כשאחד מבני הזוג רוצה הרבה יותר סקס מהאחר...

"הפער בינינו כל כך גדול...

שנראה לי שאין לנו סיכוי.."

היא אומרת מתוך ייאוש

ויחד עם זאת בתקווה לשמוע משהו חדש,

לקבל פתח לאפשרות נוספת

שתקטין את התסכול האינסופי הזה

כי ככל שהיא } רוצה יותר סקס,

הוא { מרגיש את נטל הציפייה שלה מכבידה עליו

ונסגר עוד יותר מכמה שהיה סגור קודם

ואז היא } חווה עוד דחייה

והמרחק ביניהם הולך וגדל...

וכאילו זה לא מספיק-

מצטרפת האשמה לקלחת-

הם מוצאים את עצמם מאשימים ושופטים

אחד את השני, מתייגים

ומתחפרים עוד יותר בתוך הפלונטר והתסכול.

אז בואו ננסה רגע לפתוח את הפלונטר:

זה מתחיל בהבנה

שכל התפיסה עליה הפלונטר הזה יושב

מבוססת על התניות חברתיות קולקטיביות

והבנה שגויה של האנרגיה המינית,

שכל כך נפוצות שלא לומר מושרשות בתרבות שלנו.

האנרגיה המינית היא החיוניות שלנו.

זוהי המהות הטהורה שלה.

ללא הארוס לא היו מתקיימים חיים.

זו אחת הסיבות האבולוציוניות לכוח שלה

ועדיין,

היא לא מובנת נכון ברמת המודעות הקולקטיבית הרווחת היום.

לדבר על מיניות עשוי להיות מביך, טעון ומורכב

בעוד שלדבר על חיוניות לא ממש

למרות שזה היינו הך!

בתרבות המערבית ישנו קונפליקט פנימי

מצד אחד ישנה פתיחות וחופש סביב מיניות

ומצד שני התפיסה הרווחת מתייגת לא פעם מיניות כפריצות,

כמשהו נחות, שצריך לרסן, כלא מוסרי ועוד..

זה מתחיל עוד בילדות

באיך שההורים מגיבים לילדים וילדות שנוגעים בגופם,

לא פעם בליווי בושה ואשמה,

לפעמים אפילו בפחד וצורך להסתיר,

זה ממשיך בהתבגרות, כשמתייגים "בנות נותנות"

(למרות שבנות הן מיכל, ובמהותן מקבלות)

כמשהו בזוי

וממשיך ונכנס לתוך הזוגיות בליווי אשמה, בושה

תובענות, תסכול וחוסר בהירות.

למעלה מזה –

זה הפך מקובל להתייחס למיניות כאל מוצר, מטבע

שאפשר להתמקח עליו:

"את תתני לי X, אני אתן לך Y..."

כשלמעשה –

האנרגיה המינית היא אנרגיה מאד (אם לא הכי) עצמתית שלנו,

הארוס – הוא כוח החיים,

בלעדיו כאמור לא היו מתקיימים כלל חיים.

מתוך ההתניות החברתיות הללו,

בהשפעה של חוויות חיים נוספות, בין אם רב דוריות

ובין אם של האיש/ה בעצמו/ה –

מינֶי טראומות מִינִיוֹת שחוו לאורך חייהם –

נוצרים מצבי קיצון

נשים רבות (בעיקר אבל לא רק) מתנתקות מהמיניות שלהן.

מכבות את הארוס

(במידת הניתן),

כתוצאה מכך החיוניות פחות זמינה להן,

יש יותר עייפות, חוסר עניין

ובנוסף, הניתוק הזה משמעו ניתוק מהאינטואיציה,

מהחכמה הנשית שהמוקד שלה ממוקם באזור האגן

וביוני בפרט.

ולעומת זאת אחרים ואחרות מוצאים את הצורך המיני

חזק ובלתי נשלט עד כדי מנהל להם את החיים

בתחושה של חוסר סיפוק אינסופי.

התניה שגויה נוספת שמושרשת בתרבותנו 

ומסבכת את הפלונטר הזה 

כאילו לא היה כבר מספיק מסובך... היא:

שהיא } אחראית לספק את הצורך המיני שלו { וההיפך.

וכשהוא לא רוצה, בעוד שהיא כן,

הוא מרגיש אשם,

ברור... היא גם עוזרת לו להרגיש ככה,

מתוך התפיסה שהוא אחראי לחשק המיני שלה.

האמנם??

האמת היא

שאף אחד לא אחראי לעוררות ולצורך המיני של אף אחד/ת אחר!!!

מה שמקשה עוד יותר עלינו בתוך המערכת הזוגית הוא,

שבגלל הבושה והאשמה שסביב המיניות,

פעמים רבות אנחנו לא מאפשרים לעצמנו

להיות בחיבור לאנרגיה הזו

עד כדי כך שקורה לא פעם

שאנחנו כלל לא ערים לכך שהיא זורמת

(מתוך ניסוי שהתקיים בו זה נבדק)

הרבה פעמים ישנו כזה ניתוק

שאנחנו פשוט לא שמות/ים לב שאנחנו מעוּררים מינית.

וכשאין בהירות כזו,

הרבה יותר קל למניפולציות של האשמה והשיפוט

להשפיע עלינו,

כמובן, לא לטובת אף אחד...

הנה לך תרגיל משמעותי של  Dr. Saida Desilets

שיכול לחולל שינוי מבורך בהקשר זה:

היי בתשומת לב,

הבחיני מה קורה בגוף,

אפשרי לעצמך לחקור בימים הקרובים 

מתי האנרגיה הזו זורמת

ומשהו דולק בתוכך,

מתי את שמה לב שיש תחושה פיזית ערה בגוף שלך.

זה יכול לקרות גם ברגעים לא קשורים, מביכים,

"לא מתאימים".. אז בלי שיפוט.

היי בחקירה השבוע מה קורה בגופך

כשאת מנסה לזהות מה מתרחש.

הרבה פעמים זה פשוט חומק מההכרה

וקורה בצורה לא מודעת.

כשאנחנו מביאים את תשומת הלב לכך,

נוצרים מחדש חיווטים נוירולוגים

שהופכים את החיבור לתחושות להיות מודע

לתחושות באגן ולעוררות מינית המתקיימת שם.

ככל שהחיווטים הללו נוצרים, 

יהיה עבורך הרבה יותר ברור

כשבן הזוג יוזם, מה מתקיים בקרבך,

ואם את מצטרפת או לא.

אז, תוכלי להגיב מתוך מקום נקי וברור

שיודע אם הוא בעניין או לא,

מבלי לחוש אשמה ומבלי צורך להתגונן,

מה שעשוי להפחית את התגובה האמוציונלית אצל בן הזוג.

בהצלחה! 

דבר נוסף שיכול להתיר חלק מהפלונטר

ויכול לעזור לצד השני זה שרוצה יותר:

לא נפוץ לחשוב כך ובכל זאת שווה לתת מקום לאפשרות

שגם אם האנרגיה המינית פועמת בי כרגע

אין זה הכרחי שאתן לה פורקן מיני במיידי.

זוהי אנרגיה עצמתית וכשנלמד לתת לה להיות,

כשננקה ממנה את האשמה, השיפוטיות,

התובענות, הצורך המיידי בסיפוק,

נוכל לתעל אותה לכיוונים אחרים –

לטובת ריפוי הגוף שלנו,

לטובת חיזוק הרצונות וכוח הרצון שלנו,

נוכל להשתמש בה כדלק להבעיר אתו את מימוש החלומות שלנו.

מה שאני בעצם אומרת

בעודי מתבססת בין היתר על תכנים של Dr. Saida Desilets,

הוא שההתניות החברתיות

והמטען האמוציונלי אף שאיננו שייך

ובכל זאת מונח על האנרגיה המינית

מוביל אותנו לשני קצוות:

האחד בניתוק ממנה 

והאחר תלוי בה באופן תובעני שלא ניתן לסיפוק.

כשאנחנו עושים סדר, מנקים את האמוציות הלא רלוונטיות,

לומדים את האנרגיה המינית כשהיא נקייה

אנחנו יכולים ליהנות ממנה

וגם אחד מהשני J

בקלות, בקלילות ובעונג

מנקודת המבט שלי,

הפער בין בני הזוג שבתחילת הפוסט הוא רק לכאורה,

כמובן שהוא לגמרי למעשה בזוגיות שלהם כל עוד היא אוטומטית,

אלא שבזכותו הגיעו לטיפול J

וכאן יש להם האפשרות הברוכה לעשות סדר,

לנקות את המיותר,

להקליל את האנרגיה המינית של כל אחד מהם

ולהתענג על המיניות שלהם ושביניהם.

לחיי העונג!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כך תוכלו ביומיים (!) להקפיץ את הזוגיות שלכם

לרמה אחרת

ולחזור להיות האחד בשביל השני.

פרטים בלחיצה פה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואם הוא לא בעניין...

את לגמרי יכולה להתקדם בעצמך(!)

זו התכנית לנשים שרוצות לחולל שינוי בקשר הזוגי שלהן

כל הפרטים בלחיצה כאן!