יום ראשון, 16 בדצמבר 2018

מה הפריע לי ליהנות בונציה? ואיך זה קשור לסקס?

".. ואם הוא לא יגיע??? .."
שמעתי את הקול ההיסטרי שלי
שואל בתוכי ב 2:00 בלילה,
אחרי שהתעוררתי 
משינה שמלכתחילה לא היתה רגועה
כי חששתי לא להתעורר בזמן 
ולפספס את הטיסה הביתה,

".. איך לא ביקשתי ממנה את מס' הטלפון?
לפחות שיהיה לי איזה שהוא מספר 
שאוכל להתקשר אליו באמצע הלילה..."
הוא המשיך להטריד (הקול ההוא)
ובמקביל לחפש פתרונות אפשריים
למצב שהמונית לא מגיעה
ואין לי שמץ של מושג ולו קלוש
איך למצוא אחת אחרת בקצה העיירה בה שהינו
כשכולם ישנים סביבי...

~~~~~~~~~~~~~~~

חוסר הוודאות הזה שיודע להפוך בשניות לחרדתי,
היה שותף סמוי לטיול שלנו הפעם.

הוא היה זה שהפריע לי ליהנות מלשוטט ברחובות בהנאה,
כי "אם לא נגיע בזמן ל..."
ו "וואווו.. איך סגור?? היה כתוב בגוגל שפתוח..."
ו "מה יהיה אם..."

בכל הטיולים שלי עד כה,
הוא היה שָקֶט למדי,
כמעט לא שמתי לב לקיומו...
כך יֶצֶר הסקרנות וההתרגשות היו אלה
שהובילו אותי בין הסמטאות 
וההרפתקאות נסכו על פני חיוך זורח
והרגשה של ריחוף אינסופי.

הפעם, הקול ההיסטרי שבי לקח פיקוד
והשתלט עלי ועל המצב
באופן שלרגעים, הוציא אותי משלוותי,
באופן שגבל בחוסר שקט
ובאותם הרגעים שזה קרה,
זה כבר ממש לא היה כיף..

כבר לא יכולתי להתרגש 
ממה שמתרחש סביבי,
כי זו היתה יותר חרדה מהתרגשות..

נכון, 
שאם הכל היה ידוע מראש,
זה ממש לא היה מעניין
ואולי אפילו חסר טעם..
הרי חלק גדול מהכיף בטיול לחו"ל
טמון בריגוש שבלא מוכר,
בהפתעות שמְזָמֶן לנו היום והמקום..

ועדיין,
המשחק העדין הזה,
היכולת לשלוט במינונים,
היא - מסתבר - שם המשחק,
ויכולה להפוך כיף מענג ללחץ מכווץ..

עכשיו את בטח שואלת, רגע,
מה הקשר לסקס?

אז הנה אני מגיעה לזה:

"...למעשה, ביטחון ולהט הם שני צרכים אנושיים בסיסיים נפרדים
הנובעים ממניעים שונים ונוטים למשוך אותנו לכיוונים שונים..."
כך כותבת דר' אסתר פרל,
מטפלת זוגית מרתקת שעוסקת בסוגיית הדואליות הזו
ואף מוצאת לה פתרונות

והיא מוסיפה: "כולנו זקוקים לביטחון, קביעות יציבות...
אבל יש בנו צורך גם בחידוש ובשינוי...
אנחנו הפכים מהלכים המבקשים 
מצד אחד ביטחון ועתיד צפוי מראש
ומצד שני משגשגים על רבגוניות"
...
"למרבה הצער בסיפורי אהבה רבים מידי
מקריבים את הלהט כדי להשיג את היציבות."

לא שיש אמת אחת שמתאימה לכולם
כל אחד והמינונים הנכונים לו,

אך עצם ההבחנה בשתי האיכויות הללו
שמתקיימות בנו,
ההבנה ששתיהן קריטיות
ויחד עם זאת ההבנה שהן מושכות לכיוונים מנוגדים
מאפשרת לנו לנווט ביניהן יותר בהצלחה.

לרוב אני כותבת על סוגיות
שמזינות את הצורך בביטחון,
אי התאמות, מריבות, חיכוכים 
ועל איך שיחה מקרבת ומעמיקה וריפוי שמתרחש
מאפשרים לאינטימיות וחיבור להתקיים.

לא קל לנחש מקריאת הפוסט הזה
שהצורך האישי שלי ביציבות דומיננטי למדי.
זה לגמרי לא אומר 
שאין לי צורך בריגוש, בחדשנות והרפתקנות,
גם אם אלה לא יעלו אותי על רכבות הרים למשל... 

בעצם מה שאני רוצה לומר הוא
שזו הסיבה שלרוב הכתיבה שלי מתמקדת
באיך לייצר ביטחון.

הפעם, בשונה מהרגיל (כבר מרגש :-)
אתייחס לאלמנט קטן 
דווקא מהסוג שקשור לחידוש ולשינוי,
כזה שיכול להחיות את הארוס.

הארוס שיותר מידי ביטחון עשוי להרדים אותו למוות...

בהמשך לדברים של דר' אסתר פרל,
התעלומה היא מרכיב הכרחי בקשר
ולמרות זאת רובנו מתייחסים לבני הזוג שלנו
ואף מכבירים מילים על כמה אנחנו מכירים אותם
"אפילו יותר ממה שהוא מכיר את עצמו.." :

"אני יודעת בדיוק מה אתה חושב..."
"אני מכירה את הפרצוף הזה... מה עכשיו??"
"למה אתה תמיד... אתה כזה X/ Y / Z..."

כשלמעשה, מוסיפה אסתר פרל,
כך אנחנו מצמצמים את בן הזוג,
כשאנחנו רואים את מה שאנחנו מסוגלים לראות,
את מה שאנחנו רוצים לראות,
ומנטרלים את מורכבות האחר,
כך אגב, אנחנו עושים גם לעצמנו, 
מקטינים את עצמנו בשם האהבה.
ואולם כשאנחנו מקבעים את עצמנו ואת בני הזוג שלנו
לישויות נוקשות,
אין אנחנו יכולים להיות מופתעים
אם התשוקה מתעופפת לה דרך החלון..."

אז הנה לי הצעה מרתקת ומרגשת בשבילך:
קחי לך את השבוע הקרוב,
להביא עצמך מנקודת מבט פתוחה יותר,
כשאת מסכימה להתחבר אל העלום, אל התעלומה,
ממקום שפתוח וסקרן לגלות.
התבונני באיש שלך כאילו את לא מכירה אותו
ותני למראה עינייך ורחשי לבך להפתיע אותך
בחדש שעשוי להתגלות בו מולך.

כי כמו שאסתר פרל ממשיכה וכותבת:
"כשאנחנו בולמים את הדחף לשלוט,
כשאנחנו שומרים על פתיחות,
אנחנו שומרים את האפשרות לגלות תגליות.
הארוטיות שוכנת במרחק העמום שבין חרדה להיקסמות"

האם יש לך אומץ לנסות?

שבוע מלא הפתעות מרגשות!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נ.ב
כן, היא הגיעה כמובן, 
המונית חיכתה לנו, הגענו לשדה בזמן
והחרדה התאיידה לה

והנה כמה תמונות שנהניתי לצלם
ברגעים בהם התרגשות הגילוי התאפשרה לי
כי אחרי הכל,
ונציה נפלאה!







(זה דווקא בוורונה)










אין תגובות:

פרסום תגובה