יום ראשון, 5 ביולי 2020

מיאוס! זה מה שאני מרגיש כלפיה


זה מה שהוא אמר לי כשהתחילה הפגישה,

"כשאתה אומר שנמאס לך ממנה למה אתה מתכוון?" שאלתי

והוא מיד תיקן אותי בטון נחרץ:
"זה לא שנמאס לי, זה הרבה יותר מזה,
אני חש מיאוס כלפיה !!
וככל שהיא מנסה לרצות אותי יותר,
ככה המיאוס שלי ממנה גדל...
ואז אני ממש מרגיש אשם... מה לא בסדר בי?
למה אני לא מצליח לאהוב אותה?"


(האמת היא שגם אם היתה מגיבה בצורה הפוכה
ומתרחקת ממנו ככל שחש במיאוס כלפיה -
גם זה היה עשוי להוביל להעצמת המיאוס
תגובות ה Fים - Fight/ Flight/ Freeze-
כולן משמרות אותנו בתוך המלחמה)

והאמת היא שבתודעת ההשלכה בה אנו חיים,
המצב הזה לא נדיר
ולא מעט בני זוג חיים ביחד
כשהם - אם למשך זמן קצר ואם באופן תמידי -
חשים מיאוס זה כלפי זה,

ממה זה נובע?
ואיך אפשר לשנות את המצב?

אופס, אולי תפסת אותי על חם,
כשבעצם עניתי עוד לפני ששאלתי את השאלה -

נכון...
(גם) מצבים כאלה נובעים מתפיסת החיים שמתקיימת
כשאנחנו בתודעה ההשלכתית -
זו שמספרת לך שמה שבחוץ אשם במה שקורה לך,
זו שמספרת לך שהחוץ מדהים!
וגם... זו שמספרת לך שהחוץ "דוחה"/ "מאוס"

כשלמעשה, החוץ כלל איננו העיקר
וכל עוד אנחנו נותנים לו את מירב תשומת הלב -
(כן...זה לגמרי מה שקורה לנו כשאנחנו בתודעה השלכתית) -
פספסנו את הפואנטה ואנחנו ממשיכים להתחפר (ולריב)

לעומת זאת, ככל שנזכור לעשות U-turn
ולהחזיר את תשומת הלב פנימה -
אנחנו בדרך הנכונה -
גם לרווחה אישית וגם לזוגית.
~~~~

ישנן 3 סיבות שורש למאבקים בין בני זוג
ושלושתן קשורות אל הפְּנִים:

האחת קשורה ל"אני האבוד" שלי:
כשבן הזוג מרשה לעצמו להתנהג באותו האופן
בו אני נאלצתי לאלף את עצמי לא להתנהג
למרות שלא פעם רציתי...
כשהוא מעז להתנהג כך - זה מרתיח אותי (!)
כל עוד אני בתודעה השלכתית כמובן
ולא רק שאני כועסת ואנחנו רבים על זה...
אני גם מתרחקת יותר ויותר מאותם החלקים
ומפספסת את ההזדמנות לצמוח לגדולה שאני

השנייה קשורה ל"אני המוכחש" שלי
כשבן הזוג מתנהג באופנים שנתפסים פחות "סקסיים"
שזכו לגנאי ונחשבים לא ראויים
ולכן נאלצתי לאורך הילדות להחניק אותם
אבל עדיין - הם חלקים שלי, מוכחשים אבל שלי,
אז בכל פעם שבן הזוג ינהג כך -
זה יגעיל אותי! ויעלה בי מיאוס איימים (!!)
כשאני מנסה (לשווא) להרחיק אותם ממני על ידי הרחקת בן הזוג.
(ושוב, ככל שאני בתודעה השלכתית, נריב על זה
ואני אשאר מנותקת מהחלקים שלי שלא לטובתי הגבוהה)

והשלישית קשורה למקומות לא פתורים מהילדות
שבן הזוג מזכיר לי אותם בהתנהגויות שלו
ועולה בי כאב גדול כשזה קורה.
כן... אני אמשך למי שכך ינהג, 
כי תת המודע שלנו ימשוך אותנו לאהבה מוכרת
לטובתנו העליונה כדי שנוכל לרפא את הכאב ההוא.
כמובן - ככל שאנחנו שבויים בתודעה ההשלכתית
אנחנו רק רבים על זה ורחוקים מהריפוי,
אבל (!!)
כשאנחנו עושים  U-turn
מביאים  את תשומת הלב פנימה -
ובודקים - רגע, למה זה כל כך קשה לי?
למה המיאוס (למשל) כל כך מסעיר אותי?
אנחנו יכולים להבין איזה חלק התעורר בתוכנו
ולהפנות אליו את תשומת הלב לריפוי
במקום להאשים את בן הזוג שעורר אותו.
~~~~~

זאת אומרת שכשהוא } מואס בה {
בעצם היא מזכירה לו משהו שקשה לו להכיל.

וזה אומר שיש איזהשהוא תמהיל מתוך 3 הסיבות הנ"ל.
כי בעצם היא מזכירה לו תכונות שהוא מתכחש להן/ איבד
וגם את הכאב ההוא שגרם לו להתכחש להן/ לאבד
וזה - מאחר ואף אחד לא לימד אותנו
עד שנלמד להכיל -
מורגש במערכת שלנו כבלתי ניתן להכלה
~~~~~~

זאת אומרת שהשלב הראשון יהיה לעשות את ההפרדה
בין מי שהיא, לבין מה שהיא מעוררת בך
שלב שהוא בעיקר מנטלי, אם כי עשוי להיות אמוציונלי.

והשלב השני יהיה לעבור ריפוי שהינו בעיקר רגשי
לאותם החלקים הפגועים, לאותו הכאב שמתעורר בו
בכל פעם שהיא (למשל) מעדיפה לישון

כי הוא כילד לא יכל להרשות לעצמו לישון
הוא היה חייב להוכיח שהוא ראוי.
אל מול הוריו שזנחו ולא היו שם בשבילו,
וגם אל מול החברים בפנימייה בה גדל
היה צריך להוכיח כל הזמן שהוא מספיק טוב
ולכן שינה נתפסת אצלו כסכנה

כשעשינו את ההפרדה בין השינה שלה
לכאב שעולה בו, לתפיסות  
ולהרגלים ההישרדותיים שהתקבעו בו מאז,
הוא יכל לזהות את ההטעיה המניפולטיבית
ואת מה שמסתתר מתחת למיאוס -
ילד קטן שזקוק לחיבוק וקבלה
לשמחה במי שהוא בדיוק איך שהוא.
ועכשיו ממרומי בגרותו - 
מנקודת המבט של האב הפנימי שהוא לחלקיו הילדיים -
יכל למלא את עצמו באותה קבלה ואהבה ללא תנאי
ממנו אליו.

עכשיו היא "משוחררת לישון"
אין בו כבר מיאוס כלפיה,
כי נוצרה הפרדה בין השינה שלה לתפיסות שלו
והתמרה של המסרים הלא מודעים בו סביב שינה.

הקסם שבדבר הוא שעכשיו -
כשיש ממנו פחות התנגדות -
(שהתבטאה במיאוס גם אם היה לא מדובר)
היא כבר הרבה פחות ישנה... :-)

מנפלאות תהליכי הריפוי ❤

ככל שנזכור 
(נכון, בהתחלה זה יהיה רטרואקטיבית)
שכל מה שמתעורר בתוכנו 
שייך לנו (!!) -
גם אם (וברור שכך מן הסתם)
משהו חיצוני עורר אותו,
ככל שנזכור שהמשהו החיצוני הזה הוא רק הטריגר
ובעצם העיקר הוא עולמנו הפנימי שהשמיע את דברו,
וצריך אותנו
ככל שנצליח להבחין בצורך הילדי המתקיים שם
ולמלא אותו
כך אנחנו על דרך המלך לשחרור מכבלי התודעה ההשלכתית
שמה לעשות... 
עדיין היא זו המתקיימת במסה קריטית בעולם..

כך נוכל להיות יותר ויותר השלמים שאנחנו,
כך נחווה יותר ויותר רווחה,
כך גם הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר מכבדת
ומלאה ברכות, הקשבה ואהבה
אמן!

אני פה בשבילך 
במגוון דרכים:


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממני אלי.




אין תגובות:

פרסום תגובה