יום רביעי, 6 ביוני 2018

האם אני באמת אמורה לקבל אותו ככה כמו שהוא?



"הוא כל הזמן מתייחס אלי בזלזול,
לא משנה כמה פעמים ביקשתי ממנו ולא משנה איך,
ניסיתי בכעס, ניסיתי לבקש יפה,
ניסיתי להציב גבול ברור
והזלזול נמשך, זה כל הזמן מנקר לי בראש (ובלב..)
אולי פשוט בחרתי לא נכון,
הזלזול הזה כל כך קשה לי
שנראה שהגיע הזמן שניפרד..."

לעיתים קרובות קיים קשר הדוק
בין החוויות שאנו חווים בתוך הקשר הזוגי
לבין חוויות ילדיות מתסכלות שחווינו.

בין אם זו תחושת זלזול,
או ביקורת,חווית נטישה וכו',
חוויות מתסכלות שחווינו כילדים
חוזרות על עצמן שוב בתוך הקשר הזוגי.

כאשר סוגיות הליבה הללו
חוזרות שוב ושוב מול בן הזוג,
הן לא פעם מאפילות על כל מה שטוב במערכת היחסים
ומעלות את התהייה "האם בחרתי נכון?"


בין אם כזוג טרי שמוצא את עצמו בהלם
מ- איך צנחו מרמת האהבה והתהילה
אל ביצה של חוסר תקווה וסכסוך
ובין אם כזוג וותיק שנשוי שנים רבות,
ועל אף המסע המשותף בו צעדו באש ובמים,
מוצאים זוגות רבים את ימי היין והוורדים כזיכרון עמום.

גם אם החיים בבית שלווים יחסית,
זוגות מקוננים על כך שאין להם יותר דבר משותף
וחיים במעין דו קיום מאכזב ומתסכל
בנישואי נוחות או בהסדר זה או אחר
"למען הילדים"

חלום שהתנפץ.

עם זאת...
יש תקווה !

למעשה הכאב והקונפליקטים של מערכת יחסים מחויבת,
נובעים לא מחוסר אהבה לבני הזוג שלנו
אלא מאי הבנה של התפתחות ומהות יחסי האהבה

הסכסוך בעצמו הוא הדלק עבור
הגשמת חלום האהבה שלכם (גם אם לכאורה התנפץ כבר)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

למה בכלל אנחנו מתאהבים?

כדי להבין את האג'נדה הנסתרת של מערכות יחסים,
עלינו לבחון את התהליך המורכב
של צמיחה והתפתחות אנושית:

אנו יצירי טבע שבמהותם שאיפה להתפתחות.

כולנו מתחילים את החיים במצב רגוע, פתוח אך גם שברירי.
לו קיבלנו מהורינו את כל מה שהיינו זקוקים לו
חום, הזנה, התייחסות וכו' בדיוק במידה לה היינו זקוקים,
היינו צומחים להיות שלמים ומאושרים.

אך מכיוון שגם ההורים הכי הכי,
אינם מושלמים,
(הרי גם הם יצירי אנוש שהוריהם לא היו מושלמים וכו...)
נפצענו, חווינו פחד וכאב.

מתוך חוסר האונים וחוסר היכולת שלנו כילדים
להתמודד עם הכאב הזה,
פיתחנו מנגנוני התמודדות פרימיטיביים
החל מבכי, הסתגרות, ועד כדי התכחשות לצרכים שלנו.
על זה נוספו תהליכי סוציאליזציה
של "זה אסור..." ו "כך צריך..."

והתרחקנו עוד ועוד מהאני האותנטי השלם

באיזה שהוא אופן כל אחד מאתנו נעזר
במנגנוני ההישרדות שבנה לאורך השנים
וחי את חייו מאחוריהם.

ופה אנחנו חוזרים אל הנחת הבסיס-
אנחנו יצירי בריאה עם מהות של התפתחות

על מנת שנוכל לחזור להיות השלם שאנחנו –
אנחנו מתאהבים.

אז... חוזרת התחושה של המלאות,
אז... אנחנו מרגישים שמקבלים אותנו כמו שאנחנו
ויכולים להיות הכי קרובים לאני האותנטי הפנימי.

אז... אנחנו רואים את החיים ב'טכניקולור',
אנחנו יותר סקסיים, מצחיקים, חכמים, מעניקים

וחווים מעין הקלה
שהופס, הכל הסתדר לפתע.
הגענו לנחלה.

אלא ש..
'לפתע'... משהו מתחיל להשתבש...

צעיפי האשליה מתפוגגים ונראה שבחירי ליבנו
מתגלים כשונים ממה שחשבנו.
מתברר שיש להם תכונות שאיננו יכולים לשאת,
אפילו אם את חלקן הערצנו קודם.
אנחנו נוכחים שהם לא באמת אוהבים אותנו כפי שחשבנו,
לא באמת אכפת להם כפי שהבטיחו,
החלום מתנפץ בכאב גדול.

ההתפכחות הופכת לזעם שמונַע על ידי הפחד
שללא האהבה הזו איננו יכולים לשרוד.

מאחר ובן הזוג כבר לא מוכן לתת לנו בקלות
את מה שאנו זקוקים לו, אנחנו משנים טקטיקות,
מנסים לתמרן אותו במניפולציות ככעס, בכי,
נסיגה, בושה, ביקורת, וכו, כל מה שעובד. (או לא...)

זהו שלב מאבק הכוחות.
גם כשהוא עובר לריחוק, זהו מן סטטוס קוו מנוכר
שלא חוזרת בו הרווחה הנכספת.



מה קורה כאן?

כנראה שמצאנו את שותף האימגו שלנו.

מי שלעת עתה,
לא מסוגל להעניק לנו את האהבה לה אנו זקוקים.

אלא שזה בדיוק מה שאמור לקרות (!?)

כולנו חושבים שיש לנו חופש בחירה בנוגע לבחירת בני זוג,
אלא שלתת המודע שלנו – יש ה say שלו,
יש אג'נדה שונה לחלוטין.

למוח הפרימיטיבי שלנו יש מוטיבציה
להחזיר אלינו את תחושת החיוניות והשלמות
אתה באנו לעולם.

כדי להגיע להשיג זאת,
הוא חייב לתקן את הנזקים שנגרמו בילדות,
כשהצרכים שלנו לא סופקו
ואת זה הוא עושה על ידי כך
שהוא בוחר לנו בן זוג שיכול לתת לנו
את מה שהמטפלים שלנו לא נתנו.

רגע, רגע,
אפשר להבין את המשפט האחרון
כאילו בני הזוג שלנו ימלאו בשמחה את כל החסרים שלנו.

הלוואי...

אבל למוח העתיק יש הדרך שלו,
עם רשימה משלו של תכונות נכספות
אותן הוא נושא סביב דמות בן הזוג המושלם,
מעין סינתזה מורכבת של תכונות
שנוצרה בעקבות כל הנאה או כאב שחווינו (עם דגש על כאב..)
והטביעו בנו רושם כתמונה לא מודעת
אותה אנו מנסים לשכפל בעת בחירת בן זוג.

לתמונה הזו של "האדם שיכול לעשות אותי שוב שלם"
קורא דר' הנדרי'קס "אימגו"



למרות שאנחנו מחפשים במודע רק את התכונות החיוביות,
התכונות השליליות חקוקות היטב בתמונות האימגו שלנו
משום שאותן אנחנו רוצים לרפא.

תת המודע אם כן, מושך אותנו למקום המוכר,
לאהבה מוכרת,
או במילים אחרות – למי שיאפשר לנו אהבה פוגעת
באותה המידה בה נפגענו כילדים

אז כאשר אנחנו מתאהבים
והעולם נראה לנו מקום טוב יותר,
בעצם המוח הישן אומר לנו – הנה מצאנו מישהו
אתו נוכל למלא את החסר,

מה שהוא לא מספר לנו – 
שזה לא מה שיקרה באופן אוטומטי,

ובכל זאת זה הבסיס ממנו נוכל לצמוח.
כל אחד מאתנו אל אני שלם, חיוני, ומלא יותר
ומתוך כך ליצר וליהנות מקשר אוהב, חברי ומשמח.

אבל כאן לא מסתיימות החדשות הרעות...
אנחנו נמשכים גם לתכונות שחסרות בנו
או הלכו לנו לאיבוד כי לימדו אותנו ש"זה לא יפה/ אסור/...."

כביישנית היא תימשך למוחצן,
כלא מאורגנת תימשך לרציונלי ומסודר (מידי),
אבל בסופו של דבר נמצא את עצמנו כועסים על אלה התכונות בדיוק...
(למרות הכמיהה אליהן, המסר שקיבלנו כילדים
גם אם פגע בנו, מוטבע בנו חזק והוא זה ש"מדבר")

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מדוע קונפליקט הוא דבר טוב אם כך?

להיות ערים ומודעים לעצמנו זה המפתח

כאשר אנחנו מבינים שהבחירה בבן הזוג
נועדה להציף מקומות כואבים
על מנת שנוכל לרפא אותם
כיוון שריפוי החוויות הללו הוא המפתח לאותה הכמיהה
הגנוז בתוכנו לשלמות וחיוניות –
עשינו את הצעד הראשון של המסע לאהבה אמיתית.

מה שאנחנו צריכים להבין הוא

שקונפליקט אמור לקרות

זוהי כוונת הטבע.

כל דבר בטבע נמצא בקונפליקט.

קונפליקט הוא סימן לכך שהנפש מנסה לשרוד,
למלא את הצרכים החסרים
ולהיות שלמה.

התפיסה שקונפליקט הוא דבר רע – מוטעית מיסודה.

לכן גירושין לא פותרים את הבעיה.
(הם בהחלט מעמיקים את הקונפליקט
גם אם זוהי כוונת הטבע..)
גם אחרי הפרידה,
אנחנו נותרים עם הבעיות שלנו
ועוברים אתן למערכת היחסים הבאה.

ההתאהבות כהתאהבות אמורה להסתיים, (!!)
המטרה שלה היא להדביק בין שני בני הזוג,
ליצור את הבסיס, שממנו יוכלו
לעשות את 'מה שנדרש' –
לחולל את הריפוי האישי של כל אחד מהם

הבשורה הטובה היא
שלמרות שכל כך הרבה זוגות נתקעים בשלב מאבקי הכוח,
לשלב הזה יש סוף!

לא משנה במה אנחנו נוטים להאמין,
מערכות יחסים לא נולדות מאהבה,
אלא...
אהבה אמיתית נולדת במערכות יחסים מודעות,
מתוך הבנה מה באמת קורה פה,
וצמיחה אל הריפוי האישי והזוגי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איך להפוך קונפליקט לריפוי?

התקשורת בקרב זוגות רבים
מבוססת על חוסר הבנה,
מניפולציות כאשמה והאשמה והימנעות.

התקשורת שמאפשר דיאלוג האימגו למשל,
מניחה אט אט את הבסיס לגשר
בין הלב שלו ללב שלה,
מאפשרת לעבור מניכור לחיבור,
מהישרדות בתוך חליפות שרד
לאיכות שנובעת מחוסן פנימי.

מאפשרת לקדש ולהקדיש 
זמן ומרחב בטוח לזוגיות שלנו,
ליצור חיבור מחד
ומאידך, לגדול אל הנפרדות הנפלאה 
של כל אחד בפני עצמו,

אימרה נפוצה היא ש " אנשים לא משתנים
ושאנחנו צריכים לקבל אחד את השני בדיוק כמו שהוא."

אבל ללא שינוי אין צמיחה
אנו מוגבלים במצב כאילו היה גורלנו,
ומקובעים באומללותנו

שינוי הוא זרז לריפוי

על ידי השינוי שמאפשר לי בין היתר
לתת לבני הזוג את מה שהם צריכים,
על פני את מה שאני רוצה לתת,
גם אני - הנותן עובר טרנספורמציה וגדל.

לרוב קשה לנו לתת לאחר מה שהוא צריך
כי לאורך השנים כילדים לימדנו את עצמנו שמוטב כך.

על ידי כך שאנחנו 'מותחים שריר' 
ונותנים לו את מה שהוא צריך
אנחנו מאפשרים לחלקים נחבאים שלנו 
לצאת אל האור.

לאורך הזמן בני הזוג מרגישים יותר ויותר בנוח
להפגין אהבה זה לזו,
לומדים לקבל את החלקים הנחבאים שלהם,
ומותחים שרירים כדי למלא את הצרכים של עצמם ושל האחר.

זאת, תוך שהכאב הולך ופוחת,
תחושת חיבור ואהבה זמינה לנו יותר ויותר
תוך שאנחנו לומדים לראות את האחר באחרותו הנפלאה
ולא עוד כהרחבה של עצמנו או כפי שהיינו רוצים לראות.

לא נאמר יותר:
"אהבת את הסרט המזעזע הזה?"
אלא
"ספר לי מה אהבת בסרט הזה, מעניין אותי לדעת..."


הגענו לנחלה..
מערכת יחסים מודעת היא נתיב שמוביל אותנו הביתה,
לשמחה, לחיות, לתחושת האחדות בה התחלנו.

אנחנו לומדים להביע אהבה ולאהוב 
על כל מה שמשתמע מכך
כחלק מהיום יום שלנו.

וכדי למנוע אכזבות מיותרות,
כדאי שנזכור -

הטרנספורמציה של היחסים שלנו

לא יכולה להתבצע במהירות ובקלות,

זהו מסע לכל החיים.



אל תחילתו של המסע הזה
לזוגיות מודעת אני מלווה צעד צעד

אם חפצה נפשכם לנוע לעבר יחסים מודעים יותר
וליצור ביניכם חיבור מתוך שקט וביטחום,
בו האהבה יכולה לפרוח שוב,
סימן שהגיע הזמן שלנו להיפגש.


להתראות

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


המאמר הינו תרגום סימולטני + אינטרפטציות קלות שלי 
על מאמר של דר' הנדריקס "?What is IMAGO"




 
 


אין תגובות:

פרסום תגובה