יום ראשון, 8 במרץ 2020

איזו זוגיות היית רוצה? כזו עם מכשולים? או הרפתקאה?

ומה אם זה אותו הדבר?,

מה אם זה תלוי רק בך ובנקודת המבט שלך?

השפה השגורה סביבנו, זו שאנחנו כל כך רגילים בה
היא שפה של חוסר,
שמתתמקדת במה שחסר,

מִינַי "למה לא .... ?" שכאלה,
שאפילו כשאנחנו מודים על משהו,
אנחנו נוטים להוסיף את ה "אבל"
שמדגיש את מה שחסר לצד מה שיש
וּמַעַלִים בשנייה את התודה שלנו -
מעצמינו וממי שאנחנו מודים לו.

נכון, שההרגל הזה
מקורו במערכת ההישרדותית שלנו,
כל עוד אנחנו לא מודעים לכך,
האוטומט ידאג לכוון אותנו אל מה שחסר,
מתוך כוונה פרימייארית להגן עלינו -
על מנת שנהיה מוכנים לסכנה...

יחד עם זאת, כשאנחנו מודעים לכך -
ערים לכך שמוד ההישרדות לא באמת מיטיב אתנו,
בין היתר כי אנחנו כבר לא באמת בהישרדות...
אז -
יש לנו אפשרות לשנות את המצב.

שינוי של תפיסה
שמן הסתם דורש תרגול והתמדה
עד שהופך להיות ההרגל החדש.

מה שנתמקד בו - יגדל -
ככה פועל המוח שלנו:
זוכרת שהיית בהריון -
ופתאום "כולן" היו בהריון סביבך?
זוכר/ת שרצית לקנות אוטו מסויים
ופתאום היו על הכביש המון דגמים כאלה?)

אז אם מה שנתמקד בו גדל,
הרי שהוקרת תודה על מה שיש -
תייצר עוד יש בחיים שלנו

(בעוד שתלונות על מה שאין,
ואני מתכוונת גם לצליל, וגם למשמעות -
מייצרות עוד מאותו האין)

נכון,
מפתה מאד אותו קול פנימי שיאמר -
"רגע... אבל אם לא אתלונן, זה לא יקרה..."
אז זה הזמן -
להסתכל לו בעיניים ולהבחין בשקר,
להבחין ולבחור - לא להאמין לו יותר,
כי כולנו כבר מספיק מנוסים
ורואים שבדיוק ההיפך קורה -
ככל שאני מתלוננת - המצב מחמיר...

כמו שהדי שלייפר - המטפלת הזוגית האגדית אומרת:
הקשיבו להבדל בין :
"החיים הם בעיה שיש לפתור"
ובין
"החיים הם הרפתקאה לחיות אותה"

הדי מספרת ששנתיים אחרי שהיא ואישָהּ
שמעו את הרעיון הזה,
היא חלתה בסרטן
והיתה מפוחדת עד אימה.
אבל יומי - אישָהּ, החליט ליישם את הרעיון הזה
ושאל אותה: "כמה זמן צריך לפחד? שעתיים? שלוש?
לאחר מכן האבחנה הזו אינה בעיה שיש לפתור,
אלא הרפתקאה שנעבור יחד..."

ומאז כך היא מספרת זוהי נקודת המבט שלהם על החיים,
כזו שמאפשרת להם לחיות בהוקרת תודה על מה שיש,
לחיות את החיים כהרפתקאה אחת גדולה.

נכון,
מידי פעם מגיעים "אורחים" - היא מספרת - כמו פחד מהעתיד,
ובדידות ועצב מאד גדול
והיא נכנסת לסימטאות של רחמים עצמיים,
אבל אז, היא מדמיינת את עצמה מזמינה חברים טובים
לשבת לצידה ולתת לה יד,
ככה סתם רק להיות לצידה,
מתנחמת בביחד שמתאפשר מהמחשבה הזו,
ושוב מתמלאת בהוקרת תודה על מה שיש.
~~~~~~~~~

הקסם הזה שנוצר בחיים כשעושים שיפט
משפת ה"מה שחסר לי"
לשפה של הוקרת תודה והתמלאות מְהַ"יש"
הוא עצום ואין לי די מילים לתאר אותו

וממילא מה שיהיה עבורך משמעותי יותר
הוא תרגיל קטן
שכמה שהוא קטן ככה הוא משנה חיים

תרגיל שמוביל לשיפט הזה
ופתאום החיים נחווים כהרפתקאה
והוקרת התודה מצטרפת לנשימה שלנו

תרגיל קטן אישי:
הדקות שלפני ההירדמות הינן דקות קסומות
במובן הזה שהתדר של המוח ברגעים הללו
משתנה לכזה שמאפשר לנו גישה ישירה לתת המודע שלנו.
זו ההזדמנות שלנו להעביר את המסר
שאנחנו ברווחה (!)
שיחליף את המסר ההישרדותי -
שאנחנו סוחבים אתנו משחר ילדותנו -
אז באמת היינו בהישרדות.
(מעצם היותנו תלויים במטפלים בנו)

לכן, ככל שנקדיש את הדקות הללו
של ה"ריחוף" אל תוך השינה
להוקרת תודה על מה שיש לנו -
כך הקסם יתרחש.

וכשאני כותבת הוקרת תודה -
אני מתכוונת לכל דבר, מקטן ועד גדול,
כלום לא ברור מאליו,
מאברי הגוף שפועמים במרץ,
דרך חיבוק שקיבלנו היום,
או חיוך,
או הצלחה כזו או אחרת,
ברוך שעשני אישה,
(או - אם אתה "הוא" - ברוך שלא עשני אישה :-)
ניתן לאירועי היום עליהם אנחנו מוקירים
לחלוף מול עינינו העצומות
תוך שאנחנו מתמלאים מהעונג
שהחוויות עליהן אנחנו מוקירים יצרו
ויוצרות גם עכשיו בעת ההיזכרות בהן,
התמלאות אל תוך ההירדמות

זו למעשה מעבירה לתת המודע שלנו
את המסר שתוך כמה ימים
יורגש במודע ויופיע ויפתיע אותנו גם לאורך היום.

ממליצה מניסיון אישי!

תרגיל קטן זוגי:
גם במרחב הזוגי אנחנו חוטאים
לא מעט בשפת החוסר..

אז הנה לכם הרגל קטן שככל שתאמצו אותו
תרגישו בשינוי שמחלחל אל המרחב שביניכם:

הקדישו ערב ערב 5 דקות
זה לזו,
שבו זה מול זו,
התבוננו בעיניים
ואימרו רק דבר אחד עליהם אתם מוקירים תודה,
או דבר אחד שאתם מעריכים,
או דבר אחד שאתם אוהבים.

תנו לעצמכם ליהנות מהוקרת התודה היוצאת
ומזו הנכנסת

והיו עדים לחיבור שזו מייצרת ביניכם
זה כשלעצמו תרגול בהיווכחות במה שיש :-)

זכרו ששום דבר אינו ברור מאיליו.
גם אם "זה התפקיד שלו/ה"
אנחנו רוצים ללמוד להתמלא מכך שהוא מתבצע,
שהדברים קורים
שמה שיש - ישנו.

כי כמו שכבר כתבתי...
כשאנחנו ממוקדים במה שיש -
ה"יש" בחיינו גדל.

איזו הרפתקה מופלאה יכולה להיות הזוגיות
כשפנינו אל מה שיש ❣❣

לחיי היש !

ובנימה זו של הוקרת תודה
אני מוסיפה תודה גדולה
למרחב הירוק שבו אני יושבת כעת,
לצלילי ציוץ ציפורים,
עם ירוק מעוטר בפריחה ססגונית,
עונג צרוף
שממש אבל ממש לא ברור מאליו.

הירוק הזה כל כך פותח לי את הלב
ומזרים ממני את המילים

שאני רוצה לחלוק אותו אתך -

זה יכול להיות המשרד גם שלך בכל יום א' !

יש פה כל מה שצריך במשרד,
ובנוסף ירוק מול העיניים
ו...
ביחד עם עוד חברים וחברות שעובדים לצדך,

אווירה שמאפשרת ליצירתיות לזרום
ולנו ממש ממש ליהנות
תוך כדי שאנחנו עובדים!

ליהנות גם מהתוצאה וגם מהדרך,
מה יכול להיות יותר מושלם מזה?

רק תן~ני לי סימן אם את~ה מגיע~ה
בסמס ל: 052-8892401.

להתראות!





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה