יום ראשון, 30 במאי 2021

איך להתמודד עם האשמות ותלונות??

בתפיסה התרבותית שאנחנו חיים בה,

למדנו - שלא לטובתנו - 

להתלונן ולהאשים כשמשהו לא מסתדר לנו 

או לא עונה לציפיות שלנו


בכלל..

בתפיסה הזו - כשאנחנו מתחתנים

(או נכנסים לקשר מחייב באופן אחר)

אנחנו אומרים זה לזו 

במודע או שלא במודע ולרוב לא במילים:

"מעכשיוווו... את~ה תתן~ני לי כל מה שלא קיבלתי בילדות (!!)

ואם לא... אני אתלונן על כך, אאשים, אדרוש ואתבע זאת ממך !"


למשל אם לא ראו אותי,

אמצא את עצמי עם תלונה תמידית על כך

שהוא } לא רואה אותי...


העניין הוא,

שתת המודע שלנו מלכתחילה ימשוך אותנו

אל אנשים שלצידם נרגיש בבית,

כלומר שבאיזה שהוא אופן יאהבו אותנו בצורה דומה לזו

שאמאבא אהבו אותנו...

כן, כן, מנגנון משוכלל יש לנו -

תת המודע יודע מראש שהאיש הזה

אף שבתקופת ההתאהבות הכל מושלם לצידו,

בהמשך הדרך - כשניכנס למחוייבות בינינו

ידרוך לנו בדיוק על המקומות הלא פתורים שלנו

ולמעשה יתן לנו אהבה מוכרת -

אותה אהבה שקיבלנו בבית הורינו


אלה, בהיותם בני אנוש ולא מלאכים,

אהבו אותנו גם באופנים שהיו לנו נעימים

וגם .. החסירו מאתנו פה ושם


כך שאנחנו יוצאים מבית הורינו עם חוסרים כאלה ואחרים כמו:

"לא ראו אותי"

"הייתי שקוף"

"הרגשתי לא מספיק.."

"הרגשתי לא שייך"

"כעסו עלי"

"הרגשתי לא אהוב >> מה שהוביל לאמונה שאני לא ראוי לאהבה"

וכו' וכו'...


עם החוסרים הללו אנחנו מסתובבים בעולם

ונמשכים... כן... 

אל אותם האנשים שיתנו לנו אהבה מוכרת

זאת אומרת אל אותם האנשים שיתנו לנו אהבה מכאיבה (גם)

כי ימשיכו להחסיר מאתנו את מה שאנחנו כל כך צמאים לו


משמע -

התפיסה הזו

ש"מעכשיו אתה תתן לי כל מה שלא קיבלתי כילדה"

בהגדרה משאירה אותי מאוכזבת

כי רוב הסיכויים שבחרתי במי שבאוטומטים שלו

לא יתן לי זאת

(את האוטומטים אנחנו כמובן רוצים להתמיר

ולהגיע למצב בו כולנו נהיה מרוצים

אבל זוהי אפיזודה אחרת)


וגם אם תגיד/י "אבל אני בחרתי בדיוק ההיפך.."

כשנתבונן מקרוב נוכל לגלות

כמה גם אז - התסכול שלך מוכר לך כבר מילדות,

כי לא פעם "בדיוק ההיפך" מחזיק את אותו העניין מקצהו השני


ואז אנחנו מתחילים להתלונן..


וכשהוא מתלונן, 

גם אם זה באופן ברור וגלוי וגם אם סמוי,

אני מיד מרגישה אשמה


ולמרות שאנחנו חיים בתודעת אשמה

ונוהגים להאשים בטבעיות..

למרות זאת, להרגיש אשמים

זה אחד הדברים שקשים לנו -

כאילו זרקו אלינו את הפחם הלוהט

שבלתי נסבל עבורנו להחזיק

ומיד...

אנחנו מחזירים אותו לזורק

מצטדקים,

נלחמים,

מתגוננים,

מתנערים,

מאשימים בחזרה

ו... השיח בסחרור.


מה שבטוח זה שמפה... אף אחד לא באמת יִצֶא מסופק

גם אם נצא צודקים,

נישָאֶר עם טעם חמוץ, רחוקים ולבד...


אז, לעניינו -

איך אפשר אחרת?


נכון,

האוטומט יהיה להגיד

"הוא } צריך ללמוד להפסיק להאשים.."


העניין הוא שכל עוד אני מחכה שהוא יפסיק ל..

והוא מחכה שאני אפסיק ל...

אנחנו די תקועים


ועוד עניין הוא -

שכל עוד זה מפעיל אותי אמוציונלית

מעבר לזה שזה מחמיר את הלופ שבינינו

זה סימן בשבילי שיש לי הזדמנות לנקות משהו שלי


כי נכון שאני רוצה שהוא } לא יאשים,

אבל אני הכי רוצה שגם אם הוא יאשים

אני לא אכנס למגננה,

לא אדרך למוד הישרדותי 

(לטובתי הגבוהה)

ומתוך שקט אוכל להתייחס עניינית

ואפילו אפילו -

לראות את הצורך האמיתי שלו

שנמצא מעבר לתלונה, לתסכול, להאשמה,

את המקום הרך, הפגיע שצמא ליחס/ חיבוק/ נראות

ומכוסה בקוצים שלכאורה מגנים עליו

אך למעשה רק מחמירים את המצב


בשביל שאני אוכל לראות אותו,

מבעד למגננות שלו,

עלי להתחיל בלראות אותי..


ולשם כך -

לא משנה מאיפה מתחילים -


כי גם עכשיו כשאני מתגוננת

כשהוא מאשים -

זוהי נקודת מוצא מצויינת

וכשהמודעות מגיעה

ואני שמה לב - גם אם בדיעבד -

שאני מתגוננת/ מתקיפה... -

וסימן זיהוי מצוין לזה יכול להיות

המקום הצדקני, הכועס,

המטיף והמוכיח או לחלופין המתכנס והמסתגר -

כך או כך אני יכולה לחוש בדריכות ובנוקשות שאוחזות בי-

ואז-

כשהמודעות מגיעה ואני נוכחת שכך -

אני יכולה להביא אלי מקום רך וקשוב,

לשים לב למה בעצם היה לי קשה,

אני יכולה להעז להרגיש את הקושי,

לשהות בְּרָכּוּת ובחיבוק פנימי

עם אותו המקום הפנימי שמרגיש מואשם ולא מספיק טוב (למשל)

עד שמשהו בתחושה משתנה...


ואז..

במקום להצטדק, להתגונן או לתקוף חזרה,

אז...

אותה הרכות שממני אלי

מאפשרת לחוסן פנימי להתקיים בי

ומשם מתקיימות אפשרויות של חיבור:

אז,

אני יכולה לראות מה הוא בעצם היה צריך,

ואם לא לגמרי - אני יכולה לשאול בסקרנות,

אני יכולה להרגיע במבט, או בחיבוק

כך שהרכות הזו שממני אלי

שמזכירה לי את החוסן הפנימי שלי

מזכירה לו את הרכות והחוסן הפנימי שלו

וכמו קסם -

כל המערך המגננתי הזה מתייתר

שם יש חיבור בין הלב שלי ללב שלו

בִּמקום שכל אחד מאתנו יהיה מרוכז ומכונס בפצע ובתסכול שלו -

מה שקורה כשאנחנו בתוך המאבק -

כשאני רואה את עצמי וממלאת את הצורך שלי

שעולה כשהוא מאשים אותי,

משהו נרגע בי

וכאילו מתאפשר בי בטחון 'להציץ החוצה',

אז אני יכולה לראות אותו

או את המקום הרך והפגיע שלו

שרק מכוסה בקוצים אבל בעצם צמא לחיבור

ומשם כל המערך ההישרדותי הזה מתייתר ונמס


החיבור הזה כשאנחנו מגיעים אליו בלב פתוח

הוא אחת החוויות הממלאות שיש אם לא 'ה'

והנה לנו זווית אחת לראות דרכה

כמה קשר זוגי ארוך טווח- כשהוא מודע -

לא רק שאינו דוהה,

אלא בעיקר משתבח עם השנים.


לחיי האהבה

והמודעות אלי ולאחר ❤


גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


פה בשבילך במגוון דרכים:


פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן


    אין תגובות:

    הוסף רשומת תגובה