גלית אליאס

 אני לא יודעת איפה אני פוגשת אותך עכשיו, יכול להיות שברגעים אופטימיים בתוך תקופה מאתגרת, או ברגעים מאתגרים בתוך תקופה אופטימית, או בקומבינציה אחרת... כך או כך, אני מניחה  שישנם תחומים בחיים שהיית רוצה לשדרג.. בכלל.. ובהקשר הזוגי בפרט - שהרי אנחנו יצורים מתפתחים ששואפים ליותר ויותר טוב מעצם היותנו... בין אם האווירה בבית נעימה וטובה ובין אם פחות, מעצם העובדה שאנחנו משתנים כל הזמן ... מידי פעם נכון לנו לדייק ולכוונן בהתאם והנה,  רגע לפני שהשנה האזרחית החדשה נפתחת, זו הזדמנות (למעשה כמו בכל בוקר חדש :-) לשנס מותניים ולעשות את הצעד הנחוץ לעבר החלום הזוגי שלכם כפי שהוא מצטייר ברוחך היום (גם אם לא הגעת לצייר אותו עדיין :-), ואם כך הדבר - המייל הזה במיוחד בשבילך) נכון... כגודל הכמיהה ככה גודל הפחד... לכן לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו נמנעים מלנוע לשם, ונותרים מתוסכלים מן הפער בין איפה שאנחנו נמצאים לאיפה שהיינו רוצים להיות.. ונכון..  שההרגלים שלנו (חלקם/ כולם תוצאה של הפחד הזה) יעשו הכל כדי להשאיר אותנו במקום ולהימנע מתנועה.. וגם נכון שלא ממש לימדו אותנו בטח שלא קיבלנו דוגמא ראויה  ל: איך לחיות

 (תרגום סימולטני להרצאת טד של אסתר פרל, קישור למקור בתחתית) " למה אנחנו בוגדים? למה אנשים מאושרים בוגדים? וכשאנחנו אומרים "בגידה" למה בדיוק אנחנו מתכוונים? לסטוץ חד פעמי? לסיפור אהבה? למין בתשלום? לצ'אט ? למסז' עם happy endings? מדוע אנחנו חושבים שגברים בוגדים מתוך שיעמום ופחד מאינטימיות, אבל נשים בוגדות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות? האם רומן הוא תמיד סופה של מערכת יחסים? ~~~~~~ לאורך העשור האחרון, בו נסעה ברחבי העולם ונפגשה עם מאות זוגות שנפגעו מבגידה, גילתה דר אסתר פרל שיש אקט אחד פשוט של פשע שיכול לשדוד זוג מהיחסים שלהם, מהאושר שלהם ואפילו מהזהות שלהם - והוא רומן. ועדיין האקט הכל כך נפוץ הזה -  כל כך מעט מידי מובן, לכן - היא מקדישה את ההרצאה הקצרה הזו - לכל מי שאהב בימיו. ניאוף הומצא מאז שהנישואים הומצאו וכך גם - הטאבו שאוסר עליו למעשה לניאוף יש יכולת הישרדות שמוסד הנישואין יכול רק לקנא בה, עד כדי כך שהאיסור על הניאוף הוא היחידי שמוזכר בתנ"ך פעמיים! פעם אחת איסור על המעשה ובפעם השנייה אפילו על המחשבה על כך! אז איך אפשר להסביר זאת שמה שאוניברסלית אסור, בכל

הרגשתי מחנק בגרון.. וחוסר אונים עז שהשאיר אותי כמה שניות בלי מילים.. היא שאלה אם אני יכולה ללוות אותם בתהליך זוגי באנגלית ואני שאנגלית איננה שפת אמי, יודעת שזה לא מתאים, לכן אמרתי לה "לא" אבל הרצון לעזור... ואולי נכון יהיה יותר לומר: הקושי להשיב אותה ריקם - חוסר האונים שעלה בי אל מול חוסר האפשרות שלי להקל עליה, צעק בתוכי והוביל אותי לעבור בין אלם לחזרה על אותן המילים שוב ושוב - " לא, אני יודעת שזה לא מתאים ..." הפעם, לעומת מקרים דומים בעבר יכולתי ממש להיווכח  בחוסר האונים הזה שסער בתוכי תוך כדי הסערה ולנהל את עצמי בתוך הסיטואציה. (וכן, יש לי עוד עבודה להמשיך ולנקות עוד מאותו חוסר אונים) בעבר - כשהייתי פחות מודעת למתחולל בתוכי הוא היה מניע אותי ובלי שהייתי מודעת לכך הייתי עשויה לומר לה "כן"  (העיקר לא להרגיש את חוסר האונים הזה) למרות שזה לא היה בהכרח מה שנכון לי ולהם וכך לא פעם הובלתי את עצמי "על עיוור" לשבילים לא רצויים... ככל שהמתחולל בתוכנו מתחולל לו באחורי הקלעים - באופן לא מודע - כך נמצא את עצמנו פועלים מתוך אחד ה Fים ולרוב לא בהצלחה זה קורה

 " ... אני לא יכול יותר לשאת את הכאב הזה, מגיע לי שיאהבו אותי, שישמחו לקראתי, שיתייחסו אלי כשאני חוזר הביתה, לא רק כשצריכים ממני משהו.. ככה אני לא יכול יותר, אם אני לא יכול לקבל את זה, אז בואי ניפרד ונגמור עם זה .." שמעתי את הכאב ואת הצמא שלו לאהבה אבל היא }....  שמעה בעיקר האשמה שמיד סגרה אותה ובמקום שתהיה יכולה להיות בקשב אליו ולבטא את אהבתה לו... היתה מרוכזת בכאב שלה מלהרגיש את המשא הזה - האשמה על כך שהוא לא מרוצה.. כאילו זה היה התפקיד שלה והיא נכשלה בו ומיד, התעורר המאבק המוכר שלהם, בו כל אחד מהם היה מרוכז בכאב שלו, מתנגחים זה בזו בניסיון להתנער מהכאב ולהשליך אותו על האחר מצב בו אהבה... היא הדבר האחרון שמורגש ביניהם ~~~~~ ברור שאי אפשר לדרוש אהבה. תלונות, האשמות ומניפולציות רגשיות אחרות סביר להניח שרק ירחיקו את האהבה מלהתבטא כלפיו, גם ועל אף פי שהיא נמצאת שם לגמרי ביניהם! אלה מייצרות כבדות והתנגדות. אלה מקבעות מערכת יחסים של קבצנים שמבוססת על חוסר שרק הולך ומתעצם וגורם לזיכרון האהבה לדהות, למחוות האהבה להתפוגג  עד כדי כך שלא נרגיש את האהבה בינינו. יחד עם זאת יש לו } תסכו

 כן... יש כזה .. הוא מאד פשוט, אבל.. כאמור, די מקומם  ... ובכל זאת אם חשוב לך לנטרל ולו חלק מהמריבות... ומתאים לך לקחת את האתגר -  לשים לב להתקוממות שמתעוררת בך ולא להיסחף אתה עד הסוף - כלומר להשאיר מקום לְצָד ההתקוממות - להתבוננות   ולעבור דרכה..  אז הנה זה פה: (אני מציעה לשבת עם עצמך, לא מול בן הזוג ולעשות את זה בינך לבינך, כך לא לאתגר את האגו יותר מידי, כך יהיה לך קל יותר להיות כנה עם עצמך, להתחזק מהתהליך הקצר שאני מציעה בהמשך ורק אז, אם מרגיש לך נכון - לשתף את בן~ת הזוג) הטריק הזה מתאים לכל המצבים בהם יש לנו תלונות או תיוגים על בן הזוג ואגב זה נכון לגבי כל מערכת יחסים: זה יכול להתאים גם אם יש לך תלונה ל חבר/ה , לאחד מה ילד ים, לאחד מ ההורים וכו'.. אז נתחיל בלבחור את  התלונה - למשל : " הוא כזה עצלן. ." " היא כזו מתנשאת .." " אתה אף פעם לא מפרגן לי ..."  וכו'.. לפני שאחשוף את הטריק - אני כבר אומרת שזה לא בהכרח מבטל את האמירה, זאת אומרת שיכול להיות שהוא באמת לא נוטה לפרגן לך, למשל, לא בהכרח, אבל יכול להיות,  מה שאני הולכת להציע לא מתייחס למ

 הוא } השאיר לה את השמן והסכו"ם שסיים להשתמש בהם על השיש, כי הוא ידע שממילא היא תיכף תצטרך אותם, היא { התרעמה באחת כשראתה אותם מונחים מלוכלכים ליד הכיור, כי התקומם בה באופן לא מודע המקום שמתוסכל מכך שהכל נופל עליה ועכשיו גם הכלים המלוכלכים שלו... לכן מיד הגיבה בתוקפנות סמויה שהוא } חווה כביקורת - כשביקשה ממנו לפנות אותם. המטען הביקורתי שבדבריה בבת אחת דָרָךְ אותו ומשם... המצב רק הדרדר... ~~~~~~ הוא } היה מרוכז בעלבון שלו - כי בסה"כ היתה לו כוונה טובה ושוב זכה למטר ביקורתי וחווה דחייה מכאיבה ממנה והיא { היתה מרוכזת בכאב שלה מכך שהוא לא רואה אותה,  לא מתחשב בעומס שמכביד עליה ובכלל... לא אכפת לו ממנה ~~~~~ במצב הזה אין סיכוי שתהיה תקשורת, כל אחד מרוכז ומבוצר בעצמו.. ויחד עם זאת זה מצב כל כך שכיח... במצבים הללו - אם כבר איזה שהם תכנים מועברים בינינו הם יהיו בטעמים הישרדותיים למיניהם כגון - האשמה/ תלונה/ ביקורת/ כעס/ תסכול/ ביטול/ הקטנה ועוד ועוד... יותר מכך, במצבים הללו לרוב גם אין תקשורת פנימית, גם כשההרגל לברוח ולהדחיק וגם אם הוא נראה כהתכנסות, לרוב נחווה ניתוק מהרגשות שלנו ואפ

הוא } לא הספיק לסיים את המשפט  ואני כבר רואה את ה דריכות   שנבנית אצלה { תוך שברירי שנייה, מכסה על העלבון שעלה בה מהמחשבה הלא מדוברת: ״ באמת ??? זה מה שאתה מעריך בי?? ״ מחשבה שאמנם לא התבטאה במילים, ובכל זאת סגרה לה מיד את הלב ויצרה חוצץ ביניהם }{ (אני אגב, יכולתי להיווכח בכך - בין ביתר - כי זהו אחד מהתסכולים הילדיים שלי - לראות שוב ושוב נשים מוקטנות לתפקידים מסורתיים, תסכול שאותי הוביל במשך שנים להתנהגות הפוכה  והתנגדות לא מודעת לבישול,  שעד לפני כמה שנים ניהלה אותי והשאירה אותי כ׳לא מבשלת׳) ואז, לפני שהמתח באוויר מספיק להתלקח, אני מציעה לו לספר לה למה זה משמעותי עבורו , והוא ממשיך: ״ זה משמעותי עבורי כי  זה נותן לי תחושה של בית וזה אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים ״ באבחת נשימה, חזְרה הרכות, הנשימה שלה התארכה, הפנים התרככו, העיניים חזרו לחייך והמתח שמילא עד לפני רגע את המרחב שביניהם -  ה ת א ד ה ! כלא היה ~~~~~ כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מפרשים אמירות (ולא פעם רק התחלות של אמירות), מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית שלנו באופן שלא באמת תואם לכוונת המדבר אך בהחלט דורך אותנו... דריכות שניכרת