יום חמישי, 14 במאי 2020

למה הוא } לא מדבר על הרגשות שלו?

מתוך ריאיון של Helen Hillix עם Kyle  Benson


"80% משיתופים של אישויים רגשיים
הנם של נשים" -
זו אחת הסטטיסטיקות שמביא Kyle Benson
בריאיון שלו עם Helen Hillix.

Kyle ממשיך ואומר שהתרבות המערבית
מעודדת ומלמדת גברים
להדחיק את הרגשות שלהם,
מקסימום כעס יהיה לגיטימי,
אבל כל ביטוי של רגש אחר
יתפרש בעולמם הפנימי
בהתאם למסרים שקיבלו כילדים
(כמו: "מה אתה בוכה?? אתה ילדה??")
כחולשה, כההיפך מגבריות,
כבעיה.

כמובן שהוא מדבר על הרוב
ישנם יוצאי דופן.
אך כחברה זה עדיין המסר שמועבר לגברים.

ואז... - הוא נותן דוגמא -
- כשהיא { אומרת שקשה לה עם ...
- הוא } עשוי לומר -
"למה את מתבכיינת כל הזמן?"
או לומר:
"אני זורם, מבחינתי הכל בסדר.."
מה שכמובן לא יחזיק מעמד הרבה זמן
אם זה בניגוד לרצונו
גם אם זה חבוי עמוק בתוכו
ואינו מודע.

מה שמעניין להבין פה
זה שהוא } לא נותן לגיטימציה לרגשות שלה {,
מאחר והוא } לא נותן לגיטימציה לרגשות שלו } (!),
כיוון שזה המסר שקיבל כילד -
שאין להם מקום.
אותו מסר חברתי קולקטיבי של התרבות המערבית

קייל מזכיר את העובדה
שכשאנחנו לא נותנים מקום לרגשות שלנו -
באופן אוטומטי כשעולה קושי -
הוא מפעיל את החלק הפרימיטיבי במוח
אותו מוח זוחלים אחורי,
שנדרך,
מופעל כאילו סכנה אמיתית מולנו
ואז אנחנו מגיבים באופן הישרדותי
ב fight/ flight/ freeze
כלומר בתגובת: הילחם/ ברח/ קפא.

כשהמוד הזה מופעל
אין שמץ של סיכוי להתחבר,
להיפך -
זהו מוד ששומר אותנו "מוגנים" בתוך הניתוק

וכל עוד אנחנו מתקשרים במוד הישרדותי כזה,
אנחנו במעגלים,
מבצבצים בתוך הביצה
מגיבים בתגובות ההישרדותיות הללו -
ללא מוצא.

עוד נפוץ לשמוע (לא רק) מגברים:
"אני לא רוצה לנבור בעבר שלי"
"אני כבר לא שם, השלמתי עם העבר, אני חי בהווה.."

אלא שכשהמוח הפרימיטיבי מופעל-
העבר הופך להיות ההווה

זאת אומרת שחשוב להבין
שדווקא כשאנחנו לא מעבדים את החוויות ההן
שהיום טריגרים אלה או אחרים
מעוררים אותן -

דווקא כשאנחנו לא מעבדים אותן,
העבר חי בקרבנו שוב ושוב

מאחר ובמוח הזוחלים אין משמעות לזמן,
אותן החוויות שלא עובדו
יֵחָווּ לגמרי כאילו הן קורות עכשיו.

למשל
אם עשו עליה חרם כשהייתה בכיתה ז'
והיא עוד לא עיבדה את החוויה ההיא,
היום כשבן הזוג שלה לא יסתכל עליה
זה עשוי לעורר את אותה תחושת הוקעה שחוותה אז
ולהפעיל אצלה מיד בריחה כ"הגנה" -
היא תתנתק רגשית ותתרחק.

כמובן שהגנה אמיתית זה הדבר האחרון
שהבריחה הזו תעשה...
ולהיפך היא רק תעמיק את חווית ההוקעה והבדידות ההיא.
~~~~~~

כל אחד מאתנו אימץ לו דפוסי התנהגות וחשיבה הישרדותיים
בעקבות חוויות לא נעימות שחווה כילד,

הרגלים ששנים רבות הצילו אותנו,
אך היום רק לכאורה מגנים עלינו
כשלמעשה הם משחזרים את חווית חוסר האונים.

אז- מנקודת המבט שלנו כילדים -
אכן היינו קורבן של המציאות
מעצם היותנו תלויים בדמויות המטפלות בנו.

היום - למרות שאיננו תלויים,
כל עוד לא ריפאנו את החוויות ההן -
אנחנו מגיבים באותם דפוסי התנהגות הישרדותיים
שלא משרתים אותנו עוד.

הדרך לחיות באמת את ההווה
ולהצליח ליצור חיבור בביחד הזוגי
(על פני להחיות שוב ושוב את העבר),

הדרך לחיות מנקודת המבט של הבוגר
שמייצר את מציאות חייו -
(לעומת הקורבן שהדברים "קורים" לו)

היא לעבד רגשית את חוויות העבר -
אלה שחוזרות ועולות בהווה
דרך הטריגרים הזוגיים
ולצמוח להיות הבוגר הבטוח השלם שאני
ומתוך הביטחון לנהל מערכות יחסים
שכיף להיות חלק מהן.
~~~~~

הוא מסיים את הריאיון בהמלצה
להביא סקרנות:

בכל פעם שאת { מוצאת את עצמך
שופטת אותו למשל :
שהוא אף פעם לא עושה כלים כמו שצריך
ו"הגיע הזמן שיתבגר..."

הביאי בסקרנות את תשומת הלב
אל עצמך וחקרי:
למה זה בעצם כל כך קשה לך?
למה זה מוציא אותך מכליך?

או אם אתה } ננעל בכל פעם שהיא {
לא מחייכת אליך,
הבא סקרנות ובדוק עם עצמך:
למה בעצם זה כל כך קשה לך?

כמובן שהחקירה אינה שכלית,
נדרשת שהייה עם התחושות,
עם הרגשות,
כך שיוכלו לעבור את העיבוד המיוחל
ולהשתחרר מאתנו,
כך שההווה שלנו יהיה מבורך
ולא עוד שחזור חוזר ונשנה של פצעי העבר
~~~~~~~~~~

עד כאן פנינים מתוך הריאיון על קייל בנסון.

לחיי צמיחה וריפוי
שמאפשרים לאהבה לפרוח

אמן!

פה בשבילך ובשבילכם במגוון דרכים:
וגם -
ממש אוטוטו נפתחת -



גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן



     

2 comments: