גלית אליאס

"אני מרגיש כבול, שאין לי אוויר לנשימה, חייב ללכת מכאן, מרגיש כמו בכלא... היא חונקת אותי.." כך פתח } את הפגישה שלנו, וזה הוביל אותי להעלות את השאלות - מה בין חירות לחופש? עד כמה חירותי באמת תלויה במי שמולי? כשאני אומר ש " אני חייב לצאת מהקשר הזה ..", ממה אני בעצם מנסה להימלט? ו האם פרידה מבת הזוג אכן תמלא את ריאותי באוויר המיוחל? { אתחיל ב הסתייגות: בניסיון לענות על השאלות הללו, אני מביאה זווית אחת, שונה אולי ונפלאה בפוטנציאל הגלום בה, אך מן הסתם, לא בהכרח יכולה להתאים לכל המקרים } ובכל זאת, שווה להציץ בה למקרה שכן , כיוון ש לפעמים לא רק שפרידה לא מובילה אל החירות המיוחלת , היא עשויה לייצר עוד ועוד כבלים  ש רק מעצימים את הפלונטר ו את הרצון לברוח ( גם אם כבר אין ממי ..) מה שמשתמע מכך הוא שבמקרים רבים, הרצון לברוח נובע מהקושי להכיל את הרגשות שגואים בנו כשבת הזוג עושה X/ Y / Z חוסר האונים, התסכול, האשמה, לפעמים הפחד , או רגש אחר כל כך גואים בנו , בו בזמן ש הנטייה הטבעית שלנו  היא להשליך את הרגשות הללו על מי שמולו הם מתעוררים ב

לא משנה עד כמה הזוגיות שלנו טובה על אחת וכמה אם יש לנו אי אלו נקודות לשיפור, פסח הוא זמן מושלם להיפרד מהרגלים שכבר לא משרתים אותנו. כאלה ש כשסיגלנו אותם , היו נכונים לנו אלא ש היום הנזק שלהם רב מהתועלת - למשל אם היא } סיגלה לעצמה צעקנות כי לא שמעו אותה כילדה והיתה 'חיבת' למשוך תשומת לב כדי להרגיש קיימת, היום הצעקנות מפריעה לה ומפריעה לבן הזוג שלה ובמקום לקבל את תשומת הלב הנכספת היא ׳זוכה׳ לדחייה וביקורת מצדו. נכון, גם זה סוג של תשומת לב, אבל לא הסוג הרצוי.. יתרה מזאת,  השינוי האמיתי יתחולל פה עבורה כשהיא תשתחרר מהתלות בכך שהוא ישמע אותה. לא, היא לא מוותרת על הצורך והרצון בתקשורת אתו, אלא על המקום התלוי והנזקק, המקום שחָסַר לה כילדה בהקשבה והשאיר אותה 'פרוסת ידיים קדימה' בתחינה שותקת ״תראו אותי, תקשיבו לי״.. כל עוד החסך הזה קיים וזועק ממנה זה כמו בור ללא תחתית ששום דבר חיצוני לא באמת ימלא אותו על אחת כמה וכמה כשתשתמש בהרגל ההישרדותי אותו אימצה כילדה. זאת אומרת ש יש פה עבורה הזדמנות לצאת מעבדות

" מה שהכי מציק לי אצל בן זוגי וגורם לנו לוויכוחים מריבות ופגיעות וכעס מצִדי ומצִדו  וכבר הפך לריטואל קבוע ומתסכל  זה שהוא יוצא לפחות שלוש פעמים בשבוע  וחוזר בשעות הערב המאוחרות. אני מנסה להבין אותו ולשחרר ,  מבינה שזה קשור אצלי לתחושות של  נטישה ובדידות  אבל שום דבר לא משתנה בדפוסים שלי ובטח לא שלו . . "   זה חלק ממיל שקיבלתי השבוע ומאחר וזה סיפור מוכר וידוע... אני מביאה את התשובה במלואה פה: אז ככה, אחת האפשרויות שלנו להתמודדות כשקשה לנו , היא - לברוח . בריחה היא אחת מ ה F ים – Fight/ Flight /Freeze . אלו, מובנים במערכת ההישרדותית שלנו ונועדו להגן עלינו כשיש סכנה. כשיש אריה טורף – שנוכל לברוח/ להילחם/ לקפוא. העניין הוא שכל עוד אנחנו מופעלים על ידי המערכת ההישרדותית שלנו והיא מנהלת אותנו – גם ביקורת או מריבות, האשמות , אווירה לא נעימה וכו', עלולות להיחוות כ סכנה ולהפעיל את אחד ה F ים  (זה קורה באוטומט) לכאורה בשביל להגן עלינו. במקביל, כדי שיהיה מעניין :-), מזכירה ש תת המודע ימשוך אותנו אל מי ש ידע ללחוץ לנו ע