חנקת אותי... תני לי ספייס

היא

כבר שנים הולכת על ביצים...
נזהרת שלא יתלקחו העניינים,
לא תמיד אומרת מה מפריע לה, כדי לא לייצר גלים..
משתדלת לרָצות ולהתאים את הלו"ז שלה לשלו,
נכון שמידי פעם מתפרץ ממנה החוצה בכעס בלופ ממה שהיא צוברת..
אבל בין לבין היא מצליחה לשמור על שקט תעשייתי
(מעל השטיח מן הסתם..)
לא שזה מדובר ביניהם וככה הוא ביקש..
לפעמים ההיפך הוא הנכון..
אבל הניסיון שלה לימד אותה שמוטב שקט תעשייתי
מהרעש הבלתי נשלט שמייצרות המריבות
אז היא שותקת..

הוא

בהגדרה, כמו גברים רבים – מאז שהתחתנו מרגיש בכלא,
כאילו קשרו לו את הידיים, את הרגליים
ואם אפשר היה – גם את העיניים והפה..
לא שזה מה שהיא ביקשה ממנו, לא מפורשות לפחות,
ובכל זאת מעצם המחויבות לה סגר, חסם, ונעל בפני עצמו את החופש
כלא את עצמו.
מן הסתם הוא חש תחושת דיכוי תמידית
שמייצרת תסכול שמידי פעם מתפרץ ממנו החוצה בכעס ומרמור..

ניחשת נכון..
ככה- זה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן..

אבל בואו נהיה הוגנים כלפי עצמנו -
האמת שצריכה להיאמר היא, שזה לגמרי לא קל (וזה אנדרסטייטמנט) –
לחיות עם עוד מישהו
באותו הבית, באותו החדר , על אותו הלוז...

עם המון ציפיות והנחות לא מדוברות על או מתחת לשולחן
כשבאופן אבסורדי, אחרי כמה ניסיונות לדבר על חלקן -
שהובילו לפיצוץ ומריבות, כבר לא מנסים יותר..
ומתהלכים בזהירות כמו בשדה מוקשים בלי לדעת מתי ועל מה יהיה הפיצוץ הבא..

בעוד שבינתיים מצטברות אצל כל אחד מהם עוד הנחות וציפיות
ובעיקר אכזבות, מרמור וכעסים

ועם זאת –
טדאאאאאם -

יש לי בשורה משמחת ומשמעותית

אפשר לחיות ביחד בתחושה של חופש
לא על חשבון, לא מתוך פשרות, לא כברירת מחדל,
להיות ממש חופשי וחופשיה בתוך הקשר הזוגי.

sorry.., אני לא מדברת על נישואים פתוחים

אני מדברת על תחושה פנימית של חופש
בתוך קשר זוגי שבחרנו (שוב) במודע להיות חלק ממנו

כשאני אומרת חופש אני מתכוונת שממש מרגישים שיש יותר אויר לנשימה,
שמחוברים לרצונות הפנימיים שלנו,
שמבטאים את האמת שלנו,
שמדברים על הרגשות שלנו,
שיש חיבור אותנטי וכנה

לא כי אין לי ברירה,
אלא כי אני רוצה .

והיופי הוא שכשמגיעים לחופש הזה
גם החופש, גם בן הזוג, וגם הקשר שלנו מזין אותנו בחיוניות
שנותנת לנו תחושה של עוד יותר רווחה
וזה רק הולך ומשתפר..

איך עושים את זה ?

לומדים איך לדבר,
מבינים מה קשה לי ולאחר ולמה,
מרפאים את המקומות הלא פתורים
אז עוד יותר אפשרי לדבר
אינטימיות
תשוקה
חיבור במילים, במגע,
רכות,
א ה ב ה

משהו כזה.. קשה לתאר במילים בהחלט עונג צרוף..

ולא שנגמרים האישויים
אבל החיכוכים והמריבות הופכים להיות יותר חילוקי דעות פתירים
שבמקום להעיב שבועות, נפתרים בדקות ספורות..

ימי החנוכה בהחלט עשויים להתאים כדי להתחיל לצעוד לשם,
להעז ולפתוח את הלב.

ככל שניצור חוסן פנימי,
נוכל להרשות לעצמנו יותר ויותר לפתוח את הלב
ולהעניק לעצמנו את הזכות לחיים מתוך חיבור.

אם זה נשמע לך כמו משהו שהיית רוצה עבורכם,
הנה בלחיצה פה יש פרטים נוספים
ואפשרות להירשם לשיחת בירור עמוקה יותר
אם זה באמת מתאים לכם.

חג שמח,

גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.