כמה פעמים עצרת את עצמך מלדבר
על משהו שמציק לך כדי להימנע ממריבה,
או כדי לא להעמיס עליו -
מתוך מחשבה ש:
"מה הוא יעשה עם כל העומס הרגשי הזה? למה להכביד עליו?
גם ככה אין לו מה לעשות עם זה..."
ואז...
הצטברו אצלך עוד ועוד עומסים,
עד ש... התפרצו החוצה על משהו פעוט לכאורה
באופן שנראה על פניו לא פרופורציונלי לסיטואציה..
כי אותה התפיסה שלא רוצה להכביד עליו
ומשתיקה את הרגשות הלא נעימים שגואים בך כלפיו,
היא זו בדיוק שמשתיקה אותם גם בתוכך
וכמו סיר שממלאים במים עד גדותיו
ככה גם המיכל שלך.
ולמרות שהיא מספרת לנו -התפיסה הזו-
שעדיף לא לגעת,
עדיף להתרחק,
לחשוב על משהו טוב במקום,
למרות זאת..
הכיוון הזה -
גם אם זה עובד לפרק זמן מסוים... -
באיזה שהוא שלב יוצר את ההיפך
והאמת היא שעוד לפני כן -
כשאני מחזיקה משהו בתוכי
שלא מדובר בינינו -
זה כשלעצמו תורם לחומה שנבנית בינינו.
בכל פעם שישנם עניינים לא סגורים,
בכל פעם שאני ממסכת את פני,
גם אם ממש אתאמץ להראות פנים של "עניינים כרגיל",
העניינים הלא פתורים שמתקיימים שם - יש להם חיים משלהם
ובדרך כלשהיא מרעילים את המרחב שבינינו.
זה יכול להתבטא בריחוק,
או ברדידות של החיבור,
או באגרסיות - פאסיביות או אקטיביות,
או בצורה אחרת...
בכל מקרה בִּמְקום שזה ישמור על שלום במרחב שלנו
זה...
בדיוק ההיפך מההבטחה של האיפוק...
מְקָדם אלינו את המערכה הבאה...
רגע, שנייה אל תרוצי,
אני לא אומרת שמיד צריך לשפוך ולדבר,
אני רוצה רגע שנתייחס למישור הרגשי,
לפני שאנחנו נוקטות בפעולה כלשהיא
לא פעם אנחנו רצים מיד לעשות עם זה משהו
אלא שכל עוד אין בשלות רגשית,
או - כל עוד הפעולה נעשית עם אותה מערכת אמונות,
וסביר להניח באחד מה Fים (FIght/Flight/Freeze)
התוצאה תוכיח לנו שצדקנו מלכתחילה והיינו צריכים לשתוק
למרות שזו בהחלט לא האמת...
אז מה כן?
מה אם נצליח לתת לגיטימציה לרגשות שלנו
מה אם לא נפחד מהם?
מה אם ניתן להם לעבור התמרה,
תיווצר בהירות,
ונצליח להביא את האמת שלנו ראשית בפני עצמנו?
ואחרי כן,
אחרי שלקחנו בעלות על שלנו
נוכל לשתף במה שנכון לנו את בן הזוג
אז,
כשלומדים איך לעשות זאת -
לא רק שלא מסכנים את הקשר -
אלא מעמיקים את חיבור דרך זה שעיבדנו את הקושי
ומאפשרים לנו יותר ביטחון,
יותר אמון,
יותר שותפות..
~~~~~
מה אם נזכור
שאנרגיה (emotion= energy in motion) לא נעלמת
ויחד עם זאת ישנה האפשרות של התמרה שלה,
במילים אחרות
שבקצה השני של כל רגש לא נעים
יש רגש אחר נעים, מזין, מרגיע וממלא
למשל כשמתמירים פחד ואשמה
הם הופכים לנדיבות, יציבות, שלום וקרקוע.
כעס מותמר לטוב לב
כל רגש והנפלאות שלו,
אם רק... ניתן לעצמנו באמת להרגיש אותו
זאת אומרת
שקודם כל, נבחין בין
המישור של הפעולות ~ למישור של הרגשות
ונזכור שלמרות השם הלא טוב שיצא לזה האחרון
והזלזול שאנחנו נוטים להפנות כלפיו במשפטים כמו:
"טוב תכל'ס מה אני עושה שם, עזבי עכשיו רגשות.."
בעצם הרגשות הם הם המניע העיקרי של הדברים
כמו הקרחון הענקי שנמצא מתחת
לקצה הקרחון של הפעולות (עם כל הכבוד ויש..)
לכן אליהם עלינו לפנות קודם כל...
ואז
נלמד לתת לרגשות להיות,
(כי העיבוד שלהם הוא הדרך שלנו להשפיע)
שזה בדיוק אבל בדיוק ההיפך מההרגל שהושרש בנו עמוק כל כך,
ופה יש באמת בור קטן שיש להיזהר לא ליפול בו
כי הכוונה היא לא להדחיק (להשתיק, לברוח מ, להעביר נושא) מחד
אך בהחלט גם לא להזדהות מאידך
אלה שתי האפשרויות הילדיות שנותרו לנו
כשלא היתה לנו הכלה ממי שטיפל בנו..
זאת אומרת שמילה אחרת ל"לשהות עם הרגש"
תהיה הכלה -
תהליך טרנספורמטיבי שמתרחש
כשאנחנו בעמדת החווה צופה -
גם מרגישים את הרגש וגם מחבקים את החלק הילדי המרגיש
(בזמן הזה אני גם הילדה שבתוכי וגם האם הפנימית עבורה)
כי אז...
משהו מופלא קורה בהמון היבטים 💗
כמו למשל -
נוצר שקט בגוף,
מגיעה התבהרות, (כולל אפשרויות מדויקות לפעולה - עכשיו הגיע תורה),
מתנקה המקום חסר האונים שחווה את הסיטואציה עד כה כקורבן,
ויחד אתו מתנקה האשמה וגם ההאשמה !
אפשר אפילו לזהות את המסרים המקטינים (שלרוב שקריים ושווים בדיקה)
שהוטבעו בנו כילדים ולראות איך לאורך כל החיים
המשכנו בעצמנו ללכת לאורם
ואפילו - לשחרר אותם וכך -
לחולל שינוי משמעותי ומרגש מעתה והלאה...
כן.. כל זה מתחיל בלהסכים להרגיש..
נכון,
זה לא קורה ברגע,
ויש הבשלה והכלה והתרחבות לשם
ובכל זאת -
אפילו שזה רק באופק ויש התכוונות לשם -
איזה כיף זה לחיות את החיים בסקרנות ופתיחות
שלא רק שלא חוששת מרגשות קשים -
אלא מקבלת אותם בהתרגשות
עם אותה הידיעה שבצידם השני -
אחרי ההתמרה שלהם -
מחכה לנו כל טוב שכזה
אני יודעת..
זה ההיפך ממה שהתרגלנו,
עד כדי כך שזה עשוי לעורר חלחלה..
אבל מה כבר יש להפסיד?
הרי כשאנחנו מדחיקים ומתכחשים לרגשות שלנו
אנחנו ממשיכים להיצמד אליהם
וממילא הם מלווים אותנו ומכבידים עלינו,
מקסימום זה לא יצליח ונישאר עם זה..
אבל מה אם כן ??
מה אם... בכבוד והקשבה,
בקצב שנכון לך, תביאי סקרנות
ותראי אם יש שם הסכמה לנשום
נשימה אחת (או יותר) אל הכאב (ולא ממנו)
נסי ❤💝
אני פה בשבילך,
סקרנית לשמוע מה זה מעלה בך
ואם מה שעולה זה רצון להעמיק לשם בליווי שלי, לחצי כאן, כתבי לי מייל קצר ונתקדם משם,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
תודה , זה מרתק!! תוכלי לתת דוגמא למצב כזה? למשל כעס על פעולה מסויימת שהוא עושה. איך מתחילים עם ההתמרה הזו?
השבמחקבשמחה,
מחקאנסה לתת דוגמא אם לא תהיה ברורה מספיק - תני לי דוגמא שלך ואבהיר לגביה:
למשל אם הוא לא מקשיב לך ואת כועסת
ובדרך כלל אתם רבים על זה, ו/או מתרחקים,
אז ברגע שהמודעות מגיעה -
לנשום אל הגוף, להיות עם הכעס, לחקור מה יש תחתיו (כעס הוא מכסה לרגשות פגיעים יותר שנמצאים תחתיו), לתת לרגשות להיות,
זאת אומרת לנשום תוך כדי שהרגשות ערים בגוף,
בשלב הזה יכול להיות שיעלה זיכרון ילדי שקשור לחוסר ההקשבה של בן הזוג היום, אותו הכאב מאז, לנשום עד שמשהו משתנה,
(גם בתחושה וברגשות וגם מעולם הפעולות.)
ככל שמתנקים עומסים ילדיים - נגלה שאותו הדבר שבן הזוג עושה פחות ופחות מפעיל אותנו ונוכל להתייחס לכך עניינית על פני אמוציונלית, לרוב בהצלחה רבה יותר.
אני שומרת בבטן הרבה זמן כאב גדול והתלבטות ענקית ולא מעיזה להגיד לבן זוג שלי. זה אוכל אותי ואני בחוסר שקט והולכת לשיחות. אנחנו שנתיים וחצי ביחד, לא גרים ביחד, הוא גרוש פלוס 2 ואני רווקה בת 43. אני רוצה ילד משותף ולהתקדם בקשר ומפחדת לדבר על זה
השבמחקנשמע לא קל לשמור כזה דבר לעצמך מצד אחד ומצד שני אני מבינה שהמורכבות לגמרי דורשת בשלות שלך, של בן הזוג ושל הקשר שלכם על מנת להיפתח בנושא. אין לי מספיק פרטים ולא מתיימרת ליעץ... ובכל זאת יכולה להוסיף שלרוב כשיש משהו שאנחנו רוצים ולא מתממש בחיינו זה סימן שאין התאמה בין הראש, ללב , לבטן ופה המקום לדייק, להמיס חסימות וליצור התאמה שמאפשרת מימוש. בהצלחה <3
השבמחק