יום ראשון, 12 ביולי 2020

"לא כל דבר שמפריע לי היום קשור לָיָלְדוּת שלנו..."



"... בואי נתעסק במה שקורה עכשיו,
מה שהיה מת,
העבר שייך לעבר, 
פָּאסֶה
בואי נחייה את היום..."

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה
שמביע את הרצון להתחיל מ ח ד ש,
לבוא ממקום נקי
ולהצליח לדבר,
להבין,
לחיות את החיים בקלילות...

אלא ש...

זה שאנחנו מפנים את הגב אל העבר,
מתעלמים מהמשקעים שהשאיר בנו
ומתנכרים לעולמנו הפנימי
לא באמת מָעלים ומשחרר אותנו מהרשמים
שהוטבעו בנו אז,

לא מהרגשות שנכלאו בתוכנו,
לא מהתחושות שמציקות בגוף,
לא מהתפיסות המחשבתיות שאימצנו אז
שלרוב אינן מספרות את האמת,
שלרוב מרחיקות אותנו מהמקום אליו אנחנו כמהים להגיע,
גם לא מהאמונות שאימצנו כתוצאה מרשמי העבר

ובטח שלא מדפוסי ההתנהגות ההישרדותיים
שסיגלנו לנו ומאגדים את כל אלה יחד.

אנחנו ממשיכים להיסחב עם המשקל הזה
גם אם נפנה לו עורף

יותר מזה,
ככל שנתעלם ונשים פלומבה על העבר
ככל שנתכחש לעולמנו הפנימי,
כך הוא יצטרך "לצעוק" חזק יותר כדי ש"נשמע"
כך נקבל עוד ועוד תזכורות מהחיים לאותם
מקומות לא פתורים בתוכנו ש... 
כן...
מקורם בעבר 
וליתר דיוק בתקופות בהן היינו חסרי אונים.

במילים אחרות ככל שנתעלם מהקולות הפנימיים
התסכול יחזור שוב ושוב ואולי אף יתגבר...

ולא.. זה לא קורה כדי לאמלל אותנו,
אלא כדי להזכיר לנו להקשיב,
כדי שנפנה את תשומת הלב פנימה,
נטה אוזן לצרכים הלא מסופקים
ונמלא אותם

וגם כדי שנשמע את התשובות
שממילא נמצאות בתוכנו,
הלב שלנו חכם ויודע,
פשוט ערפל התפיסות מסתיר מאתנו 
את הידע והחכמה שבתוכנו.

כך שלמרות שלא תמיד זה קל,
ככל שניתן לעולמנו הפנימי - 
תחושות, רגשות, מחשבות ואמונות - 
להיות, "לְדָבֶּר",
ככל שנסכים לחוות אותם שוב ולשהות אתם -
והפעם מנקודת המבט של הבוגר הפנימי
שכשהוא "מחזיק" את הילד ההוא
ו"עוזר לו" להכיל,
מאפשר לו לחוש קבלה, אהבה ובטחון -
כך נאפשר לטרנספורמציה להתחולל

המקומות הפגועים עוברים ריפוי
והרשמים שהוטבעו  בגוף יכולים להשתחרר.

אז... 
באמת נוכל לשים לב 
שהתסכול מופיע פחות ופחות בחיינו. 
~~~~~~~~

זאת אומרת 
שכל מצב בו אני מגיבה אמוציונלית
לרוב יסתיר סיפור ילדי
שְאָז... כשהיינו חסרי אונים
כאב כל כך, הציף רגשית 
ובנה סביבו הרגל הישרדותי כתגובה -
הרגל שלכאורה מגן עלינו אך למעשה משאיר אותנו בבִּיצָה

למשל 
בכל פעם שאני מפרשת 
התנהגות של מישהו כהתעלמות ממני -
אני מוצפת רגשית,
מתפרצת ממני אוטומטית צעקה 
בכעס שמגן עלי (לכאורה)
מפני הרגשות הקשים שתחתיו 
כמו עלבון, אשמה, בושה, תסכול..
ועולה בי במודע או שלא במודע
אותה אמונה פנימית וכואבת שאני לא מספיק

זה הדגם ההישרדותי שלי
הוא מספר לי שהוא מציל אותי,
ש(לכאורה) כך יתייחסו אלי,
שכך אני מוגנת מהתעלמות (??)
והכעס... בא לתבוע את היחס לו אני צמאה

מן הסתם ההיפך קורה...

וכדי לשנות את המצב,
גם אם אגיד שוב ושוב-
עזוב, מה שהיה היה,
בוא נתחיל מ ה ת ח ל ה...
סביר להניח שאמצא את עצמי 
בדיוק עם אותה התגובה
גם בפעם הבאה,
עד ש... ארפא את פצע ההתעלמות שבתוכי,
לפחות במסה קריטית של ריפוי.

ונכון שבתחילת הדרך,
כשאני רק מבינה את זה בשכל,
אני עשויה לגלות שההרגל ההישרדותי חזק ממני 
ולמצוא את עצמי ממשיכה לצעוק בלי שליטה
כשאני חווה התעלמות 
אפילו אם אני רוצה להפסיק לצעוק...

אבל, 
ככל שאפגוש את הילדה
ואת הכאב שלה,
ממקום מחבק, רואה, מקבל ומכיל
ככל שאראה אותה 
(ובכך אעניק לה ממני את ההיפך מהתעלמות)
כך יתמוסס הדגם כולו,
יתפנו רגשות קשים, 
ישתחררו תחושות ולחצים מהגוף, 
תהיה התפכחות מהתפיסות השגויות 
ותתחולל התמרה של האמונות
לכאלה שמשרתות אותי.

אז, פחות ופחות אחווה התעלמות
ואוכל לשים לב שבאותן הסיטואציות 
בהן נשלפה ממני התגובה האוטומטית ההיא,
אני מגיבה אחרת, בבחירה,
ולא רק שאני לא צועקת,
אני כלל לא חווה את כאב ההתעלמות...

זאת אומרת שככל שנשאיר 
את מה שהיה מאחורינו (או יותר נכון בעומקינו) 
ונתכחש לו
הוא למעשה ימשיך להתקיים בתוכנו
ואנחנו נמשיך להתנהל בעיוורון 
בתוך אשליית התפיסה וההרגל שסיגלנו כילדים.

לעומת זאת ככל שנסכים לפגוש...
ככל שנרפא את המקומות הילדיים בנו,
כך נחווה יותר רווחה,
כך נוכל לבחור איך להגיב,
כך נוכל להביא סקרנות במקום שיפוט
ולחוות יותר ויותר קבלה ואהבה
לעצמנו ולאהובינו

אבל... אופס..

איך נדע לעשות זאת?
הרי אנחנו שבויים בתפיסה...

למעשה,
כל פעם שעולה תסכול
בין אם זה בן הזוג שמעלה אותו,
או מישהו אחר,
או חוסר סיפוק מעצמי,
כל אחד מאלה יהיה שער נפלא לריפוי

נכון...
זה עשוי להיות מפחיד
ואולי גם לא ברור איך בדיוק...
שהרי התפיסות מקשות עלינו 
כשאנחנו שבויים שלהן ומשאירות אותנו בערפל..

נדרש מישהו "שיודע את הדרך"
שילווה אותנו לדרך המלך שלנו

הבשורה המשמחת היא
שבשביל זה אני פה ❣
במגוון דרכים:
פה בשבילך 
אם זה הזמן עבורך
לעבד את אותם התכנים ההישרדותיים
שלא מאפשרים לך להעמיק את החיבור -
לראות ולהיראות,
להשמיע ולהקשיב מתוך כבוד הדדי

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממני אלי.

2 comments:

  1. חולה על הפוסטים שלך!!!
    חזק אחד יותר בשני........
    (בתור משמתמקצעת בתחום הטיפולי

    השבמחק