עם כל הבלגן מסביב, זה משהו שכדאי לך לקרוא

העולם בוער סביבנו, קרוב יותר או פחות,
היו פעמים בהם אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחקת.

אני כשלעצמי בחרתי להפסיק לצפות בחדשות,
זה מכניס אותי לסטרס שקשה לי לעמוד בו

אך גם אם את הסיפורים הקשים שבחוץ אינני מכירה בפרוטרוט,
גם אם לא נצרבו בתודעתי דרך הצפייה בטלויזיה
בכל זאת איכשהוא חלקם מגיע אלי.
מעבר לכך, אני פוגשת בחדר העבודה
את התהפוכות שעוברים בחייהם הא-נשים היקרים שמגיעים לתהליך.

השבוע קראתי שיתוף של Junie Moon Schreiber,
מטפלת זוגית בעצמה שאני קוראת מידי פעם,
את הפוסט כתבה לקראת יום האם אותו ציינו בארה"ב ביום ראשון השבוע.

היא כתבה את זה כל כך יפה שהחלטתי (שוב)
לתרגם ולהעביר סימולטנית:

"
יום האם חל השבוע, ואני מוצאת את עצמי שוב -
בלי הבן שלי וזה כואב.
זה כבר 5 שנים שאין בינינו קשר,
לא בחירה שלי,
זה מעבר להזוי, לא הגיוני בשום צורה ועדיין זוהי מציאות חיי

יש סביבי המון אנשים כולל אבא שלו
שאומרים לי איזו אמא נפלאה הייתי לו
ושאינני ראויה ליחס הקשה הזה מצידו.

הייתי אומרת שהעונש לא מתאים לפשע,
אלא שבכלל לא היה פה פשע..
כשאני מניחה את הראש על הכרית בלילה,
אני יודעת את זה אבל זה לא עוצר את הכאב

בסופו של יום, אני בלי בני.
זה בלתי נתפס.

חלק בי מייחל לכך שלא היו חוגגים את יום האם,
אבל הנה, הוא מגיע והרגשות מציפים -

אני כועסת - איך עשה לי את זה?
אני עצובה - מלאת געגועים אליו
ובעיקר - אני פוחדת שלא אראה אותו שוב בחיי
וזה מוציא אותי מדעתי.

לא רגשות משהו.. אבל מה נותר לי?
אני יכולה להילחם בזה או לקבל את זה כפי שזה..

כן, קל לומר יותר מאשר ליישם

אבל רגע, חשוב לי שתבינו -
אני גם יכולה להרגיש שמחה !
כן, הנה אני מסבירה -

אני משתפת בסיפור שלי כי זה כמו כל דבר בחיים שלא מרגיש טוב,
דברים קורים וזה מרגיש כאילו מישהו שם נגדנו, 
מן "לא פייר".

גם אם לא איבדת בן, בטח היה משהו שאיבדת בחייך
או נפגעת ממנו, אולי חווית חוסר צדק כזה או אחר.

כשדברים לא קורים כפי שהיינו רוצים שיקרו,
מציפים אותנו רגשות רבים,
לפעמים נרגיש לבד, לא נראים, דחויים, נבגדים,
לא מובנים ובחוסר שליטה במצב.

אבל, פה יש טוויסט בעלילה -
כי יש משמעות לאיך אנחנו מסתכלים על הדברים
ואיזו פרשנות אנחנו נותנים להם:

אני רוצה לחיות חיים מלאי אושר, כאלה שכיף לקום כל בוקר,
מלאים בסיפוק, התרגשות ושקט.
אני מניחה שגם את רוצה בזה

אם אנחנו מתמקדים בחוסר ובכמה אנחנו לא בסדר,
נרגיש כעס ועצב.
וזה בסדר ולגמרי טבעי להרגיש רגשות אלה,
אבל בואו לא נישאר שם לעד
זה לא הולך לתמוך ברצון שלנו לחיות חיי שמחה ומלאות

אני מאמינה שהבן שלי נמצא במסע הנשמה שלו,
שלא כולל אותי כרגע
אני מאמינה שיש לו המסע שלו בחיים הללו

עוד אני מאמינה שהחיים קורים בשבילנו ולא לנו
ולכן, אני מתאבלת כי האמא האנושית שבי מתגעגעת לבן האהוב שלה
ועם זאת אני גם יודעת בתוכי 
שהתמונה כולה רחבה יותר.

הוא לומד לחיות, להיות בלי אמא ולעמוד על 2 הרגליים,
אני לומדת לקבל את העצמאות של הבן שלי
ומפתחת רצון והסכמה שזו לא תכלול אותי.

והנה העניין -
שום דבר רע לא באמת קורה פה
נתתי לו כנפיים חזקות והוא עף בזכותן
ומשגשג
וחי

ואני - גם. 
וזה נותן לי שמחה

אני יכולה להתמקד בהצלחות שלו
אני יכולה להתמקד ביכולת שלו להיות עצמו בעולם ולתמוך בעצמו
אני יכולה להתגאות בכך שהוא חכם וחזק ויכול לייצר לעצמו את החיים שהוא בחר בהם
זה משמח אותי

למעשה, אני יכולה להרגיש את האהבה
למרות שהוא לא נוכח בחיי
יש לי גישה לאהבה שיש לי אליו, 
על ידי כך שאני חושבת עליו ושולחת לו אותה

אין לו שליטה על מה אני מרגישה וחושבת! הההא!

או.. שאני יכולה להתמקד בכמה החיים מבאסים, ואיך פישלתי..

נקודת המבט הרחבה יכולה להוציא את העוקץ 
שנמצא בפרשנויות האחרות האוטומטיות שלי -
"איך הוא לא מתחשב בי, הוא משוגע, הוא פוגע בי, איך פישלתי, זה לא מגיע לי..."

כי ישנה האפשרות רק לראות את העובדות -
"הבן שלי לא מדבר אתי וכרגע הוא במסע עצמי שלא כולל אותי"

עדיין לא "נפלא"... 
אבל הרבה הרבה פחות כואב מהאופציה האוטומטית.

החיים לא תמיד דבש..
לפעמים החיים קשים,
השאלה היא מה אפשר לעשות כשמשהו מבאס קורה.

כמו שטוני רובינס אומר -
איפה שהמחשבות שלך הולכות - לשם האנרגיה זורמת,
פה - נכנסת השליטה שלך בחייך 

היי אדיבה ורגישה למקום הפגוע בך
עשי כל מה שניתן כדי לראות את העובדות לא דרך התפיסה השיפוטית,
נסי לקלף את האמונות השגויות שדבקו בתפיסת המציאות על הסיטואציה

איזו אמונה תוכלי להוסיף כך שתוכלו להרחיב את נקודת המבט על הסיטואציה?
כמו התוספת "הבן שלי עובר עכשיו מסע עצמי
שלא כולל אותי."

התבונני בעובדות, במציאות, כפי שהיא
תוך ניסיון לנסח מחדש את האמונה הבסיסית שמונחת עליהן

נסי לחפש מחשבות שיכולות לתמוך באמונה החדשה
באפשרות החדשה שהיא מביאה,

בלי להתפתות להדחיק את הרגשות,
אלא בנוסף לקושי - תוכלי ליהנות מהרווחה
שנקודת המבט הרחבה יותר מאפשרת.

סוף ציטוט.

הרגשות הקשים מחוברים לתחושות פיזיות,
ותפוסים יחד בתפיסות נוקשות ותפוסות
ובאמונות שגויות.

בתהליכי הריפוי שאני מלווה הפלונטר הזה נפתח,
ומתחוללת טרנספורמציה
תוך שמורגשת הקלה פיזית בגוף,
מורגש שחרור רגשי
ונגלית לנו התמונה הרחבה יותר שמאפשרת תפיסה 
ואמונות שמשרתות אותנו ברווחה ובאיכות.

והדובדבן שבקצפת-
שלרוב, לפחות בכל המקרים שאני עבדתי אתם,
מצאנו את האמונה הפנימית שמיגנטה אלינו את המצב
וכשזו מוחלפת באחרת -
מתחולל השינוי המיוחל 

מה שאני בעצם אומרת זה -
שכשמעבדים את הקושי,
לא רק שמרגישים טוב אחר כך,
בעצם מנטרלים את המגנט שמשחזר אלינו שוב ושוב את אותן החוויות הקשות
והופכים להיות מגנט לחיים משמחים יותר!


לחיים שמחים וממלאים,
אמן!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.