חפש בבלוג זה

יום שלישי, 13 בנובמבר 2018

3 כלים פשוטים לתקשורת- כך שהוא יבין אותך באמת

90% מהחיכוכים היומיים נגרמים כי הטון לא היה משהו..

80% ממה שמפעיל אותנו קשור בכלל לעניינים לא פתורים מהילדות

50% מהקושי במערכת היחסים שלך,
הוא 100% באחריות שלך :-)

ויחד עם זאת,
לעולם לא מאוחר מידי ללמוד כלים ודרכים
ולעבור שינויים שיאפשרו למערכת היחסים שלנו
להיות מאירת פנים
כמו זו שלה אנו מייחלים

הנה לכם 3 כלים שקל לזכור3 ה ט'ים
ועם מעט תרגול גם פשוט ליישם:

טיימינג
לא תמיד כשאת רוצה, מתאים לו לדבר.
גם אם ממש דחוף לך ועכשיו 'חייבים לדבר',
השיחה שלכם תהיה הרבה יותר מוצלחת
אם קודם תבדקי אתו שהוא פנוי.

עשו לכם כלל, שאם אחד רוצה לדבר,
הוא שואל את האחר אם הוא פנוי
ואם זה לא פנוי עכשיו,
האחריות עליו לומר מתי כן.
כך שניכם בטוחים -
היוזם בטוח, כי השיחה תתקיים ולמעלה מזה - בפניוּת של שניכם
והמוזמן בטוח, כי מתחשבים בפניוּת שלו. 

התחלה כזו מגדילה את הסיכוי
שההמשך יהיה מוצלח יותר 

הטון
כשאני אומרת טון, הכוונה היא לא רק לווליום,
אלא למטען שלו.
ככל שיהיו בו פחות שיפוטיות, ביקורתיות, תיוג, האשמה,
ככל שיהיו בו יותר סקרנות, כבוד ורָכּוּת (לא רכרוכיות אלא רכות)
כך לא יהיה צורך בהתגוננות ובהאשמות חוזרות
ולצד השני יהיה קל יותר להקשיב,
כך זו תהיה יותר שיחה
ופחות דו שיח מלחמתי,
כך תוכלו להביא כל אחד את עצמו,
תהיה הדדיות, שיתוף ואינשאללה חיבור

התודעה הקולקטיבית בה אנו חיים
הינה עדיין תודעת אשמה.
כזו ש'נכון וראוי' בה להאשים
למרות שברור לנו שכשנצא צודקים זה לא באמת ירגיע 
כי זה לא הדבר שיעשה לנו טוב בלב.

כשאנו מצליחים להטעין את המילים שלנו
בסקרנות וברכות על פני אשמה/ שיפוט וביקורת,
יותר חיבור מתאפשר בינינו.

אנחנו נותנים המון כוח למילים,
ואכן כבודן במקומן מונח,
יחד עם זאת המטען שהן נושאות חשוב לא פחות
וכשאני מדברת בכעס והמילים שלי טעונות בביקורתיות
הסיכוי שהוא יקשיב לי שואף לאפס.

לעומת זאת כשאני רגע לפני 
מזכירה לעצמי את האהוב שאתה בשבילי
(ועצם זה שפינינו לזה זמן נותן לי את מרחב הנשימה לכך)
ומגיעה מעמדה מכבדת ומחברת,
משהו אחר יכול להיווצר שם.

(נכון שזה לא תלוי רק בי... 
ולפעמים הושטת יד לשלום נענית במלחמה..
לזה יש התייחסות ופתרון בסוף הפוסט)

טכניקה 
אחד הכללים הבסיסיים שמאפשרים הקשבה
הוא לדבר במה שנקרא I Position.
לא: "אתה כל הזמן מעצבן אותי..."
לא: "אתה אף פעם לא..."
ואפילו לא: "אני מרגישה שאתה לא ..."

אלא למשל:
"אני מרגישה ________ (מילה אחת שמתארת את הרגש
כמו עצב, תסכול, כעס..) כשאתה...."

ואפשר להמשיך: "... וזה קשה לי במיוחד כי....
ואז אני מוצאת את עצמי מגיבה ב...
וחשוב לי מאד שננסה..."

זה לא אומר שכל מה שאבקש הוא יוכל ויסכים לתת לי,
אבל הסיכוי שיוכל להבין אותי
לעין שיעור גדול יותר
ולרוב... מה שאנחנו באמת צריכים זה שיקשיבו לנו ויבינו אותנו
ושיח כזה כשהוא נעשה כך
מאפשר לצורך הזה בדיוק להיענות
ומוריד חלק ניכר מהתסכול.

ואז... השמיים נפתחים,
ובין היתר פתאום אינספור רעיונות ענייניים
עולים כפתרון לנושא הבעייתי
כאלה שקודם לא היו בנמצא,
כי כשאנו בסטייט אוף מיינד הישרדותי,
הרבה פחות דם זורם למוח החושב שלנו
ולכן המצב נראה כפי שהוא נראה.

~~~~~~~~~~~~~

איך קופצים לשם??

נכון,
שלפעמים הדברים כבר כל כך מעורבבים
ויש כל כך הרבה שכבות של תסכול
שזה לא פשוט להתחיל.

אז... בדיוק בשביל זה אני פה!
ואני אומרת לך שלא רק שזה אפשרי,
מנקודת המבט שלי זוהי בדיוק המטרה של התסכול -
לדחוף אותנו לרמה הבאה שלנו ❣

יש דרך נפלאה,
שהולכים בה בלי מריבות,
בלי שאחד יצא צודק והאחר אשם,
בלי שהדברים יחמירו (אפילו לא בהתחלה)
דרך שמחדשת את החיבור בין הלבבות
שעוזרת לנו לנקות את מה שהצטבר,
לצמוח כל אחד לאדם הגדול יותר שהוא
דרך שמרגשת, שמשמחת ומחזירה לנו את החיוך לפנים.

דרך פשוטה ונפלאה שמחזירה את התקשורת ביניכם
להיות מכבדת ואוהבת. 
בואו ללמוד אותה ולהפעים את הלבבות


ואיזה כיף, שאפשר ללמוד אותה בכמה דרכים:

  אפשר בתהליך זוגי פרטי וקצר מועד



~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~



או בתהליך אישי



                                             ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר גם בהדרכה מוקלטת

הדרכה שכוללת את הקפסולה המרוכזת
של כל מה שצריך לדעת,
ועוד תהליך טרנספורמטיבי מונחה 
שמוקלט גם הוא
כך שאתם יכולים גם להבין
וגם לעבור את התהליך הטרנספורמטיבי שוב ושוב ככל הנדרש
ליצירת שינוי שמורגש ממש מהרגע הראשון
והולך ומתעצם ככל שחוזרים עליו.


מאחלת לנו המשך קיץ נעים
מלא שִֹמְחָה בלב,
וקידוש המרחב שבינינו באהבה ❣

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

* נכתב בהשראת פוסט של Amy Elizabeth Gordon

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בואו ניצור לנו שנה של אהבה

כבר כמעט שנה חלפה מ ה 7.10, ו.. וואוו מה שעברנו בה,  כמה כאב הציף אל מול הזוועות ועוד כאב כזה שמעבר ליכולת (שלי לפחות) לקלוט - על החטופים שע...