יום ראשון, 3 באוקטובר 2021

למה זה שוב קורה לי??? על תסכולים שחוזרים שוב ושוב

 כמה זה יכול להיות מתסכל

ששוב ושוב אני מבטיחה לעצמי -

ש: "את זה (!) never again !

עם זה סיימתי !"


בין אם אני בצד האקטיבי

ואני מתכוונת בהבטחה שלי -

שאני אפסיק להתפרץ ולצעוק כשאני כועסת,

או להתבייש ולשתוק גם כשיש לי מה לומר,

או שאני אתחיל לנהל את הזמנים שלי כמו שהייתי רוצה,

או לארגן היטב את המרחב שבו אני חיה (וכו'...)


ובין אם אני בצד הפסיבי שסופג ו"מאפשר" לאחרים

להתנהג אלי באופן שאני לא מוכנה יותר לסבול...


ועוד מיני הבטחות לעצמי 

שאני מוצאת את עצמי מפרה שוב ושוב 

מתוסכלת עד כדי יאוש מהחזרה העיקשת 

כאילו ההרגלים הלא רצויים שלי אומרים לי... 

"חבל לך על הזמן... אנחנו פה כדי להישאר..."

~~~~~~~~~~


אתמול טיילתי בעוד מקטע של שביל ישראל

וכמו תמיד - זמן שהייה בטבע הוא זמן מוצלח לעיכול תכנים

למחשבות, להגיגים והשראה


ואז ראיתי את  זה:

ומייד חשבתי כמה הסלע הזה שבתמונה 

יכול להמחיש את התשובה לכך

ואף להרגיע את התסכול ואת חוסר האונים שעשוי לעלות

כשאנחנו נתקלים שוב ושוב בתסכול עד חוסר אונים

מהרגל שחוזר על עצמו ולא מרפה..


אני לא מתיימרת להסביר הסברים פיזיולגיים

ובכל זאת כדימוי -

החוויות שאנחנו חווים כילדים (במיוחד עד גיל 7)

מוטבעות בתת המודע שלנו

ממש בדומה להטבעה בסלע הזה

(אגב מדובר בתופעה גיאולוגית שאינני יודעת את שמה

ויש לה מיני ניסיונות הסבר לאיך קרתה

זהו סלע אחד בתוך שדה מלא בסלעים כאלה 

שזרועים על מורדות הכרמל)


כשאנחנו מתייחסים להרגלים שלנו

כאל כאלה שמוטבעים בעומקים שלנו 

או במילים אחרות -

כאל חלק מחיווט מתוחכם שקיים בירכתי המוח שלנו,

יכולה להיות  ברורה יותר האחיזה שלהם

ו(אולי) אז קל יותר לקבל את עובדת הישארותם ואת הקושי לחולל שינוי.


{זאת כל עוד אין לנו כלים וחומרי המסה :-)

וגם כשיש לנו.. 

הדימוי הזה מבהיר כמה נחישות והתמדה נדרשות לשינוי}

~~~~~


בבסיס אנחנו יצורים הישרדותיים

כילדים בהחלט כך - שכן אנחנו חסרי אונים 

ותלויים לחלוטין בהורינו. 

(אגב בשונה מכמעט כל בעלי החיים האחרים)


לכן,

בחוכמתו הרבה,

הגוף-נפש שלנו ימצא את הדרכים הכי בטוחות לנו לשרוד

וזה בהחלט מה שיציל אותנו בשנותינו הראשונות,

אולי אף בעשורי חיינו הראשונים.


כי למשל 

אם 

כשהייתי תינוקת סבתא שלי השאירה אותי לישון בבית,

אחרי שסיימה להאכיל אותי

והלכה לעזור לסבא שלי, כדי לא לגרור אותי אתה...

אבל כשהיא חזרה אני כבר הייתי בשלהי ההיסטריה,

צורחת ומקיאה מבהלה -

בחרדת נטישה אימתנית


ואם בנוסף לזה

ההורים שלי היו מאד עסוקים בעבודה

וטרודים בדאגה בסיסית ואוהבת לספק את צרכינו,

(מה שעשוי היה להיתפס מצידי כהתעלמות רגשית)


הרי שמאד הגיוני הוא

שהמערכת ההישרדותית שלי תייצר מנגנון כזה

שבכל פעם שיהיה רמז ולו פצפון

למה שעשוי להיתפס כהתעלמות -

שזכורה כסכנה אימתנית בעומָקָי -

תוך שברירי שנייה תיפָּלט ממני צעקה


וכשאני כותבת שברירי שנייה 

אני רוצה להדגיש כמה האוטומט הזה לא בשליטה

בדיוק כמו שאם אתקרב לתנור חם,

כהרף עיין הגוף שלי ינוע הרחק ממנו

כשיקלוט את הסכנה מכוויה..


זאת אומרת שיש לנו מערכת גאונית

הישרדותית,

שבכליה ההישרדותיים (fight/ fight / freeze)

תעשה הכל על מנת להציל אותנו.


אלא ש...

ככל שעוברות השנים,

יש איזה בלבול קטן במערכת, שלא קלטה 

שאנחנו כבר לא באמת בסכנה אמיתית

ולא רק שלא מצילה אותנו...

גורמת לנו להרוס את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם העולם.


מדויק יותר יהיה לומר -

שכל עוד לא הוכחנו למערכת ההישרדותית שלנו

שאנחנו בוגרים ויכולים להגן על עצמנו בכלים אחרים

היא פה על מנת להישאר ו"להציל אותנו"

(הגישה הזו מתייחסת אל המפגשים המתסכלים

כהזדמנות ללמוד אחרת)


לכן, בכל פעם שיתקבל אותו האיתות על "סכנה"

גם כאשר היא לגמרי מדומה...

כל עוד המערכת ההישרדותית שלנו עדיין בשליטה,

נמצא את עצמנו מגיבים באותה התגובה- אף שמאסנו בה-

ועשויים לחוות שוב תסכול.


(מה שעשוי להחמיר את המצב ולא ארחיב עליו כאן

כדי לשמור על רצף הכתיבה -

הוא שהמנגנונים הללו בין היתר על מנת להגן עלינו -

לא פעם משאירים אותנו עיוורים למצב,

מצדיקים ביתר תוקף את התנהגותנו

ואפילו גורמים לנו להרגיש קורבן של המציאות

על מנת להצדיק וחזק את הצורך במנגנון)


כל עוד  אנחנו מנסים לחולל שינוי דרך המודע שלנו

כשהקוד והצופן נמצאים אי שם בחלקים הלא מודעים...

סביר להניח שנרגיש שאנחנו דורכים במקום..

וההרגל לא רק שלא משתנה,

אלא אף מתקבע יותר.


אז קודם כל,

respect...

נכון, זה לא מתאים ולא מתואם

והיום עשוי לגרום לנו למבוכה ותסכול,

ובכל זאת יש פה כוונה טהורה עמוקה לדאוג לנו.


ואחר כך -

עלינו למצוא את הגישה לעומקים שלנו 

(מפתח לשם בסוף הרשומה)

וליצור אט אט הרגעה של המערכת ההישרדותית

עד שנוכיח למערכת שלנו שאנחנו מנהלים את העניינים

והמצב בטוח.


זה נכון שככל שההטבעה עמוקה יותר

כך טבעי שנידרש להתמיד ולהיות נחושים

בחיווט מחדש של המערכת -

כשעוד ועוד "הזדמנויות לריפוי" יופיעו בחיינו

ובכל זאת גם אם השינוי יהיה בקצב שאיטי לרוחנו -

כשיש בידינו גישה לעומקים שלנו וכלים להמסה של המנגנונים -

נוכל להיווכח בשינוי ללא כל ספק.


(לגבי ה"איטיות" נזכיר לעצמנו שזהו הקצב לו נדרשת המערכת ההישרדותית 

על מנת לחוש ביטחון ולא להידרך שוב

כאשר היא יותר ויותר מזהה שמדובר בסכנה מדומה בלבד.)


זאת אומרת

שאם מישהו מתעלם ממני 

או יותר נכון יהיה לומר - 

אם הוא לא עונה לי אחרי 8 פעמים ששאלתי את אותה השאלה  

והפרשנות שלי תהיה שהוא מתעלם ממני -


זה אכן ... לא יהיה לי נעים,

אבל... תהיה בהירות פנימית בתוכי

שבהחלט לא מדובר בסכנה

ואז אוכל לבחור אם ואיך אולי אף בחינניות ובאהבה

למשוך את תשומת ליבו


אפילו

אם מישהו צועק עלי 

יחד עם זאת שזה לא יהיה נעים לי בעליל,

אני רוצה להגיע למצב בו אני פחות ופחות מתערערת

(כמובן כאשר לא מדובר באלימות ובסכנה אמיתית)


במקביל לכך שאֵלְמָד להציב את הגבול שלי ממקום נקי,

ובתקווה - שהוא } עובד מצדו 

עם המנגנונים שלו לריכוך והרגעה

כך שיחוש פחות ופחות סכנה 

ותהיה לו גישה לדרכי התמודדות אחרות מהתפרצות.


עד אז -

אני רוצה שהמערכת שלי תתפכח לעובדה

שאפילו בינתיים, כשהוא עדיין מתפרץ -

זה לא נעים,

אבל אין פה סכנה,

כי אני פה, יציבה ומתחזקת יותר ויותר,

מנקה מהמערכת שלי את ההרגל שהוטבע בה

לספוג התפרצויות כלפי 

מה שמאפשר לו } להמשיך בכך

(כאמור מתייחס למצבים בהם באמת אין סכנה אמיתית)


לא...

אני לא אשמה בהתנהגות שלו,

אני גם לא אחראית למעשיו,

אני אחראית אלי ומחוייבת להתפתחות שלי

ולניקוי ההטבעות שבי 

שמשתפות פעולה (לרוב לא במודע מן הסתם)

עם מצבים מתסכלים

ומשאירות אותי בחווית קורבן של הסיטואציה.


באותם הרגעים שהוא צועק ואני קופאת,

מה שלא מאפשר לי לקום ולומר לו למשל:

"רגע, זו לא שיחה ולא של החלקים הבוגרים שלנו,

קשה לי להקשיב לך ככה ואני סקרנית להבין מה אתה עובר

אז בוא ניקח כמה דק ונחזור אחרי שנירגע"


ופה - קריטי להבין -

שלמילים לבדן אין מספיק כוח עם כל הכבוד להן ויש...

כיוון שנדרש חוסן פנימי, ביטחון ויציבות,

שיהיו המטען שלהן ויעבירו בבהירות את המסר של הגבול הברור.

(לשם אפשר להגיע גם בתהליכי העומק - ב 21 הימים לשינוי)


באוטומט - מה שלא מאפשר לי לנהוג ככה -

הוא ההטבעה שכשהייתי חסרת אונים כילדה

ולא באמת יכולתי להימלט ממצבים כאלה -

קפאתי שם כי זו היתה התגובה שהמערכת שלי הניחה שהכי בטוחה לי

(או נלחמתי/ ברחתי, כולן באותו מישור הישרדותי)


היום כשאני בוגרת -

המצבים האלה שמתסכלים אותי 

בין אם אני האקטיבית ובין אם הפסיבית בהם - שסופגת -

הם הזדמנות כבוגרת להגיע לעומקי

ולנקות את ההטבעה ההיא,

או תזכורת לכך.

(לשם כאמור אפשר להגיע בתהליכי העומק - ב 21 הימים לשינוי)


שוב ושוב ושוב

תוך שהמצב הלוא רצוי נעלם יותר ויותר עד בכלל מחיי.


לא פעם אגב,

באופן שלרוב יהיה מוכחש ונעלם מעצמנו,

נמצא את עצמנו גם המקרבן ולא רק הקורבן

זאת אומרת מתפרצים בעצמנו במצבים מסויימים בלי שליטה

וזה לא משנה כמה זה מוצדק 

(כל עוד לא מדובר בסכנה אמיתית)

אנחנו רוצים לחווט מחדש את מערכת ההפעלה שלנו

ולהעלות את ניהול חיינו

ממערכת ההפעלה ההישרדותית במוח הקדמון

לזו האנושית, החכמה, היצירתית

שנמצאת בחלקים הקדמיים של המוח

ומאפשרת לנו חיים ברווחה אמיתית.


אמן ❤


העניין הוא

שכשאנחנו מנוהלים על ידי החלקים הלא מודעים שלנו

וההוכחה לכך יכולה להיות -

שהמציאות מפגישה אותנו שוב ושוב עם התסכול -

זה כאילו יש שם ערפל שמסתיר לנו,

כמו צעיף שמראה לנו תמונה שקרית 

דרך מערך התפיסות התפוסות,

כמו קרן אור מסנוורת

במיוחד כשהשכל משתלט ומנסה להבין

את מה שנדרשת עבורו הבנה והפנמה עמוקה יותר.


מה שנדרש לשינוי הוא גישה לעומקים שלנו

לעומקים בהם הוטבע ההרגל

וגם.. בהחלט כלים שונים להמסה של האוטומטים,

הרגעה, שחרור רגשות ותפיסות שגויות

ויצירת חוסן פנימי.


זה בדיוק מה שיש בערכה ליצירת שינוי ב 21 יום ❤

שבה בכל יום (התמדה.. הבטחתי :-) 

מגיע אליך תרגיל מוקלט ובו תהליכי עומק טרנספורמטיביים

מכל מיני כיוונים ומכל מיני מקורות

אנחנו מגיעים לעומקים שלנו,

מרפאים, מחזקים, מבינים, קולטים 

ואוספים את החלקים חסרי האונים שבנו

ומכילים ומעבדים

כך שאני הבוגרת - האם הפנימית שאני לחלקי הפנימיים

מנהלת את חיי,

לומדת לעבד תסכולים כאשר אלה מגיעים

ולשחרר בכל פעם שיעלו עוד ועוד מסרים מוטעים

תפיסות תפוסות שמשאירות אותנו שבויים

ובמקום להרוס במו ידינו  -

אנחנו משנות כיוון ומטפחות ובונות ומזינות

וצומחות אל הגדולות שאנחנו.


כי החכמה הזו נמצאת בתוכנו

מה שאנחנו צריכים זה רק גישה אליה

וזה מה שנמצא בלחיצה פה עבורך


ובעלות מוזלת לזמן מוגבל  - 

של 3 תשלומים * 90 ש"ח בלבד!


כך, יש לך גישה ללא הגבלה לכל התכנים

כך שתוכלי לחזור ולהמשיך להעמיק

בכל פעם שהמציאות תזכיר לך 

שיש פה עוד הזדמנות לריפוי עבורך

~~~~


לחיים של ביטחון ויציבות

לצד החופש להיות מי שאת!


גלית אליאס

ממחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


בנוסף אני פה בשבילך גם ב:


פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • בקרוב יוצאת לדרך קבוצת נשים בפריד(ח)ה פרטים נוספים נמצאים בלחיצה כאן












  • אין תגובות:

    הוסף רשומת תגובה