יום רביעי, 28 במרץ 2018

האם "חירות" ומונוגמיה הולכים יחדיו?

"אני מרגיש כבול, שאין לי אוויר לנשימה,

חייב ללכת מכאן,

מרגיש כמו בכלא...
היא חונקת אותי.."

כך פתח } את הפגישה שלנו,
וזה הוביל אותי להעלות את השאלות -

מה בין חירות לחופש?

עד כמה חירותי באמת תלויה במי שמולי?

כשאני אומר ש "אני חייב לצאת מהקשר הזה..",
ממה אני בעצם מנסה להימלט?

והאם פרידה מבת הזוג אכן תמלא את ריאותי באוויר המיוחל?


{אתחיל בהסתייגות:
בניסיון לענות על השאלות הללו,
אני מביאה זווית אחת,
שונה אולי ונפלאה בפוטנציאל הגלום בה,
אך מן הסתם, לא בהכרח יכולה להתאים לכל המקרים}

ובכל זאת, שווה להציץ בה למקרה שכן,
כיוון שלפעמים לא רק שפרידה לא מובילה אל החירות המיוחלת,
היא עשויה לייצר עוד ועוד כבלים 
שרק מעצימים את הפלונטר
ואת הרצון לברוח (גם אם כבר אין ממי..)

מה שמשתמע מכך הוא שבמקרים רבים,
הרצון לברוח נובע מהקושי להכיל את הרגשות שגואים בנו
כשבת הזוג עושה X/ Y / Z

חוסר האונים, התסכול, האשמה, לפעמים הפחד, או רגש אחר
כל כך גואים בנו,
בו בזמן שהנטייה הטבעית שלנו 
היא להשליך את הרגשות הללו על מי שמולו הם מתעוררים בנו,
(נטייה שככל שנצליח להשתחרר ממנה, נתקרב לגאולה :-)

ומכאן עולָה המסקנה ההגיונית לכאורה
ש"אם נתרחק מאדם זה, נוכל לנשום..."

וכמו ש } גילה במהלך הפגישה,
ההשתלטויות שלה עליו,
אֶלֶה שחנקו אותו והעלו בו אינסטינקט מיידי לבריחה,
בעצם מוכָּרוֹת לו משחר ילדותו,
אז חווה אותן מאמא, שחנקה באהבתה,

אלא שאז- היה ילד, חסר אונים
שלא יכַל להכיל את התסכול העצום -
שלא רואים אותו
ולא ערים לצרכים שלו,
ואותו התסכול עצור ומקודד בזיכרון התאי מאז,
והינו כמגנט שמייצר לו עוד ועוד חוויות שכאלה-

אמממה..
החזרתיות הזו יש לה תוחלת,

זו למעשה נותנת לו עוד ועוד ועוד הזדמנויות
לעצור ולחולל שינוי,
לשנות כיוון,
לנטרל את המגנט בריפוי של החוויה הילדית ההיא,

לצמוח לחווית אונים
שלא רק שלא מזמינה השתלטות,
גם מתקיימת בה הידיעה איך להתמודד ממקום בוגר 
שמציב גבול מתוך שקט אם וכאשר נדרש.

במילים אחרות - חירות.

זאת אומרת שלא רק שלא (בהכרח) נכון לו להיפרד מזוגתו,
מה גם שבזכותה (!!) 
פגש את המקום הילדי בתוכו וריפָּא אותו,
בזכותה שינה פאזה בחייו,

ריפוי שכזה מאפשר נשימה וממלא באוויר שהרגיש שחסָר לו,

ריפוי כזה מגָדֵל אותו להיות הבוגר שהוא, בחווית אונים,

ריפוי שכזה מאפשר לו לחיות באיכות (על פני הישרדות ותגובתיות באחד מה Fים)

ריפוי שכזה מאפשר לו בחירה

על פני בריחה מהקושי להכיל רגשות כאלה או אחרים


וכשאנחנו מתוך בחירה בתוך הקשר הזוגי,

נוכל ליהנות מעומק החיבור שמתאפשר בתוך המונוגמיה

דווקא מפני שבן הזוג נמצא שם בשבילנו 
(כן, אותו בן זוג)

תוך כדי שאנחנו ערים לכך שכל אחד מאתנו 

נמצא בתהליכי ריפוי וצמיחה

ובכל דקה שחולפת, גָדֶל להיות קצת יותר ממי שהיה בזו שלפניה.


לחיי הצמיחה להיות בחירות מהתפיסות התפוסות שלנו,

לחיי ריפוי המקומות הפגועים בנו,

לחיי הבחירה באהבה


אמן וחג חירות שמח


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.









יום רביעי, 21 במרץ 2018

לצאת ל ~חירות בתוך הקשר הזוגי~ תרגיל זוגי במתנה ממני



לא משנה עד כמה הזוגיות שלנו טובה
על אחת וכמה אם יש לנו אי אלו נקודות לשיפור,

פסח הוא זמן מושלם להיפרד מהרגלים שכבר לא משרתים אותנו.
כאלה שכשסיגלנו אותם, היו נכונים לנו
אלא שהיום הנזק שלהם רב מהתועלת -

למשל
אם היא } סיגלה לעצמה צעקנות
כי לא שמעו אותה כילדה
והיתה 'חיבת' למשוך תשומת לב כדי להרגיש קיימת,
היום הצעקנות מפריעה לה
ומפריעה לבן הזוג שלה
ובמקום לקבל את תשומת הלב הנכספת
היא ׳זוכה׳ לדחייה וביקורת מצדו.
נכון,
גם זה סוג של תשומת לב, אבל לא הסוג הרצוי..

יתרה מזאת, 
השינוי האמיתי יתחולל פה עבורה
כשהיא תשתחרר מהתלות בכך שהוא ישמע אותה.
לא, היא לא מוותרת על הצורך והרצון בתקשורת אתו,
אלא על המקום התלוי והנזקק,
המקום שחָסַר לה כילדה בהקשבה
והשאיר אותה 'פרוסת ידיים קדימה'
בתחינה שותקת ״תראו אותי, תקשיבו לי״..

כל עוד החסך הזה קיים וזועק ממנה
זה כמו בור ללא תחתית
ששום דבר חיצוני לא באמת ימלא אותו
על אחת כמה וכמה כשתשתמש בהרגל ההישרדותי
אותו אימצה כילדה.

זאת אומרת שיש פה עבורה הזדמנות
לצאת מעבדות לחירות,
להשתחרר מהתלות בסביבה – ש'תשמע אותה',
(שהיתה עבורה כילדה צורך קיומי 
והחזיקה חוויה של סכנת חיים אם לא תישמע)

השחרור ממנה יתבטא בין היתר בכך שהצעקנות תהיה לה מיותרת,
וגם ממנה תוכל להשתחרר.

לכל אחד מאתנו הרגלים שכאלה
שסיגלנו כדי למלא צורך זה או אחר
אך כבוגרים כבר לא משרתים אותנו
או שהמחיר שהם גובים מאתנו גבוה מהתמורה אם זו בכלל מתקיימת..

זה יכול להיות הסתגרות כשקשה לי,
ושתיקה שלא בבחירה שלי משתלטת עלי
או ריצוי כדי להרגיש אהובה,
או התמרדות כדי להרגיש שאני קיים ולבדוק עד כמה באמת אוהבים אותי,
או כל הרגל אחר שכבר לא משרת אותי,
ושולט בי ומופעל כאוטומט.

כדי לשחרר את ההרגל, 
עלינו להבין ראשית מהו הצורך שיושב תחתיו,
למצוא דרך למלא את הצורך ביני לביני ממקום מזין,
ובכך להיפרד מההרגל

אז כדי שתוכלו להתקדם ולו צעד קטן לשם,
הנה לכם תרגיל זוגי קצר וחגיגי
שתוכלו לעשות יחדיו וכל אחד לחוד
ולצאת באמצעותו לחירות מהרגל אחד שתבחרו
(לפחות לסמן לעצמכם כיוון)

{ אומר בסוגריים:
אם אתם מרגישים צורך בהעמקה,
יש לי כלי מופלא בו אשמח ללוות אתכם ולאפשר לשינוי להתחולל,
תוך ריפוי של המקומות חסרי האונים שסיגלו את ההרגלים הללו מלכתחילה. }

ובינתיים, הנה לכם תרגיל עצמאי:

ממליצה לכם למצוא זמן שקט ופנוי
(כחצי שעה)
למזוג לכם משהו שאתם אוהבים לשתות, 
אולי להדליק נר בשביל האווירה
לשבת בנוח, אם אפשר יהיה מדליק אם תשבו זה מול זו
לקָדֵש את הרגע..

התחילו בכך, שתוך כדי שאתם מתסכלים
זה לזו במבט מוקיר,
אמרו: "משהו אחד שאני מעריך בך זה..."
כל אחד בתורו

והתפנו כל אחד למלא את השורות הבאות:

תחום אחד בחיי שהייתי רוצה לצאת בו מעבדות לחרות הוא..........................
העבדות שלי בתחום הזה מתבטאת ב...........................................................
והאופן שהיא מתבטאת/משפיעה על הזוגיות שלנו הוא...................................
האופנים שבהם אני מנסה לצאת לחירות הם...................................................
וכאשר אני מנסה ולא מצליח אני מרגיש..........................................................
והסיבה שזה לא מצליח לי היא….............................................................
ומה שאני מספר לעצמי על הסיבה שזה לא מצליח לי......................................
ה"נס" שאני זקוק לו כדי לצאת מהעבדות לחירות הוא......................................
ואם הוא היה קורה האופן שבו הייתי מתנהג הוא..............................................
ואז מה שהיה קורה בזוגיות שלנו......................................................................
דבר אחד שאני יכול לעשות בשביל להתחיל לקדם את ה"נס" לתוך המציאות הוא...
...............................................................................................................
דבר אחד שאת יכולה לעשות בשביל לעזור לי להתחיל לקדם את ה"נס" לתוך המציאות הוא......................................................................................................................
וכשזה יקרה, מה שאני ארגיש זה…................................................................

ומה שאני מרגיש עכשיו הוא......................................................................



מאחלת לכם חג אביב שמח,
שנזכה בו להשתחרר מכבלי ההישרדות,
ולצמוח להיות כל אחד מאתנו- השלם שהוא
וכך ליצור לנו קשר בין שניים שמחים, מלאים ואוהבים

אמן !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


יום רביעי, 14 במרץ 2018

"הוא יוצא כמעט כל ערב, נפגש עם חברים וחוזר מאוחר, אני מנסה לא ללחוץ אבל נטרפת.."



"
מה שהכי מציק לי אצל בן זוגי וגורם לנו לוויכוחים מריבות ופגיעות וכעס מצִדי ומצִדו 
וכבר הפך לריטואל קבוע ומתסכל  זה שהוא יוצא לפחות שלוש פעמים בשבוע 
וחוזר בשעות הערב המאוחרות. אני מנסה להבין אותו ולשחרר
מבינה שזה קשור אצלי לתחושות של  נטישה ובדידות 
אבל שום דבר לא משתנה בדפוסים שלי ובטח לא שלו.." 

זה חלק ממיל שקיבלתי השבוע
ומאחר וזה סיפור מוכר וידוע...
אני מביאה את התשובה במלואה פה:

אז ככה,
אחת האפשרויות שלנו להתמודדות כשקשה לנו,
היא - לברוח.

בריחה היא אחת מ ה F ים – Fight/Flight/Freeze.
אלו, מובנים במערכת ההישרדותית שלנו ונועדו להגן עלינו
כשיש סכנה.
כשיש אריה טורף – שנוכל לברוח/ להילחם/ לקפוא.

העניין הוא שכל עוד אנחנו מופעלים על ידי המערכת ההישרדותית שלנו
והיא מנהלת אותנו –
גם ביקורת או מריבות, האשמות, אווירה לא נעימה וכו',
עלולות להיחוות כסכנה ולהפעיל את אחד ה Fים  (זה קורה באוטומט)
לכאורה בשביל להגן עלינו.

במקביל, כדי שיהיה מעניין :-), מזכירה
שתת המודע ימשוך אותנו אל מי
שידע ללחוץ לנו על הכפתורים בצורה מ ו ש ל מ ת
ולעורר את המקומות הלא פתורים שלנו (= סכנה!!!)

לכן אם אני למשל מאד תלויה באישור הסביבה
ונמשכתי לאדם ביקורתי,
(לא, לא ראיתי את זה בהתחלה מן הסתם.. :-)
בכל פעם שהוא יבקר אותי – אחווה סכנה אמיתית
כי בשבילי, כתלויה באישור, ביקורת = סכנה
ואגיב באחד מה Fים.

(זאת, כל עוד אני לא מודעת לכך ולא ריפאתי את המקום,
כלומר כל עוד אני בחוויה של תלות באישור הסביבה)

ככה,
לאורך זמן, במיוחד אחרי שההתאהבות מתפוגגת
ולאורך השלב של מאבקי הכח ושלב ההתרחקות
(השלב השני והשלישי של האהבה המחויבת)
נמצא את עצמנו מחפשים נתיבי מילוט מהקשר

בין אם זה בריחה לעבודה,
לספורט,
לטלוויזיה,
לעשייה,
לאינטרנט וכו',
שלא לדבר על בריחה לקשר אחר,
או לסמים או אלכוהול

חשוב להבין פה כמה דברים –
הנה שניים מתוכם:

הראשון –
המילוט לא באמת פותר את הבעיה,
הוא רק נותן לנו הפסקה ממפגש אתה
ואולי גרוע מזה – מחמיר את הבעיה,
כי כשהיא { נשארת בבית וחווה נטישה ותסכול,
סביר להניח שתבקר אותו אפילו יותר ככל שיברח ממנה.

אגב- גם אם היא מתאפקת ולא אומרת את זה,
התסכול שלה מורגש מתחת לפני השטח.
(איפוק זה פאסיב אגרסיב ומורגש באותו האופן של האגרסיב)

מה שאני מנסה לומר פה,
הוא שכשמבחינים שיש צורך לברוח,
שווה לבדוק ממה אני מנסה לברוח,
ולמצוא את אותו המקום בתוכי שמשווע לריפוי ולחולל אותו.

מן הסתם –
יש פה הזדמנות לריפוי לשניהם,
לו } שבורח ממה שבורח,
(וכשיפגוש את המקום שזועק ויתמסר לריפוי שלו, יתמלא במה שבאמת זקוק לו)
לה { (כרגע) את תחושת הנטישה והבדידות.

זה כמובן רק חוט אחד בתוך הפקעת הסבוכה
שהדינמיקה הלא מודעת ביניהם מייצרת,

מה שמשמח הוא- שהחוטים קשורים זה בזה,
וכשאנחנו פורמים אחד, הפלונטר כולו הולך ומתרווח.

הדבר השני שחשוב לי להדגיש,
ואני כותבת את זה בוקר אחרי פגישת פרידה שהיתה לי אתמול,
חשוב חשוב חשוב
לא לתת לדברים לעמוד במקום,
כי אחרי תקופה כזו של בריחות,
שמייצרת ריחוק שהולך וגדל
ובעיקר יאוש עד כדי מיאוס לפעמים אחד בשני,

אחרי תקופה כזו אחד מאתנו עלול לאבד את הרצון לשנות את המצב,
וכשאין רצון
אין עם מי לדבר, אין על מה לעבוד
ונשארת רק פרידה כאופציה...

אז כדי שנוכל לסיים בנימה אופטימית,
אני שבה ומספרת שישנן דרכים נפלאות
וישנם כלים ונקודת מבט כזו שמאפשרת לכל הקשר הזוגי
ובכלל לחווית החיים לקבל שיפט משמעותי למקום נעים ומשמח יותר,
לחוויה אמיתי של ביחד, הדדי, חברי ואוהב.

כי זוגיות, זה ללכת ביחד לאותו הכיוון
ואנחנו אלה שעושים כדי שיהיה לנו טוב !



גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן