רָציתי או רִיציתי ???

גדלתי להיות מְרָצָה,

אולי מעצם הבכורה שנולדתי אליה,

אולי בהשפעת התרבות שלנו שמטפחת "ילדות טובות",

אולי גם כי נולדתי בת, לאבא שמאד רצה בן -

וניסיתי באינספור צורות לפצות על כך

ואולי מעוד סיבות נוספות...

כך או כך ולמרות שאני עובדת על הנושא,

אני מגלה מידי פעם עד כמה הנטייה הטבעית שלי

היא לצאת  מעורי ולרָצות.

בין אם באופן הקלאסי של הריצוי - 

שמספר שאם אענה על הציפיות של האחר... יאהבו אותי

 ובין אם באופנים נוספים שמטפחים בי נטייה

להיות סופר אחראית ולעשות קודם את מה שצריך ורק אח"כ..

את מה שאני רוצה...

(אם נשאר כוח ואנרגיה ואם בכלל בשלב הזה אני זוכרת מהו הרצון שבי...)

לאחרונה עניינים סביב מימוש ודיוק הרצון עולים בפגישות הליווי שלי

באופן כה תדיר - שהבנתי שהגיע זמנם להיכתב -

אודות הרצון, הריצוי ומאבק הכוחות הפנימי והחיצוני

שמשאיר אותנו עם הטעם המר של הוויתור (על עצמנו)

כי הרי זה לא מסתיים בכך שוויתרנו...

גם פה חוק שימור האנרגיה פועל -

שום דבר לא מתאדה או נעלם גם אם אנחנו מתעלמים ממנו...

המערכת שלנו ששואפת לאיזון תמצא את הדרך לפיצוי

ואיפה שיש וויתור -

נוצר מרמור

כשהצרכים שלנו לא נענים כילדים - 

כשאנחנו לא מקבלים את האהבה לה אנו זקוקים -

נוצר תסכול ומעין התמרדות פנימית.

חלקנו יהיה מְרָצֶה ויפנה את ההתמרדות פנימה,

וחלקנו יפנה אותה החוצה ויהיה מתמרד,

אך אף אחת מהדרכים לא באמת מובילה לנחת פנימית

כי כשאני מרָצָה אני עושה מה שהם רוצים

וכשאני מתמרדת אני עושה מה שהם לא רוצים

כך או כך זה לא הרצון שלי שמקבל מקום...

ושם מתחילים (או שמא ממשיכים?) העיוותים והבלבול.

אם החוויה הילדית שהוטבעה בי העבירה מסר לפיו אין מקום לרצון שלי,

סביר להניח שאמצא את עצמי ממשיכה לנהוג על פי אותו המסר ולמשל

אתן קדימות לרצונות וצרכים אחרים לפני זה שלי - (או ההפך שהוא אותו הדבר רק בקצה השני)

ובעצם במו ידי ובסיועה האדיב של המציאות אשחזר שוב ושוב את התסכול שחוויתי כילדה

וזאת על מנת לעורר את המודעות ולאפשר לי לחולל שינוי בהתניה ההיא 

כך שאוכל להיות נאמנה לי ולרצונות ליבי

ויכול להיות שאנסה מתוך התסכול לעבור מקצה הריצוי אל ההתמרדות

ויכול להיות שיהיו מקומות שבהם הרצון שלי יהיה עיקש יותר

ויהיו ניסיונות במציאות לשנות את המצב,

אך.. כל עוד לא התחולל שינוי פנימי - נשארנו בפלונטר...

ונמצא את המציאות מחזירה לנו את אותו ההד המתסכל -

שלרצון שלנו אין מקום... בטח שלא ראשון..

ואולי כדי לתת לנו תזכורת יומיומית לשינוי המבקש להתרחש,

כשיש לנו חוויה כזו - יש סבירות שנימשך לבני זוג

שיש להם נטייה שממוקמת בקיצון ההפוך -

סביר להניח שקיבלו מסר דומה בילדותם - שאין מקום לרצון שלהם -

אבל הנטייה ההישרדותית שפיתחו היא ללכת ראש בקיר ולהילחם על רצונותיהם

שלא לומר הדחפים, החשקים וכל מה שבא להם...

ויכול מאד להיות שבשלב ההתאהבות זה מה שיקסים את מי שרגילה לבטל את רצונה -

כתזכורת לחלקים שלה שהלכו לאיבוד לאורך השנים,

אך לאורך הזמן בקשר זוגי ארוך טווח - 

זה יהיה אחד ממוקדי מאבקי הכוח ביניהם -

כי אותם המסרים ששמעה כילדה עולים בה {

כשהוא } עושה מה שבא לו

ואותם היא משמיעה מולו בתסכול על "החוצפה שיש לו" 

או על כך שלא מתחשב בה וכו'..

הטעם הכללי של החוויה הזו הינו הישרדותי - 

כזה שמספר שיש מקום או לרצון שלה או לשלו,

וזה בא אחד על חשבון השני...

יכול להיות שמה שעובר לך בראש עכשיו זה :

אבל זה באמת ככה במציאות,

"או שהוא יצא עם חברים ואני אשאר עם הילדים, או ההיפך"

"או שאני אהיה אחראית על הבית והכל יהיה עלי והוא יהיה חופשי, או ההיפך"

אז זהו, שזה לא חייב להיות ככה,

כל עוד זו התפיסה הפנימית שמקורה בחוויה הילדית -

אז, באמת היינו תלויים בהורינו שראו/ לא ראו אותנו והכניעו את רצוננו יותר או פחות -

המציאות החיצונית משקפת לנו תמונה תואמת.

ככלל כשמוחנקים ומדוכאים חלקים שלנו,

האוטומט ייקח אותנו לקצוות,

ישאיר אותנו בחוויה מאבקית,

עם אפשרויות לוחמניות - להילחם או להיכנע

בלי אפשרות לראות מעבר לערפל שהאמוציות והתסכול בנושא מייצרים

כי כל דבר שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה,

או כל מה שנמשוך או יימשך לקצה אחד -

יגיע אלינו בהפוכה מהקצה השני..

ולמרות זאת, הבשורה המשמחת היא...

שיש אפשרות אחרת בה יש מקום לכוווולם...

לו רק נתפכח אליה בתוך תוכנו 💓

ההתניה התרבותית הדי נפוצה הזו,

יוצרת בלבול לא קטן בין רצונות לבין דחפים, 

בין תשוקה להשתוקקות,  

וכל עוד אנחנו בתוך הסיפור, מזוהים ו/או מופעלים ממנו אמוציונלית,

כאילו עינינו מכוסות, 

נמצא עצמנו בין הקצוות של - להילחם או להיכנע.

או בהקשר של הרצונות -

להכניע את הרצון שלי או להיכנע לזה של האחר -

במודע או שלא במודע.

בשני המקרים התסכול ממשיך להתקיים בנו,

כן, גם אם הכנענו את רצוננו (!),

כיוון שבשני המצבים נקודת המוצא הפנימית היא - 

שאין תוקף ולגיטימציה לרצון,

שניהם מגיעים כתגובה ל"אין מקום לרצון החופשי",

בתוספת תיבול של:

"לא מגיע לך.."

"את~ה לא מספיק טוב~ה"

"אין מקום לצרכים שלך, יש דברים חשובים יותר"

וקורטוב של תסכול ואשמה מהתעלמות וחוסר התייחסות א ל י ך!

אם כן, זהו רמז לכך - שהכיוון לשינוי אמיתי 

מתחיל בשינוי החוויה הפנימית,

שינוי התפיסה המוטעית

והחלפת האמונות שכבר לא משרתות אותנו בכאלה שכן...

וכמו שנאמר לעיל -

המציאות תשקף לנו בחזרה את האמונות והתפיסות הפנימיות שלנו

ותשתנה בהתאם !

השאלה המתבקשת היא -

איך ניתן לאפשר לכך לקרות?

~~~~~

מה שעוזר לא פעם להתחיל לעשות סדר בבלבול הזה,

הוא התזכורת לכך שאנחנו יצורים מורכבים,

שמתקיימים בכמה רבדים -

בגוף

ברגש

בחלק המנטלי

וברוח

ולא תמיד יש סנכרון בין הרצונות של החלקים הללו,

כנראה גם בגלל המסרים שקיבלנו כילדים 

שבין היתר לא תמיד נתנו לגיטימציה לרצונות הספונטניים שעלו ואלה הוחנקו.

וכמו יצרו קצרים בתקשורת שבין הרבדים השונים.

אגב, אין כוונה לכך שיש להיענות לכל רצון ולממש אותו,

אלא - לכך שנקבל לגיטימציה לרצונות הספונטניים, 

בלי קשר לאם ניתן או לא להיענות להם.

אז - הסנכרון בין הרבדים יתאפשר יותר בקלות

ומשם הדרך ברורה ונינוחה יותר.

(בין אם זה מה שקיבלנו כילדים 

ואם לא - כשאנחנו לומדים היום כבוגרים להעניק לחלקינו השונים)

 

יכול להיות שיהיה נכון לומר - 

שכאשר נצליח לסנכרן בין הרבדים יהיו פחות מאבקים פנימיים בתוכנו

ונמצא עצמנו פחות בקצוות שנעים בין 

וויתור מחד ל "חייבים" משהו כזה או אחר מאידך.

זאת אומרת שישנו הגוף החייתי שלנו - ולו הדחפים והצרכים שלו,

יש הלב - עם הרצונות הרגשיים,

יש החלק המנטלי שיכול לסייע כאשר רצונות עולים מהרבדים הללו -

ולהתבונן בתנאי המציאות ולבחון אם ומתי נוכל לממש אותם

וישנה היכולת הגבוהה עוד יותר - החיבור אל הרוח

שמנהלת את כל המערכה הזו כהכרה ומודעות.

ואולי הפוך ממה שנהוג לחשוב -

ככל שנהיה ערים לצרכים ולדחפים, לרצונות שעולים,

בלי להיבהל מהם - ניתן להם לגיטימציה להתבטא בעולמנו הפנימי,

כאשר ההכרה ערה לתנאי המציאות ומנהלת את העניינים -

יהיה לנו קל לממש מה שנכון לנו ושמח יותר בלב

למשל 

אם בא לי ממש לאכול עוגת גבינה, ועוד חתיכה ועוד אחת,

ואני שומעת את הדחף של הגוף להמשיך לאכול,

אולי אני יכולה גם להבחין במלאות הקיבה (או לא..)

ההכרה והמודעות יהיו אלה שיזכירו לי שעוד כמה דקות תכאב לי הבטן 

וימצאו את הדרך בעדינות להניא אותי מכך,

כנ"ל אם ממש בא לי סקס עם מישהו מזדמן,

כי "חיים פעם אחת וממש בא לי..."

ואני ערה לדחף שמגיע מהגוף ואולי גם מהלב

אבל תנאי המציאות הם כאלה

שאני מחויבת לאדם אחר ולכן יהיו השלכות מאד לא רצויות לכך -

ההכרה תהיה זו שתניא אותי ותעזור לי לנהל את הדחף באופן מיטיב.

לא להיכנע ולא להכניע,

אלא באופן שמגייס את הרצון למקום בו איננו אך נדרש,

(לא בא לי לשטוף כלים, אבל אם לא אשטוף אותם המטבח יסריח..)

או לחלופין - מוצא דרך אחרת לממש אותו 

כאשר ישנו רצון והנסיבות לא מתאימות לו להתממש,

על ידי חיבור למשמעות, לצורך הרגשי שמעבר אליו,

התמרה שלו לכיוון אחר ועוד...

~~~~

ועדיין - השאלה המתבקשת: "איך?" טרם נענתה...

והנה כיוון שמניסיוני מוביל למזור (בכלל וסביב הנושא הזה בפרט)

והוא מדבר על חיבור אל הרובד הרגשי

הרגשות הם כמו הפלסמה שמאפשרת התמרה וטרנספורמציה

כחלק מהמערך גוף-רגש-מיינד-רוח.

זאת אומרת שכשנסכים להיות בחיבור רגשי

משהו יוכל להתחיל להשתנות במערך כולו

ותתאפשר תנועה בכל הרבדים.

אין הכוונה להצפה רגשית מחד אך גם ניתוק רגשי לא יאפשר שינוי,

אלא - ה כ ל ה.

זאת אומרת שהייה בעמדת הצופה החווה

שם מתרחשים ניסים... :-)

אני ידעת שזה עשוי להישמע לשכל כמו סינית

זה מעין ניסיון לצייר כיווּן לאיך זה מתאפשר

ומן הסתם אין די בהבנה השכלית 

ואין כמו החוויה וההתנסות שיכולות להפוך אותה להפנמה והכנה עמוקה,

תוך היווכחות בטרנספורמציה המתחוללת תוך כדי

אז,

מתפנה עומס רגשי וחושי, 

מתאפשרת יותר ויותר הקלה,

התפיסה מתרחבת, נפתחת לנו זווית הראייה,

הרצונות מתבהרים ומתגמשים

ואפילו.. כמו במן קסם שכזה..

המימוש שלהם נהיה קל ואפשרי יותר... 

~~~~

כאן בשבילך -

ואם היית רוצה ליהנות מהאפשרות הזו 💝

ניתן ללחוץ כאן ולכתוב לי על רצונותיך במייל

אמן לבשורות טובות,

ושבו בנים ובנות לגבולם,

החלמה מהירה ושלמה לכל הפצועים והנפגעים

ותנחומים לאבלים 🙏

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

נפלאות הכעס

 אבא שלי - זכרונו לברכה, שינוח על משכבו בשלום -

היה אדם מאד חזק - מה שנטע בי ביטחון בסיסי ושקט -

לפחות במובנים מסוימים. הוא היה הסלע שלי.

הוא היה גם מאד רגיש, אם כי הרגישות שלו היתה מוסתרת היטב,

כי היה מופנם ומכונס בתוך עצמו.

אלה, בשילוב עם אופן השיח ההשלכתי שהיה אז ועדיין נוכח בתרבותנו

הובילו לזה -

שכשהיה כעס.... הוא היה ממש מפחיד,

בכל אופן - אני - אף שהייתי גם אני חזקה ורגישה -

מאד פחדתי

fast forward כבוגרת צעירה -

בכל מקום שהייתי עדה להתלהמות - אפילו אם בשיחה על פוליטיקה

הייתי מתרחקת או מנסה להשתיק אותה,

בהתבוננות לאחור אני יכולה לומר שהפחד ההוא עלה באופן לא מודע

ואני ניסיתי להימלט ממנו.

אבל מן הסתם בדרך לא אפקטיבית... כי כשאני מנסה להסות מישהו בתוך ויכוח,

הוא רק מתעצבן וכועס יותר...

עד היום, לא קל לי כשכעס מושלך בצורה גולמית, סביבי ובטח שכלפי

ואני מרשה לעצמי להניח שלאף אחד לא קל אתו... 

באופן פרדוכסלי, מאחר וזה מה שהיה סביבי והוטבע בי כילדה,

אף שניסיתי להימנע ממנו עד כמה שניתן -

אם על ידי כך שריציתי, נמנעתי, הייתי גם אני מכונסת בעצמי וכו'.. -

גיליתי בדיעבד - גילוי שהדהים אותי -

שגם כשאני כועסת... אני מה זה מפחידה.... 

ובעיקר מאז הגילוי ההוא, מושא הכעס שזור כמוטיב חוזר בתהליכי ההתפתחות שלי.

הוא עולה ומופיע שוב ושוב מכל מיני כיוונים כדי לאפשר לי ריפוי.

כדי לאפשר לי לשחרר עוד ועוד מהפחד

שמשאיר את המצבור הזה שיש בו כעס , אשמה ופחד כפלונטר סבוך בתוכי

ואותי שבויה בתפיסת הקורבן שהוא מספר

בכלל שיתוף הפעולה הזה בין כעס לפחד ולאשמה

מאד מאד מניפולטיבי,

הם מצליחים לעבוד עלינו בגדול

ולהצדיק ולעמוד מאחורינו בגאון - ולספר לנו ש:

"אם נעשה לי עוול, אני כועסת!!! וזכותי שלא לומר חובתי לעמוד על שלי ולתקן את המעוות!!"

ועם הפיתוי להישאר צודקת, הוא ממשיך להסלים ולחמם את האווירה,

תוך שהוא כל הזמן נותן לי רוח גבית ומחזק

ויכול להיות שאני ממש בטוחה שאני צודקת שם 

וזה נותן תחושה של חוזק,

של תיקון המעוות, של החזרת הסדר,

של הבהרת הגבול שלי

ועוד...

אבל...

כשאנחנו נותנים לעצמנו ככה בחופשיות לדבר את הכעס הגולמי,

ישנם כמה נזקים שכדאי שניקח בחשבון:

הראשון - מי שאנחנו כועסים עליו נאטם מיד.

ברגע שהאנרגיה הארסית של הכעס מתפרצת,

המוח ההישרדותי לוקח פיקוד ומבצע כיבוי למוח החכם,

מפעיל את מערכת ההישרדות ודורך אותנו.

הקשבה לא תהיה שם.

בטח לא מהלב.

הגיוני יותר שתהיה התגוננות, או מלחמה חזרה.

מאחר והאחר נכנס למצוקה - אוטומטית -

הוא מגן על עצמו וחוזר להיות עסוק ב... עצמו

כך שאין מצב שיוכל להקשיב לי.

הנזק השני -

האנרגיה של הכעס די הרסנית והיא שורפת.

שורפת את הגשר שבין הלבבות,

זה לא שלא נוכל לחבר אותו מחדש,

אבל תהיה לנו יותר עבודה.

(ויש דרך אחרת שתיכף אפרט עליה, שתחסוך לנו את זה)

הנזק השלישי והוא העיקרי בעיני, הוא -

שכשאני בתוך השיח הכועס גולמית,

אני תקועה במעגלים סגורים, נשארת צודקת ולבד,

אין לי אפשרות להתפתח, לא יכולה להתרחש שם הטרנספורמציה -

שמתרחשת כשיש ריפוי,

בעצם בעצם - הצורך האמיתי לא נענה,

האחר נשאר בעמדת המקרבן ואני הקורבן. ואנחנו תקועים.

בנוסף לזה שתוך כדי שאני משליכה עליו את הכעס -

עברתי לעמדת המקרבן בעצמי והוא הקורבן

אבל הכעס מצליח לעבוד עלי ובשם הצדק - זה לגיטימי.

והכי חשוב -

כשאני בכעס הגולמי אני מפספסת את העיקר -

שבעצם כל מה שאנחנו חווים 

זה השתקפויות של העולם הפנימי שלנו.

כל מה שמעורר בי אמוציות - 

הוא בעצם טריגר חיצוני למאבק פנימי שמתעורר בתוכי

If it's histerical, it's historical.

ויחד עם זאת שזה לא נעים ולא לעניין שבן הזוג מדבר אלי לא יפה (למשל)

אם זה מטריף אותי -

כדאי שלפני שאני אפנה אליו (אופטימלית) -

קודם אעשה עבודה פנימית ואמצא את הדיסוננס הפנימי שיש לי בנושא

זה יכול להיות למשל שכילדה היה מישהו שהתייחס אלי בחוסר כבוד

וכילדים לחוץ ובמיוחד לאלוהאמא ואלוהאבא כוח רב בעיצוב התפיסה שלנו את עצמנו,

זה גם יכול להיות שאבא לא התייחס יפה לאמא

והזדהינו אתה, או כאבנו את כאבה,

שנשאר מודחק בתוכנו

והיום כשבן הזוג מדבר אלינו לא יפה - אנחנו נעמדים על רגליים אחוריות -

כי לי זה לא יקרה !

אבל כאמור - זה מקשה עליו לשמוע,

שורף את הגשר שבינינו

ובמיוחד מבלבל אותי ומרחיק אותי מהריפוי של החוויה הילדית באשר היא.

יש פן נוסף שחשוב לקחת בחשבון בתהליכי ריפוי -

והוא האלכימיה שמתחוללת תוך כדי,

שמתאפשרת כשאנחנו במגע ובשהייה עם הרגשות הרכים,

כאשר מאפשרים להם מיכל להכלה

ושוהים, עד שמשהו משתחרר מהגוף -

ברמת התחושה, הרגש הקשה מתנקה, 

התפיסה מתרחבת ויש ניקיון מסוים אנרגטית,

אז, מתבסס החוסן הפנימי שלנו.

כשאנחנו מבוצרים בכעס, הקסם הזה לא יכול להתרחש.

ופה בידינו הבחירה

האם להישאר צודקים, אבל לבד (עם קורטיזול ואדרנלין גואים)

או 

לעשות פרסה, להביא את תשומת הלב פנימה,

להיווכח במאבק הפנימי,

להסכים להרגיש את הרגשות הפגיעים שמעבר לכעס  -

ובכך גם לאפשר להם להתנקות 

(כי הכעס שמסתיר אותם משאיר אותם מודחקים ומוסיף להם שכבה נוספת של עומס)

- בעצם להיות בפוקוס על החלק שלנו בדינמיקה,

מה שמאפשר לנו להישאר בחיבור עם עצמנו

ומתוך כך - מהלב - מהמקום הפגיע - גם עם בן הזוג

כי אז, זהו חיבור שממלא ומזין באמת

כזה שמגיע עם אוקסיטוצין ודופמין... :-)

ועדיין ... הבחירה בידינו.

אולי, אם אדייק.. לא תמיד נרגיש שהיא בידינו - הבחירה,

כאמור כוחות האגו -

הפחד, האשמה, הבושה והשכל שכעס הוא כלי שרת שלהם -

מאד מאד מניפולטיביים.

כל עוד הם שולטים בנו -

אין לנו הרבה ברירה...

אבל..

ככל שנהיה מודעים,

ככל שנביא את ההתכוונות,

נצליח יותר ויותר מידי פעם, מתישהוא - גם אם בדיעבד בהתחלה -

לבחור שלא ללכת בעקבותיהם של הכעס וההאשמה

לעצור, לעשות פרסה, ולהביא רכות וקשב פנימה אל החלקים הכואבים שבתוכנו

למזור.

פה בשבילך 

במפגשים אישיים וזוגיים לריפוי,

בתפילה לבשורות טובות ובמהרה,

רפואה שלמה לכל 

ושבו בנים ובנות לגבולם, 

אמן,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

'ה'מפתח לשיח: להצליח לדבר כמתבּוֹנן ~ולא~ כמתגוֹנן

לפעמים תוך כדי פגישה מגיעות להן פנינים בחרוזים שכאלה,

שמעבירות את המסר בתמצית ובבהירות כמו זו שהציגה עצמה לפני כמה ימים

כששמעתי את עצמי מציעה לו } אחרי שהיא { סיימה לשתף:

"לדבר באופן שמתבונן ולא באופן שמתגונן"

החלפה של אות אחת שעושה הבדל של שמיים וארץ

בחוויה, בתחושות של שני הצדדים 

ובאווירה שביניהם תוך כדי וגם אחרי השיחה

כמה רגילים אנחנו להתגונן,

האוטומט שלנו יעלה בנו צורך כזה, 

בטח אם האחר מתלונן

ובטח ובטח אם התלונה מרמזת על איזה שהוא קשר אלינו -

ועולה בנוּ ולוּ צל של ספק שמופנית כלפינו אצבע מאשימה...

אז, מיד נידָרֶך,

בשברירי שניה תעלה על פני השטח באחורי התודעה שלנו אשמה,

אפילו אם אנחנו יודעים - בראש - שזו לא אשמתנו

ואולי דווקא אז הדיסוננס גדול יותר -

כשברגש - תצוף האשמה באופן אוטומטי

ותעביר אותנו - למוד ההישרדותי האופייני לנו -

ואו שנילחם ונאשים בחזרה 

או שנתגונן, כניסיון לברוח מהאשמה (מה שלא פעם נחווה כלוחמני לא פחות)

כך או כך, כמו כל דפוס אוטומטי,

גם זה משאיר אותנו במוד הישרדות,

רחוקים זה מזו,

אולי בטוחים בצדקתנו,

אבל... לבד.

ובטח את האחר שהעלה את מצוקתו - 

לבד, לא נראה ולא מוקשב..

ו... נכון

יכול להיות שמנקודת מבטכם לגמרי "הוא התחיל", 

אלא שלא רק שזו עוד מלכודת מפתה 

שרק מטביעה עוד יותר בביצה ההישרדותית... -

היא גם משכיחה לגמרי קו מנחה שחשוב לזכור במצבים האלה

והוא ששניכם צודקים,

כל אחד מנקודת מבטו.

אני יודעת שמתוך להט הוויכוח קשה לראות זאת,

גם כי מי שמנהל את הוויכוח הוא המוח הקדמון שלנו -

זה שלוקח פיקוד במצבי סטרס -

והוא - איך לומר בעדינות - פחות חכם...

ומוביל אותנו לומר לא פעם 

דברים שאנחנו לא עומדים מאחוריהם, או מתחרטים שאמרנו

וגם בגלל עוד כוח שמשתתף במערכה והוא הצדקנות 

שממש מעוורת אותנו.

אבל האמת היא...

ששניכם משתתפים בדינמיקה הזו,

גם אם אחד אקטיבי והשני פסיבי,

ולכן, 

הדרך הבטוחה ביותר (שאני מכירה) לצאת מהפלונטר -

היא בכיוון ההפוך מהאוטומט שמוביל אותנו לראש בראש -

היא זו שבה כל אחד יעשה את הצעד שלו - אחורה פנה לעצמו -

ו י ת ב ו נ ן

מה בעצם קורה בתוכו

למה זה כל כך קשה לו כש... (מה שסחף אותו לחלקו בדינמיקה)

כי מה שקורה לנו בדרך כלל בתוך שיחות שהופכות למריבות -

זה שאנחנו נסחפים לתוך הסערה.

במילים אחרות -

אחד המרכיבים שמשאירים את הפלונטרים סבוכים

ואותנו באין מוצא בתוכם -

הוא ההזדהות שלנו עם הסיפור.

ככל שאנחנו מזוהים עם הסיפור,

לרוב עם סיפור הקורבנוּת שלנו,

שמשכנע אותנו כמה אנחנו מסכנים

וכמה האחר לא בסדר כשהוא....

ככל שאנחנו מאמינים לזה,

הלכנו לאיבוד,

אנחנו בשבי של התפיסות,

אנחנו מתרחקים משלום פנימי ומשלום בינינו

ומתבצרים ב  - לבד.

יותר מזה,

ככל שאנחנו מתבצרים בהישרדות הזו,

אנחנו מפספסים את ההזדמנות שלנו לריפוי,

כי כאמור - יש לנו חלק בדינמיקה הזוגית התקולה

ואנחנו אחראים ב 100% ל 50% שלנו בתקילות הזו.

ולחלק שלנו - יש סיבה הישרדותית מוצדקת,

כי כילדים, באמת היינו קורבן ותלויים במטפלים בנו,

ואז פיתחנו את ההרגל ההישרדותי הזה

שסביר להניח שהציל אותנו לא אחת.

אבל היום, המצב השתנה -

אנחנו בוגרים,

איננו תלויים באחר -

אנחנו לא קורבן של מציאות אלא מחולליה - 

לו רק נצמח להבנה הזו ונתנהל בהתאם.

לרוב הדפוס ההישרדותי שפיתחנו כילדים 

בלשון המעטה לא מותאם לסיטואציה

ובטח לא מוביל למזור.

למשל אם כילדה חוויתי התעלמות,

ונניח שסיגלתי לעצמי הרגל להתאפק כשעולה תסכול,

עד שמתפרצת ממני צעקה כשגודשת הסאה "כדי שיראו אותי"

הרי שכל עוד אני שבויה בתפיסה הזו,

האוטומט להתאפק ולצעוק יהיה מוטבע בי

אבל...

הוא לא באמת יאפשר לי חוויה מלאה של נראות אמיתית

למרות שזה מה שהוא משכנע אותי בו.

אלא שההיפך הוא הנכון...

הוא בעיקר... ישאיר אותי עם תסכול בילט אין בתוכי 

של חוסר נראות והתעלמות לצד מנגנון שמשחזר אותה שוב ושוב,

צודקת... ולבד.

לכן, כל כך קריטי ומשמעותי הוא החלק שבו -

כל אחד עושה פניית פרסה פנימה אל עצמו -

כדי להתבונן ולראות כמו מהצד - ולו ממרחק של ס"מ מה קורה שם,

מי הם החלקים הפנימיים שמשתתפים במאורע,

מהם הצרכים שלא נענו ואיך אפשר למלא אותם.

התבוננות שמאפשרת שהייה עם הרגשות הקשים שהתקבעו בנו בילדות

ו ט ר נ ס פ ו ר מ צ י ה.

זה ממש כמו חיווט מחדש של תכנים שמקודדים בזיכרון התאי,

לכזה שמתואם לבוגרים מחוללי המציאות שאנחנו.

כל פעם מחדש אני מוקסמת ונדהמת לראות

את הגאונות שמסתתרת מאחורי המנגנונים

ואת הפשטות שמאפשרת להחליף את ההרגלים שלא משרתים

בכאלה שממלאים את הצרכים באמת -

ובעצם מאפשרים חיבור בינינו לבינינו

וגם מאפשרים חיבור ממלא, מכבד ומספק עם בן הזוג

למשל 

התבוננות שמאפשרת התפכחות לכך ש -

זה לא ש "הוא לא נותן לי X, Y, או Z..."

אלא, שאני עוד לא מרגישה שאני ראויה להם.

נכון שגם לו } יש עבודה על לשחרר ו"לתת לי",

אבל ככל שאני מפתחת את היכולת שלי לקבל,

ככל שאני משנה את האמונה הפנימית לכזו שבעומק שלי

יודעת שאני ראויה - המציאות החיצונית מתארגנת בהתאם

ואני לא רק שלא מפריעה לה עם האמוציות שמייצרות התנגדות -

אלא אף מוצאת את הדרך הקלה ביותר להגשים את רצוני

ואז לא רק שהמאבקים החיצוניים (אתו ובכלל) בנושא נעלמים,

הרי שחווית החיים כולה מתרחבת.

~~~~

זה לא פשוט בלשון המעטה לדבר על התרחבות ורווחה

בימים אלה של מלחמה,

כשחיילים בחזית וחטופים שבויים בידי אויב אכזר,

כשכל כך הרבה משפחות מתמודדות עם כאב, אבל ואובדן

והאמת היא שאני לא חושבת שהיה זמן

שבו המורכבות הרגשית היתה כל כך רב שכבתית,

שבכל פעם שעולה בי צחוק, הוא ממוסגר בדוֹק של עצב וכאב,

בכל פעם שעולה שמחה - יש גבול שבו היא נעצרת,

תקופה בה מוות וחיים שלובים להם זה בזה...

ועדיין, חשובה בעיני ההתמדה בדרך ההתפתחותית.

זו הדרך שלי ליישב את הסתירה הרגשית הזו, שבין הרווחה לכיווץ,

להזכיר לעצמי שזה התפקיד שלנו בעורף,

ליצור שלום בתוכנו כדי שנוכל ליצור שלום גם בינינו

ואז הוא יתאפשר באופן שאולי עוד לא לבש צורה -

גם במציאות חיינו בישראל.

אני גרה בישוב קטן סמוך לאשקלון

והדי התותחים נשמעים פה מידי יום שלא לומר שעה,

כך שהם משאירים את הידיעה של החזית והלחימה בתודעה.

בכל פעם שמתאפשר לי אני מצטרפת למיזם המטפלים בחיילים

וזוכה להודות להם באופן אישי על כל מה שהם עושים עבורנו.

ובעיקר אני מזכירה לעצמי

שהדרך לשלום שבחוץ, מתחילה בשלום שבפנים.

כמו שאם מישהו בחרדה,

עלי כמי שרוצה להרגיע אותו -

קודם להרגיע את עצמי, להגיע לשקט פנימי

וממנו להשרות ולהשפיע את השקט

ולא - כמו שלא פעם קורה לנו מתוך הבלבול של התפיסה -

להיסחף לחרדה שלו ולנסות להשתיק אותה מתוך הסערה....

ומתוך כך אני יכולה לספר שפריצות הדרך שמתאפשרות 

בתקופה הלא נורמלית הזו הן יוצאות דופן

עד כמה שזה עשוי להישמע פרדוקסלי -

ואפילו עוד יותר - כי ממש בשנייה זו בה אני כותבת

נשמעים שוב רעמי תותחים באוויר -

אבל לצד הכאב הבלתי נסבל ישנה הזדמנות יוצאת דופן לצמיחה אישית

כמו חלון הזדמנויות לשינוי והתפתחות קוונטית -

ש... אליהם אני רוצה להזמין אותך.

אם יש קריאה בלבך לשינוי שהמילים שלי מהדהדות אליה,

לחצי כאן, כתבי לי מייל ונתחיל לנוע לשם

פה בשבילך,

בתפילה לבשורות טובות ובמהרה,

רפואה שלמה לכל 

ושבו בנים ובנות לגבולם, אמן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

💓💓 עוד בשבילך 💖💖

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

ומה אם היא באמת אשמה במה שקרה? מה אם הכל בגללה?

שיר ושירה הם זוג מקסים ואוהב,

הם ממש מעריכים ואוהבים מאד אחד את השני,

אבל... כשהיא מופעלת ממשהו, היא נדרכת וצועקת

(כי זו הדוגמא שספגה בבית שבו גדלה)

ואז, כשהוא שומע את הצעקות שלה, הוא בבת אחת נדרך וקופא.

הוא לא יכול לסבול ולו עלִיָיה במיקרו דציבל (בשילוב של מתח כמובן)

כי... נכון... 

בבית שבו הוא גדל היה שקט. גם אם מתוח, היה שקט.

כשכבר היו מגיעים לצעקות,

זה היה ממש אבל ממש מסוכן - בחוויה הילדית שלו

והמסר הלא מילולי היה - אין מקום, בשום פנים ואופן לצעקות.

היום, בָּקֶשֶר עם שירה, מבחינתו - 

הוא שוב ושוב אומר שהיא { אשמה.

ש"זה הכל בגלל שהיא צועקת.

וכשהיא תפסיק לצעוק הכל יהיה בסדר..."

אבל, ויש לי פה כמה 'אבל'ים -

ראשית -

לא בטוח שזה נכון.. שהבעיות יגמרו כשהיא תפסיק לצעוק.. 

שנית - 

הצעקה שלה מסתירה צורך לא מסופק

וכשאנחנו משתיקים אותה הוא לא מקבל ביטוי -

מה שעשוי להגביר בה את המתח ואז.. 

נכון.. היא כנראה תצעק עוד יותר (אחרי הכל זה האוטומט שלה)

שלישית -

אלה הם אוטומטים שהוטבעו בתת המודע שלהם

והדרך לשינוי שלהם הינה תהליכית.

זאת אומרת שכשנצליח בה זה יהיה יותר ויותר, לאט לאט,

אבל ! ויש פה וואחד אבל -

התנאי להתחלה (ולהמשך) של שינוי הוא ה ק ב ל ה !

זאת אומרת שכל אקט התנגדותי כגון שיפוט, ביקורת, תיוג, אולטימטום וכו'...

עשוי לחזק את האוטומט במקום לאפשר לו שינוי...

שנייה...

אני יודעת כמה מטרגר זה יכול להיות האבל השלישי הזה,

אז כדי להקל אדגיש ואומר - שנבדיל 

בין הסכמה לקבלה.

זה לא אומר שאנחנו מסכימים לצעקות,

אבל מקבלים את זה שכרגע האוטומט חזק

ומתוך סקרנות ננסה לברר מה הוא מנסה לומר

ואז נוכל להחליף אותו בדרך אחרת של ביטוי,

לטובתם העליונה של שניהם.

קבלה, סקרנות לאורך הדרך שיהיה בה צעד קדימה,

חצי אחורה, עוד אחד קדימה,

רבע אחורה וכו'...

ככל שנצליח לקבל את עצמנו ואת הכאב שלנו ושל האחר,

ככל שנצליח להכיל לאורך הדרך אנחנו בכיוון לשינוי.

ו... ה'אבל' רביעי והעיקרי לדעתי,

הוא זה שמזכיר לנו -

שלא סתם הם נמשכו אחד לשני -

עם שני אוטומטים הפוכים...

לפחות מנקודת המבט של ההתפתחות -

יש להם פה הזדמנות מופלאה לצמיחה -

לה - ללמוד לדבר את הצורך שלה לא בצעקות

(ועוד הרבה מעבר לזה אבל אני לא רוצה לפתוח פה שביל צדדי)

ולו - להרגיע את המתח המקפיא שנחשף בו כשיש צעקות,

לא בשביל שיוכלו להיות לו צעקות בחיים,

לא כי הוא מסכים שזו הדרך לתקשר -

אלא כי יש שם בתוכו חלקים ילדיים שצמאים לריפוי,

אלה שכשהיה ילד פגשו את המתח שבפאסיב אגרסיב של אמא ואבא 

ואז עוד יותר קפאו כשפגשו את הצעקה כשהסאה גדשה והיתה התפרצות.

יש בתוכו חלק ילדי שמתקיים כמו בכולנו ב 4 רבדים:

בפיזי - בתחושות שאצורות בגוף,

(למשל מועקה בבית החזה)

ברגשי - ברגשות שכלואים ותקועים, 

(למשל פחד, בהלה, חוסר אונים, בדידות...) 

במנטלי - בדפוסי חשיבה ילדיים 

(למשל: אם אהיה ילד טוב, לא יצעקו עלי...)

וברוחני - באמונות שגויות 

כל אלה יחד מטפחים תפיסה תפוסה שלא מקדמת אותו ולא לטובתו,

תפיסה שמשאירה אותו במוד הישרדותי

מוכן לצעקה כש,אם תגיע.

(ואני לא רוצה לעצבן ולומר - ממגנט אותה... אבל לפעמים זה גם נכון)

כנ"ל לגביה.

גם בה יש חלק ילדי שצמא לריפוי,

עם צרכים לא מסופקים ואולי אפילו 

אמונה שהיא לא ראויה לקבל אותם, לצד תסכול מכך,

מה שמטפח את המוד ההישרדותי שלה שחלקו מתבטא באוטומט לצעוק

והקונפליקט הזה למעשה דוחף אותם לריפוי

(אם ידעו את הכיוון והדרך)

~~~~~~~

כשמישהו עושה משהו אקטיבי ואנחנו מושפעים מכך באופן פסיבי (לכאורה),

זה יכול להיות מאד מבלבל ולהרגיש כאילו אנחנו הקורבן,

וזה מבלבל כי כילדים אנחנו באמת תלויים בהורים שלנו,

או במילים אחרות אנחנו קורבן של המציאות...

אבל כבוגרים, במהות הבוגרת שלנו אנחנו לא קורבן.

אנחנו עשויים לחוש ככה,

עשויים להרגיש חוסר אונים, בדידות, עלבון וכו'..

אך אלה הם רגשות ילדיים שנותרו בנו מאירועי הילדות.

המציאות היום מזכירה לנו אותם כדי שנוכל להתנקות מהם 

(כאשר אנחנו יודעים איך)

כל מה שקורה לנו היום כבוגרים 

נובע מדפוסים ותכנים שהוטבעו בו בעבר

והדרך לצאת מהמבוכים הללו ולהפסיק לשחזר אותם

היא על ידי חקירה והמסה שלהם - 

על ידי הכלה רגשית של המתחולל בתוכנו

ולא (!)

ולא ע"י האשמה של האחר, שכן זו רק שובה אותו עוד יותר 

בתוך חווית הקורבן

זה נורא מפתה להישאר בהאשמה.

אולי גם בגלל ששם אנחנו צודקים. :-)

אולי כי שם האחֶר צריך לעשות את השינוי

ואולי בעיקר כי אנחנו שבויים של התפיסה

ולא באמת רואים את התמונה הרחבה.

זה בעיקר מבלבל בגלל שזה מה שחרוט בתוכנו -

אותה חוויה ילדית של תלות באחר (אנחנו באמא ואבא)

וכל עוד אנחנו שבויים בה אין מוצא.

ולא רק שאין מוצא, בתוך מבוך התפיסה -

הפעולות שנעשה רק יחמירו את המצב

וישחזרו אותו שוב ושוב.

במקום זאת,

ככל שנצליח לשים לב לפיתוי הזה,

להיות ערים לו ולכבד אותו, אבל כשאנחנו זוכרים שכבודו במקומו מונח...

ולזכור שהתהליך שלנו בהתפתחות האישית -

אחת הדרכים לתאר אותו -

היא שהוא בעצם סוג של התבגרות,

תהליך שמעביר אותנו ממוד הישרדות של תלוי וקורבן

למוד איכות של מחולל מציאות חיינו

ככל שנצליח לזכור שאנחנו יצור מורכב, בעל חלקים שונים,

כל חלק עשוי למשוך לכיוון אחר

ובמיוחד החלקים ההישרדותיים -

שכן יש להם ניסיון של מיליוני שנים וכוח קולקטיבי

כיוון שעדיין המסה הקריטית היא של 

תודעה השלכתית, של אשמה, תודעת קורבן ומקרבן.

ולמרות זאת, כחלוצי הדרך,

כמי שרוצה בשינוי,

כמי שמאמין באהבה ובאור -

(סליחה על הפאפרזה) -

 כמי שקשוב לכמיהת הלב...

אנחנו מחויבים לשנות כיוון לנוע לצמיחה.

ככל שנצליח להתרחק ולו מעט מהסיפור

שכן ההזדהות היא הכוח ששובה אותנו בסיפור ובתפיסה,

לכן ככל שנצליח לקחת בעלות על עצמנו ועל כל המתחולל בנו

ולאפשר להכרה לנהל אותנו,

אנחנו נעים לדרך המלך.

כל מה שקורה לנו קורה בשבילנו.

קורה לטובתנו הגבוהה,

הוא חלק מהריפוי והתיקון שבאנו לעשות.

נכון,

לפעמים זה בלתי נסבל וכואב שבא לנו רק לברוח או להילחם.

אז אפשר לתת לכאב הזה מקום,

לשהות בו, גם אם בהתחלה בהזדהות מלאה,

ככל שניתן לו, ככל שיתפרק ממנו קצת מהמתח,

נוכל להתרחק מעט ו... להמשיך לרפא.

אמן.

💗💗💗

מה שכן, כדאי לקחת בחשבון, 

שכאשר אנחנו שבויים בסיפור,

קשה לנו לעשות צעדים כאלה ואת הדרך הזו בעצמנו.

גם אם אנחנו קצת מבינים אותם בשכל,

הם ממש לא ברורים למערכת שלנו..

ולרוב היא תוביל אותניו בכיוון ההפוך...

לכן זה יהיה נכון להיעזר באיש מקצוע

שיודע להוביל לשם. לצמיחה וריפוי.

אם מרגיש לך נכון,

אם הלב שלך קורא לך,

אשמח להיות בשבילך ~כם בדרך המופלאה הזו,

אפשר ללחוץ כאן ולהגיע ישירות לתיבת המייל שלי.

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

💓💓 עוד בשבילך 💖💖

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

אינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

איך הדפוסים שלנו מחבלים בהגשמת המציאות שאנחנו מייחלים לה?

נניח שהיא { ממש, אבל ממש רוצה להרגיש אהובה,

היא רוצה שהוא } יכבד אותה,

שישמח להיות אתה,

שיפרגן ויראה את היופי הפנימי והחיצוני שלה,

שהיא תוכל לראות בעיניים שלו מן ניצוץ שמח כזה כשהוא מסתכל עליה....

יש בה מן כמיהה פנימית שלפעמים אפילו לא מנוסחת

אבל מתקיימת באחורי התודעה, צמאה להתמלאות.

נו.. מי לא רוצה כזה?? בכלל ובקשר זוגי ארוך טווח במיוחד...

אבל האמת היא, שגם אם היא היתה מנסה לנסח את הכמיהה הזו

וממש לדמיין אותה מתממשת - 

יכול להיות שהיתה מתקשה בכך...

ולו רק מאחר וזה לא ממש מה שהיא מכירה,

היחס שקיבלה בבית הוריה כילדה לא היה חם ומקבל כזה,

היתה שם יותר ביקורת,

היה שם יחס, אבל יותר ענייני ודואג לצרכים הפיזיים

ופחות קשוב ורואה ונוכח באהבה ללא תנאי.

ומה שקיבלנו - עד שלא התרחבנו בתהליכי ריפוי ומודעות אל מעבר לו -

זה מה שהמיכל שלנו יכול להכיל.

למורת רוחנו,

אלה הם ההתנסויות שהמציאות תפגיש אותנו אתם 

ויותר מזה... גם אנחנו נשתף אתה פעולה

ובעצם נחבל במו ידינו בהגשמה לה אנחנו כמהים.

למה אני מתכוונת?

כשזה היחס שקיבלה בשנות החיים הראשונות לחייה,

למדה להסתתר מאחורי שכבה מגנה -

ולהתמודד עם הצמא במנגנונים ודפוסי ההתגוננות,

למשל פיתחה ציניות ששמרה את התקווה על אש מאד מאד נמוכה -

כדי לא להתאכזב שוב ושוב...

ונטייה להדחיק רגשות קשים - מתוך כאב-הצָמָא שלא התמלא,

הדחקה שהובילה לריחוק וניתוק מעצמה

ומשם לזמינות ומידיות של כעס וחוסר סבלנות,

שעולים בה ומתפרצים ממנה כשהיא חווה 

את אותם הרגשות המודחקים - סביב הדחייה 

שמופעלים אוטומטית כמו בלחיצת כפתור

בכל פעם שזו הפרשנות שלה.

זאת אומרת שהיא האמיתית, הנפלאה,

כמו עטופה בשכבת הגנה - מן חליפת הישרדות -

שלכאורה מגנה עליה מפני דחייה,

אבל למעשה... משחזרת שוב ושוב חוויות כאלה

ורק מרחיקה ממנה ומעצימה את הצמא לאהבה וקבלה בכל תנאי.

מה שמעצים את התסכול ומסבך את הפלונטר עוד יותר, 

הוא העובדה, שאנחנו נמשכים לאנשים עם אישויים דומים לשלנו...

והאיש שלה - גם הוא עם חווית דחייה דומיננטית,

מאד רוצה לאהוב אותה ולהרגיש אהוב וקרוב אליה,

אבל כשהוא חווה את הריחוק שלה - שמטרתו לכאורה להגן עליה מפני הפגיעה -

הוא עשוי רק להתרחק יותר.. (וזה דו כיווני כמובן)

ואז היא עשויה להיפגע מההתרחקות שלו -

וחווית הדחייה שלה (וגם שלו) מתעצמת.. 

ויוצאת ממנה ציניות, או כעס, או כלי שרת אחר של המנגנון

ואז הוא } חווה עוד יותר דחייה

ועוד יותר מתרחק (או למעלה מזה - אם מופעלים האוטומטים שלו)

והפלונטר רק הולך ומסתבך

(לא משנה מי התחיל, זה קורה ממילא במחשכי תת המודע)

הריטואל הזה מתעצם במיוחד, כשאנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה בתוכנו

וגם לא יודעים איך לבטא את הצורך שלנו -

אלא בהאשמה לאחֶר ש "בגללו אנחנו בסבל..."

או בתלונה או טרוניה שגם הן... מסבכות את הפלונטר.

אגב, זה יכול לקרות לנו בעניינים אישיים באותו האופן -

כשהחוץ מזכיר לנו את הכמיהה,

שכאשר היא לא מתמלאת, אנחנו פועלים באוטומט -

באופן שרק מרחיק אותה מאתנו.

(למשל כמיהה לשינוי- ומולה - פחד ומנגנון הימנעות שמקבע במקום.

או

פחד נטישה ששומר אותו באחיזת יתר שמכביד עליה ... מוביל ל'נטישה' רגשית או פיזית

 ועוד אינספור דוגמאות..)

כדי שנוכל לצאת מהפלונטר -

הדרך הכי בטוחה ומהירה שאני מכירה,

היא כשאנחנו עושים אחורה פנה מההאשמה והמיקוד באחר, או בנסיבות המציאות

כן, גם כשממש ברור לך שהוא } אשם והכל בגללו..

גם אז את בתוך הדינמיקה

ונכון שכילדה היינו תלויים באלוהאמא ואלוהאבא -

והם היו אלה שמופקדים על סיפוק צרכיינו

כולל אהבה וקבלה בכל תנאי,

אבל גם הם בני אדם... ובעצמם לא קיבלו כל מה שהיו צריכים כילדים

ובעצם באופן הזה הם - ואחרי כן אנחנו - 

משחזרים מדור לדור את אותם האישויים...

היום, כבוגרים אנחנו מוזמנים להתפכח אל הלא - תלויים שאנחנו.

אל מחוללי המציאות שאנחנו למעשה כבוגרים.

ולצאת מהדינמיקות ומהמריבות

שמשאירות אותנו בחווית הקורבן שהאחר אשם בהן,

תוך שאנחנו מצליחים לראות את החלקים שלנו,

למצוא את הדרך למלא את החסכים, 

(שרק מעצימים את הפלונטר ומכבידים על הקשר -

כי אז משאירים אותנו בקבצנים שמוּנָעים מהחוסר -

וכשאני מוּנָעת מתוך החוסר - אני מתקדמת אל עבר עוד חוסר בחיי...)

להתעצם אל הנפרד הבוגר ובעל האוטונומיה שאנחנו

ומתוך הנפרדות הבריאה,

מתוך מלאות (ולו טיפה) וגדוּלה, להזמין את האחר לביחד,

לבוא כדי לתת ולא בשביל לקחת 

ואז... ליהנות מלקבל.

זאת אומרת, שהתסכול והקונפליקט הם כמו קריאת השכמה בשבילנו

לשנות כיוון,

להפסיק את השחזור האינסופי מדור לדור

ולהגדיל את המיכל שלנו לכזה שיכול להזרים יותר אהבה דרכו - לנו ולאחר.

כי הרי כל אחד מאתנו הוא אור גדול,

ניצוץ אלוהי שנולד לעולם חומר כדי לעבור שיעורי נשמה.

זאת אומרת שבתוך תוכנו ישנה הידיעה שאנחנו נפלאים,

אלא שבהתאם לאופן שבו גדלנו -

התפתח מנגד לידיעה הזו ספק -

כי "אם מסתכלים עלי במבט ביקורתי... אולי אינני אור גדול?"

ושם מתקיים מאבק פנימי

והוא מתקיים בכל פעם שאנחנו מקבלים את אותו המסר המתסכל מן החוץ

לא כדי לתסכל ולאמלל אותנו,

אלא כדי לעורר אותנו אל המאבק -

כשער כניסה אל הפלונטר,

כדי שנוכל להתיר אותו.

זה אומר למשל להעז להרגיש את החסך,

לשהות שם מנקודת המבט של הצופה החווה ולאפשר לו להינמס,

להסתקרן לגבי המנגנונים ולסלוח לעצמנו,

ללמוד את כל השטיקים שלהם - ולשנות כיוון -

כך שבמקום למשל להאשים את האחר כשהוא לא נותן לי -

ואז בעצם לנטוש ולהשאיר את החלק הצמא שלי לבד ועזוב...

לחזור אלי, אל החלקים החסרים בתוכי, ו ל מ ל א  באהבה 💓💓

זה הפוך מהאוטומט האישי הקולקטיבי,

זה עדיין לא במסה קריטית בתרבות ההשלכה שאנו חיים בה,

אבל אנחנו בתקופה זו של שינוי,

שמביאה אתה רוח גבית איתנה שתומכת בו

ובעצם.. גם לא משאירה לנו הרבה אפשרויות ודוחקת בנו לצמוח לשם

לשלב הבא שלנו...

המאבקים הזוגיים ובכלל קונפליקטים,

צופנים בחובם הזדמנויות מופלאות לריפוי רב דורי,

יש האומרים 7 דורות אחורה ו 7 דורות קדימה

אז נכון, זה מתסכל בזמן אמיתי 

ונורא מפתה להזדהות עם הסיפור וחווית הקורבן שאני בתוכו,

אבל ברגע שההכרה מגיעה - ונרים את הראש,

ככל שיש לנו הכלים ונקודת המבט הגבוהה יותר -

נוכל לצאת מהפלונטרים האישיים והזוגיים

ולהיות בחוויה זוגית ואישית של מלאות,

ככל שנתקרב יותר ויותר לאהבה ללא תנאי לעצמנו -

חווית החיים בעולם תהיה נינוחה ומרווחת יותר,

החיים יחייכו אלינו

והדרך נפרשת לפנינו כמו שטיח אדום ורך.

~~~~

אם התכנים הללו נוגעים בך,

אם הם מעוררים קריאה בליבך,

אני פה ללוות אותך באהבה בדרך המופלאה הזו,

אותך כפרט או אתכם כזוג.

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

מתהווה קבוצה לסדנה לשחרור מחרדות

סדנת יום בה אנחנו עוברים תהליך טרנספורמטיבי 

ומקבלים כלים יוצאי דופן לקרקוע

אם מרגיש לך נכון, אפשר לכתוב לי בלחיצה כאן.

💓💓💓💓💓💓💓

עוד בשבילכם:

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

                                     פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
                                      בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

                                                                אינטנסיב זוגי:
                                           איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
                                               יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
                                             ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן  

ומה עושים כשהוא } - רוצה ימינה והיא { - שמאלה?

האדמה  לגמרי רועדת. במלא מובנים -

החל מרעמי התותחים שמרעידים אותה -

והם נשמעים פה באזור לאחרונה לא מעט

ומרעידים את הלב ואת הדאגה שעולה מיד לחטופים ו - ללוחמים,

למשפחות המפונים ולכל מי שבמעגל הראשון...

והיא רועדת, כשיש מן חוסר יציבות כזה באוויר,

שהופך כל תכנון להיות קצהו של בסיס לשינויים.

ואני מרשה לעצמי, אולי כדי לברוח קצת מהקושי

להתייחס לזה האחרון - לתנועה הפנימית -

למה שקורה לנו בתוך שינוי ואפילו בתוך שיחה על רצון של האחר לשנות

אין מה לומר, התקופה בה אנו חיים - בין יתר הדברים המגדירים אותה -

בהחלט היתה זוכה גם לתואר - 'ה'תקופה של השינויים,

מכל כיוון מגיעים אינפוטים שמכוונים אותנו לשינוי

בקטן ובגדול,

כמו ישנה איזו תנועה גלובלית קולקטיבית וגם אישית שמתרחשת

ומצריכה מאתנו שיתוף פעולה,

אלא שבגדול, יהיה נכון לומר שלרובנו כיצורים שצריכים וודאות ויציבות -

שינוי - בלשון המעטה - איננו דבר קל.

בכל אחד מאתנו עמוק בלב ישנה כמיהה לשקט ושלווה,

לא תמיד מודעת ולרוב גם לא בהכרח קל לנו להיות שם אפילו לו ניתן לנו..

ובכל זאת, 

בתוך תוכנו ישנה כמיהה לשקט פנימי, במן שילוב עם סיפוק, מלאות ונחת.

לאורך החיים, בניסיון חתירה לשם, אימצנו מנגנונים הישרדותיים כאלה או אחרים -

חלקנו - כמוני למשל - אוחזים היטב (במידה כזו או אחרת) בקיים,

חלקנו אוחזים בדחף לשנות ומוּנָעים ממנו.

אוחזים בדעה, בתפיסה שלנו על העולם, בהרגלים,

בהיותנו צודקים....

באופן כזה שלעיתים - במקומות בהם האחיזה נוקשה -

כשהאחר מפגיש אותנו עם דעה הפוכה-

או רצון לִפְנות לכיוון אחר -

עלול להתעורר בעומקינו איום (מודע או לא) כאילו מתערערת לנו האדמה.

בתגובה (לרוב אוטומטית) אנחנו נדרכים, מתקשחים אל עמדתנו,

לא באמת יכולים להקשיב למה שהביא כרעיון,

ואז הוא מתקשח,

כי הרי כל מה שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה..

כך שהפער בינינו הולך ומתעצם 

ואתו הריחוק, כאילו הרמנו את החומות ה'מגנות' עלינו

והסיכוי למוצא הולך ומתרחק מאתנו.

האמת היא שככלל יהיה נכון לומר -

שבתוך וויכוח אם אחד רוצה X והשני לא רוצה X,

בעצם האחד רוצה 70% X ומתנדנד ב 30%

והשני רוצה 30% X ומתנדנד ב 70%

זאת אומרת שכנקודת מוצא לולא היו מורמות החומות -

אנחנו הרבה יותר קרובים מאשר רחוקים בדעותינו...

משמעו - שכדי שנוכל להגיע לסינרגיה -

שבה 1+1 גדול מ 2,

עלינו לצאת מהמצב האוחז בו אנחנו מאפסים אחד את השני

ולהצליח להקשיב.

אבל איך אפשר להקשיב אם בתוך תוכי ישנו 

מסר הישרדותי שהדעה של האחר (או האחרוּת שלו)

ממש מאיימת על קיומי??

וזה לא סתם,

כילדים, היינו נתונים להחלטותיהם של ההורים שלנו.

הם החליטו בשבילנו, מה שלא תמיד מצא חן בעינינו.

לעיתים אולי התעלמו מאתנו וגם זה יצר את אותו התסכול מהכיוון השני,

בשני הקצוות חווינו התעלמות,

כי גם כשישנה השתלטות - ישנה למעשה התעלמות מהצרכים שלי

ואז המנגנון ההישרדותי לוקח אותנו למאבק כוחות בטיעון (הלא מדובר)

שאמנם כילדים לא יכולנו מול ההורים שלנו,

אם כי נצבר כבר מאז התסכול,

אך היום כבני זוג - "זה המקום לקחת פיקוד"

כך מספר לנו ללא מילים המוח ההישרדותי כשהוא נדרך

אגב, גם כשהנטייה היא לוותר, כדי להימנע מעימות,

גם אז נמצא את עצמנו נמלאים לצד הוויתור במרמור,

שמצטבר לו עוד ועוד, עד שיום אחד הוא מתפרץ החוצה...

זאת אומרת שמערכי שליטה, השתלטות ומאבק

אף אם אנחנו בצד המכריע... אינם מערכים בריאים לקשר זוגי (ובכלל) מיטיב

אלא שכדי להתמיר את הקשר לקשר בריא עלינו להקשיב (!)

ולשם כך עלינו להרגיע את אותם החלקים ההישרדותיים

החוששים או אפילו חרדים מהתעלמות או אף מהיעלמות...

ולא... הבנה שכלית לא תספיק פה.. 

כי נדרשת צמיחה והעצמה רגשית ליצירת חוסן ושקט פנימי,

מן ביטחון שיאפשר לנו להקשיב ולהיות נוכחים.

וגם כשהדעה או הרעיון של האחר שונה עד כדי מאיים -

הוא לא יצור תחושת איום בתוכנו.

חוסן שמאפשר - לא להיכנע ולא להילחם,

אלא להצליח להקשיב כשהאונה הקדמית פעילה,

מתוך נוכחות שקטה.

אז... קורים הרבה ניסים -

אז נפתחות אפשרויות אינספור,

אז אנחנו הרבה הרבה יותר יצירתיים ועדים לאינסופיות של היצירתיות שלנו,

אז אנחנו ביחד - ואין מספיק מילים לתאר את הערך של זה,

אז אנחנו מרגישים מוקשבים ונראים -ואין מספיק מילים לתאר גם את המלאות הזו

אז, הפתרונות זמינים לנו הרבה יותר

כל זה מתאפשר דווקא כשאנחנו מגיעים מחוסר הידיעה,

מהסקרנות לשמוע את האחר, 

מהרכות שלנו כלפי עצמנו והנוכחות שלנו בגדולתנו.

~~~~~~

כדי שנוכל להגיע לשם,.. כדאי לקחת בחשבון את המורכבות שלנו

ואת היותנו מורכבים מלפחות שני חלקים -

החלק של האגו - שיעשה כל שביכולתו לשמר את המצב 

כפי שהוא ללא כל שינוי what so ever

וזאת בעזרתם האדיבה של הפחד, האשמה, הבושה, 

עודף השכלתנות (שלא לומר השתלטנות) ועוד מיני אמוציות כעלבון ושות'

והחלק של הנשמה - אותה שאיפה פנימית המתקיימת בתוכנו לאבולוציה,

להתפתחות וצמיחה, לריפוי שילווה אותנו בשיעורי הנשמה.

אחרי הכל - מנקודת המבט שאני מאמינה בה -

לשם כך באנו לעולם.

זאת אומרת שכדי שנוכל להקשיב באמת מאותו מקום נוכח,

עלינו להקשיב ראשית למתנהל בתוכנו,

להביא את ההכרה שתנהל את האירוע, הספציפי ואירוע חיינו בכלל.

והנה פאנץ' -

ככל שאנחנו שם, אבל בהפוך על הפוך -

בסקרנות כלפי כל מה שהיינו רוצים לשנות אצלנו -

בחמלה וסליחה לעצמנו על המקומות הנוקשים, האוחזים, המבוישים, וכו'

נוכל לחוות ריפוי של המקומות הפגועים,

ככל שאנחנו לא מתעלמים מעצמנו במקום הזה, אלא קשובים ברכות פנימה (!)

נוכל כמו להתבגר רגשית לגילנו הביולוגי

ולחבור למהות הנשמתית שלנו ולמימוש מלא ומספק יותר

וגם.. - להקשבה ושיתוף פעולה בביחד עם האחר.

אני יכולה לספר למשל, שכילדה בכורה -

קודם כל שמעתי 'לא' כשביקשתי משהו,

והייתי עושה מניפולציות לקבל את מה שרציתי,

מה שלרוב היה עובד..

ומכאן למדתי שאין כזה דבר 'לא',

כל דבר שארצה, אם אלחם עליו מספיק - אקבל אותו

שזה.. איך אומָר.. לעיתים סבבה, אבל.. לעיתים (ויותר מזה) ממש לא...

כי זהו דגם שעשוי להקשיח אותי ולהשאיר אותי רחוקה מעצמי, מהאחר ומפתרון מחד

ומאידך להשאיר אותי אוחזת בדבר שכבר לא טוב לי... מתוך הפחד לשחרר,

מתוך עיוורון התפיסה.

זה כמובן תיאור צר של דפוס בתוך מורכבות שלמה של נבכי הנפש

ולא אכנס אליה עכשיו כדי לא לאבד את קו המחשבה

מלבד תוספת חשובה שקשורה לניתוק הרגשי שלימדתי את עצמי כילדה

כשראיתי את חוסר האונים מולי כשאני בוכה.

מכאן אני יכולה לספר שאחד השיעורים שלי בחיים 

הוא להעז להרגיש את הפגיעות שלי, להתנקות מחוויית הדחייה שסרוגה בי היטב,

להתפכח אל האני האהובה ממני,

וככל שאני מתקדמת לשם אני ערה להרפיית הנוקשות והאחיזה

ליותר ויותר הסכמה לראות ולהרגיש את מה שיש לפני - ו ל ה ק ש י ב.

כי אני בטוחה ללא תלות במשהו או מישהו מבחוץ

ויכולה להיות בבחירה מודעת, ונוכחת ושקטה.

זאת לעומת אוטומט התגובה הלא מודע שהיה סוגר את יכולתי לראות את התמונה כולה.

זה כמובן אינסופי ורב רובדי ובהתהוות,

ועדיין כיף להיווכח בשינוי כשהוא מופיע,

גם אם במִינִי מִינִי צעדים...

~~~~~~

בסופ"ש התפרסמה במעריב כתבה בנושא הקשבה, (/ דר' לירז מרגלית)

המתארת עד כמה המיומנות הזו קריטית וחשובה להצלחה בחיים וביחסים בפרט.

לא כשזו הקשבה בכאילו,

לא תוך כדי שאנחנו עושים משהו נוסף

וגם לא מתוך שאיפה להראות שאנחנו מדהימים ולצבור נקודות,

אלא הקשבה שמגיעה באמת באמת מתוך עניין בעולמו של האחר.

כמו שהדלאי למה אמר:

"כשאתה מדבר אתה חוזר על מה שאתה יודע,

אבל כשאתה מקשיב, אתה לומד משהו חדש"

זו, בהחלט יכולה להיות מאתגרת כשנושא השיחה נפיץ,

כלומר כאשר ישנם חילוקי דעות בין הדוברים,

במקרים כאלה, חשוב לשים אל מולנו את האהבה שיש לנו לאדם

ובמקום תָחוּם ומוגבל בלבד את הנושא שנתון במחלוקת.

זה אומר בין היתר להחליף שיפוטיות בסקרנות

ותכל'ס - להשתדל להימנע מתיוגים, ביטולים, הקטנות וכו'..

דבר נוסף שמאד יעזור הוא הדרך בה מי שמדבר מדבר,

בגדול אפשר לנסח זאת בהמלצה להיות בתשומת לב אל המתח,

בכל פעם שעולה מתח ושמים לב, זה זמן מצוין לקחת הפסקה לנשימה,

לחזור למרכז,

לזכור את האהבה, את המרחב הזוגי ואת הכוונה לשמור עליו נקי,

להשאיר בחוץ פרשנויות מבטלות, מקטינות שמרחיקות

ולחזור לקשב.

המשמעות של ההמלצה הזו כלפי מי שמדבר 

היא שיביא את דבריו בתוך הסייג של נקודת המבט הסובייקטיבית שלו,

מה שנקרא בשיח האימגו - I- Position.

בסטינג של האימגו ישנם עוד כמה כללים

שעוזרים לשיחה כזו להתקיים בהקשבה,

כך שיוצאים ממנה בחיבור חזק יותר

(ולא כמו שקורה הרבה כשמדברים על נושאים נפיצים

והמאבק מתלקח למריבה שמרחיקה)

כתבתי עליו לא מעט פעמים

ואזכיר את עיקר העקרונות פה:

ראשית, יושבים אחד מול השנייה,

ואז, אחד מדבר - עם אותו סייג מכבד 

שמדבר מנקודת המבט האישית הסובייקטיבית שלו,

האחר מקשיב - מהלב עד כמה שאפשר,

ומשקף את הדברים. רק חוזר על מה שנאמר,

מה שמאפשר לו להישאר בתפקיד ההקשבה

מעין מבנה שעוזר לנו להפנים את הנפרדות הבריאה,

את זה שנקודת המבט שלי ראויה בדיוק כמו זו שלו,

את האפשרות לחיות בגובה העיניים זה לצד זו,

בחיבור מלב אל לב,

כאשר אי ההסכמות הן רק טריגר שמאפשר לנו להעצים את החיבור,

להעמיק אל הריפוי האישי שלנו ולחזק את הביחד.

זהו מבנה שמאפשר להקשיב באמת

ולפתוח את הלב - גם למי שמדבר וגם למיכל שמקשיב.

ואז, כשהלב פתוח, כמו נפתחת לנו ומתרחבת התפיסה

ומופיעים רעיונות לסוגיה שבתחילת הדרך היתה נקודת המחלוקת,

רעיונות שלוקחים בחשבון את הצרכים של שני הצדדים.

אמן ואמן !

אשמח לשמוע ממך מה התכנים מעלים בך,

וגם - אם זה הזמן הנכון עבורכם -

ללוות אתכם בתהליך ריפוי שכזה

וללמד אתכם לדבר באופן שמחבר ומקרב 💓

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00

החל משני הקרוב - 6.5.24.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

                                     פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
                                      בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

                                                                אינטנסיב זוגי:
                                           איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
                                               יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
                                             ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן  

פותחת מרחב לריפוי מחרדה ומשאריות טראומה

אנחנו יצורים ספוגיים -

נרצה או לא נרצה,

נהיה אקטיביים או פסיביים -

מה שקורה סביבנו משפיע עלינו

וכמו נמצא באוויר שאנחנו נושמים.

על אחת כמה וכמה אם נחשפנו לכך 

דרך אחד מ 5 החושים שלנו -

למראות הבלתי אפשריים,

לריחות, לטעמים, 

לסיפורים שהנפש שלנו מתקשה לעכל

ובטח אם פגשנו את השכול בעצמנו -

אם איבדנו אדם קרוב

ואנחנו מרגישים שאיבדנו חלקים שלנו ביחד אתו..

כל אחד ואיך שהוא עובר את החודשים האחרונים,

באופן הייחודי לו - ואיך שהמציאות ההזויה שלנו

מרעידה את עולמו הפנימי.

גם אם אנחנו אלופים בהדחקה

ובטח אם הנטייה הטבעית שלנו היא להיות מוצפים,

כך או כך סביר להניח שנמצא תסמינים

שמעידים על עומס שכדאי לנו לעבד ולשחרר

שתי הנטיות הטבעיות הללו -

להדחיק או להיות בהצפה,

הן הנטיות הטבעיות לנו כילדים 

אל מול מצבי מציאות שמעלים רגשות קשים.

לאורך הילדות האוטומטים הללו אכן מצילים אותנו,

אך מה שהם מייצרים למעשה הוא ניתוק.

הם שומרים אותנו מנותקים מעצמנו

כדי שלא נתפרק.

ולפעמים כך נכון לנו להישאר,

לפֶרֶק זמן או בכלל

אבל במקרים רבים, כשהמציאות שלנו כבוגרים

מפגישה אותנו עם מצבים מסוימים -

כל אחד והטריגרים שלו -

ובטח מול טריגרים שקולקטיבית יפעלו אצל רובנו,

היא כאילו מתנגשת בהצטברות של העומסים הרגשיים ההם -

שצברנו לאורך השנים ומרעידה את עולמנו הפנימי -

ואז - כל עוד לא עיבדנו ושחררנו -

אנחנו עשויים להתקשות בניהול היום יום שלנו.

אם זה כי מציפה אותנו תחושה של עוררות יתר,

או שאנחנו חווים קשיים להירדם או לישון בלילה,

לפעמים חרדות יופיעו במהלך היום,

אולי נשים לב שאנחנו נוטים יותר מהרגיל להתכנסות והסתגרות,

או להתכעסות לא נשלטת.

הקצנה כזו או אחרת של דפוסים הישרדותיים

עשויה להיות סימן של שאריות לא מעובדות של עומס רגשי.

מה שעברנו ב 7 באוקטובר 

ובהחלט מה שאנחנו ממשיכים לעבור מאז -

שכן הלחימה נמשכת במידה כזו או אחרת,

לא יכול שלא להשפיע עלינו.

אבל דווקא מאחר והקושי, הכאב והפחדים שעולים,

נמצאים כל כך על פני השטח -

יש לנו הזדמנות יוצאת דופן לניקוי ושחרור שלהם 

(ושל שכבות קדומות יותר בהצטברויות הרגשות שהודחקו בתוכנו)

או לפחות הזדמנות פז הפחתת העוצמה של העומס הרגשי הזה

כדי שנוכל לחיות יותר ברווחה.

זה לא אומר שברווחה הזו לא נרגיש כלום,

להיפך - החרדה, הכעסים, הפחדים -

הן אמוציות שכל כך מסעירות אותנו

שבהפוך על הפוך לא מאפשרות לנו להיות בחיבור רגשי בריא

אך ככל שאנחנו מנקים שכבות של עומס רגשי,

הגוף מתפנה להיות בריא וחיוני יותר

הלב שלנו מתפנה להרגיש גם שמחה וגם עצב באותנטיות

ואנחנו לא צריכים ללכת על ביצים, 

או להיות בהיכון למתי תציף אותנו החרדה...

אם הרשמים המכבידים כאילו מכבים משהו בתוכנו,

הרי שרווחה כמו מדליקה מחדש את החיות שבנו

ובמובן מסוים אנחנו חוזרים לחיים.

אז נכון שזה לא מתאים לכולם,

כל אחד והעיתוי הנכון לו לריפוי

אבל חשוב לי להבהיר - שזה אפשרי

וגם אם  לפעמים כשהעוצמה מתגברת קשה להאמין שכך -

אפשר להשתחרר מחרדה ושאריות הטראומה.

ולא, זה לא בהכרח לוקח אינסוף זמן

ולא, זה לא מחייב לישה והתבוצצות בנבכי הסיפור.

ישנן טכניקות חדשניות ופורצות דרך

שמאפשרות לנו ריפוי ושחרור מרשמים טראומטיים

וגם משכבות מוקדמות של עומסים רגשיים

מבלי לדבר על הנושא או לשחזר את הסיפור שוב ושוב -

כפי שטיפול קלאסי בטראומה מאלץ אותנו

ומאחר ומשהו קורא לי לעשות זאת עכשיו,

אני פותחת מרחב ריפוי מחרדה ושאריות טראומה

ואני מתכוונת מילולית - לפתוח את המרחב הירוק

ולארח בו את מי שזה מה שנכון ומתאים לו (נברר יחד בשיחה מקדימה)

אז אם יש משהו שהשתנה בחווית החיים שלך,

ומרגיש שמעיק ומכביד ומקשה עליך,

אם ישנה קריאה בלב שלך,

או משהו מושך אותך לרפוי -

זה הזמן ללחוץ כאן ולשלוח אלי מייל,

כדי שנוכל לשוחח ונבדוק שאכן יש התאמה.

למתאימים לסדנה -

ניפגש לסדנת יום ב 22.5.24, מ 9:00 בוקר ועד 14:00,

בה נעבור ביחד ולחוד תהליכי שחרור וריפוי

נמצא את הדרך לפרוק את המיותר,

כשהמרחב הירוק, ופינות הטבע סביבנו מסייעים לנו

ומאפשרים לחדש חיוני וממלא להחליף את המיותר.

בנוסף אלמד כלים שתוכלו לקחת הביתה ולהיעזר בהם בעת הצורך.

הקבוצה תהיה אינטימית - עד 7 משתתפים,

אין חובת שיתוף, 

אך ישנה אפשרות לשיתוף למי שירגיש שמתאים

עלות ליום שלם של ריפוי ושחרור 290 ש"ח בלבד

לחיילים משוחררים ותושבי העוטף 

התמורה הינה 190 ש"ח בלבד - 

עלות סמלית לשם יצירת מחויבות.

בברכת חזרה מהירה של החטופים,

החלמה ובריאות איתנה לפצועים

ושיגיעו ימים יפים במהרה

גלית אליאס

💓

(בלי קשר לסדנה)

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00

החל משני הקרוב - 6.5.24.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓