"להיות ביחד זה אומר כל הזמן לוותר ולהתפשר" האמנם??
לפני כמה ימים שוב שמעתי
את התפיסה הזו מתנסחת לה בחדר העבודה
ולפתע היה לי כל כך ברור -
איך היא מצליחה לעבוד עלינו -
שמיד התיישבתי לכתוב לך:
זה הולך ככה:
"כדי להיות ביחד, אני נאלץ לוותר על עצמי
הרי 'זה- זוגיות', לא? להתפשר..
אחרת מה? אני יכול להיות לבד ואז לעשות מה שאני רוצה..."
כדי שתביני יותר את התמונה,
זה לא סתם שמידי פעם הוא מוותר על עצמו
אלא שהאווירה כולה ספוגה בתלונות וטרוניות
כשהנימה השכיחה תובענית ומאשימה
למה אתה ככה ולמה ככה?
למה יש כזה בלגן בסלון (ואתה מרשה לעצמך לנוח??)
ולמה השייש מלא בפירורים (בלי שנאמרה ולו חצי מילה טובה על המרק שבישל)
ומתחת לפני השטח יש פה אשֶם במצב
וקורבן שסובל ממנו...
(אומר בסוגריים ובמאמר מוסגר שגם הוא בעצמו לא טומן ידו בצלחת ונוקט בה באותה הגישה בזמנים שאותו מנהל התסכול)
לכאורה מצא פתרון זמני
בהרגל ההישרדותי שניסח ואומר כך:
"אוקי, אני אקטין ראש, אשתוק קצת,
אבלע את העלבון ואעשה מה שביקשה, רק שתהיה מרוצה"
אבל בינינו, האם זה באמת עובד?
האם מזה היא באמת תהיה מרוצה?
איך תוכל להיות מרוצה אם כשהוא בולע ושותק -
אז לכאורה מתאפשר לו הביחד -
כי עשה מה שביקשה,
אבל למעשה נוצרת בו עוד שכבה של מרמור ותסכול על המצב
שבונה עוד שכבה של חומה ביניהם
"אז תגיד לי", אני שואלת אותו:
"האם זה באמת ביחד??"
זה סוג של ביחד שיש בו הרבה ריחוק, וכעס ותסכול
יש בו הורדת ידיים ותחרות
לפעמים אבסורדית של מי יותר מסכן
באמת??
זה מה שאני רוצה להיות? יותר מסכנה??
כנראה שלא, ובכל זאת זה מה שהדינמיקה הזו מייצרת
כל עוד מערכת היחסים מבוססת אשמה ופחד.
במילים אחרות
כל עוד אנחנו מתנהלים מתוך מנגנוני ההגנה שלנו,
בחוויה הישרדותית, מלחמתית, שבה נכנעים או מנצחים,
בה מאבקי כוח מתישים
ומניפולציות של אשמה שאמנם מונָעות גם הן מהתסכול
אך משאירות טעם מר של שליטה ונשלטוּת -
אנחנו לא מאפשרים לחיבור העמוק מלב אל לב להתקיים.
כי הלב – צריך מרחב בטוח כדי להיפתח בו.
האשמה, וכל הסביבה העוינת שלה ממש לא בטוחה.
היופי הוא ❣
שאת המרחב הזה אנחנו יכולות לפתוח בינינו לעצמנו,
אנחנו יכולות לצאת מהלופים שהאשמה והפחד מנהלים
ולהפסיק להיות קבצניות של אהבה
ואז, בהפוך על הפוך
כשאני מחוברת למה שאני באמת רוצה
ומדברת מתוך שקט את מה שעל ליבי
אז (!!) נוצר חיבור!
גם אם אמרתי "לא"
לעומת הכניעה שב "כן" שמגיעה יחד עם מרמור וחומה בינינו
בה לכאורה הסכמתי, התפשרתי ונשארנו ביחד
אבל האם זהו באמת הביחד שמספק אותי??
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מתוחכמת למדי הדרך הנפתלת
בה מובילה אותנו האשמה מהאף
ומשאירה אותנו יחד מתבוצצים
אבל לא עוד!
הגיע הזמן לעבור מהמישור של הצדק והאשמה
הטעון במאבקים קורבניים ומתסכלים
אל המישור של הביחד האמיתי
שמתאפשר מחיבור אל האני השלם והעצמתי שבי
הזמן דוחק בנו להתקדם לשם
ובמיוחד לשם כך,
באמצע מרץ אני מקיימת סדנה אינטרנטית בנושא
כן, כזו שלא צריך לקחת בייביסיטר
שאת יושבת בנוחות שלך לוחצת על הקישור ואת אתי,
יחד אנחנו עוברות דרך תודעתית ורגשית
שמאפשרת לך להשתחרר מהלופים
שהמניפולציות של האשמה כולאים בהם
אגב, גם לא צריך לקחת משכנתא J
ובמיוחד אם את נרשמת עכשיו,
כי עכשיו המחיר הוא מחצית (!) מהמחיר המלא
פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
.jpg)
תגובות
הוסף רשומת תגובה