"מה בסך הכל ביקשתי??"

 " את בזוגיות, נותנת את הלב והנשמה,

מתרוצצת כל היום סביב הבית והילדים 

וזה במשמרת השנייה, אחרי שאני חוזרת מותשת מהעבודה,

ולא שישנתי בלילה..,

מה בסך הכל ביקשתי????

שיתן יד, שיהיה אתי בתוך הדבר הזה.. שיתייחס, טיפה...

והוא?? לא.. זה לא אמיתי...

הוא יושב ומשחק שחמט עם השכן בסבבה שלו

ואז... מה שיש לו לומר זה  - כמה רעש אתם עושים... 

נו?? תגידי לי את... זה אמיתי???  "

היא מספרת לי בכאב ומוסיפה -

" ולא תגידי שאני שותקת, אני אומרת לו בצורה מפורשת

מה אני מצפה ממנו,

מה אני צריכה,

הכי ברור שאפשר  ו ב נ ו ע ם (!),

אתמול למשל אמרתי לו "אני צריכה שתתיחס אלי יותר",

אבל גם זה לא עוזר,

הוא בשלו, כאילו חומה חוצצת בינינו והוא מהעבר השני

ולי כבר כל כך קשה עם הבדידות הזו..."

~~~~~~~~

ואז... 

כשאנחנו מסתכלות שוב על מה שקורה ביניהם

כשהיא מצפה ומתאכזבת ממנו שוב ושוב,

היא יכולה להיווכח במאבק הכוחות שמזין את המצב...

היא יכולה לראות בכמה תוכחה ושיפוטיות טעונים דבריה אליו,

"נועם" זו הגדרה רחוקה מאד מהתחושה שהדברים שהיא אומרת

כנראה מעלים בו,

בלי להקטין מחשיבותם, בלי להקטין את הכאב שלה,

ובכל זאת, 

כל עוד היא מבטאת את התסכול שלה כשהיא בנבכי התסכול - 

באופן בלתי נמנע - דבריה יהיו טעונים אמוציונלית

ולא משנה מה יהיה הווליום שלהם,

סביר להניח שהתוצאה תהיה הפוכה מהרצויה -

והמצב רק יחמיר.

במיוחד בהיותו הוא }.

גברים בחברה שלנו מחונכים להצטיין,

ומתוך כך מוּנָעים לקבל ציון טוב.

כשהם נתקלים בהאשמות, תלונות, שיפוטיות וביקורת,

הם מיד נסגרים.

(לא שזה נעים לנו הנשים, אבל לגברים על אחת כמה וכמה.)

ואז אנחנו - לא משנה כמה חכמה היתה בדברינו,

גם אם היתה והדברים באמת מוצדקים -

נשארות עוד יותר לבד

והתסכול רק גדל -

כי כשזה קורה - היא כועסת עוד יותר

והוא נסגר ומתרחק עוד יותר

והם }{ שבויים בתוך לופ שהולך ומתהדק

לכיוון שלא רואים ממנו את האור 

~~~~~~~~

העניין הוא, שהם לא רואים את האור... 

משום שהמנהרה שהאור בקצֶהָ, נמצאת בכיוון השני :

נתחיל בזה שאני יכולה להניח שכשהיא מגיעה טעונה אמוציונלית,

פיה לא באמת מפיק מרגליות...

נועם - זה בהחלט לא - כבר אמרנו

ומעבר לכך היא מגיעה עם ציפייה כמוסה ולא מודעת

שהוא } ימלא לה צורך

שלרוב יש לה חסך בו משחר ילדותה.

עכשיו, בטעות אנחנו מביאים אל הקשר הזוגי שלנו,

את אותם החסכים עם הציפייה הכמוסה הזו

שאתה כבן הזוג - תפקידך למלא לי את כל הצרכים שלא סופקו לי בילדותי,

למה? ככה ! כי התחתנתי אתך

(כמובן שזה הדדי ולא רק מצידה)

למרות שהקשר הזוגי איננו מערכת יחסים שנועדה לסיפוק צרכים,

או במילים אחרות -

כל עוד אנחנו מתייחסים אל הזוגיות כאל מערכת לסיפוק צרכים -

היא נדונה לכישלון,

כי סביר שנישאר עם ציפיות ואכזבות, האשמות ותסכולים

שיובילו למריבות בלתי פוסקות וחוסר סיפוק,

שנרצה רק להתרחק זה מזו

ונישאר עם ציפיות גבוהות ואולי אף בתחושת ה"צודקת", אבל לבד..

בעוד שהאמת היא...

שאת אותם הצרכים שלא סופקו לי בהיותי ילדה,

הוא } לא באמת יכול לספק לי,

עד שאני אתחיל למלא בעצמי וממני את הבור...

זה כאילו שאין לי הרצפטורים לקבל אותם,

נכון שקיים התסכול על החוסר,

אבל יחד אתו זהו ההרגל שהוטבע בי (עד שאחולל בו שינוי)

את התסכול הזה אני כל הזמן מתלוננת על זה שאין... 

בהאשמה אליו שלא נותן לי

ואגב- הוא } כמובן לא מהאו"ם...

כי באופן לא מודע אמשך למי שיתן לי תחושה של בית...

ובבית שלי.. כזכור.. אאוצ'...

לא קיבלתי את האהבה הזו ולכן אני כל כך צמאה לה..

זאת אומרת שבמילים אחרות - 

אמשך אל מי שלא יוכל לתת לי את מה שאני כל כך כמהה לו

ופה נכנסת גם ההזדמנות שלו לצמיחה,

אבל על הצד שלו אכתוב פוסט אחר

אז... אני חוזרת אליה -

כי המפתח לצאת מהלופ הזה-

לשנות לכיוון המנהרה עם האור בקצה -

כרגע בידיה -

(האמת שבידי כל אחד מהם, אלא שהיא זו שיושבת מולי בפגישה)

והיא... נוכחת בכך שלמרות שהיא מתלוננת תמידית ש:

הוא } לא נותן לה חום...

האמת היא... שהיא לא ממש יכולה לקבל,

הוא שאמרתי - כאילו אין לה רצפטורים לכך

אבל אז,

כשהיא מסכימה לשהות בכאב הזה,

שמכווץ לה את הלב 

וממש ממש נותנת לכאב להיות עם כל מה שהוא מביא,

עם העננה השחורה שמעיבה,

עם העצב והבדידות,

עם האמונה שמסתתרת בו כמו זו -

שהיא { לא באמת ראויה לאהבה,

שהיא לא מספיק,

אז, כשהיא מרשה לעצמה הבוגרת, 

שוב לטעום את הטעם המר ההוא,

היא נזכרת בילדה שהיתה ובחוויה הזו שליוותה אותה,

אלא שהפעם - היא האם הפנימית פה עבורה,

יכולה לתת לה בדיוק את מה שהיא זקוקה לו -

את החיבוק החם הזה שאוהב בכל תנאי,

מבט חם ומקבל וידיעה פנימית שהיא אתה תמיד...

ואז...

כמו קסם...

משהו מהעננה הזו מתפוגג,

יש הקלה בגוף, העומס הרגשי נעלם

ומתחלף בתחושת ביחד, בנראות באהבה כנה ויציבה

ממנה הבוגרת לחלק הילדי שבתוכה.

מהמקום הזה,

ככל שהיא ממלאה את הקערות הריקות שלה,

היא יכולה להגיע למרחב שביניהם מלאה יותר

ובמקום להיות חלק מזוגיות של קבצנים,

שבה כל אחד מצפה מהאחר למלא את צרכיו,

במקום להיות בזוגיות של קבצנים אליה מגיעים כדי לקחת...

הקשר הזוגי שלהם יכול להיות קשר גורמה

שכל אחד מהם מגיע עם מה שיש לו לתת,

וכל אחד מהם מכיל את החלקים הילדיים שבתוכו

ומהמקום הנפרד והבוגר

הם יכולים להתקרב באמת

בלי תנאי,

עם פחות ופחות מנגנוני הגנה,

כשהילדים הפנימיים של כל אחד מהם אסופים בתוכם,

בטוחים ואהובים בדיוק כפי שהם צריכים 

וכשעולה השאלה:

"אז רגע, אם אני פה לעצמי... לשם מה אני צריכה זוגיות?"

מגיעות תשובות מגוונות וביניהן -

ראשית,  על מנת להזכיר לנו את החסכים 😊

זה מה שקורה בשלב בו אנחנו מצפים מהאחר שימלא אותם,

ואח"כ - כדי שנוכל לצמוח משם

וככל שאנחנו עושים את ה U- turn וממלאים,

ככל שנוצרת נפרדות בריאה

בה כל אחד לוקח בעלות על החלקים שלו,

ככל שהקערות שלנו טיפה מתמלאות -

כלומר ייצרנו לנו רצפטורים שמאפשרים לנו גם לקבל מבחוץ -

אז, ממקום מלא וגדול יותר,

אנחנו יכולים לבקש באופן שיעשה לאחר חשק לתת

ולהזמין אותו לחגיגת החיבור אתי

אז... אנחנו יכולים לקבל ולתת מהשפע שמתאפשר בתוכנו.

זה לא במקום לקבל את זה מהאחר

אלא על מנת שנוכל לקבל עוד ועוד.

~~~~~~~

מי כמוני יודעת כמה מתסכל זה יכול להיות,

המצבים הללו בהם ער בתוכי צורך שצריך הכרה, חום, רכות, קבלה,

והאחר עדיין לא במצב שהוא יכול לתת לי מאלה,

לרוב כי הוא לא נותן מהם גם לעצמו,

מי כמוני יודעת כמה הצדקות והיאחזות יש בסיפור

שהוא } - תפקידו לתת לי מאלה ואם לא, זה לא שווה כלום!

וכמה מניפולציות אגו מתוחכמות עלינו לעקוף כדי לצאת משם...

יחד עם זאת,

לשמחתי הרבה, אני עדה גם לקסמים שנוצרים,

כשאנחנו מצליחים לחצות את חליפת ההישרדות שמחזיקה את התפיסה הזו

ולהביא לעצמנו פנימה חום, קבלה, אהבה, רכות...

כמה ואילו אפשרויות מופלאות נפתחות ...

וזה... מחמם את הלב

ובעיקר אפשרי!

נכון,

זה דורש שניים הטנגו הזה,

ורצון ונחישות הדדית,

עם הבנה שמניפולציות האגו חזקות ומתוחכמות

והדרך לא בהכרח תהיה קלה,

יחד עם זאת כשמתייחסים לקשיים שעולים

כאל אותם החלקים הפנימיים שבנו שקוראים לנו לרפא אותם,

כשנחושים לרפא, להביא אהבה ורכות לעצמנו -

אז... אפילו השמיים הם לא הגבול!

אסיים בנימה אופטימית זו

ובהתכוונות לטעת תקווה וזרעי נחישות והתמדה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן