למה אנחנו רבים שוב ושוב את אותן המריבות? 💥💥

 אחד התסכולים הגדולים אם לא 'ה'...

עולה מהחזרה של המריבות על עצמן,

כשאנחנו נוכחים בכך שעניינים שכבר היינו בטוחים 

שנמצאים מאחורינו...

שוב עלו על סדר היום (!)

אותה המריבה בדיוק!

עד כדי כך ששניהם יודעים לחזות מראש 

בדיוק מה הוא יגיד

ומה היא תענה

ולכאורה זו מריבה לגמרי מיותרת!

זה יכול להיות מ:

"למה אתה שוב שם את הסמרטוט בצד ימין של הכיור?? "

ועד :

"למה אני תמיד צריך ליזום ?

אולי את לא באמת אוהבת אותי??"

אחרי שכבר 'השלמנו' בפעם שעברה -

וזה לא משנה אם נכנענו או הוכנענו,

או אם "שמנו את זה בצד" בתקווה שאם נעבור לסדר היום

זה יישאר מאחורינו -

אחרי פרק זמן כזה או אחר,

שוב מגיח לו אותו ריטואל מהדלת האחורית או מתפרץ מהקדמית

ואנחנו מחדש באותה הסאגה

זה יכול לקרות לנו גם בהיבטים אישיים

אז המריבה היא עם עצמי והכעס מופנה אלי,

כמו למשל:

"איך שוב דיברתי בלי לחשוב?

למה אני לא יכולה לחשוב לפני שאני מדברת?

מה אני בכלל מתערבת?"

שאלות שכל עוד נשאלות בשיפוטיות וביקורת,

סביר שיוותרו ללא תשובה אך יותירו טעם חמוץ

של אשמה, בושה וחרטה

ויביאו אתן מן עננה שמרחפת מעל

שמחזיקה שם בעומקה זיכרונות קשים.

כך או כך,

תמיד, זהו שיח פנימי שמוכר לנו זה מכבר

מימי ילדותנו - נערותנו,

אותו הריטואל, אותם הרגלים (או בדיוק ההיפך שזה בדיוק אותו הדבר)

עם אותו הטעם החמוץ

ואז, בהתאם לתרבות שאנחנו חלק ממנה

אנחנו מדחיקים/ 

מחכים שזה יעבור/

מעבירים נושא/

חושבים מחשבות חיוביות 

או משהו דומה...

ובעצם.. מתנתקים רגשית מאותן אמוציות שנכלאו בתוכנו

שוב ושוב, כשבכל פעם כזו, נוספת עוד שכבה של -

אשמה, בושה, חרטה, פחד וכו'..

בהנחה (שגויה מן הסתם) שככה זה יעבור -

שמה שהיה היה ו.. מחר הוא יום חדש.

אלא ש...

האמת היא .. שההיפך הוא הנכון (!)

כי אותן אמוציות מתקבעות בנו ובאיזה שהוא אופן

ממגנטות אלינו עוד ועוד מצבים 

ב ד י ו ק מאותו ה'טעם'

דרך נוספת להסביר זאת תהיה להסתכל על הדברים ממבט על -

לפחות מנקודת המבט שאני חיה על פיה -

כל אחד מאתנו הוא חלקיק נשמה 

שהגיע לכאן על מנת להתפתח דרך השיעורים שלו.

(האנשים שאנחנו פוגשים בחיים

הם שותפים לדרך ההתפתחותית שלנו

בין אם אנחנו מודעים לכך וצומחים למערכת יחסים מודעת ובין אם לא)

התסכולים שעולים בחיינו אם כן,

הם למעשה תזכורות לאותם המקומות בנו שרוצים להתפתח.

כל עוד אנחנו מדחיקים -

לא עברנו את השיעור רק שמנו אותו בצד

ובכך הוספנו שכבה והפכנו אותו אינטנסיבי ומציק יותר,

כך שהוא יחזור שוב כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לריפוי.

ככל שנלמד ונתמיד להיכנס דרך שער התסכול,

לעבד ולנקות את אותם התכנים הקדומים בהם נוגע התסכול הנוכחי -

כך הוא פחות ופחות יופיע בחיינו,

או פחות ופחות יפעיל אותנו

ונוכל להגיב עניינית (אם בכלל) אם וכאשר 

אותם האירועים יתרחשו שוב במציאות,

רק שהפעם לא יפעילו אותנו אמוציונלית,

יקבלו תרגום מציאותי על פני פרשנות מחלישה

ונוכל מתוך שקט למצוא בתוכנו איך ואם נכון להגיב.

זאת אומרת - אם אני חוזרת לדוגמא שלעיל -

שהוא } יהיה פחות ופחות תלוי בהוכחות חיצוניות

(כמו היוזמה שלה למפגש אינטימי) וירגיש ראוי לאהבה מעצם היותו 💓

והיא { מצידה, תוכל בקלות רבה יותר לבטא את אהבתה,

אחרי שניקתה את פחד הנטישה ששמר אותה רחוקה ו"בטוחה"

אבל לבד,

ביטויי אהבה שיתנו לו } פּוּש נוסף 

ולה { חיבור אל הראויה שהיא לאהבה בטוחה.

כך הם עוברים ממצב בו דרדרו אחד את השניה ושיחזרו את הפצע,

למצב בו תוך כדי הריפוי וההתפתחות האישית של כל אחד מהם,

הם תומכים זה בריפוי של זו

ומייצרים להם מרחב זוגי בטוח ואוהב.

כי המתנה הגדולה ביותר בתהליכי ההתפתחות הללו,

כשאנחנו שוב ושוב נכנסים דרך התסכול

(על פני בריחה ממנו במגוון אינסופי של אפשרויות מפתות) 

היא החזרה אל עצמנו - המקום הגדול שיודע את עצמו

ומתקיים אצל כל אחד ואחד מאתנו,

כי אז נוצר חוסן פנימי, 

מתאפשרת הקשבה, כבוד לעצמי, (וממני החוצה)

רכות וסליחה אלי (ואז גם ממני החוצה)

מן שדרוג חווית החיים מכזו שמתרחשת במוד הישרדותי

אל ידיעת החיים באיכות -

חיים ששלובה בהם יותר ויותר הנאה ועונג לצד שקט ובטחון.

זאת אומרת שהריפוי האישי מעבר לרווחה האישית,

משפיע ישירות ומשדרג  גם את מערכות היחסים שלנו

והבשורה הנפלאה היא שלא רק שאפשרי להגיע לשם,

יש לי מקפצה שמובילה לשם זוגות ביומיים (!!)

זה קורה באינטנסיב הזוגי (בלחיצה כאן פרטים)

זאת אומרת שעד שהתסכול לא נפתר,

או עד שהצורך הלא מסופק שמניע את התסכול לא סופק -

ואני מתכוונת גם לתסכול הזוגי 

וגם למקום הלא פתור אצל כל אחד מבני הזוג

שהמריבה מציפה על פני השטח -

הצמיחה שלנו תדאג להעלות אותו בקרוב שוב

כדי לתת לנו הזדמנות חוזרת לריפוי

ולכן חשוב

במקום להשתמש בכלי המלחמה - שזה להתקיף/ לברוח ו/או להיכנע,

במקום להפנות אצבע מאשימה החוצה,

כדאי לנו להביא סקרנות וחקר פנימה,

וככל שכל אחד מאתנו יבין וירפא את שלו

כך הוא יהיה שלם ושמח יותר

ומערכות היחסים יהיו נעימות יותר, רכות, בשילוב זרועות

ו.. אוהבות עם פחות ופחות תנאים 💓💓

אמן!

פה בשבילכם 

כדי ללוות אתכם לשם בדרך בטוחה ומהנה!

אפשר בתהליכים זוגיים (אינטנסיביים או אחת לשבוע)

ואפשר גם בתהליכים אישיים. 

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך