עד לא מזמן היא היתה קבצנית של אהבה,
הסתובבה בעולם בחיוך תמידי
מנסה לצוד פרורים של אהבה
בכל פעם שהיה נזרק באוויר פירור שכזה,
גם מכיוונם של כאלה שלא פעם איכזבו,
בלי לחשוב פעמיים,
תוך שנמחקים באחת כל אותן חוויות מאכזבות,
בלי להיזהר,
ממקום ילדי, חשוף ונאיבי -
היתה נעמדת דום, פורצת את ליבה,
רק תנו לה אהבה
וגם פירורים זה טוב...
כצפוי...
כל פעם כזו הביאה אתה עוד אכזבות
ובכל פעם שנפגעה
נסגר לה הלב קצת יותר מקודם
והיתה חוזרת להתנהל בלב סגור שוב.
כך -
מחד נעה עם לב סגור,
עד שהיה נזרק סימן לפירור של אהבה >
הלב היה נפרץ >
היתה מגיעה אכזבה ופגיעה >
הלב היה נסגר >
וחוזר חלילה...
לאחרונה,
אחרי שנים שהיא מְתָרגלת אהבה לעצמה -
משהו אחר התאפשר שם,
היא מצאה את עצמה מגיעה ממקום אסוף
גם כשנזרקו פירורים באוויר
היתה שם בחיבור לעוצמה שלה,
בהחזקה שלה בלב פתוח ויחד עם זאת קשוב ונוכח,
כך שלפני שהפגיעה הגיעה -
יכלה לקום וללכת.
ומאידך -
לא היתה צריכה להמשיך להסתובב בעולם בלב סגור
כי הלב שלה פתוח אך לא פרוץ,
פתוח ומוחזק,
מה שמאפשר לגבול להיות יותר ברור
בינה לבין האחר,
בין מה שנכון למה שפחות
כעת כשמיכל האהבה שלה
מלא דיו, היא כבר לא קבצנית,
יותר ויותר היא מסתובבת בעולם ממקום מלא באהבה
וזוהי... חווית חיים אחרת לגמרי.
~~~~
בהשראת תחרויות האולימפיאדה המרהיבות,
חשבתי שיכול להיות מועיל לכולנו
לקחת ברצינות את עצמנו -
רצינות אולימפית כזו -
ולהיכנס למשמעת של אהבה.
בשבועות הקרובים אתן תרגיל
או התבוננות,
או התכווננות,
חלקם עמוקים יותר חלקם פחות,
שבמשך שבוע שלם תלווה אותנו
ותמלא ולו במעט יותר
את מיכל האהבה שלנו מאתנו לעצמנו'
בלי להירשם,
בלי לדבר אתי,
בלי תחרות, כי פה כולם מנצחים...
וככל שישנה מחוייבות לעצמך -
פשוט לתרגל בינך לבינך בהתאם לתרגול השבועי.
(אני בלחיצת כפתור פה בשבילך אם עולה שאלה או צורך)
כי הרי זהו הבסיס לאהבה שלנו את האחר.
ככל שמיכל האהבה שלנו ריק
נעניק אהבה ריקה או חסרה לסובבים אותנו.
כן..
כי אם אמא שלנו לא היתה מחבקת,
נוכל להיות או בדיוק אותו הדבר -
אֵם לא מחבקת כמוה,
או בדיוק ההיפך - אֵם מחבקת מידי -
שגם זה... בדיוק אותו הדבר,
כי החיבוקים של זו האחרונה מביאים אתם חוסר -
"רק שלא תרגישו כמו שאני הרגשתי את הכאב שבאין אהבה"
או משהו דומה שלא נאמר
ובכל זאת הוא התוכן הלא מילולי של החיבוק הזה.
אנחנו יכולים לתת רק מה שקיבלנו
ומעבר לזה-
מה שאנחנו ממלאים את עצמנו בו.
אז... הנה הזדמנות שכזו
למלא את עצמנו באהבה ❤
מתחילים?
יאללה
התרגיל לשבוע הקרוב:
בשבוע הקרוב
בכל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו
ברגע שנשים לב -
נאמר שוב את המשפט שאמרנו -למשל:
"איזה גרוע אני"
ונוסיף לו "נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"
נשים לב לתחושה בגוף,
אם יש שינוי אחרי שהמשפט עם ההסתייגות ממנו נאמרים,
כי זוהי רק נקודת מבט,
של מי אגב? אולי אינטואיטיבית תעלה תשובה,
ובהחלט שווה בדיקה אם האמירה הזו באמת נכון,
או סתם נקודת מבט מעניינת...
אפשר ורצוי בשלב הזה לבדוק -
האם אפשרי לך להחליף את הכעס/ הביקורת על עצמך
בסליחה,
מתוך הבנה (שבהתבוננות פנימה יכולה לעלות)
שכנראה לא יכולת אחרת,
למשל אם צעקת על הילד שלך
וזה דבר שמכעיס אותך כשקורה לך,
אז ההרגל יהיה בצורה מילולית או לא
לומר לעצמך "איזה גרוע/ה אני"
בשלב הזה נוסיף את ה "נקודת מבט מעניינת"
וכשנהיה מוכנים נתקדם לשלב הבא
בו נוכל להביא במקום שיפוט -
סליחה,
מתוך הבנה עמוקה שכנראה הפרשנות של ההתעלמות
של הילד ממני שהביאה לצעקה,
היתה כל כך כואבת שלא יכולנו אחרת..
לא,
אנחנו לא מסכימים לכך שנמשיך לצעוק
אבל מקבלים את זה שכרגע זה המצב,
כי קבלה של מה שיש כרגע היא הבסיס ההכרחי לכל שינוי.
~~~
לסיכום התרגיל השבועי באולימפיאדת האהבה שלנו הוא:
בכל פעם שעולה שיפוט/ ביקורת עצמית
להוסיף למשפט המבקר:
"נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"
ואז,
לבדוק אם אפשר להחליף את הביקורת בסליחה לעצמי
מתוך הבנה כנה שרואה אותי ומקבלת אותי כמו שאני
ומניחה שהתסכול הפעיל כאב גדול מכדי שיכולתי לנהוג אחרת,
לתת לכאב להיות ולהתפוגג.
בהצלחה!
המשך קיץ נעים באשר את~ה
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
נ.ב
אם מרגיש לך שיכול לחזק את המחויבות שלך -
ניתן לכתוב בתגובות או במייל אלי שאת~ה מצטרף~פת ❤❤
