יום רביעי, 30 במאי 2018

סופיה - ממש לא מה שחשבתי

(גילוי נאות - פשוט לא חשבתי)
.
חזרנו מסוֹפִיה אחרי יומיים מלאי תהפוכות.
.
נחתנו במינימום ציפיות,
אחרי גיגול והכנה שטחיים ביותר. ”גם ככה- בסה“כ יומיים וקצת“, אמרתי לעצמי והסתפקתי ברשימה קטנה
וכמה כוכביות ב google maps. .
הביקור בסופיה היה כל כך שונה ממה שציפיתי, שכשחזרנו היה לי קשה לעכל ולמלל את החוויה. עד כדי כך שכמעט חרגתי ממנהגי
והנחתי את פיסת החיים הקצרה הזו מאחורי ללא התיעוד לו היא ראויה. .
אלא שכשהעליתי את התמונות מהמצלמה למחשב, הציפו אותי שוב העושר והצבעוניות ואלה הובילו אותי להתיישב במרץ
ולהקדיש לעיר היפיפייה הזו על תושביה מאירי הפנים והמקסימים כל כך, זמן ומרץ וכמה מילים שיידרשו כדי להעביר את זה הלאה. .
ההלם התרבותי התחיל עוד בארץ, בדרכנו לשדה התעופה,
כשאני מנסה לעכל ולשנן את ערך המטבע הבולגרי - הלֶבָה, כמה דולר וכמה יורו הוא שווה. .
אני לא יודעת, אולי זה הגיל... אבל לא נחה דעתי עד שכתבתי לי בפתק כמה שווה לבה בש“ח (2 ש“ח)/ כמה דולר וכמה יורו. . על זה נוסף מתח קל מכך שנחתנו
כשאין עלינו ולוּ לבה בודדת כי הבנתי (לא בהכרח ממקור מוסמך..) שעדיף לא להחליף בארץ אלא שָם,
אפילו בשדה התעופה. .
מאיר הפנים הראשון היה אם כן הפקיד ב change בשדה התעופה בסופיה, שהחליף עבורנו את הכסף ולא היסס להמליץ לי להחליף כמה שפחות אצלו כי במרכז העיר השער טוב יותר.
.
כך נזרע בי (ה)זרע (הראשון) של אמון בבולגרים
וגם אם זו הכללה נאיבית,
היא עשתה לי טוב על הלב
ובסופו של טיול התגלתה כאמיתית.

זהו עם חם, נדיב, רגוע ומסביר פנים בצורה יוצאת דופן!

~~~~~~~~~~~

שמחים וטובי לב יצאנו משדה התעופה לחפש מונית שתיקח אותנו לדירה שהזמנו מבעוד מועד. . 30 ש“ח עלתה הנסיעה משדה התעופה למרכז העיר, (מחיר לתיירים, שהתגלה ככפול מהמחיר ששילמנו בדרך חזרה) .
ורחובות מזרח אירופאים קידמו את פנינו ברוב לא פאר.

אהיה כנה ולא אסתיר את האכזבה שהכתה בי.
.
כמו שכבר התוודיתי,
ההכנה שעשיתי היתה שטחית למדי,
עלֵיה נוספה הדחקה קלה של
המקומות בהם ציינו את הטאץ' המזרח אירופאי,
מהם "בחרתי" להתעלם משום מה
והרי לכם מתכון נפלא להפתעות ואכזבות.

ובכל זאת,
אופטימית ללא תקנה שאני,
הנחתי בצד את האכזבה
ופקחתי את עיני בחיפוש אחרי מה שיש,
שלשמחתי לא איחר להגיע.



הגענו מורעבים לדירה, הנחנו את המזוודות, הדחקתי לעת עתה (גם) את ההפתעה שאחזה בי כשגיליתי שהדירה שהזמנתי היא בעצם חדר (פרטי אמנם) בתוך דירה שאני חולקת שבה יש חדר (פרטי) נוסף (!! ??) הדחקה שתתגלה כמדירת שינה בעליל... המשך יבוא.. מכל מקום, הרעב לאוכל ויחד אתו הרעב להגיע למרכז האורבני והצבעוני דחקו את הגילוי הזה הצידה ויצאנו בהמלצת בעל הדירה למסעדה בולגרית מסורתית קרובה שם המשיכה ההתאהבות שלי - בפשטות באותנטיות, בלי רעש וצלצולים, מלצרית מאירת פנים וחייכנית, מן טעם של פעם, טעים ומרגיע. אכלתי סלט בולגרי שבעצם דומה מאד לסלט יווני שזו ממילא אחת המנות שאני הכי אוהבת
וגם בסופיה ליוו אותי לאורך כל השהייה. כל פעם מגישים אותו קצת אחרת, בשינויים מרעננים אבל תמיד הירקות טריים ותמיד השילובים מספקים את בלוטות הטעם ואת הרעב. משם בהמלצת המלצרית פנינו לדרכנו לשיטוט במרכז העיר. הגענו בצהרים כך שהיה לנו חצי יום להיכרות ראשונית עם סופיה. משום מה מפת התחבורה הציבורית -
(הגם שזו מאד עשירה וכוללת אוטובוסים, חשמליות ומטרו !) לא מסונכרנת עם google maps,
לכן נאלצנו להיעזר בעוברים ובשבים כדי לקבל כיוון וקוי תחב"צ נכונים. האמת - שזו ממילא הדרך המועדפת עלי - לשאול את העוברים והשבים המקומיים ולקבל מהם המלצות על הדרך. זה גם מאפשר לי תחושה של חיבור עם המקום וגם הוכיח את עצמו כדרך הבטוחה למידע הכי מדויק. . תוסיפו על זה את העובדה
שהכְּתָב הבולגרי זר לי ל ח ל ו ט י ן, האותיות דומות לכתב הרוסי שהוא כמו סינית בשבילי, מה שמשאיר אותי תלויה לגמרי
במידע שקיבלתי מעובר ושב זה או אחר .
מאחר והשלטים שמוצגים בדרך והם מוצגים בהדר רב, נותרים עלומים עבורנו בעודם כתובים בבולגרית ובבולגרית בלבד. אז אחרי ששאלנו, ואחד מהנוסעים בחשמלית התנדב ללוות אותנו חצי מהדרך מהתחנה אל מרכז העיר, (ליווי כזה קיבלנו אגב שוב ושוב, אם ממי שיצא עם הכלב לסיבוב בוקר
לפני שכוווולם התעוררו חוץ מאתנו ומהכלב שלו.. או מחביבים אחרים ששמחו לעזור) אז... היא הופיעה מולנו:

מרהיבה ביופיה, קתדרלת אלכסנדר נבסקי, בדיוק כמו שמבטיחים כל הבלוגים בהם שוטטתי טרם הנסיעה. לגמרי הרגיעה את הספק שהעלתה בי המזרח ארופאיות שהפגישה אותי עם כבדות ואפרוריות בדרך משדה התעופה. נינוחים ורגועים יותר המשכנו למרכז, ביקרנו במדרחוב ויטושה, התיירותי והצבעוני
שגם הוא לא חף מנגיעות מזרח אירופאיות חינניות
ויחד עם זאת לגמרי מספק חוויה חו"לית:



בזכות ההמלצות של הנקרים בדרכנו הגענו לגלידריה מגניבה עם גלידות בריאות (כך מובטח לפחות) בחרתי כדור בטעם לבנדר, לא יודעת למה אני כל פעם מתפתה, למרות שכבר למדתי שעם כל האהבה שלי ללבנדר בתור טעם הוא פחות אהוב עלי.. (לא שזה מנע ממני לסיים עד הלק האחרון) קנינו, אכלנו, בילינו את הערב בשיטוט וחזרנו לדירה. הלילה...
זה הזמן שבו ההדחקות שלי נוטות לעלות על פני השטח, מצאתי את עצמי לא פחות מאשר ב ה י סְ טֶ רִ יָ ה. פתאום קלטתי שכשנכנסנו לדירה, הבן שלי שאל אותי - "אמא למה הדלת של המקלחת של החדר השני זזה וחשוך שם בפנים?" בעודי עייפה ומוסחת, עניתי "לא יודעת", "אולי ... לא יודעת.."
אבל כמה שעות אחרי,
השדים הליליים עשו את שלהם ופחדים וחרדות גאו בי, .
רצו לי סרטים בראש שאולי מי שישן בחדר שליד הוא אסיר נמלט, (בחיי... לא פחות..) שמתחבא ולכן היה בחושך.
. מה שרץ לי בראש
לא היה מבייש תסריט הוליוודי מפואר
שהפעים את הלב שלי בקצב היסטרי.
אני, הפחדנית הזו, שמספיקה לי מוסיקת מתח
כדי להפסיק לצפות בסרט כזה,
נאלצת להתמודד אתו כשהוא רץ לי בראש (!!???) .
מתה מפחד, חיכיתי שהבוקר יגיע תוך שאני נרדמת לפרקים. קמתי עם גב תפוס ומתה מעייפות, התארגנו מהר ויצאנו.
שוב, ניסיתי לשים מאחורי את הפחד, להשאיר אותו בדירה ולצאת לסופיה המאירה והיא אכן האירה - התחלנו את היום בפארק חבלים מ ד ה י ם ובו מסלולים אתגריים ב 5 רמות של קושי. הנונשלנטיות הנאיבית שבה באנו והובילה אותנו לחשוב שנתחיל ברמה 3 לפחות ואף - שאולי גם אני אעלה, התגלתה כמנותקת לחלוטין מהמציאות







לי היה מספיק להתבונן במסלול כדי להבין שזה ממש אבל ממש לא בשבילי, .

אם כי הבן שלי עבר בהצלחה ובנחישות ואפילו עם טעם של עוד,

את המסלול של רמה 2,

.
זאת בעזרתם האדיבה של המדריכים האלופים שמְתָפְעלים את המקום.
.
השארנו את הרמות הבאות לפעם הבאה






לא יודעת עד כמה התמונות
מצליחות להעביר את הפחד, את הגובה, וחוסר היציבות לפוסעים על החבל..
לפחות זה הצליח להעביר לי
את הפחד שאחז בי בלילה,
בדירה, יותר נכון איפשר לי לשכוח ממנו לזמן מה.
פארק החבלים הזה - kokolandia שמו , נמצא בתוך פארק מקסים, שבארץ היו קוראים לו בקלות "יער", תענוג ללכת בו לאיבוד. לגמרי במקרה - יצא שביקרנו בו ביום ראשון, בו בקצה הפארק הצפוני יש מיני מתקנים למשפחה כולל אפשרות להשכיר אופניים משפחתיות או זוגיות, לקפוץ בטרמפולינה וכו'.. אז אחרי סיבוב על דו אופן כזה
שאיבדנו בו את הסווצ'רט...
המשכנו לצעוד למרכז העיר, לפי המלצות גוגל אתן הגענו.

 

איזה קטע, שוב הגענו לקתדרלת אלכסנדר,
ואפילו מצאנו מסעדה (לתיירים אבל בכל זאת טעימה)
כך שיכולנו לאכול תוך שאנחנו מתענגים על היופי..

כן, יש WIFI בכל מקום,
לפחות בכל מקום שהיינו בו,

ערבוב נפלא של ישן וחדש,
אותנטי ומתוייר,
מערב ומזרח ארופאי,
ססגוני לגמרי.


העיר מלאה במונומטים מרשימים,
בנייני פאר,
כנסיות עתיקות וחדשות
מזרקות,
פסלים,
.
מכל טוב

מהמדריכה של הסיור שלקחנו ביום האחרון,
למדנו על העושר ההיסטורי והארכאולוגי,
שמאפשר לְיָשָן להתקיים לצד חדש



אפרופו ארכיאולוגיה, גם בסופיה, כשניסו לחפור את המטרו נעצרו כל פעם מחדש כשהגיעו לעוד אתר ארכיאולוגי, ואת אחת מן החפירות השאירו כמוזיאון פתוח מתחת לאדמה שנראה כך, בעוד שבצידי הדרך ישנם שרידים ארכיאולגים
(אותם לא ניתן לראות בתצלום), ניתן לראות (קצת) דרך תקרת הזכוכית את הבניינים העצומים שנותרו בעיר מהתקופה בה הסובייטים שלטו בה
.
ובתוך הישן וחדש הזה, עומד לו דוכן,
מיזם של קיר משאלות מלְבְנֵי חימר.
(קצת דומה ללשים פתק בכותל (?))
.
מיזם שמזמין כל מי שרוצה לכתוב את המשאלה שלו
בשפת אמו, על גבי פיסת חימר
וְכְּלֶבֶנָה (אחרי שתעבור שריפה) תהיה חלק מקיר המשאלות הבינלאומי הזה.
מקסים! וברור שתרמנו את שלנו.



את היום הראשון קינחנו על מסלול הקרטינג,
יש כמה כאלה בסופיה,
היה כל כך מוצלח שגם למחרת הקדשנו זמן לתחביב הזה
הפעם במסלול אחר, נראה על פניו שהענף מפותח פה למדי
ויש לו מה להציע (ממש לא רק לתיירים.) 



יפה במיוחד לראות איך ההטרוגניות מתקיימת פה
גם בהיבטים שמאתגרים במקומות אחרים -
הסובלנות לעמים ולדתות השונות היא אחד ממאפייני העיר (ובולגריה בכלל)
בתמונה הסמלית הזו אפשר לראות 
את בית הכנסת (הכי גדול באירופה אגב)
צריח של מסגד,
וקצה של גג של כנסיה.

טוב, ברור שזה לא אומר כלום כשלעצמו,
אבל הסובלנות נמצאת שם לא רק בקיומם של מבנים זה לצד זה,
אלא בקבלה של האחר ששזורה בסיפורי ההיסטוריה של העיר

אחד מהם שנוגע לנו, מתאר 
איך שליט בולגריה בזמן מלחמת העולם השנייה,
לאחר שנאלץ באיומים להצטרף לגרמנים,
מצא דרך יצירתית למשוך את הזמן
באמתלה ש"הוא צריך את היהודים רק עוד חודש"
ואיפשר לכוווולם אחרי "עוד חודש ועוד חודש".. 
לברוח מסופיה, כך שכל היהודים שחיו בסופיה בזמן מלחמת העולם השנייה ניצלו.

ובנימה אופטימית זו, אספר שכשחזרנו לחדר
אחרי יום מתיש ומלא חוויות,
הוא היה שם - השכן שלנו לדירה,
ישב במטבח מחויך וטוב לב,
הולנדי תמים למראה,
ובשנייה אחת (!), 
כל המחזה שבניתי בלילה הקודם התפוגג כלא היה
ונ ר ג ע ת י.

ביום השני הצטרפנו לטיול של Sofia Free Tour
שהוסיף טעם וריח למראות שספגנו עד כה
ובעיקר מילא במשמעות וחיבר אותנו למהות של העם הבולגרי,

אגב אלה סיורים מעולים!, שמתקיימים בערים רבות באירופה
ואף בישראל בתל אביב ובירושלים (תמורת תשלום כפי רצונך)

הסיור גם הוביל אותנו למקומות שלא ידענו עליהם,
כמו החמאם התורכי שקיים פה מאז השלטון הממלוכי
ואמנם לא פתוח לקהל משום מה, אלא כמוזיאון היסטוריה,
אך ישנן שתי ברזיות בחזית שלו,
באחת מים מינרלים חמים (!) 
שטובים למכאובי לב,
ובשנייה מים מינרלים חמים גם הם
שטובים למכאובי בטן,
שָתִינוּ, רווינו וערב לחיכּנו!

יצא גם שבמהלך הסיור עברנו ליד ארמון המלך
בדיוק בזמן חילופי המשמר אותו יכולנו לצלם
מספוטים מעולים.

עייפים ורצוצים חזרנו לדירה אחרי יום עשיר ומלא,
לא לפני שהתענגנו על כורסאת מסג' 
שמצאנו בדרכנו - (טעם של פעם כבר אמרתי?)
וזה היה פשוט נפלא -
כל השרירים התפוסים לאורך הגב,
לאורך הרגלים ואפילו בכף הרגל! 
עברו דרך הידיים שלה..
אז מה היה לנו?
חוץ מכמה פסלים שאי אפשר להתעלם מהם:
          

אנשים נדיבים ואדיבים בצורה יוצאת דופן,
ביניהם שני בחורים ששיחקו כדורגל והזמינו את אורי לשחק אתם.
מודה שלא השארנו להם הרבה ברירה
אחרי שבהינו בהם כמה דקות
ובכל זאת..
ועוד חבורת ילדים שהזמינה את אורי להצטרף
למשחק מחניים מול הפאב השכונתי
(אחד היתרונות של מיקום הדירה לא במרכז התיירותי..)
ובעיקר חוויה של גם וגם,
מזרח ומערב,
ישן וחדש
תיירות וחיי שגרה
סובלנות וקבלת כל אחד באשר הוא,
מן טעם של "יש"

רגע לפני שהם מצטרפים לאיחוד האירופאי,
ממליצה ליהנות מטעם המקום כפי שהוא עכשיו.
פסל סופיה הקדושה גם עליה יש סיפור פיקנטי (כן... מהסיור) שאשמור לפעם אחרת

אין תגובות:

פרסום תגובה