקשות עליו להטמיע את השינוי

    וגם לא מאפשר לבן הזוג המקטין - להכיר וליהנות מהשינוי

    ולפעמים בכלל להיות ער לו ...


    לכן,

    בנוסף לעניין ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    מתווספת האפשרות לתרגל נקודת מבט חיובית -

    עיין טובה לעצמי ולאחר,

    לא ממקום שמתעלם ממה שלא מרוצים ממנו,

    אלא ממקום שרואה גם את מה שכן ונותן ולוּ מיני זרקור עליו,

    מתוך הבנה שמה שנתמקד בו יגדל

    ולכן ככל שנעריך מהלב, נוקיר, נכבד ונשמח במה שאנחנו אוהבים -

    יהיה לנו יותר מזה

    ומי פה לא רוצה עוד נחת שכזו ?


    (רגע, רגע, פה קריטי לשים לב

    ולא ליפול למלכודת של התעלמות ממה שלא מרוצים ממנו

    מתוך אשלייה שאם לא נתייחס לזה שה יעלם..

    אלא -

    היכן שמתקיימת התנהגות לה אנחנו לא מסכימים -

    נדרשת קבלה (לצד אי ההסכמה) כחלק מתהליך הריפוי, שמחולל התמרה

    והתמוססות הקליפות ההישרדותיות תוך חשיפת האיכויות הנפלאות למימושן.)

    אז...

    לחיי הרכות והקבלה

    שמאפשרות לנו באופן אבסורדי -

    דווקא מתוך זה שאנחנו מקבלים את מה שיש -

    גם כשהוא לא הרצוי..

    לגדול להיות השלם שאנחנו

    פה בשבילך במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.