יום ראשון, 10 באוקטובר 2021

למה אני צריכה לעשות הכל בבית הזה? {{מפתח לפתרון כל מריבה}}


"למה כל הנטל עלי?"

"עם מזגן? / בלי מזגן?"

"איך להגיב במצבים שונים בחינוך הילדים?"

ועוד אינספור עניינים שמתגלעות בינינו מחלוקות לגביהם -

על פניו - ללא מוצא


לרוב במצבים כאלה נמצא את עצמנו מתבצרים בעמדתנו,

מאחורי אג'נדות מוצקות ומוצדקות,

מתרחקים יותר ויותר זה מזו,

מהסיכוי למצוא פתרון ענייני

והכי חשוב ממה שמסתתר מתחת לפני השטח -

לב ליבו של העניין -

שכשניתן לו את תשומת הלב ונבין שהוא בעצם הכיכר המרכזית של האירוע..

הפתרון הענייני לדבר עליו רבנו, יהיה רק טיפה קטנה

בים הרווחה לה נזכה...



כל עוד אנחנו מתווכחים על מה שעל פני השטח,

אנחנו מפספסים את העיקר 

וגם.. את הסיכוי לפתור את העניין 

(נכון... אני לא מגדירה פשרה או כניעה כפתרון רצוי..)



כשאנחנו מתווכחים, 

השכל (שאינו התודעה התבונית שלנו) -

שולט ביד רמה במעמד הויכוחי הזה

ו"שומר" עלינו....

בעיקר מנותקים זה מזה

וגם...

מנותקים מעצמנו


כי כשאנחנו בשכל...

אנחנו לא מרגישים (!!)

הרי זו אחת המטרות שלו... להגן עלינו מפני הכאב הרגשי.

הוא כאילו מציל אותנו, 

אבל בעצם מתעתע בנו ומשאיר אותנו שבויים בשקר התפיסות,

רחוקים מעצמנו, 

רחוקים מבן הזוג

והולכים ומתרחקים מהאפשרות להגיע להסכמה


במצב הזה של מאבק - אנחנו מופעלים מתוך המוח הקדמון - 

החלק הפרימיטיבי של המוח 

וזה - כאשר הוא דרוך, מרָכֶּז אליו את זרימת הדם

מהמוח האנושי החושב, החכם, היצירתי'

מה שמשאיר אותנו הרבה פחות חכמים - אם לומר בעדינות.


בקיצור,

כשאנחנו בויכוח על עניין זה או אחר,

כל עוד אנחנו מתנצחים, מתגוננים, מצטדקים...

נופעל מהמוח הקדמון במוד הישרדות

ו...

אולי נהיה צודקים..  - לפחות זה יהיה אחד הפיתויים שישאיר אותנו שם -

אבל נישָאֶר עם טעם מר

ולבד
~~~~~



למעשה מה שאנחנו מתווכחים עליו רק מייצג משהו עמוק יותר

ובעיקר מסתיר אותו..

כשאנחנו מצליחים להגיע למה שנמצא מתחת לעניין השנוי במחלוקת -

כלומר ל: מה שאני מרגישה שם ~

לצורך הלא מסופק של כל אחד מאתנו -

סביר להניח שהויכוח יחזור להיות שיחה

ואפילו - מלב אל לב.


כי כשאני מחוברת לרגשות שלי ולצרכים שלי,

אני מביאה אותם עם הרכות של הלב

וזה מאפשר חיבור עילאי ראשית אלי

וגם... אל מי שמולי


בכלל... על הצרכים אין לנו שום ויכוח...


זאת אומרת למשל, 

שכשהם  }{ רבים על הנטל בבית,

והיא - לא מתוך מניפולציה שרוצה לגרום לו להרגיש נקיפות מצפון

ולקחת חלק בנטל, אלא בלי כל אג'נדה

פותחת את הלב ומספרת לו 

שכשכולם קמים מהשולחן

והיא נשארת לְפָנֹות לבד, 

היא מרגישה עלבון ועצב,

וגם, היא מספרת שהיא כל כך צריכה שיראו אותה

והפרשנות שלה לסיטואציה הזו היא בדיוק ההיפך מנראות..

ואז מתוך העלבון וחוסר האונים

שמזכיר לה בדיוק את מה שהיה בבית בו גדלה

ואת ההבטחה שהבטיחה אז לעצמה - שאצלה בבית זה לא יקרה (!)

מה שמעלה עוד יותר את עצמת התסכול והאכזבה שלה,

מתוך אלה היא מוצאת את עצמה מתפרצת ומתרחקת ממנו.


לא שזה מצדיק את ההתפרצות שלה,

אבל מסביר את הקושי שהיא חווה,


אז...

הוא לא צריך להתגונן...

כי זה בכלל לא אודותיו..

לא להצטדק ולא להרגיש אשם,

הוא יכול לגמרי להבין אותה,


לא חייב להסכים אתה אבל מאד יכול להיות שהוא יבין

ואפילו...

יכול להיות שתתעורר בו אמפטיה כלפיה

שיוכל לשים את עצמו לרגעים בנעלים שלה

ולהבין לגמרי מה קורה לה שם


אז... נוצר חיבור מהעומקים שלהם

חיבור מלב אל לב.


זה לא אומר שמעכשיו הוא חייב לקחת יותר חלק בנטל

(אמרנו - שיתוף נטול אינטרסים ואג'נדה)

ובכל זאת, 

כשהוא לא מואשם ומותקף על ידה -

מאד יכול להיות שיהיה ממש, אבל ממש קטן עליו -

לקחת חלק גדול יותר בעשייה המשותפת בבית.


כך..

גם העניין מצא פתרון במישור הענייני

ובעיקר-  נענה הצורך העמוק שלה בנראות

והתאפשר חיבור בין הלבבות

וזו אחת הפסגות אם לא ה..

של הקיום שלנו ❤
~~~

כמי שמנוהלת ביד רמה על ידי השכל שלה,

אגב - דווקא בגלל שהייתי ילדה רגישה

והייתי צריכה מנגנון "חזק" מספיק שיגן עלי...

אני יודעת עד כמה הוא פתייני

וכמה בקלות אפשר ליפול למקומות הללו של הצדקנות

והניסיונות לפתור בשכל


אלה, ששוב ושוב, משאירים אותנו מנותקים

בראש ובראשונה מעצמנו ומן הסתם גם מסובבינו,

מגבילים את ההכרה שלנו למה שהיא יכולה להכיל (לא הרבה...),

חיים בניתוק מהמציאות - כי איך אפשר לראות נכוחה 

אם המשמעות היא שיעלו רגשות ואין לי היכולת להכיל אותם,

מטשטשים את האינטואיציה ומתכחשים לה,

כשהמציאות החיצונית מביאה לנו "לפנים" עוד ועוד צ'פחות..



כל עוד אין בידינו כלים,

כל עוד לא למדנו להכיל רגשות - 

זהו אחד המנגנונים הנפוצים שיהיו שם כדי "להגן" עלינו


המזל הוא..

שהמציאות תזכיר לנו שוב ושוב, 

במריבות ובצ'פחות כאלה ואחרות

את המחוייבות שלנו לעצמנו,

את המהות האבולוציונית של הנשמה - השאיפה להתפתחות

וזה.. בתקווה - ידחוף אותנו למצוא כלים להכלה (כמו אלה שבסוף הרשומה)

שיאפשרו לנו להחליף את מנגנוני ההישרדות בכאלה שמאפשרים לנו איכות חיים.

~~~~~


כל עוד יש מחלוקת ואי הסכמה עניינית,

אין שום בעיה,

נוכל לדבר עליה ולמצוא אינספור פתרונות.


כשאנחנו מוצאים את עצמנו אמוציונליים בשיחה ...

מה שהופך אותה למריבה,

זה סימן שיש פה שכבות עומק שמסתתרות מתחת לפני השטח

וצופנות בחובן עולם שלם של תכנים, צרכים ורגשות

שממשיכים להיות נעלמים מאתנו כל עוד אנחנו רבים,

למרות שהחיבור פנימה אליהם הוא הדבר האמיתי שאנחנו כמהים לו

ו... למרות שזו הדרך (גם) להגיע לפתרון שהוא win win 

~~~~~



כמי שהולכת בדרך הזו ומוצאת עוד ועוד כלים ודרכים להנגיש 

את המעבר הזה מהשכל אל הלב -

יש לי כמה הצעות עבורך 

אם יש בקרבך קריאה פנימית ללמוד כלים שכאלה :


  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר הכלה וטרנספורמציה של הצ'פחות לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


בברכת שבוע נפלא

ומלא בהזדמנויות לחיבור 

(יאפ...  אלה שמגיעות לרוב מחוּפָּשוֹת למריבה 

אך צופנות בחובן זהב טהור 

ושער למימוש הכמיהה העמוקה שלנו לחיבור אל הלב :-)


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה