תסכול שחוזר על עצמו? (סיפור מקרה + שיתוף אישי + איך להשתחרר מהתסכול)

השבוע היתה לי חוויה מכוננת !

משהו פעוט לכאורה.. אבל משמעותי עבורי :-)

זה קרה בערב שבת,

סיימנו לאכול את ארוחת השבת,

נשארנו לשבת ולדבר עוד קצת

כשהאוכל והצלחות עדיין לפנינו על השולחן

ואז,

קמתי לרגע לסדר משהו שקרא לי בדחיפות,

(כן.. כשהצלחות שלי ושל כולם עדיין על השולחן)

שזה.. לא דבר שקורה לי בדר"כ..

ואז, באורח פלא

בעודי מתעסקת עם מה שלשמו קמתי מהשולחן

אני שומעת ברקע צלילי צלחות נערמות לשטיפה ולמדיח !

בני משפחתי היקרים קמו והרימו את הצלחות למדיח

וזה.. גם לא דבר שקורה להם בדרכ!! :-)

(אולי יותר לאחרונה ועדיין נעמו לי עד מאד צלילי הצלחות הנשטפות שלא על ידי)

מה שנקרא בשפה הצה"לית:

"אין וואקום" :

כשאני לוקחת צעד לאחור

זה מאפשר לאחרים לקחת צעד קדימה

אבל.. רגע לפני שלוקחים צעד לפנים או לאחור...

חשוב להבין שלא מספיק השינוי ההתנהגותי

אם הייתי ממשיכה להחזיק רגשית את האחריות עלי

כמו שבעבר הייתי,

יש סיכוי סביר שלא הייתי מתענגת על צלילי צלחות שנשטפות ברקע

כאישה, יש לי נטייה כזו לקחת עודף אחריות,

זוהי התניה חברתית בתרבות בה אנו חיים

שמלמדת אותנו הנשים לקחת אחריות בעודף,

כלומר על מה שמעבר לגבול אחריותנו..

כמובן שיש לזה רווחי משנה אישיים -

אני מרגישה גדולה, 

צריכים אותי, (אפילו עד כדי "אי אפשר בלעדי") 

אני חשובה,

יש לי תפקיד..

ועוד...

אבל... זה שוחק :-(

גם מוביל למאבקים בין האני האחראית ~ נגדם הסוררים

(גם אם לא מודע זה המסר המועבר)

ובעיקר... לא לטובה הגבוהה של אף אחד מאתנו.

כיוון שזה מלמד את מי שהאחריות מלכתחילה שלו - להתנער ממנה

ועשוי להוביל אותו לקחת את אחד מהקצוות -

להיות בחוסר אחריות מחד,

או מאידך - בעודף אחריות כמוני

במילים אחרות - מוביל לשיחזור וקיבוע העיוות.

כשהילדים שלי היו קטנים, 

לקחתי על עצמי אוטומטית את האחריות על שיעורי הבית שלהם :

״אחרת הם לא יצליחו ״ סיפרתי לעצמי

"אם לא אדאג שיעשו, זה לא יקרה..."

למעשה קיבעתי לאורך תקופה 

מצב בו הם תלויים בי ולא לומדים לקחת אחריות.

באיזה שהוא שלב מתוך ההתפתחות שלי

(שבין היתר יכולתי לשחרר את היותי תלוייה בכך שיהיו תלויים בי :-)

לקחתי צעד לאחור -

והפלא ופלא -

המאבקים התאדו,

כל אחד התחיל לעשות את המשימות והמטלות שלו 

ולמד לקחת אחריות על מה ששלו.

אבל שוב -

סביר להניח שלא היה מספיק הצעד הקונקרטי או שינוי ההתנהגות שלי -

ליצירת שינוי אמיתי שיתבטא במציאות בְּרָכּוּת וללא מחירים כבדים

והתהליך הרגשי וההתפתחותי שלי איפשר לכך לקרות יותר בקלות.

~~~~~~~~

לא פעם אנחנו ממהרים ומתחילים בשינוי ההתנהגות

כשלמעשה זהו כמו קצה הקרחון

שמתחתיו קרחון עצמתי שמחזיק את הליבה

(הכוללת תחושות ורגשות, אמונות שגויות ודפוסי חשיבה שמובילים לדפוסי התנהגות)

כאשר אנחנו מעבדים את הרגשות, האמונות ודפוסי החשיבה -

משם אנחנו יכולים לשנות דפוסי התנהגות לכאלה שמשרתים אותנו -

ושינוי מבורך מתרחש.

~~~~~~

הנה סיפור של לילי } (שם בדוי) אִתה עבדתי השבוע, 

ושל תהליך העיבוד שעברה ויכול לשפוך עוד אור:

״נמאס לי להיות זו שמנקה ומסדרת כל הזמן

אני האחות היחידה שלקחתי על עצמי את התפקיד הזה,

אני ואמא שלי

כל השאר באופן מוצהר פשוט לא עושים כלום

למה?

למה אני צריכה לשאת את על הנטל?

העניין הוא שאני לא יכולה להפסיק

כי אני מרחמת על אמא שלי שתצטרך לעשות הכל לבד

ככה מצד אחד לפחות אני עוזרת לה

אבל מצד שני זה ממש מתסכל אותי..״

כשהפנינו את תשומת הלב פנימה,

היא יכלה בקלות לזהות לחץ בבית החזה,

ומערבולת ערה בסרעפת,

תחושות שהחזיקו רגשות של כעס ומתחתיו

תסכול, אכזבה וכאב

ככל שהיתה הסכמה לשהות עם התחושות והרגשות הללו

התחושה הלכה והתבהרה

והעלתה זיכרון מכיתה ד', 

כבר אז לקחה לילי את תפקיד האחראית

למרות שלא היתה הבכורה. זה היה אחר הצהרים,

אמא היתה צריכה לחזור הביתה והבית היה מבולגן

אחרי מאמציה הרבים לסדר ולנקות.

לילי ביקשה מכולם לעזור לה לסדר לפני שאמא חוזרת

אך לשווא, הם המשיכו להשתולל והתעלמו מבקשותיה 

וכשאמא חזרה, היא מאד התאכזבה

והפניתה את הכעס שלה על הבלגן שהיה בבית כלפי לילי... 

למרות שלילי ממש התאמצה לסדר ולנקות ולשמור על הסדר...

כשהכעס והעצבים של אמא הופנו אליה - זה העלה בה תסכול גדול 

לצד אשמה על הצער הרב שנגרם לאמא.

בעצם,

מה שלילי היתה צריכה אז כילדה - זה התחשבות, הבנה, הקשבה

ויחס מכבד שרואה אותה ואת מאמציה העילאיים ומוקיר עליהם..

(וגם חופש מכובד התסכול של האם אתה הזדהתה,

תסכול שהחזיק כאב ובדידות שנבעו מהפרשנות "לאף אחד לא אכפת ממני" ) 

ומשלא קיבלה את אלה - לא בסיטואציה הזו וגם לא בהמשך -

הקְצִין עוד יותר ההרגל שלה לקחת אחריות בניסיון 

'לזכות בהערכה שאולי תגיע (?)

אם תהיה ילדה טובה ותמשיך לנקות'

סביר להניח אגב, שאחיה חוו את אותו התסכול -

של האם שעובדת כל כך קשה (מה שניכר היה מדבריה)

אך בעוד שלילי "בחרה" לרָצוֹת ולקחת חלק בנטל,

הם "בחרו" בקיצון השני - בהתמרדות

ובהתנערות מכל אחריות.

כל עוד המניע שלה (ושלהם) 

יהיה לקבל אישור והערכה -

וגם להקטין ולהפסיק את הסבל של אמא 

(דרך עשייה וריצוי / למרות ואף על פי שלא עושים וכך מתרחקים מלהרגיש אותו)

סביר להניח שהפעולה (לעשות/ להימנע) לא תניב את מילוי הצורך

והתסכול ימשיך לפעום בקרבם.

(כלומר: שינוי הפעולה צר מלהשפיע)

יחד עם זאת,

ככל שנאוורר וניתן לתסכול להתמוסס,

ככל שתמלא מהבוגרת שהיא הערכה והוקרה לילדה שבתוכה,

ככל שתתן לכאב שלקחה על עצמה להתאדות,

במילים אחרות - 

ככל שתעבד את האמוציות שדחוקות ב"קרחון" -

כך תקטין את הצורך שלה באישור ובהערכה מבחוץ,

כך, תהיה בחיבור לגדולה העוצמתית שהיא

ותוכל לבחור את הפעולות שלה שיגיעו ממקום נקי,

בהקשבה לגבול הברור שלה,

לא רק נקיות מהתסכול אלא אף מוּנָעוֹת מחיוניות שמחה וקלילות.

~~~~~

בתוך דינמיקות משפחתיות שכאלה

 

כשאחד מפסיק 'לשתף פעולה' - (ממוסס את הכוח המוביל לריצוי/ התמרדות)

ויוצא מהמשחק האמוציונלי,

יש לזה יכולת השפעה על הכלל

ויכולת שחרור של כולם מהסיפור הכואב

של הנטל הכבד, הייאוש, העייפות המסכנות והבדידות.

שם מגיעה האפשרות למשל -

לראות את פעולות היום יום כחלק בלתי נפרד מהחיים

שגם אליהן אפשר להגיע בחיוך

תוך נשימה ובנוכחות

שהרי הם חלק מהחיים

ואין סיבה אמיתית (לבד מזו שהתפיסה התרבותית השכיחה מחזיקה)

שלא לבצע אותן בחדווה ובשמחה.

ואכן על הבוקר קיבלתי הודעה 

ובה מודה לילי על השחרור המורגש בליבה

ועל שינוי מפתיע בהתנהגות אחיה ש"פתאום" :-) לקחו חלק בעשייה בבית...

~~~~

בכל פעם שעולה מצוקה,

בכל פעם שעולה בנו אמוציה -

היא מביאה אתה הזדמנות לגלות עוד חלקים של עצמנו

שנמצאים מהעבר השני של התסכול.

אפשרות לשחרר עוד פיסה

מהתפיסות המגבילות שמֵצֵרוֹת את חווית חיינו.

והכיוון לשם כאמור -

במקום לנסות לשנות בחוץ ...

נכון..

הוא דווקא - בהפניית תשומת הלב פנימה -

בניגוד גמור להתנייה החברתית שכולנו גדלנו בצילה.

❤

ועכשיו, מעניין אותי לשמוע -

מה דעתך ?

איך הגישה הזו נשמעת לך?

ואם משהו לא ברור...

אשמח לקבל ממך תגובות או שאלות,

עליהן אוכל להרחיב בתשובה לתגובה או בפוסט הבא

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤

                     בנוסף אני פה בשבילך גם ב:

• תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן

• תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• תהליך זוגי ביומיים אינטנסיביים בהם אתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר - בימים אלה בהכנה - פרטים נוספים בלחיצה כאן