אדום, כחול, לבן ומה שביניהם, טעמים מאיסלנד

הפיצה מרגריטה הראשונה- 

כך למדתי מהתפריט בפיצריה מעולה 

ברייקייאוויק בירת איסלנד- 

הוגשה בנאפולי במאה ה 18

להוד מעלתה מרגריטה (כלשהיא, סליחה על חוסר הדיוק) 

כשהיא מסמלת בצבעיה

את דגל איטליה:

האדום - מיוצג ברוטב העגבניות, 

הלבן - מיוצג ע"י המוצרלה

והבזיליקום מלבלב את הירוק.

בדומה לכך, אני מניחה

שהדגל האיסלנדי מייצג בצבעיו 

את המהויות האיסלנדיות. 

לא יודעת...

בכל אופן,

אלה הן האסוסיאציות שלי לצבעים

אחרי פחות משבועיים באי המופלא הזה:

האדום - 

רומז לאש הגועשת והרוחשת תחת האדמה 

עד כדי כך שזורמים לאורכה נחלים חמים, 

שלא לומר רותחים (!)

ואיפה שלא נשים את האצבע על המפה, 

יש סבירות גבוהה לפגוש מעיין חם כזה או אחר

(או גופרית מבעבת כמו בתמונה הזו:)

אל אחד הטובים שזכינו להגיע,
צעדנו כ 3 קמ', כך הבטיחו לנו, 
למרות שזה הרגיש כמו 6 
ואחרי שהלכנו והלכנו, 

טיפסנו על גבעות וירדנו גאיות 

כשלצדנו מידי פעם אזכורים של אדים שעולים מהאדמה 

או מאפיק המים כשזה עבר בסמוך לנתיב ההליכה 

ונטע בנו תקווה 

וחיזק את כוחנו להמשיך בהעפלה... 

הגענו בסוף.. 

(ה'סוף' מבחינתנו... 

לא אתפלא אם אגלה שיש עוד המשך, 

שכן נתיבי ההליכה שגילינו באיסלנד 

במהלך הטיול לא יביישו אף מיטיב לכת, 

בכל אופן לא את אלה שאני מכירה.. ), 

אז הגענו ליעד המיוחל- הבריכות החמות. 

בין הבריכות ולאורכן מוצבות מלתחות חצי פתוחות 

מעוצבות כמיטב העיצוב בקווים נקיים ומחומרים טבעיים 

(הפעם מעץ, למרות שאין הרבה עצים באיסלנד 

תעשיית הבנייה בעץ ענפה,

תעלומה שעדיין לא פתרנו) 

מעין מחיצות עץ שמאפשרות ללבוש 

את בגדי הים בהצנע ולו חלקי ולטבול במים המחיים. 

יוואוו כמה שזה כיף...

עונג צרוף...

כל תא בגוף מקבל מה שהוא צריך

ואפשר פשוט להתרווח.

זה כשלעצמו לא ברור מאליו עבורי

ל ה ת ר ו ו ח...

אבל השילוב של הקור בחוץ

והחום של המים 

ייצר את התנאים המושלמים להתנסוּת 

עד כדי התמחוּת בהתרגעוּת.

האיסלנדים- כך גיליתי- 

לגמרי יודעים טוב מהו...

אז כמוהם, לא פספסנו אף הזדמנות 

ובכל יום טבלנו לפחות פעם אחת בבריכה חמה. 

בין אם היתה טבעית, 

בין אם דרשה הליכה 

ובין אם היתה זו הבריכה המקומית 

(באלה יש גם מגלשות לילדים,

אך מפאת ההקפדה על פרטיות הרוחצים

מן הסתם הצילום אסור)

אל הברכות המקומיות מובלים המים החמים מהאדמה 

לרווחת התושבים ושיפור איכות החיים. 

כל כך הרבה מים חמים נובעים מן האדמה שם, 

שזהו המינימום של איכות חיים עבור האיסלנדים- 

כך סיפרה לנו מי שאירחה אותנו - 

לטבול בבריכה חמה בסוף כל יום.

אינספור בריכות חמות מפוזרות באי 

בכל ישוב מקטן (כן, מסתבר שחמישה בתים נחשבים ישוב) 

ועד גדול, (שם מן הסתם יש בריכה בכל שכונה).

האדום 

בשבילי מסמל גם את החום של התושבים. 

האיסלנדים- מאירי פנים וחברותיים 

(אולי בזכות איכות החיים של המים החמים והבריכות :-) 

שמחו לעזור לנו בכל פעם שביקשנו 

(וביקשנו...)

וציידו אותנו בהמלצות וטיפים 

כולל הצלה מדרך שלוּ היינו ממשיכים בה, 

היינו מוצאים את עצמנו מול נהר 

שאפשר לחצות אותו רק ברכב 4*4 גבוה במיוחד.

לנו, אף ששידרגנו לרכב 4*4 

בהחלטה של רגע 

ומתוך עייפות שלא מאפשרת מחשבה בהירה, 

אחרי טיסת הלילה שהביאה אותנו לאי הלבן, 

עם כל הכבוד לניסן קשקאי ובלי להעליב, 

לא היה כל סיכוי להגיע בשלום בלי ההמלצה הזו...

ולולא נדיבותו של המדריך שנקרה בדרכנו, 

היינו מוצאים את עצמנו

אחרי נסיעה של שעות בדרך שכוחת אנוש 

(טוב 'שכוחת אל' אי אפשר לומר על היופי הזה), 

היינו צריכים לשוב על עקבותינו... 

וכמה שהיופי מפעים

וכמה ששעות האור לטובתנו ונמשכות בערך עד 22:00,

היינו מפסידים את הנפלאות האלה בדרך

לולא התערבותו:

יכול להיות שנדיבותם וחום ליבם של התושבים 

זה מה שאיפשר לנו כמטיילים 

לישון במקומות אירוח בהם 

החדר אמנם היה פרטי 

אך המטבח ולפעמים גם המקלחת משותפים.

מקומות כאלה, 

בהם מקובל לחלוץ את הנעליים בכניסה (!), 

מה ש- כבר מרגיש כמו בבית (שלי לפחות :-), 

עוזר לשמור על הניקיון 

ונותן תחושה של אכפתיות,

כזו ש'מדבקת', שמעבירה את הידידותיות והחום 

לכל השותפים המתארחים 

ואז חווית האירוח הופכת ייחודית ונעימה 

ולא רק שהציבוריות לא גורעת מאיכות האירוח, 

היא אף מעשירה את החוויה.

(מודה שמלכתחילה לא ידעתי שכך יהיה 

והבחירה במקומות הללו 

היתה מתוך שיקולים כלכליים בלבד, 

כיוון שגם אלה בעלי המטבח המשותף עלו סביב 100 יורו ללילה... 

ובכל זאת בסופו של דבר 

הרווחנו יותר הזדמנויות לחיבור עם המקומיים, 

לקבלת המלצות, ושיח עם תיירים נוספים).

הלבן 

עבורי יהיה בראש ובראשונה מן הסתם הקרח. 

ישנם כמה קרחונים באיסלנד, 

עליהם אפשר לטפס או פשוט להתפעל מעצמתם. 

ואף שהם מתכווצים משנה לשנה 

עדיין מפארים את האי ברוב הדרם.

קשה לתאר את העצמה 

ואפילו התמונות מתקשות להעביר אותה.

עצמה שמורגשת בגודל, 

בבוהק הלבן 

ובקור המקפיא אל מולו עמדנו נפעמים.

הלבן הם ללא ספק גם המים...

נכון שיש הרבה מים בצבעים שנעים מכחול לירוק ולחום, 

עדיין שולט לו הלבן במפלים האדירים 

של המים ששוצפים ומקשטים את הנוף בצחור.

ושוב את העוצמה הזו גם התמונות יתקשו להעביר, 

אולי הסרטון האחרון יצליח יותר:

הלבן כמובן הוא גם זה השוצף

המתפרץ מן האדמה בגייזר המדהים הזה:

(ברור שבמובן מסויים שייך לאדום

אבל לשם האיזון נרשם פה)

או בסרטון קצרצר:

הקידוש (שגם הוא לבן בטרמינולוגיה שלי) 

של הטבע ואוצרותיו, 

האהבה והכבוד לאדמה ניכרת בכל מקום.

שבילים מסומנים בעדינות, 

כזו שמאפשרת לדעת לאן ממשיכים מחד 

ומאידך שומרת את המרחבים שמסביב לשביל, 

בתוליים ונקיים למרות התיירות 

שהולכת ומתרבה בשנים האחרונות.

טבע עוצר נשימה,

לא,

הרבה יותר נכון יהיה לומר פה- 

טבע פותח נשימה (!)

ואחרון חביב... הכחול 

שמיים? - לא ממש, לרוב היו מאחורי העננים,

למעט בכמה תמונות בודדות כמו זו:

ים? גם לא הכי כחול ברגעים שאנחנו ראינו אותו..

אבל לגמרי כן

בנחל המדהים שגילינו במקרה בדרך

(בזכות הפסקה להתמתחות

ומתיחת הראש מעלה):

אבל בעיקר, הכחול מתחבר אצלי לקור,

אף שהגענו בקיץ, 

הטמפרטורות בקיץ האיסלנדי 

זהות לאלה של החורף הישראלי

ואם מוסיפים לזה את הרוחות שלא אחת ליוו אותנו, 

זה מרגיש אפילו קר יותר-

מעילים, כפפות, צעיפים וכאלה..

לשמחתנו המזל האיר לנו פנים 

ולמרות התחזית לימי גשם רבים, 

למעט יום אחד גשום וגושם 

בשאר הימים השמש הציצה מידי פעם 

מבין העננים והרוח לא הרבתה להקשות. 

יחסית ליום הגשום שלנו בהחלט אפשר לומר 

שמזג האוויר היה לטובתנו,

או איך שהבן הקטן שלי תיאר את זה-

כל פעם שנכנסו למכונית ירד גשם

ובכל פעם שיצאנו הוא פסק לכבודנו 

כך שיכולנו לצאת לשבילים, 

לגמוע מרחקים 

ולטעום את הטבע במלוא הדרו ותפארתו.

הקור בין היתר

ומאידך גם החום האנושי,

מאפשרים לתוכי הים הפאפינים להגיע בכל שנה

לקנן באי 

ומתוך היכרותם עם טוב ליבם

של התושבים (כנראה) 

ממש אפשר להתקרב אליהם:

אפרופו קור...

"קפה קר?"

שאל בהפתעה בחור בקנטינה של קפה באמצע שום מקום,

- "איזה מן רעיון מוזר זה... "

- "כנראה שלא חווית את הקיץ הישראלי, לכן אתה אומר כך" עניתי לו בחיוך

והוא שהיה לבוש בחולצה קצרה בשיא הקור, 

הצביע על זרועותיו האדומות (מקור) 

להתגאות ב'שיזוף' שלו מהבוקר.

אנחנו בסה"כ התכוונו לשאול אם הקפה חם מספיק..

אחרי כמה שעות של קור, 

היינו זקוקים לחום הזה מבפנים..

משום מה, הקפה לרוב לא מוגש חם,

לפחות לא מספיק חם כמו שאני אוהבת,

מאידך יש בשפע תחליפי חלב שונים ומגוונים 

כמעט בכל בית קפה, 

גם בזה שבשום מקום ובדומיו, 

לחמים בריאים בכל סופר מרקט 

ובכלל מודעות גבוהה לבריאות ואקולוגיה.

הם לא מגישים סוכר עם הקפה, 

מה שהוביל אותי למסקנה 

(וכן, אני זו עליה נכתב צירוף המילים jump to conclusions...) 

שרובם לא ממתיקים את הקפה שלהם,

האשפה ממויינת, (כולל לפח לקומפוסט)

אפילו בגסטהאוסים בהם המטבח משותף 

והכל נקי נקי מסביב 

אפילו או אולי בגלל שפחי זבל כמעט שאינם בנמצא.

מנקודת מבטי הלא מלומדת-

עוד מסקנה אליה קפצתי -

מתוך תחושה כללית 

אחרי כמה ימים על האי- 

האיסלנדים השכילו לקחת את הטוב שבקידמה - 

המודעות לבריאות, 

לאקולוגיה, 

השמירה על הטבע וניצול משאביו 

כמו בהפקת חשמל גיאותרמי 

וגם בחקלאות ההידרופונית- גידול בחממות 

שמנצלות גם הן את המים החמים 

ומאפשרות לירקות ופירות לגדול ובשפע 

כל אלה תוך שמירה על הטבע, 

כבוד ואהבה לאדם ולאדמה.

תענוג צרוף!

פה אחד - 

היינו מוכנים להישאר עוד שבועיים.

הכברתי מילים ותמונות על

אדום, כחול, לבן...

כשבעצם לגמרי ברור שזהו

קצה קצהו של הקרחון:

אזורים ירחיים,

מדבריות בצבעים חומים ושחורים,

חופי ים שחורים,

קרחונים לבנים,

הרים מכוסים חזזיות בשלל ירוקים ולבנים,

מעיינות לבנים וחומים, ירוקים וכחולים,

גופרית אפורה

ועוד ועוד... 

הטבע במלוא תפארתו 

ובשלל צבעים, טמפרטורות וטקסטורות.

אסיים באנקדוטה בהקשר התפתחותי,

באחד מהגסטהאוסים מצאתי את זה על הקיר:

ובתרגום חופשי:

" הטבע האנושי הוא כמו המים,

  מקבל את הצורה של המיכל שלו  "

ומשלי:

ככל שנצליח להכיל את עצמנו,

כך נוכל לכבד ולהוקיר את עצמנו,

כך נוכל לכבד ולהוקיר את מי שמולנו

ונצמח להיות אנושיים יותר, אוהבים ואהובים יותר.

לו יהי

גלית אליאס.